תגובת ראש הממשלה נתניהו לפרסום של רביב דרוקר מערוץ 10 מעניינת. אחרי שמנקים את הקשקושים, ומתמקדים בנושא עצמו – יש בדבריו הודאה:
״יאיר הוא אזרח פרטי וסטודנט שלא חייב דין וחשבון לאף עיתונאי. מר פאקר הוא חבר קרוב של המשפחהו של יאיר… זכותו המלאה של יאיר להתארח אצל חברים בדיוק כפי שדרוקר עושה זאת בחו״ל.״
הנה התגובה המלאה:
לכאורה, התנהלות ראש הממשלה הנה בניגוד לסעיף 2 לחוק שירות הציבור (מתנות).
בסעיף 2 בחוק כתוב: ״ניתנה לעובד הציבור באשר הוא עובד הציבור מתנה – בין בישראל ובין בחוץ לארץ, בין שניתנה לו עצמו ובין שניתנה לבן זוגו החי עמו או לילדו הסמוך על שולחנו – ועובד הציבור לא סירב לקבלה ולא החזירה לנותנה לאלתר, תקום המתנה לקנין המדינה; ובמתנה שאין בה קנין חייב עובד הציבור לשלם לאוצר המדינה את שוויה.״
האם יאיר נתניהו סמוך על שולחן הוריו? הוא נוסע עמם לנסיעות רשמיות, שוהה עמם בבית הרשמי בבלפור ו/או בקיסריה, מסתובב (לפי התגובה של נתניהו) עם אותם החברים של ההורים.
טענת נתניהו, עשויה להיות, שהמתנה הוענקה ליאיר בשל החברות הישירה בין פאקר לבין יאיר – ולא כיוון שאביו עובד מדינה, אבל האם פאקר הכיר את יאיר נתניהו בדרך עצמאית? שלא דרך ראש הממשלה? הם חברים ותיקים עוד מלפני שנת 2009? כאשר יאיר היה בן פחות מ 18?
לפי הסיכומים של רביב דרוקר עד כה, מדובר בשהות בדירת פאר בתל-אביב, באירוח בבית מפואר באספן קולורדו, אירוח במלון בניו יורק ואירוח על יאכטה. ללא ספק, במצטבר, סכומים לא מבוטלים.
עוד לפי חוק שירות הציבור, סעיף 3:
״(א) על קבלת מתנה שסעיף 2 חל עליה חייב עובד הציבור להודיע ועליו לנהוג בה במועד ובדרך שנקבעו בתקנות. (ב) עובד הציבור שהפר ביודעין חובה המוטלת עליו לפי סעיף קטן (א), דינו – קנס פי שלושה משווי המתנה ביום קבלתה או ביום פסק הדין ״המרשיע, לפי הגבוה יותר.״
כלומר, אם כל מה שסופר על ידי דרוקר נכון, היועץ המשפטי לממשלה אמור לדרוש ממשפחת נתניהו החזר של הסכומים, פי שלושה.
עכשיו עולות השאלות:
האם הודיע נתניהו למדינה על המתנות?
איזה מתנות נוספות קיבל הבן יאיר או אחרים?
האם שילם לאוצר המדינה את שוויון של המתנות?
תוספת (30 בנובמבר, יום ד׳ בצהריים)
היועץ המשפטי לממשלה נדרש לתת פרשנות לסעיף הנ״ל בחוק המתנות בהקשר של כרטיסים למופיעים (גם זה בפרסום של דרוקר), אך ההנחיות שלו חלות על מגוון רב של מתנות. בסעיף 7 להנחיות הוא מסביר שתחולת הסעיף רחבה, גם על עובד ציבור, גם על נבחר ציבור ובין אם העובדה שנתנו את המתנה לעובד/נבחר הציבור היתה הטעם היחיד לתת את המתנה או הטעם הדומיננטי.
״החוק קובע, ככלל, איסור על קבלת מתנה אשר ניתנה לעובד הציבור באשר הוא עובד הציבור, בין אם ניתנה לו עצמו ובין אם ניתנה לבן זוגו החי עמו או לילדו הסמוך על שולחנו. על-פי הפסיקה, מקובל לומר כי מתנה ניתנה לעובד ציבור “באשר הוא עובד הציבור” בין אם היותו עובד ציבור הוא הטעם היחיד או הטעם הדומיננטי למתן המתנה (בג”צ /797430 סויסה).
מתנה מוגדרת כ”הקניית נכס שלא בתמורה או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה”. הגדרה זו רחבה וכוללת כל טובת הנאה אפשרית.
