היום, יום ג׳ 19 ביולי (בעוד כמה שעות נכון לשעת כתיבת פוסט זה) תצביע מליאת הועידה הרפובליקנית לאשר את דונלד טראמפ כמועמד הרשמי של המפלגה. זהו. ההפגנות, ההתנגדות, הניסיון האחרון של הצירים הרפובליקנים במליאת הועידה לשנות את בחירת הרוב – כל זה מאחוריו. טראמפ, ומי מן המפלגה שניצב לצידו קוראים מעל לכל במה לאיחוד שורות. להתייצבות לצידו, אך אם יש דבר שברור מן היום הראשון של הועידה הרפובליקנית הוא שהדבר היחיד שמחבר בין כל הקצוות השמרנים היא השנאה להילרי קלינטון. אתמול ביום הנאומים הראשון היא הואשמה בכל דבר אפשרי.
אבל עוד דבר התגלה ביום הראשון של נאומים פוליטיים. נודע (אנחנו כבר ידענו את זה מהיכרות עם פוליטיקאים, נכון?) – שכותבי נאומים פוליטיים משתמשים בכל כך הרבה קלישאות ומשפטים סתומים נעדרי השראה עד שהם כבר לא זוכרים באיזה מפלגה ובאיזה שנה הם קראו אותם. עד כדי כך גדול הסלט של האימרות החבוטות שהמטפורות והשבלונות חסרות טעם כביצה מקושקשת מוצפת בחלב.
מלניה טראמפ אינה מורגלת בנאומי מול האומה. וצוותו של טראמפ פמפם את הנוכחות שלה ואת הדברים המתוכננים שלה שעות ארוכות לפני הנאום. למרות המבטא הכבד, היא עמדה במשימת הקראת הנאום היטב.
אך המבוכה עבור טראמפ וצוותו היתה גדולה. כשעה לאחר מכן החלו ערוצי הטלוויזיה לשדר – מסך מול מסך – את מילותיה מול הנאום של מישל אובמה בועידה הדמוקרטית 2008. מי היה בכלל זוכר את המשפטים השחוקים שאמרה מישל או את אלה שמיחזרה מלניה?
היום (ג׳) בבוקר, כינס מנהל קמפיין טראמפ, פול מנפורט מסיבת עיתונאים ודחה מכל וכל שמדובר בטקסטים שהועתקו. מלניה עצמה כתבה את הנאום, הוא התעקש.
כל ילד יודע שלא היא כתבה, אלא מישהו מצוות השכירים שלקח טראמפ בשבועות האחרונים. ומנפורט לא אמר זאת כך, אך הסבטקסט של דבריו: קלישאות, נאומים, הדברים הרי חוזרים על עצמם. זה לא בלתי סביר לחשוב שמי שמעמיד בת זוג של מועמד מול קהל, יגיש מתק שפתיים על המשמעות של הוריו בעת גדילתו ועוד.
טראמפ, כאמור, קורא למפלגה להתאחד מאחוריו. אך טראמפ, כטראמפ אלוף ביצירת נזקים משניים למשימה אליה הוא מטיף. בשעה שעלתה רעייתו של אחד הקורבנות של ההתקפה על השגרירות האמריקאית בבנגזי, לוב וסיפרה (בפריים טיים) על תקיפת הדיפלומטים והכעס שלה על הילרי קלינטון, טראמפ לא יכול היה להתאפק (הוא מכור לפריים טיים) והתראיין באמצעות קו הטלפון לפוקס ניוז.
פוקס מיהרו לנטוש את השידור החי של הנאומים ועברו להשמיע את טראמפ על הקו.
אז כיצד יאחד טראמפ את המפלגה כך מאחוריו? אפילו כשהוא מספק לבוחריו את ההנאה הגדולה מכולן – לתקוף את הילרי קלינטון – הוא מפספס את הרגע הגדול כשרץ להתשלט על המסך עבור עצמו לעוד כמה דקות.
אתמול העלתי שידור חי מן הרחובות המקיפים את הועידה. אפשר לצפות בוידאו ולהתרשם ולראות את הצעקות, מחבקי ישו, גזלני טי-שירטים וחולצות, בתי הקפה המלאים, הצירים הצועדים לתוך אולם הועידה והמוני העיתונאים המציפים את העיר.
אבל חמש דקות משם, כאשר יצאתי כמה רחובות ברכב לכיוון היציאה מן העיר, אפשר היה לראות מה היא קליבלנד באמת. תחנת דלק פשוטה, ממש במרכז העיר ולפי הסימנים במקום חוק וסדר אין שם. מוכר בתחנה שעומד מאחורי זכוכית כפולה. אפילו את היד עם העודף של הכסף ואת המוצרים הוא לא מוציא החוצה. הכל מועבר לקונים דרך ׳טנק׳ מתכת מוגן. אין עובדי תחנה שממלאים בחוץ דלק, וכל מיני תמהונים מסתובבים שם ומציעים (לי) שימלאו את הדלק. לא הייתי צריכה כל כך עזרה במילוי דלק, אבל כן נתתי ״ארוחה חמה״ לאחד הקבצנים שם.
