העימות הנשיאותי הראשון לא אכזב. קלינטון השקדנית הגיעה לעימות מוכנה וגברה על טראמפ השולף מהמותן. היא כיוונה חצים מדויקים וחייכה כאשר הוא חפר לעצמו בורות
העימות הנשיאותי הראשון שנערך הלילה באוניברסיטת הופסטרה, ניו יורק סיפק (כצפוי) את כל הרגעים המוזרים.
באחד הרגעים המשעשעים שיבח טראמפ את עצמו ואת אופיו הנהדר ״הנכס הכי חזק שלי הוא מזגי הנוח״ אמר תוך שהוא מכסח את קלינטון על היותה אישה ש״מאבדת שליטה״.
״פעם אחת ראיתי אותה עומדת מאחורי זגוגית כחולה עם הצוות שלה כשהיא מאבדת שליטה״ הוא אמר ברגע בו כמעט כל הנוכחים צחקקו. הוא הרגוע והיא ההיסטרית. ממש.
מיד כשהסתיים העימות נשאל פאנל מצביעים מתנדנדים ממדינת פלורידה (ברשת CNN) לדעתם והם הפנו לרגע הזה. רובם (18 מתוך 20) חשבו שהיא ניצחה, אלא שהקטע הזה במיוחד – אני נעים הליכות והיא חסרת שליטה – תפס אותם.
עימותים נשיאותיים מדברים אל הרגש של הבוחרים. מי שרגשותיו עם טראמפ, יתחזק בדעותיו. מי שרגשותיו עם קלינטון, יתחזק אף הוא. אך המתלבטים, ששיעורם עומד על כ 25%-35% (עדיין), הם הציבור אותו ניסו המועמדים לכבוש.
בין טראמפ לקלינטון פעורה תהום. באישיות, בתנועות הגוף ואפילו בשיטת ההכנה לעימות. ״אין לה סטמינה״ (אנרגיות) הטיח טראמפ בקלינטון באחד מרגעי הפינג-פונג ״אני הקדשתי את הימים שלי להסתובבות ברחבי ארה״ב ומה היא עושה? היא בבית״ הוא אמר בבטחון.
וקלינטון, בלי להסס השיבה: ״כן, אני הייתי בבית והתכוננתי לעימות הזה. ואני התכוננתי לכך שאהיה הנשיאה.״
שני הצדדים סיפרו לפני העימות, שהם נוקטים בגישות שונות. הנכס שלה, הוא ההכנה, השקדנות, חרשנית על החומר. הנכס שלו, היא הספונטניות, השליפות מן המותן, מהירות המחשבה אותה הוא מתאמץ לתרגם לאותנטיות.
ובכן, הלילה, האישה השקדנית גברה על השולף מן המותן. היא כיוונה חצים מדויקים יותר, חייכה כאשר הוא חפר לעצמו בורות בנושא התמיכה במלחמה בעיראק ובנושא תיאורית קונספירציית לידת אובמה וכן, גם בנושא היחס שלו ל״סטמינה שלה״. לאנרגיות שיש לה.
מומלץ לצפות בכל 4 הדקות, קשה שלא לראות כיצד הוא ממשיך ומסתבך בלשונו עד לנקודה שבה הוא מסביר כמה ״נחמד״ היה שבחר שלא להביא הלילה דברים מן העבר של משפחתה (אחרי העימות הסביר שהתכוון לדבר על המאהבות של ביל קלינטון).
באחד מן הרגעים לעיל, מזנקת על שאלת המראה הנשיאותי, ומשליכה את החכה קדימה, ליחס שלו לכל הנשים. היא גם מביאה עמה מן הבית, דוגמא אנושית שהיא הכינה מראש. אליסיה מאצ׳דו, מיס יוניברס לשעבר מוונצואלה, צעירה שטראמפ כינה ״מיס פיגי״ באחת מן התחרויות יופי שנערכו במלונות שלו.
