הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
ביד חזקה: מה שעומד מאחורי החברותה הכוחנית של נתניהו פוטין וטראמפ?
״פוטין מבין עניין. הוא אולי בריון.. אך הוא יודע איך לזהות יעד לאומי, להוציא לפועל תכנית צבאית ולגבור בסופו של דבר. גם ביבי נתניהו מבין עניין. זו הסיבה לכך שהתיאום הצבאי בין ישראל לרוסיה, במיוחד חילות האויר, הגיע לרמות שיא. ביבי יודע שעם רוסיה בתוך הסיפור, וכאשר האבק ישקע בשאר אסד ישאר בשלטון, ושזו היא תוצאה הניתנת לניהול מבחינת ישראל״
את הדברים כתב, לפני שנה וקצת, דיוויד פרידמן, המיועד להיות שגריר בישראל בקרוב. פרידמן, קרוב אצל טראמפ שנים ארוכות ודעותיו (שפורסמו בערוץ 7), גם כשנכתבו בשלהי 2015 ואולי לא תואמו מילה במילה עם הנשיא המיועד, מספרות לנו על הלך הרוח, ועל התפיסה של סביבתו הקרובה של טראמפ.
ציר כוח הזרוע החדש – פוטין, טראמפ ונתניהו – ייכנס ברגל ימין שרירית לתוך סדר עולמי חדש החל מהשבועות הקרובים. בעוד החיבור האמיץ בין טראמפ לפוטין לא הוסתר ולא הוכחש, הרשו לי להציע צלע נוספת, שעשויה לשפוך אור על הציר הכוחני הימני.
יותר משטראמפ מאוהב בפוטין ובכוחו, הוא מעוניין לדחוק את סין למעמד מוחלש. אין זה מבוסס על מדיניות מוצהרת של טראמפ (שכן אין כזאת בנמצא), אלא על הערכה. סין ורוסיה התקרבו מאז השתלטות רוסיה על חצי האי קרים והטלת הסנקציות בידי האיחוד האירופי וארצות הברית. טראמפ שואף לנתקן זו מזו. הוא רוצה שהקשר בין מוסקבה לוושינגטון יהיה חזק מהקשר בין מוסקבה לבייג׳ינג.
בשנות הנשיא ברק אובמה קיצצה סין את רכש הנפט הגולמי מאיראן, והדבר יוחס ללחצים שהפעיל ממשל אובמה על הסינים בשנות הסנקציות שקדמו לכניסת המעצמות למשא ומתן עם איראן. גם ביחס לאיום מצפון קוריאה התקיים שיתוף פעולה בין האמריקאים לסינים. כל זה עומד להסתיים. ציוץ של טראמפ על הצורך בהתחמשות נוספת בנשק גרעיני שידר מסר ברור נוסף לסינים. גם הם צריכים להגביר את מרוץ החימוש. וספק אם ישתפו עמו פעולה בנוגע לאיראן.
The United States must greatly strengthen and expand its nuclear capability until such time as the world comes to its senses regarding nukes
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) December 22, 2016
ובכלל, מסרים נוספים בסדרת ציוצים של טראמפ לא מצחיקים את הסינים. הוא בחר לעסוק במזל״ט האמריקאי שנתפס על ידי הסינים בים סין הדרומי ״עלינו לומר לסין שאנחנו לא רוצים את המזל״ט שהם גנבו בחזרה. שישמרו אותו לעצמם״. הוא קיבל שיחת ברכות טלפונית מנשיאת טאיוואן ובכך חיסל את מדיניות ׳סין אחת׳ שהאמריקאים כיבדו במשך עשרות שנים. על פי הדיווחים נשיאת טאיוון צאי אינג-ון אף מוזמנת לטקס ההשבעה של טראמפ. אצבע בעין. אגרוף לבטן הרכה.
We should tell China that we don't want the drone they stole back.- let them keep it!
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) December 18, 2016
כל זה, לפני שטראמפ נכנס בשערי הבית הלבן. בסין מוכנים ומבינים. השינוי הגלובלי תופס את הסינים במצב כלכלי לא קל. הסכם הסחר בין המדינות עומד להשתנות, כך מדווח בבירות העולם.
היכן ישראל בסיפור? נתניהו מיטיב להשתלב בתפיסה הרעיונית החדשה בין מנהיג חזק אחד מימין למנהיג עוד יותר חזק מימין-ימין. החברותא הכוחנית הזו מתאימה לו. פרידמן, האיש של טראמפ כתב זאת לפני שנה ומעלה. פוטין מבין עניין. נתניהו מבין עניין. טראמפ מבין עניין. ושלושתם מסכימים שכוחניות היא העניין.