אוקיי, אז מלניה טראמפ עמדה יפה ב”משימת הקראת הנאום”, להבדיל ממי בדיוק? כמה פוליטיקאים בימינו כותבים את הנאומים שלהם? לדעתך מישל אובמה כתבה את הנאום שהיא נשאה? מישל אובמה לא הוציאה מילה אחת לא תוסרטת במהלך הקמפיינים של בעלה, מרגע שהתברר שכאשר היא מדברת עצמאית, מתחילות צרות (היא ציינה שמועמדותו של בעלה היא הפעם הראשונה בחייה שהיא גאה להיות אמריקנית – ניסוח שמרמז על פטריוטיזם מותנה במקצת, דבר שבוחרים לא אוהבים…).
אין ספק שטראמפ מזיק לעצמו מאוד, ועל כן מצבו בסקרים לא מפסיק להשתפר בשבועיים האחרונים. הפארודיות על כך שהוא נותן לינקים לסקרים שמראים פיגור מינימלי שלו אחרי הילארי, כבר לא ממש רלוונטיים, ומצבו בסקרים דומה מאוד למצבה. נייט סילבר, שפתח את תחזיותיו ב80-20 לטובתה, מתקרב כעת ל60-40, והמגמה עקבית.
שיהיה ברור, זה לא שטראמפ כ”כ מוצלח – זה שהעיוורון העיתונאי לעליבותה של הילארי, גורם לפספוס של הסיפור הפשוט שמתחולל לנגד עינינו: האסלאם הרדיקלי משתולל, ובה בעת ישנה השתוללות אלימה-להחריד על רקע גזעני של שונאי-לבנים, שלא מהססים להתנקש בחיי אוכפי חוק, תוך המפלגה הדמוקרטית מסתפקת בקריאות לרגיעה משני הצדדים (השוטרים והגנבים…).
את נחשפת לחלק מהסיפור כאשר תיארת את תחנת הדלק וה”קבצנים” (מותר לכתוב נרקומנים. זה לא גזעני…). הפשיעה בתוככי הערים הגדולות, במקביל להתרוקנותן מתושבים שאינם בני מיעוטים (בקליבלנד יש בערך שליש ממספר התושבים שחיו בה לפני חמישים שנה, ואחוז הלבנים בה כיום הוא שליש. אז הוא הוא עמד על 80 אחוז…).
נכון, זה לא PC לכתוב את זה (בטח לא בפיסיתון כמו “המקום הכי חם בגהינום”, שלא יחמיץ קלישאת-שמאל, גם אם חייו יהיו תלויים בזה), אבל המציאות שנחשפת אליה בתחנת דלק בעיר אמריקנית ממוצעת למדי, היא הסיבה לכך שהמועמדות של טראמפ היא לא בדיחה, אלא מועמדות בעלת סיכוי גדול.
בפילדלפיה, אגב, תגלי מציאות מאוד דומה – עיר שמספר תושביה ירד בעשרות אחוזים, ואחוז הלבנים בתוכה ירד משני שליש לשליש.
הסיטואציה הנורא-לא-נעימה הזו (מתרחשת, כאמור, כמעט בכל עיר גדולה בארה”ב) לא מבשרת טובות למי שפוליטית מחוייבת להתחנף לקבוצה האתנית שרוב הציבור שלה רואה את המשטרה כאוייב. המשטרה, כמה שזה יישמע לא פייר, נתפשת ע”י רוב הציבור (להבדיל מציבור העיתונאים, אבחנה שאף פעם לא מיותר להדגיש אותה) כמי שמגינה על אזרחים שומרי חוק, מפני אלה שפחות שומרי חוק.
בזמן שטראמפ וקלינטון משחקים אובמה נותן עבודה:
US air strike in Syria kills up to 85 civilians ‘mistaken for Isil fighters’
http://www.telegraph.co.uk/news/2016/07/19/us-air-strike-in-syria-kills-up-to-85-civilians-mistaken-for-isi/
אובמה נותן עבודה 2. אובמיזם בלונדון:
Officer stabbed and four others injured when water fight in Hyde Park descends into riot as youths chanting ‘Black Lives Matter’ turn on police who tried to stop them from setting up a sound system
http://www.dailymail.co.uk/news/article-3698316/Police-officer-stabbed-struck-bottle-spontaneous-Hyde-Park-water-fight-descends-blade-chaos-two-revellers-suffering-knife-wounds.html
אין ספק שהרבה יותר כיף לתקוף שוטרים לא חמושים, מאשר שוטרים חמושים.