טראמפ, אדם שקל לגרור אותו בלשונו, דווקא שמר על חוסן מפני הבוץ-המגדרי בעת העימות, אך הבוקר הוא קם על הצד השני שלו ובראיון לרשת פוקס ניוז, בבוקר (יום ג׳) הוא כבר בלע את כל הפתיון.
״כשהילרי העלתה את שמה של האישה – ידעתי מי זו. זו היתה מיס יוניברס. היא היתה המתחרה הכי גרועה שהיתה לנו אי פעם. הגרועה ביותר אי פעם.״ הוא אמר בראיון לפוקס אנד פריינדס. ״היא יכלה להיות מנצחת. אבל היו להם קשיים רבים עם המיס יוניברס הזו. היא היתה ווינרית אבל היתה איתה בעיה אמיתית כי היא העלתה הרבה במשקל. הילרי מצאה אותה, ודיברה עליה כאילו היא מאמא תרזה״.
העימות הנשיאותי הראשון לא אכזב. יש בו חומרים קדימה לשנים.
היחס לנשים, המשמעות של להיות מוכן למשרה הרמה, יחסי חוץ של ארה״ב (שינוי יחסי ארה״ב עם דרום קוריאה, סין, יפן), תיאוריות קונספירציה כמקפצה פוליטית (שמא יש לומר משתנה פוליטית?), בידוק עובדות והצפת עובדות ברורות מול פני הפוליטיקאי (כן, הוא כן תמך במלחמה בעיראק), ואפילו ה “Sniffles”, משיכות האף של טראמפ, שהציבו לו אתגר לא נעים.
ובאיזה חלק של העימות טראמפ היה וידו על העליונה? כאשר עלה נושא החוק והסדר. קלינטון הגיעה לעימות עם מסרים כלליים, לא ממוקדים, כשברקע ימים של מהומות בשארלוט וטראמפ לעומת זאת, מיקד את הבעיה בחיכוכים קשים בריכוזים העירוניים ואלימות גואה. החלק הזה של העימות, בתחום אכיפת החוק התרחש אי שם באמצע, ולמי שרוצה להשלים חומרים, שווה לצפות בכל העימות.
כשקוראים את הפוסטים שלך, של חמי שלו, ושל שאר העיתונאים המחנה, קשה שלא לחוש צער על אלה מביניכם שאשכרה קמו באמצע הלילה רק כדי לכתוב את מה שהיו כותבים בכל מקרה, גם בלי לראות את העימות.
ברור שהילארי המופלאה הביסה את טראמפ, והמשפט המדהים על הסטאמינה, היה עצום, גדול, מזהיר (אז מה אם שתי שניות אח”כ הוא הכניס לה על “הניסיון” שהוא כל-כולו רע, וזכה ללא פחות תשואות).
החיוכים האומללים שלה בנוגע לדבריו על לידת אובמה, ממש לא היו בור עבורו – פשוט לא היה לה מה לומר על העובדה הפשוטה, שהתיאוריה ההיא הומצאה בקמפיין שלה ב2008 (ובין כה וכה, לא תגרום לאף אחד שלא תמך בה בכל מקרה, להגיד “אהא! עכשיו ב-ט-ו-ח אני אצביע לה”).
העימות הזה הדגים שוב שהתקשורת בעדה, לא משנה מה תעשה ומה תגיד.
הסייפא הקטנטנה על הנושא שהכי מטריד את המצביע האמריקני הממוצע שעשוי להיות מתנדנד (ומה לעשות, הוא לא יהיה שחור מבולטימור, אלא לבן מבוהל באחד הפרברים, שלמרות מאמצי התקשורת, נחשף לכמה וכמה סרטוני מתפרעים שחורים שמנסים לעשות לינץ’ באזרחים שכל חטאם הם שהם לבנים שנקלעו להפגנה “למען זכויות האדם ונגד אלימות המשטרה”). מה שאמר טראמפ לא ממש שינה, שכן את אותו מתלבט מעניינת השאלה האם מישהי כמו הילארי בכלל מסוגלת להוציא גינוי לאותם מתפרעים. התשובה היא, בדומה להתחמקות שלה בנושא המיילים (שכל דיון בהם היא הציגה כ”הטיית הדיון”) תשובה שלילית.