האיסור בתחום המתנות הורחב עוד יותר על ידי נציבות שירות המדינה ונקבע שגם בנסיבות של אירועים משפחתיים, שמחות, חגים וכולי – גם שם האיסור הזה חל.
ויש גם פסק דין סויסה (תקדים) בנושא ובו המשפט הבא, אשר שווה להזכירו כאן.
“תכליתו של חוק המתנות היא להבטיח טוהר מידות בשירות הציבור. הוא נועד לחזק את אמון הציבור ברשויות השלטון. הוא מכוון למנוע תחושה בציבור שעובד הציבור מקבל את שאינו “מגיע לו”. הוא בא להקדים תקופה למכה ולשלול רינונים כי המתנה נועדה להשפיע על שיקול-דעתו של עובד הציבור, ושהיא באה לא רק באשר הוא עובד ציבור אלא בעד פעולה הקשורה בתפקידו. ביסוד חוק המתנות מונח הרצון לקבוע כללי התנהגות של עובדי ציבור, שהם רחבים יותר מאלה המכוסים על-ידי עבירת השוחד או הפרת האמונים. מטרתו של חוק המתנות להסדיר קבלת מתנות הניתנות לעובדי ציבור באשר הם עובדי ציבור, בין שהמתנה הינה בעד פעולה הקשורה בתפקידם ובין שהיא אינה קשורה בו …“
השאלות שאת מעלה על הקשר בין יאיר לבין פאקר היא נכונה, אבל נדמה לי שלא זה העיקר.
בהנחה שיאיר נתניהו אכן סמוך על שולחן אביו, טענת ההגנה הטובה ביותר של נתניהו בעניין חוק המתנות היא שגם הקשר בין נתניהו האב לבין פאקר הוא קשר אישי, וה”מתנות” שניתנו ליאיר במסגרתו הן מתנות אישיות, ולא “באשר הוא עובד הציבור”.
אינני יודע מה נכון עובדתית, אולם אם נכונה הטענה שהמתנות ניתנו ליאיר “באשר אביו עובד ציבור”, אזי הבעיה לכאורה הרבה יותר חמורה מחוק המתנות. לעומת זאת אם מבחינה עובדתית המתנות ניתנו כחברות אישית, אז גם חוק המתנות אינו חל.
כמה מוזר ומעניין, ניקיתי את הקשקושים הקשורים בטענות נתניהו לדרוקר וטענות דרוקר לנתניהו, ונשארתי עם עיתונאי שעומד מאחורי ארגון שממומן בכסףן של ממשלות זרות ונתמך ע”י ארגון שמאל קיצוני.
עולות שאלות קשות באשר לאינטגריטי של עיתונאי שכזה, שלא מצהיר בתחילתה של כתבה שלו, אודותץ אותו גילוי נאות, אבל כנראה שאצלנו בתקשורת מעדיפים לדבר על אתיקה, ולא לנהוג לפיה…
כתבי התקשורת בכלל (ואנשיו החרוצים של שוקן בפרט) אוהבים לדבר על ההפרדה החשובה שיש לבצע בין כתבות עיתונאיות נטו לבין כתבות-מטעם שצריכות להיות מודגשות כממומנות. על “פרשניותיו של דרוקר” של דרוקר, יש להקרין שקופית של “מטעם” בכל פעם שהנ”ל מתחיל לדבר על ביבי. ייתכן שהוא אומר אמת (אחריכל, יש פרסומת שאכן צוגקות כשהן טוענות שהמוצר שלהן הוא הכי טוב בשוק – חייב להיות מוצר כזה, ומן הסתם גם הוא מפרסם…), אבל צריך לזכור שהאמת היא הדבר האחרון שמעניין אותו. הוא בא לשווק מוצר – ביבי הביתה. זה הג’יהאד שלו, זו התכלית שלו – וזה התוכן שלו.
מי שמתייחס לדברי דרוקר בלי להתייחס למניעים שלו – פשוט מתחמק מהמציאות. עם כל הכבוד לתוכן של דבריו של דרוקר, הוא ה-ר-ב-ה פחות חשוב ממניעיו. לא סתם עולם המשפט תמיד מבקש לקבוע את “היסוד הנפשי”, לקיומה של “מחשבה פלילית” (אם כבר אנחנו בכוח מנסים לחפש זווית משפטית לחוסר יכולתו של דרוקר לקבל את העובדה שביזה את עצמו בטרם הבחירות ובעיקר בליל הבחירות, ועדיין לא התאושש…).