ואחרי ששלחתי למעריב את המאמר, צויץ ציוץ אנטי-סיני נוסף שחיזק את המחשבה לעיל. טראמפ מחפש את קרבתו של פוטין כדי לייצר ציר שידחוק את הסינים לפינה. אם להיות אחד מתוך 3 מעצמות, הוא מעדיף את הפוזיציה של שניים נגד אחד (אמריקה ורוסיה) ולא לעמוד כאמריקה מול שני הכוחות החזקים.
טראמפ האשים את סין (לאורך כל הקמפיין) ביחסי סחר חוץ לא הוגנים, בגנינת מקומות עבודה מן הפועלים האמריקאים וביצוע מניפולציות בתחום המטבע הזר. האם הוא חוזר לדיפלומטיית השילוש (Triangular Diplomacy) של ימי ניקסון? ועד כמה המאבקים הכלכליים שלו יהיו אפקטיבים בימים שבהם חברות גלובליות ופיתוחים טכנולוגיים שולטים בשווקים ולא דווקא מדיניות ממשלתית.
ואיפה ישראל בתוך המשולש הזה? בתוך מאבקי הכוח הכלכליים בין המעצמות ישראל עשויה להיות נקודה אבודה במרחב המשולש.
China has been taking out massive amounts of money & wealth from the U.S. in totally one-sided trade, but won't help with North Korea. Nice!
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) January 2, 2017
רוסיה היא מדינה בעלת כח צבאי אדיר אבל אינה מעצמה אלא מדינה בינונית בעלת משאבים מוגבלים. טראמפ מבין נכון את מאזן הכוחות הגלובלי ופועל (לפני המינוי בפועל) על פיו. ביבי הבין זאת מזמן וכבר זכה על כך בדיבידנד (מפוטין) כאשר רוסיה דרשה את סילוק כוחות חיזבאללה מסוריה לאחר שיתממש הסכם הפסקת האש. כדאי לציין גם שמה שנדמה בעבר כברית רוסית אירנית בסוריה מוחלף כעת במאמץ רוסי להגיע להסכם עם התורכים על חשבון האירנים.
חייל זקן!!!
אתה הראשון שקראתי שמתייחס לרוסיה כ’לא מעצמה’.
אשמח להסברים נוספים אם תוכל. תודה.
בנוסף- מה האינטרס הרוסי בתורכיה?
נתי,
השאלה שיש לשאול לגבי רוסיה היא מה יש לה לחפש בחור חסר חשיבות כמו סוריה. להבדיל מימי ברית המועצות אין לרוסיה אידיאולוגיה שאותה היא מנסה להפיץ בעולם. הרוסים, בראייתם, מבצעים מהלך הגנתי נגד נאטו שתכלית קיומו בעיניהם היא אנטי רוסית. הצבה של מערכות טילים נגד טילים בסמוך לגבולם והפלת הממשלה הפרו רוסית באוקראינה התפרשו אצלם כמהלך התקפי נגדם והם יצאו למהלך נגדי. המעורבות שלהם בסוריה החלה רק לאחר שהיו בטוחים שארצות הברית נוטשת את הסונים (ההסכם עם אירן), מדיניות אמריקאית שמבטיחה מחיר נמוך למעורבות הרוסית בסוריה. הפעילות הרוסית הגבירה מאד את זרם הפליטים למערב אירופה ופתחה להם פתח להכניס טריז בין נאטו לתורכיה. הרוסים אינם מעצמה כי הכלכלה שלהם מבוססת על נפט עם תמ”ג של עולם שלישי ודמוגרפיה של התכווצות מהירה. בטווח הארוך גם תעשיית הנשק שלהם תגווע אבל בינתיים אזור המלחמה הסורי מספ הזדמנות מדינית שהם מנצלים בכשרון רב.
ניתוח חכם, תודה.
אף פעם לא הבנתי למה רוסיה מפרשת את הצבת הטילים בפולין כאיום עליה, או את הפלת המשטר הקודם באוקרינה.
למה רוסיה לא רוצה להבין שלא כל דבר הוא נגדה?
לרוסים יש זיכרון היסטורי של פלישות ממערב (“מלחמה ושלום”) וגם היסטוריה ארוכה של מלחמות עם התורכים. קייב נחשבת אצל הרוסים למקור הקדום של הרוסיות. ההיסטוריה מעצבת את התודעה אפילו יותר מהכלכלה. כן, מרקס טעה.
היסטורית החשיבות של סוריה אצל רוסיה היתה נמל לט’קיה, מוצא לים התיכון שלא תלוי לחלוטין בטורקיה (בוספורוס). בימינו כאמור הוא קצת פחות בלעדי, אבל חשוב לא פחות מהסיבות שח”ז ציין.
טת מייחסת כאן לטראמפ תחכום והבנה מדינית שספק אם יש לו אבל שאם יש לו אז אולי המצב לא נורא כל כך (אלא רק נורא מאוד).