זה כנראה לא מעניין את המצביע הממוצע, אבל כמות השקרים של טראמפ בעימות מגחיכה את התדמית הבלתי-אמינה של קלינטון. הוא שיקר על ימין ועל שמאל – ההתחממות הגלובלית, ההלוואה של אביו, נאטו, הפלישה לעראק, החזרי המס, מצב התעסוקה במישיגן ובאוהיו, Stop and Frisk, תנועת ה- Birther. כן אורי, גם זה שקר של טראמפ, אין שום הוכחה שסידני בלומנטל התחיל את השמועה הזו. אפילו כשקלינטון אמרה שהקמפיין שלה הפך את עמוד הבית שלה ל- fact-checker, הוא התעקש לשקר ולומר שגם עמוד הבית שלו.
והוא כמובן שיקר גם בעניין ה”סטמינה” – במקור הוא אמר על קלינטון “she doesn’t have a presidential look”, ואז ניסה לשקר ולומר שהוא בעצם אמר שאין לה סטמינה. אבל כולם יודעים מה הוא חושב על האפשרות שאישה תהא נשיאה – בדיוק מה שאמר על קרלי פיורינה: “Look at that face! would anyone vote for that?”. צחוקים איתו.
האיש שקרן מדופלם, ומצער לראות ציבור גדול שלא מתעניין בעובדות, מסרב לחשוב בעצמו ונוהה אחרי אדם כזה. אבל זה לא מפתיע: זה קורה גם בתגובות כאן. אנשים, אני מקווה שאורי “החכים אתכם”.
יואב, היחיד כאן שאני מחכים באופן עקבי, זה אתה. היחיד כאן שאשכרה אפשר לראות בהשתאות כיצד הידע שלו מתרחב, זה אתה.
ציבור גדול לא נוהה אחרי טראמפ, אלא נוהה אחרי האיש-שאינו-הילארי. מה לעשות, את הילארי מכירים…
כן, אתה “מחכים” אותי כמו טראמפ. לא יודע איך לומר לך את זה, אבל לפלוט גיבוב של שקרים זה ממש לא “להחכים”. יותר “להטפיש”.
יואב, אין צורך להודות לי. כולנו זוכרים כמה היית בור כשרק הופעת פה לראשונה, והנה היום אתה טיפ-טיפונת פחות בור. הייתי רוצה להצטנע ולטעון שהכל קרה בגלל שסתם כך החלטת לקחת את עצמך בידיים, אבל האמת המצערת שאלמלא הצורך הנואש שלך לתפוס אותי בטעויות, מצב הידע שלך היה נשאר עגום להחריד, ולא רק עגום למדי, כפי שהוא היום…
בכל אופן, כרגיל, אין בעד מה. אני כאן בשבילך.
כולנו גם זוכרים איך נכשלת שוב ושוב לספק הוכחות או אסמכתאות לדבריך, ומכיוון שאתה ממשיך בשיטה הזו, אין לי אלא להסיק שאתה, כמו טראמפ, שקרן מדופלם. שיהיה בהצלחה לאלה שמאמינים לך בלי לבדוק. אני חייב לומר שזה מתסכל מאד, אבל מה לעשות, הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם.
עובדות? מי צריך עובדות? רבי אורי אמר!
יואב, לא יפה לקלל במקום פשוט לומר “תודה”.
עם זאת, חוסר הנימוס שלך לא ימנע מממני להמשיך להשביח את הידע הכללי הזערורי שלך, צעד אחר צעד.
הפרשנות שלך, כרגיל, מוטעית. אין פה שום קללות, יש פה ציון עובדה פשוטה: אתה, ביודעין, טוען טענות שאינן נכונות. לזה קוראים שקרים. ומישהו שטוען טענות שקריות הוא שקרן.
חוסר נימוס זה לקרוא למישהו “בור”, ואת זה אתה עושה כבר חודשים.