אורי בדרך כלל יש לך תשובות מנומקות,הפעם התחברת למשיבון של ביבי חבל
לא לא, הפעם קיבלתי הנחיות ישירות מאבנ, דרך עו”ד שמרון, כמחובן. הוא ואני מתחלקים בעמלה מהצוללות…
אין בעיה, בוא נגיד שדוקר פועל ממניעים פוליטיקיים (תראה לי אחד שלא, מכל צידי המפה ההפוליטית).
בואו נעמוד על אבחנה חשובה:
מקור עיתונאי מוגדר “מכפיש” אחרי שנבדק ונמצא שהפרטים שסיפק לא נמצאו אמיתיים או נכונים.
אם דברים לא נבדקים והמקור העיתונאי מוכפש – זאת סתימת פיות אנטי דמוקרטית.
אם הדברים נדבקים לגופם – זה חופש הביטוי.
העניין עם ראש הממשלה הוא שהוא לא מאפשר שום חקירה נגדו והודף כל ניסיון לביקורת, בלי לתת דין, בלי לנהוג בשקיפות מול הציבור ובעיקר בהתססה אישית ציבורית נגד מי שמבקר אותו, בלי להתייחס לעניין לגופו מעבר לסיפוק סיסמאות והצהרות כמו “לא היו הדברים מעולם”.
בשלב זה, רוב ההאשמות על נתניהו נמצאות בגדר “מילה מול מילה”, בלי אפשרות לצאת מהמבוי הסתום הזה, שמנציח את יכולתו להמשיך לשכנע את המשוכנעים.
אלה שמטילים ספק, מוגדרים על פיו כ”תעשיית הדכדוך”, והוא משתמש בכספי הציבור וכספי מפלגתו בעיקר כדי לנהל מאבקים תדמיתיים, בזמן שאם הוא נקי מרבב, כמו שטוענים תומכיו, הוא היה כבר יכול מזמן לאפשר חקירה שתציג את הממצאים האלה ולסתום לכולם את הפה בפועל. אפילו להרוויח על זה כסף בתביעות דיבה. אבל נתניהו מאיים בדיבה. הוא לא באמת הולך עם זה עד הסוף. כי הוא יודע שיצטרך להוכיח את הדיבה הזאת בבית משפט.
אז מגניו בכל מקום ממשיכים להעביר את הפרופוגנדה על כך ש”שלטון הימין בסכנה”, בזמן שהדבר היחיד שבסכנה כאן היא הדמוקרטיה. אחלה.
“בוא נגיד שהשמש זורחת בבוקר”. דרוקר לא “פועל ממניעים פוליטיים” גרידא – דרוקר מתפקד כאופוזיציה אובססיבית ונטולת כל שמץ של אמינות. סיפורי דרוקר והמיליארדר האוסטרלי חסרים רק דבר קטנטן אחד – התמורה שקיבל האיש שלכאורה מחלק שוחד.
דרוקר, שחופר בתוך פחי אשפה של שרה, כדי לחפש רפש על משפחת נתניחו (אשכרה הוא פרסם בשעתו פתקים שהתגלו באשפה שלה), לא הצליח למצוא תמורה, והדגים שוב שיש הרבה נהנתנות במשפחת נתניהנו, תכונה מכוערת, שנפוצה למדי גם בקרב מגזרים חביבים יותר על דרוקר – שמשום מה מעולם לא עסק בהם.
העניין עם ראש הממשלה הוא שהוא מוסיף לנצח בחירות, למרות שבתקשורת כבר הסבירו לו שהוא לא אמור לעשות כן. הוסבר לו פעם ופעמיים ושלוש – והוא מתעקש לא להבין.
הקשקוש היפהפה על הדמוקרטיה שבסכנה, שנטען ע”י מי שמחזיקים במונופול מוחלט בתקשורת הישראלית, וחבריהם לאידיאולוגיה במערכת המשפט הצליחו להפוך עצמם לערכאת ערעור על הבחירות, באמצעות פרשנות מתחכמת לחוקי יסוד – היא אחת היציאות האורווליאניות המשובחות ביותר שישנן.
מי שתומך בדמוקרטיה, צריך לדעת לקבל את דין הבוחר. נכון, ביבי ניצח את הרצוג (אין דבר נלעג יותר מכל שוחרי שלטון החוק שמוחים על התנהלותו של ביבי, שהתלכדו ב2015 סביב אדם ששתק בחקירת משטרה) ואת שאר מחנה השמאל. זה עדיין לא אומר שההתנהלות התקשורתית כלפיו צריכה להיות אובססיבית כ”כ ונטולת כל שמץ של ענייניות.