אם יש הישג גדול של התרבות האסלאמית המפוארת, הרי שהוא הרחבת מספרם של השוטרים החמושים בבריטניה, למימדים חסרי תקדים. עם זאת, ברחוב עדיין ישנו רוב לשוטרים שמסתובבים עם שלל אמצעי הרגעה למיהינם (ומכשיר קשר – כדי שיוכלו לקרוא למשטרה החמושה, אחרי ששיחה עדינה עם התוקף, מתגלה כלא מועילה).
האמת, מפתיע שאובמה ושות’ לא ניסו פיילוט של פירוק משטרות מנשקן ברחבי ארה”ב, כצעד בונה אמון כלפי הקריפס והבלאדס…
אובמה צדק, הבעיה היא אמצעי הלחימה. לראיה, בניס תקפה משאית קרור המון חוגג ובגרמניה תקף גרזן משפחה סינית. אלו הם השוטרים הפשיסטים שירו במוסלמים חפים מפשע שנמצאו במקרה ליד אמצעי הלחימה הזדוניים.
לא נכון! בגרמניה תקף צעיר מהגר אפגני, שמניעיו אינם ידועים, ובצירוף מקרים מוזר, גילו בחדרו כתובות של דאע”ש. גרזנים תוקפים אך ורק בציוצים של ציפי לבני.
משאית הקירור התקופנית מניס, אותה חשף העיתון החשוב ביותר בעולם, הלא הוא הנ”י טיימס, מהווה גם היא פוטנציאל מסוכן לגל טרור ממקור לא צפוי: במשך שנים חשבנו שהרובוטריקים הם בעדנו והשקריניקים הם נגדנו, וכעת, כאשר אופטימוס פריים בכבודו ובעצמו, הסתער על עוברים ושבים, נראה שאין לנו על מי לסמוך, אלא על התקווה לחידוש תהליך השלום.
הקטע הזה של למנוע נגיעה וקשר ישיר בין מוכרים ובין לקוחות אומר הכל על האדיבות והסובלנות של האמריקאי הממוצע.
דווקא בישראל שלנו שכולנו כל כך אוהבים לקטר עליה ועל האנשים, הכל הרבה יותר דביק, תרתי משמע.
–
לאורי: אבל אתה רק מחזק את הבעיה: הדמוגרפיה נגד טרמאפ, לא?
לחייל זקן: איך זה שארה”ב השקיעה עד עכשיו אולי פי 3 מפוטין (מבחינה כספית) על ההפצצות בסוריה, וההשפעה שלה מורגשת הרבה הרבה פחות מההשפעה של רוסיה שם? ובמילים אחרות: איך פוטין משיג כל כך הרבה בכל כך קצת הוצאות והרוגים יחסית?
הרוסים, בשונה מהאמריקאים, יודעים להגדיר במדויק את האינטרסים שלהם בסוריה. בניגוד למה שאומרים רוב הפרשנים בארץ האינטרס הרוסי הוא בהמשך הלחימה בסוריה ללא הכרעה (נחש מי עוד שואף לזה) ולכן פעלו לסכל את המתקפות נגד אסד בעיקר אלו של המליציות שאינן דאעש. במקביל נמנעו מסיוע ישיר למתקפות של אסד (בשונה מהאמריקאים המסייעים לשיעים בעירק) ועסקו בעיקר בהפצצה של שכונות מגורים כדי להזין את זרם הפליטים שנעים לאירופה המערבית (שדחפה את אוקראינה נגד רוסיה). האמריקאים בסוריה תומכים בכורדים, מחפפים את התורכים ומפציצים רק את דאעש. דאעש למד לעבוד בחתימה נמוכה (כמו חמס בעזה) והאמריקאים למדו מצה”ל לבצע הפצצות נדל”ן ולשקר לציבור שלהם.
חשבתי על כך שאם האמריקאים היו מתערבים כמו רוסיה- לטובת אסד- זה היה מסתבך תוך חודשים ספורים להמון הרוגים אמריקאים ומלחמה ענקית
כנראה שזה בדיוק מהסיבה שכתבת- הרוסים יודעים להגדיר מדוייק מה המטרות שלהם
הקטע הזה של למנוע מגע ישיר בין מוכרים ללוקחות, אומר שבערים גדולות בארה”ב, יש המון פשע אלים, שרובו מכוון כלפי מקומות שבהם ניתן להשיג מזומן במהירות (למשל, חנויות בתחנות דלק). מחוץ לערים הגדולות, הפשיעה נמוכה למדי, החנויות פתוחות לרווחה, השמיים כחולים, והציפורים מצייצות
אין אמריקני ממוצע, בדיוק כמו שאין ישראלי ממוצע. האם הישראלי הממוצע הוא חילוני? סרוג? חרדי? יהודי? ערבי? האם הוא שירת בצבא? למד בישיבה? טס לתורכיה ומשם עבר לסוריה כדי להלחם יחד עם דאע”ש?