אין לי ספק ששום דבר לא יגרום לך לחדול מהפצת השקרים שלך. אני רק מקווה שקוראיך הנאמנים יתחילו לחשוב בשביל עצמם ולבדוק את טענותיך במקום ללכת אחריך כמו כבשים.
מי הולך אחריו כמו כבש? או אחריך לצורך העניין פה בבלוג…..
כולנו אנשים בוגרים עם דעות עצמאיות משלנו.
יש הרבה כאן כנראה שנהנים לקרוא את אורי בגלל סגנון הקריאה שלו ולווא דווקא כי הם מאמינים לכל מילה שלו.
יואב, תהיה רגוע בעניין הזה.
אני לא רוצה לציין שמות.
אבל העניין הוא שאין פה כמעט אף אחד שמעיז להטיל ספק ב”אמיתות” של אורי. אפילו כשמישהו כבר מתווכח איתו, הוא בדרך כלל מקבל את הנחות היסוד חסרות הבסיס של אורי.
נכון, הוא כותב יפה. גם יאיר לפיד כותב יפה. אבל כשיאיר לפיד כותב שטות – וכמו אורי, הוא לא מתקמצן על שטויות – עונים לו כל העולם ואשתו. אפילו כשמתפלקת לטל טעות קופצים רבים – פה בבלוג – לתקן אותה. אבל את אורי? בררר, איזה פחד.
יואב, אתה מתבלבל. לא מתקנים אותט בגלל שאני כמעט לא נתפס באי דיוקים. למעשה, כל השיפורים בידע שלך (שיפורים עצומים באופן יחסי, מאות אחוזים, מן הסתם – אך זניחים באופן אבסולוטי, לדאבון הלב), נובעים מניסיונות נואשים לתפוס אותי בטעויות.
אתה מבין, להבדיל ממך, שחושב שחיפוש מלים אקראיות בגוגל, ואז ויכוח אודות הלינק שמצאת, יכול להציג אותך כבקיא באיזשהו תחום, אני אשכרה יודע על מה אני כותב. כן, אני מבין שזהו קונספט חדשני ומסעיר עבורך, ולכן אתה נפעם מכך שלא רבים בוחרים בצעד הנועז שלך, של להתווכח על נושאים שאין לך קצה-קצהו של מושג אודותיהם. אתה מבין, יואב, רמת הידע שלך גורמת לך להניח שגם אחרים יודעים בערך כמוך, וזו הנחה שגוייה. היא שגוייה גם סטטיסטית (אתה יודע כמה נדיר חוסר ידע מהסוג שאתה מתעקש להפגין כאן?) וגם מעשית – אין כאן גולשים עם רמת ידע כה נמוכה. חוסר היכולת שלך להבין שאנשים נוטים לא להתווכח עם דברים שהם מסכימים עימם, גורם לך לפרש זאת כ”פחד”.
שתהיה לך שנה טובה, יואב. 🙂
לא אורי, אתה זה שמתבלבל. אני כבר מזמן לא מחפש אותך באי-דיוקים. אני תופס אותך (בלי להתאמץ) בשקרים בוטים. וההבדל בינינו הוא, כמו שאמרתי כבר לא מעט, שאני לא מתיימר. אני ממעט לקבוע עובדות; אני כאן בעיקר כדי לשאול שאלות (וביניהן, כמובן, “אתה יכול להוכיח את זה?”)
ומכיוון שהידע שלך מתמצה ב”עובדות” כמו “קלינטון היא זאת שהתחילה את השמועה על מקום הולדתו של אובמה”, או “אובמה שונא את ארה”ב” – אזי אין מאושר ממני שהידע שלי דל משלך. עדיף להיות בור מוחלט מאשר “לדעת” שהשמש זורחת במערב, או, במקרה שלך, מישבנך.
אני מודה, אני לומד הרבה מהדיונים כאן – כי אני טורח להשקיע זמן וללמוד. וכבר אמר רוברט היינליין: אתה חי ולומד, או שאתה לא מאריך ימים. חבל לי עליך שאתה כבר יודע הכל אז אתה לא לומד כלום.