אתה מביןו, דרוקר עוסק בביבי באופן שמצריך דאגה לשלומו. זה מה שקרה לחמי שלו בחודשים האחרונים בנוגע לטראמפ, וזה די מעציב. שייקח כמה ימי מנוחה, לפני שיברר האם אבנר העתיק שיעורי בית בכיתה ז’.
ג׳יימס פארק נמצא בשלבים של קבלת תושבות קבע לצרכי הקלות במס. דרך אחת לקבל את זה היא לגור בישראל הרבה ימים. דרך שניה היא לשחד את מי שמאשר שאתה גר בישראל בלי לגור כאן כל הימים.
“נמצא בשלבים”? וואלה, מרשים.
עפ”י דרוקר עצמו, פאקר מקפיד על שהות ארוכה בארץ, בהתאם לדרישות החוק. דרך שנייה היא השקעות כספים בארץ (דבר אגב, שברוב מדינות העולם, כולל ארה”ב, מקצר תהליכים לקבלת רשיון עבודה קבוע ואישור תושבות חוקית).
בכל הטענות של דרוקר על ביבי בנושא פאקר, הוא הצליח להציג רק מה פארק נתן – ולא הצליח למצוא בדל של הוכחה לתמורה. פארק, מיליארדר, כאמור – עדיין אינו תושב קבע פה. כמה מוזר…
טל, מה עם ניתוח משפטי/פורנזי של השתתפות בכנס סבן?
עיתונאים שהם עובדי ציבור (רשות השידור, גל״צ) – כפופים לכללים וצריכים לדווח על מתנות שהם קיבלו. אם הם נוסעים לסקר אירוע/מפגש הם גם צריכים לתת גילוי נאות (אתיקה). אם הם קיבלו מימון לשם נסיעה שהיא לשם מילוי תפקידם, כלומר לא מתנה להנאה אלא מימון לשם ביצוע העבודה העיתונאית, כמו סמינר למידה או ימי עיון או ממש סיקור של תחום מסוים – אז הכללים מחריגים את הסיטואציה הזו (לשם ההשוואה, גם עובד ציבור שמקבל כרטיסים למשחק כדורגל, אך הולך לשם כדי לבצע פיקוח/אכיפה/בילוש וכולי – לא יחשב כמי שקיבל מתנה).
בכל מקרה – שמעתי גם אני את אראל סגל היום בגלי צהל. חוק המתנות באמת חל עליו, כי הוא עובד ציבור. מנגד הוא לא חל על אדם כרביב דרוקר אשר אינו עובד ציבור.
אכן, נסיעה ל”סמינר”, “יום עיון”, “מפגש מקצועי” במלון פאר בחו”ל, היא בהחלט לא מתנה, ומי שחושב שמי שמשלם עבור העיתונאי שנוסע לאירוע מקצועי-לחלוטין שכזה, הוא סתם חשדניסט עלוב.
כנ”ל אין מה לחשוד בעיתונאי שמקים עמותה שכל תקציבה מגיע ממממשלות זרות ומעמותה שבעצמה נתמכת ע”י ממשלות זרות, ובמקרה פועל כאיש אופוזיציה אובססיבי.
דרוקר מוכיח שוב כמה מלוכלך השלטון שלנו. כל הכבוד עיתונאי נדיר.
לא כזה נדיר. כולה בן כספית עם משקפיים…
עצוב שלמגינים האוטומטים על ביבי אין מה להגיד. הוא עבר על חוק המתנות ולא הכחיש עד כה את העובדות. כל הכבוד לדרוקר שחשף את זה. ומצידי שיהיה ממומן ע”י דאעש, איראן וגרגמל הרשע. אם הוא עוזר לחשוף שחיתות במדינה, פעילותו ציונית מאין כמוה.
הרבה-הרבה-הרבה יותר עצוב, ששונאי ביבי מוכנים, עפ”י הצהרתם שלהם לקבל את דבריהם של גורמים עויינים לביבי, גם אם הם ממומנים בידי דאע”ש איראן, ואפילו גרגמל הרשע.
בכלל, באופן כללי מעציב לראות איך אנשים לא שואלים עצמם לגבי מניעים של מי שלכאורה אמור להיות עיתונאי נטול פניות, ובכ”ז הוא קשור בעמותה שממומנת ע”י ממשלות זרות. מסתבר שאם אתה נגד ביבי – אז אתה מעל לכל חשד.