הפשיעה העצומה בערים הגדולות בארה”ב (שבאופן טבעי, הן אלה שמסוקרות בידי כלי התקשורת הגדולים, שמחזיקים בהן את משרדיהם), עלולה לבלבל ולייצר תחושה כאילו זה המצב בכל מקום שם. במציאות, אתה יכול לגור באזורים שלא זוכרים מתי התרחש בהם הרצח האחרון. אגב, בערים שבהן הדמוגרפיה לא הכריעה, מסיבות כאלה ואחרות (ערים שהן מרכזים כלכליים, כמו ניו יורק ובוסטון, למשל), ישנה ירידה רצופה ומשמעותית בפשיעה החמורה, מכיוון שלמרות שהמסה העצומה של בני המיעוטים, שתומכים בהחלשת המשטרה, עדיין יש משקל גדול לאוכלוסיות שטרם עברו לפרברים, ומחזיקים בעוצמה כלכלית ופוליטית, שמונעת את סירוסה המלא של המשטרה המקומית. בניו יורק, אגב, המצב הפך בעייתי יותר אחרי בחירתו של דה בלאסיו, מגיע מרקע של שמאל רדיקלי, ומצוי בקונפליקנט גדול בתוך ממשלו, ביחס למידת הגיבוי שיש לתת למשטרה (במקרה אחד, אחרי רצח שני שוטרים, הוא מצא עצמו מתמודד הן עם חרם אישי, והן עם שביתה איטלקית).
באשר לדמוגרפיה: אכן, ארה”ב נמצאת בתהליך של שינוי זהות. זה תהליך מתמשך, והוא רחוק מסיום – ורחוק מלהיות כזה שהופך כל ריצה רפובליקנית לאבודה מראש. בשנים האחרונות הרפובליקנים נחלו נצחונות ענק בבחירות לבית הנבחרים ולסנאט בכל רחבי ארה”ב. טראמפ עצמו (מועמד שמצבו בקרב ההסיפנים הוא הגרוע ביותר שהיה לרפובליקני אי פעם), צמוד להילארי עפ”י רוב הסקרים.
לטווח הבינוני והארוך, אין ספק שהרפובליקנים יצטרכו למצוא בתוכם את הכוח לעשיית שינוי בתפישה בכל הנוגע להגירה ההיספנית (שרובה חיובית למדי, ומבחינת תפישות חברתיות, היא הרבה יותר שמרנית מכפי שמקובל אצל הדמוקרטים). לבחירות הקרובות, זה לא באמת ישנה. הרפובליקנים מגיעים בעמדה טובה מאוד לנהל קרבות צמודים בכל מדינות המפתח הקבועות (פלורידה, אוהיו, צפון קרולינה ווירג’יניה) – ונראים לא רע בכלל במדינות שבשנים האחרונות התקשו להתמודד בהן באופן רציני: פנסילבניה, קולורדו, ניו המפשייר, אייווה ונוואדה). בכל המדינות שהוזכרו כאן, למעט צפון קרולינה – אובמה ניצח את רומני.
רומני קיבל 206 אלקטורים, מתוך 270 שדרושים כדי לנצח. ניצח בפלורידה (29), אוהיו (18) ופנסילבניה (20), יספיק בשביל להכריע בבחירות לטובתו, אלא, שכאמור, ישנם עוד מסלולים שיכולים להוביל אותו ל270 האלקטורים.
אז לסיום: אנחנו נגד טראמפ, כי הוא גבר לבן שאינו הילארי. הוא פויה וכושל ולא הילארי. אם נבחן את העסק עניינית, נגלה שחרף מגרעותיו האינסופיות, הוא מתמודד מול מועמדת איומה בהרבה. מעבר לכך, יש לו אחלה סגן. יותר טוב מטים קיין, למשל. הרבה יותר טוב מפרופ’-חיוורת-פנים
רק אעיר שגם באיזורים מסויימים של בוסטון (כמו דורצ’סטר*) מעבירים כסף במגירות חלפנים.
ובגלל, ההיסטוריה של דורצ’סטר וההיעלמות היהודית משם לפרברים (ברוקליין ואח”כ ניוטון) היא מרתקת. הנה התחלה: https://www.nytimes.com/books/first/g/gamm-exodus.html