שתהיה גם לך שנה טובה.
יואב, אתה כמו “קול הרע”ם מקאהיר”, שמדווח על “התקדמות בכל החזיתיות”, במלחמת ששת הימים.
אתה אכן לומד המון כאן. לא המון אבסולוטית, אבל ביחס למה שידעת קודם, זה אכן המון. אני אמשיך להרחיב את הידע שלך, גם אם תספר בקולי קולות שכל מה שאני כותב זה לא נכון, משום שהרחבת דית היא דבר חשוב, בעיקר כשמדובר באנשים שבמשך שנים הצליחו ללמוד כ”כ מעט. אני מתנצל שוב שלא אבזבז זמן בלהסביר לך את הלוגיקה והתהליך של כל דבר, כי אין טעם (כך שתמיד תוכל לשאול שאלות מכשילות כמו: “אם שלושה חמדי קרן יקפצו לתוך הכנסת, האם תתמוך בירי בהם באמצעות רובי לייזר?”, ולחשוב שבעצם מוטטת את כל הטענות שלי).
ושוב, שנה טובה יואב:)
טל שניידר כותבת פוסט שמציין את העובדה שהילרי קלינטון היא אישה.
אורי: הילרי קלינטון היא גבר! (או כל טענה שטותית אחרת)
יואב: סליחה? יש לך הוכחה?
אורי: אתה כל כך בור. הנה, הרחבתי לך את הידע: עכשיו אתה יודע מי זו קלינטון, מה זה גבר, ושקלינטון היא בעצם גבר.
יואב: בדקתי. לא מצאתי שום הוכחה לכך שקלינטון היא גבר (אולי פרט לברייטברט).
אורי: הרחבתי לך את הידע! אתה עדיין בור, אבל הרחבתי לך את הידע!
יואב: רגע, אז מזה אפשר להסיק שביל קלינטון הוא אישה, או הומו?
אורי: עכשיו אתה מנסה להתקיל אותי בשאלות היפותטיות? תרשה לי להתחמק מהשאלות המגוחכות שלך, בוא נסתפק בזה שהרחבתי לך את הידע! אבל אתה עדיין בור.
יואב: אבל השאלה על ביל קלינטון היא לא היפותטית!
אורי: כן, ממש, השאלה על חדי הקרן שיורים קרני לייזר על ביל קלינטון היא ממש לא היפוטתית. יואב, אתה בור ומגוחך, אבל לפחות הרחבתי לך את הידע!
יואב: ניצחת.
אורי: לא יואב, אתה ניצחת – עכשיו אתה יודע יותר כי הרחבתי לך את הידע! אתה עדיין בור, אבל אתה יודע שקלינטון היא גבר! הרחבתי לך את הידע! אני כל-כך גאון.
(מבוסס על סיפור אמיתי)
יואב, הפעם הראית לי. לא היה לי מושג שאני כ”כ עילג, אבל הפארודיה המשובחת שלך הצליחה לצלם באופן מדוייק גם את העילגות שלי, גם את השטויות שאני כותב בלי מושג, וכמובן, את סימני הקריאה המרובים שלי!!!!!!!!
הסיפור האמיתי שהבאת פה, כולל שמות אמיתיים, מלים אמיתיות (שאת רובן למדת ממש לאחרונה – אין בעד, כאמור) והרבה הרבה הומור, שהוא אמנם לא מצחיק מהסיבה שהתכוונת אליה, אבל גם “שבט כהן” עדיין קורע מצחוק, מבלי שנכתבו בו בדיחות מצחיקות.