מדכא מאוד לראות את הנכונות הטוטאלית של מי שרואים עצמם כ”גורמים האמונים על דיווח אמין”, משליכים לכל רוח כל שבב של מראית עין של דיווח נקי ונטול פניות, ופשוט זרוקים כל פיסת רכילות שנפלה לידיהם, בתקווה שמשהו יידבק.
ועצה לסיום – הפרשיות-לכאורה הללו, לא מחלישות את ביבי ציבורית, ולא מסכנות אותו משפטית. הדרך להחלפת ביבי עוברת במסלול המעצבן והמיושן הזה שנקרא בחירות. נכון, השמאל די מתקשה בכך לאור נטייתו הכרונית לתמוך במדיניות שהציבור מכיר היטב, ולא לטובה – אבל ככה זה עובד במדינות שאינן קובה.
כמה חבל שרק עיתונאי שמאל נהנים ממימון של ממשלות זרות וגורמים עויינים. אם רק היו איילי הימורים, עבריינים מזרח אירופאים וסוחרי נשק שיכלו לממן את עיתונאי הימין. רק אז היינו יכולים להפסיק לדבר על מקורות המימון ולהתרכז בתוכן העובדות עצמן.
הקטע עם “איל ההימורים”, לא עובד מי-יודע-כמה, כל זמן שחטאו היחיד הוא שהתעשר בעצמו (ולא נולד לאבא עשיר כמו נוני ועמוס) מתחום מפוקפק אתית, כמעט כמו למכור פרסומות של דיווח חדשותי (או סתם לפרסם מודעות זנות בעיתונאים שבבעלותך). אתה מבין, גם זה חוקי – אבל ה-ר-ב-ה יותר מסריח…
כאשר תפתור לי את סוגיית הסיבה שגורמת לדרוקר להישען של ממשלות זרות, בשעה שיש לו מקום עבודה רגיל לחלוטין, יהיה נחמד לעסוק בסוגייה המעניינת השנייה – האובססיה המביכה שלו לכל בעלי שם המשפחה של ביבי (ממליץ לך לצפות בקטע האלמותי שלו מליל הבחירות כשניסה להרכיב את ממשלת דרעי-לפיד-זועבי-ליברמן, דקות ארוכות אחרי שהיה ברור שביבי ניצח).
מי שרוצה שיגיבו עניינית לתכנים שהוא מפרסם – כדי שמאוד שנימוקיו להעלאת התכנים, יהיו לפחות טיפה ענייניים. רחל המשוררת כתבה פעם שיר נפלא שכלל את המלים הנבואיות הבאות: “אך אני לא אבה בשורת גאלה / אם מפי מצורע היא תבא”. בהשאלה מתבקשת לעניין שלפנינו – דרוקר נגוע בחוסר ענייניות כ”כ גדול, שפשוט אי אפשר להאמין לו, גם אם בטעות ייצא לו פעם לדווח משהו חשוב ואמיתי.
ושוב, משלחת המצורעים שהשמאל משגר כדי להבאיש ריחו של ביבי בעיני הציבור, עושה בדיוק את ההיפך. העיתונאים, אגב, כבר אמורים להבין את זה (ולפחות לחלקם אפשר לתת קרדיט שהם אשכרה מבינים את זה – הם פשוט לא מסוגלים אחרת…).
ביבי הוא ראש ממשלה סביר שעומד בראש מחנה פוליטי, שמתנגד להצעות להתאבדות-בשלבים בשם הזייה משיחית על הקרוייה “תהליך השלום”. ככזה, הוא אוטומטית מוצג כאוייב-בדם של תומכי המחנה השני, ששולטים ללא מצרים במערכות המשפט והתקשורת, אבל נהנים מתמיכה ציבורית נמוכה מאוד.
מה קורה עם חוק המתנות כשעו״דינו של ראש הממשלה עובד בהתנדבות
וזה ידוע לכל. איך זה עובר את כל שונרי הסף?
נו באמת, אירוח “בבית מפואר”? מן הסתם ביתו של מיליארדר יהיה מפואר… אם הולכים על פי ההיגיון הזה אסור לבנו של ראש הממשלה להתארח בשום מקום. הדבר היחיד שעלול להיות בעייתי זה מימון חדר במלון עבורו ומאחר וזה צורף לרשימה כבדרך אגב, אני משער שגם כאן אין דבר וחצי דבר. מעבר לזה, למישהו נראה בדיוק שאפשר לשחד את ביבי באמצעות אירוח בנו במלון ובבית מפואר? מי יודע, אולי יגלו שגם הציעו לו אספרסו משובח ועוגת שוקולד מופלאה.
מה שכן זה הזכיר לי נשכחות, בזמנו אחד קבלן בשם דודי העסיק אף הוא בן של מישהו בשם גלעד. אותו גלעד אמנם לא נהנה מחדר במלון אבל כן הרוויח שכר פעוט של 600 אלף דולר עם התחייבות לקבל עוד 2 מיליון אם הפרויקט בו הוא “הועסק” היה מצליח. היועץ המשפטי בזמנו הסביר מדוע אין סיבה להעמיד לא את הבן, ששמר על זכות השתיקה, ובטח לא את האב שבדיוק היה עסוק במובינג ובכלל לא היה מודע לכל הסיפור, שופטי העליון אף הכשירו את כל הסיפור. לאור זה, אם מישהו חושב שיש כאן משהו, מוטב שיחשוב שוב…
מושחתים בצמרת
זעתי באי נוחות למקרא תגובתו של ביבי
מתאים יותר למירי רגב- קצת יותר מידי רדוד
זעתי באי נוחות למקרא תגובתך, הן בשל דמיונה הרב לדקלם ים הרגילים בתקשורת, שמנסה להפוך כל תגובה חריפה של ביבי, למשהו ירוד יותר מאשר ה”חשיפות” עליו, שרובן נראות כמו הטרדה סתמית של המשפחה.
לא התלהבתי גם מהטענה שמירה רגב מגיבה באופן רדוד יותר מאשר ה”אמנים”, שאותם מפרנס המשרד שלה, בעזרת כספי המסים שנגבים מכלל הציבור.
מספיק שיסתכל על שטפון ה”עצומות” של עיתונאים ואמנים, בכדי שתהיה אמור להבין שהשיחות נמצאת בצד של העדר, שלא מפסיק לאיים עלינו במשטר פאשיסטי עם פסלי מנהיגים מוזהבים, בשעה שליטתו באמצעי התקשורת, היא כמעט מוחלטת.
בכל מקרה, אל תרגיש רע מתגובתו של ביבי. אם התקשורת צודקת, אז הפעם הוא גמור, בדיוק כמו ב8575 הפעמים הקודמות, שהדבר מחזה במקצועיות מופלאה.
אגב, למישהו יש מושג למה שרון שפורר הפסיקה לעבוד אצל דרוקר פחות מ8 חודשים אחרי שהחלה? במקרה גיליתי קודם שהיא כבר לא שם, ותהיתי למה.
פוסט מעניין, תודה. לדעתי רבים לא מודעים לדקויות שבין מתנות, טובות הנאה ושוחד. לאור הנאמר והפרטים הידועים בפרשות עד כה מדהימה הסחבת סביב החקירות של ביבי עד כה. מדהים גם שביבי הצליח להסיט את תשומת הלב של חצי מהציבור לעיתונאי שחשף את הדברים ולא לתוכן עצמו.
אני מתפלא על שכותבת הפוסט הנה עורכת דין. הרי ברור קו ההגנה של נתניהו – נותן המתנות הוא חבר קרוב (של נתניהו האב) ולכן לא חל עליו חוק המתנות (בדוואי כאשר הנהנה מהן הוא הבן, אבל גם האב). כל מה שהוא צריך להוכיח הוא שהחברות שלו קיימת ומנותקת מ-“בהיותו עובד ציבור”. ייתכן בהחלט שבן של מישהו יהיה חבר של ידיד קרוב של אביו, יתארח אצלו וכו’. כל הפוסט מתעלם לחלוטין מהעניין הזה ומייצר את הרושם שלעובד ציבור אסור לקבל מתנות כלל. זה כמובן אינו נכון – קיימים מאות אלפי עובדי ציבור בארץ והם מקיימים בריתות, ברי מצוות וימי הולדת ומקבלים בהם מתנות. מוחלות עליהם מגבלות מסויימות, כמובן, אבל ברור לכולם שהחוק לא חל על מי שהוא חבר קרוב של המשפחה (צריך להוכיח כמובן שהמתנה ניתנה במנותק משירות שהאדם נותן המתנה עלול להזדקק לו). מתסכל שאדם שכותב פוסט ומפנה למקורות לא טורח לקרוא אותם לעומק.