בכל אופן, רק כדי שלא תרגיש שמזלזלים בך, חו”ח – אני מבטיח להמשיך ללמד אותך, גם אם תעשה עוד פארודיות מצויינות על העילגות האיומה שלי ועל השימוש המופרז שלי בסימני קריאה. העובדה שאפילו בפארודיה הרגשת צורך להדהים אותי בשימוש במילה “ברייטברט”, רק ממחישה עד כמה השיעורים הללו חשובים ונחוצים לך. אני מבטיח לא לנטוש אותך, יואב. אללה עדי שאתה תכיר עוד מושגים בגיאוגרפיה, פוליטיקה, היסטוריה ומדעי המדינה, אותם תוכל לשבץ בהקשרים שונים, נכונים-פחות וכלל-לא-נכונים, ככל העולה על רוחך. גם בשנת תשע”ז אני אצעד לצידך, יואב:)
כרגיל אתה טועה. עילגות זה הדבר האחרון שאליו כיוונתי, ואני לא חושב שהוצאתי אותך עילג. כי כמו שכבר נאמר, בדומה ליאיר לפיד, לכתוב אתה יודע, אין ספק. אבל אני חושב שהצלחתי למצות היטב את היחס המתנשא שלך ואת הפרחת השטויות לאויר. בכל זאת, זה רק מבוסס על סיפור אמיתי, זה לא הסיפור האמיתי. הסיפור האמיתי הוא שאתה עוטף את הקשקושים בהרבה מלל, הרבה בטחון עצמי והרבה סרקזם (שוב, בדומה ללפיד), ואת אלה מסמלים סימני הקריאה. העטיפה הנאה מערפלת את השקרים וגורמת להם להישמע חצי-נכונים, והיחס המתנשא מונע מאחרים להעמיד אותך במקומך. לפיד צריך ללמוד ממך: אותו אף אחד לא חושש לתקן.
יואב!!! אתה רב-מג במיצוי סאטירי מושחז! הנה, בלי להתכוון לזהות את העילגות שלי, הצלחת למצות אותה (וגם את סימני הקריאה שלי!!!).
אני מבין שאת “טראמפ” החלפת ב”יאיר לפיד” ואין ספק שמגיעות לך מחמאות על “מיצוי” נוסף של מילה שלמדת זה מקרוב.
אני מבין שאתה באמץ שכולם כאן פחדנים ורק אתה אמיץ לב שלא מפחד לומר שאני כותב שטויות, ולא חוש ממקלדתי נוטפת הרוע והארס. אני חושב שמעבר להעלאת הסתייגויות בעניין הדעה המצויינת שיש לך על עצמך, הרי שגם דעתך השלילית על כל האחרים, ראוייה לעיון נוסף: ייתכן שאתה צודק, וכולם מלבדך הם פחדנים שלא מעזים לכתוב את האמת על השטויות שאני כותב, וייתכן שאתה כותב שטויות, ואחרים לא מסכימים עימן, ולא רואים לנכון לכתוב דברים דומים.
לא קל לקבוע מה נכון ומה לא, בטח לא לאנשים שלא בורכו ביכולת הניתוח וה”מיצוי” המופלאות שלך, אבל אני, שאיני בעל כישורים סאטירים משובחים כשלך, בכ”ז מהמר שהבעיה היא לא אצל כל האחרים, אלא דווקא ברמת הידע שלך, וברמת המודעות הנמוכה שלך לפערים העצומים שיש לך בתחום זה.
כך או כך, המשך בדרכך ואל תירתע מהסרקזם המרושע שלי: ברור לכל שאני בסה”כ משתמש ככלי להסוואת הפאשיזם והשטויות שאני כותב, ושאתה חושף פעם אחר פעם.
ממתין בכיליון עיניים לפיליטון המצויין הבא!!!!!! (תראה כמה אני משתדל בעניין סימני הקריאה…).
לא הבנתי, בדרך כלל קל לקרוא את השטויות שלך. הפעם ניסית להקשות בכוונה עם השמטת אותיות (“לא חוש ממקלדתי”) או סתם ערפול לא ברור (“אתה באמץ שכולם…”)? אורי, תרגיע, העצבנות הזו לא בריאה לך. ואל תדאג, אני לא נרתע. אתה גם דמוי-לפיד (ביכולת ההתנסחות ובסרקזם) וגם דמוי-טראמפ (בפאשיזם, בשקרים ומסתבר שגם בפתיל הקצר). אפשר רק לדמיין למי אתה דומה במראה – אני מנחש שלטבח השוודי.
יואב, אכן השמטת האותיות שלי הייתה מהלך זדוני שנועד לשבש במזיד את הבנת הנקרא המשובחת שלך, בכדי למנוע להדהים אותי עם סאטירה שנונה ועוקצנית…
“חוש”, זה “חושש”, ו”באמץ” זה “מאמין”. הסיבה להשמטת האותיות היא מורכבת ומדהימה מכפי שהיית מסוגל לדמיין: הסוללה של המקלדת האלחוטית השמיעה גניחות ודרשה החלפה. אני מסכים שזה הסבר מאכזב יותר מאשר הלקדות-בהלה עקב יכולות-הניסוח המבריקות שלך, אבל למרבה הצער, חרף העובדה שאני אכן מוצא עצמי מתרשם באופן תמידי מהדברים שאתה כותב (בלי ציניות – אני לא חדל מלהשתומם שאדם מבוגר כותב את מה שאתה כותב, ויודע את מה שאתה יודע), הסיבה לכך שאותיות נשמטו אצלי הפעם, היא מקלדת חלשה. במקרים אחרים, אגב, תוכל להאשים בכך את הDNA שלי, שכולל גנים של דיסגרפיה קלה, מסהוג שמאפשר לך לצהול על כל “לא” ששכחתי, ועל כל אות שהשמטתי.
בכל מקרה, הפעם כללת בטקסט גם את לפיד וגם את טראמפ, כך שניתן להבין שמדובר בהפגנת ידע במשקל כבד מצידך. בתגובה הבאה מוטב שתכניס גם שמות של ערים/מדינות ואיזה אירוע היסטורי או שניים (לא חובה משהו של הנאצים, אגב. אתה מסוגל למצוא בגוגל עוד דברים שקרו בעבר…), ואני בכלל אאבד עשתונות מרוב התפעלות, ואכניס איזה 50 סימני קריאה לפחות.
כן, כן, הסוללה של המקלדת. וגם מישהו שיחק במיקרופון שלך. והרצפה עקומה. בו-הו.
יואב, אתה צודק! (הנה פינקתי אותך בעוד סימן קריאה)
אחרי הכל, הרבה יותר סביר להניח שכ”כ התרשמתי מהטקסט שלך, שנעתקו אותיות ממקלדתי, ולא יכולתי לבטא עצמי כפי שרציתי; מאשר שבעיות טכניות (שלפחות אחת מהן, דיסגרפיה, באה לידי ביטוי כמעט בכל תגובה שלי פה) גרמו לכך ששיבשתי הקלדה של שתי מלים.
ופידבק חיובי לסיום: אני לא יכול לטעון שאני לא מתרשם מהדעה הטובה שיש לך על יכולת ההפחדה הטקסטואלית שלך. אי לכך, אני מתחייב להיבהל מהחצים המושחזים שלך עוד הרבה פעמים בעתיד, ובכל פעם שתתפוס אצלי שגיאת הקלדה/אות חסרה/מילה חסרה/מילה משובשת וכיו”ב – אני אצהיר שהדבר נובע אך ורק מהבעתה שאוחזת בי לנוכח היכולות הוורבליות האינסופיות שלך. אני הקטן מצדיע לך, יואב. מצדיע! (עוד פרגון קטן…).
התרשמתי שקלינטון רגועה יותר ושלווה יותר. טראמפ שידר לחץ ותסיסה פנימית.
מצד שני- ידענו את זה גם לפני העימות…
נזכרתי בעימותים בין אובמה ורומני. רומני פשוט לא הצליח לגעת ‘בלב’, הוא שידר קור מקפיא של רובוט מתוכנת. גם הילארי ככה. לעומתם- טראמפ מחצין את כל מה שהוא מרגיש וחושב.
אגב- נטען כי הנאום שלו במלבורן היה מהטובים ביותר שלו