ההתפטרות של יעלון כרעידת אדמה מייצרת מיני רעשי משנה, בכל רחבי הזירה הציבורית.
ראשית, הכרזתו של שר הבטחון היוצא, רמטכל בדימוס שפניו אינם הביתה אלא להנהגת המדינה, מחייבת בהכרח הקמת מפלגה חדשה. ברחבי הרשת נזרקו כל מיני שמות לגוף הפוליטי החדש: ׳אחריות לאומית׳ או על הצדד הקליל יותר: ׳פסק זמן׳, או ׳שומר ישראל׳ ואפילו ׳שמרי נפשך׳.
שנית, אורלי לוי אבקסיס אתמול בראיון בפגוש את העיתונות אצל רינה מצליח הודיעה שגם היא בעניין של גוף פוליטי חדש. החוק אינו מאפשר לה לחבור למפלגות קיימות. שם אפשרי: ׳תור הזהב׳ (הם יסכימו?)
שלישית, יש אישים בולטים שצפים כיום בחוץ ומחכים לשעת הכושר: גבי אשכנזי, בני גנץ, יובל דיסקין, רון חולדאי, מיכאל ביטון ראש עירית ירוחם, ג׳ודי ניר שלום מוזס, בנה נמרוד ניר (חלקם מנועים, חלקם אולי לא מעוניינים).
עוד שמות: ניר ברקת, שכבר הודיע רשמית על כניסה לזירה הפוליטית באמצעות הליכוד וגלעד שרון (גם הוא אתמול ב׳פגוש׳)
רביעית, נפלאות הפייסבוק הציפו סטטוסים של האלוף במיל׳ דני ביטון, ראש אט״ל, מח״ט 7 לשעבר (ומגד ושריונר באותה החטיבה). ביטון, מסתבר דווקא היה תומך של נתניהו בבחירות הקודמות, ויש לו ביקורת על ההתנהלות של יעלון, אבל השבוע הוא הביע בעיקר תסכול מן המערכת הפוליטית ואת רצונו להקים גוף פוליטי חדש. ״ארגון בלבד ואין לי שום כוונה להיכנס לפוליטיקה״, הוא כתב.
אבל העסק בוער אצלו. הנה כמה סטטוסים שהוא העלה בעבר: תמיכה בנתניהו (בעבר), תמיכה באשכנזי (בהווה), כעס על יעלון (השבוע).
בונוס מוזיקלי לכל השוקלים להיכנס, שמרי נפשך.
טל, החמצת את רעש המשנה של ערוץ 2 ששלח את ילדיו של דובר צה”ל, רוני דניאל, לברלין. איך תחליפו את ביבי כשהמצביעים שלכם נשלחים לניכר?
לא יודעת. איך זה קשור אלי? אני גרתי בארה״ב הרבה שנים וחזרתי לישראל.
אז בזכות ביבי יש לנו את הפלוג?
איזה כייף שבוגי נזרק הביתה כדי שאוכל לגלות מחדש את חייל זקן, מבכירי המגיבים בבלוג השגיב של דבורית שרגל, ושאפילו שלח לי פעם או פעמיים ספיישלים מיוחדים לפירסום למען בני ישראל בגולה הדוויה.
נחמד ״לחדש קשר״ ככה במרשתת.
היילכו שניים יחדיו…? ערוץ 2 דואג לכם ללקוחות חדשים.
אני חושב שהשם “תור הזהב”, הוא רעיון טוב, אבל רק אם יבחרו בשאר אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית, להוביל את המפלגה. מדובר ביוזמה שתצליח לסחוף אחריה את הפריפריה כולה, בדומה לנצחונות הכבירים הגדולים. בסופו של דבר, האנשים האלה לא באמת מחזיקים בדיעה משל עצמם, ואם נלטף אותם על הראש ונגיד להם שיש להם תרבות מכובדת, אז הם ישכחו לגמרי שהם לא מסכימים עימנו אידיאולוגית, שהם מכירים את העולם הערבי טוב מאיתנו, ושהם עדיין זוכרים איך התייחסנו אליהם בין השנים 1926-2015 (החל מגירוש עולי תימן מכנרת, וכלה בגילה מכתתת הרגליים).
הטקסטים של דני ביטון, הם מעניינים, מכיוון שאפשר לקרוא אותם מכמה כיוונים: ראשית, הוא מציין שחצי מהעם מתעב את ביבי (כנראה שפחות, אבל ניחא), אבל לא מציין שהחצי המתעב הוא ממש לא שמאלני כולו, כך שהתקוות החדשות למישהו שירתום ימנים ויעביר אותם שמאלה ליצירת גוש הנצחון הגדול זועבי-לפיד-בוגי, הן לא כוונת המחבר, ככל הנראה. דבריו על יעלון נכונים ואמיצים כולם. אין מה לדבר על כעס, אלא סתם עיסוק בעובדות פשוטות.
אני מצטרף לתקוותך שגו’די ובנה, תומך עודה, יצטרפו למפלגת המרכז החדשה, יחד עם חולדאי ודיסקין. אין ספק, הנצחון מובטח. יהיה נכון, אגב, לשכנע את עמוס עוז להצהיר הפעם, לראשונה אי-פעם, על תמיכתו במפלגת מרצ, כדי שנראה היכן נמצאת האליטה התרבותית שמביאה לנו כבוד עצום בעולם.
סה”כ, די ברור שהממשלה על סף קריסה, ביבי שנוא על המוני בית התקשורת, וברור לגמרי שסקרים על המפלגה הדמיונית הבאה, כבר נערכים מסביב לשעון. הפעם על התקשורת לא לדווח באובייקטיביות כפי שעשתה קודם, אלא להתגייס במלוא כוחה למען הצלת הדמוקרטיה. הציבור צריך לשמוע את האמת. הפעם מסירים את הכפפות!!!
אורי,
אתה אדם מין הימין ואדם עם ידע נרחב.
בעבר, נהנתי לקרוא את תגובותיך המעמיקות שתמיד מוסיפות מידע לא טריויאלי ונקודת מבט רעננה.
נראה לי שתטיב עם תשאיר אחריך רק תגוובת מסוג אלו.
כל העקיצות הללו, סתם מורידות מערך התגובה שלך שבעיקרן נהדרות.
יש לך את כל הכלים לנהל דיון מעמיק, הוגן ומחכים ולצאת עם ידך על העליונה.
חבל לבחור בדרך בה אתה בוחר.
ד”א, בין אם ימין או שמאל, ובמקרה הזה אני קרוב יותר לדעותיך, השבוע האחרון לבטח לא מוסיף לרמת האמון בין האזרח לממשלתו.
למעשה אני חושב שזו הבעיה הכי גדולה שלנו, אין שום קשר איכםפתי הדדי בין האזרח לממשלתו מזה 2.5 עשורים.
וזה חבל…
ללא קשר לתוכן דבריו (האקלקטי והלא מאוד עמוק) אני תמיד מתפלא איך אנשים שהגיעו לתפקידים בכירים לא מסוגלים להתנסח בצורה סבירה ועניינית, עם מילות קישור רלוונטיות, סימני פיסוק במקומות הנכונים ובלי מיליון סימני קריאה בסוף משפטים.
יותר עמוק מכך.
אתה שולח לפעמים מייל לחברה מסויימת ואחרי נדנודים רבים מישהו מהחלונות הגבוהים מחזיר לך מייל. (לא ישירות, כמובן).
והמייל כל כך עילג, כל כך לא מובן, חסר פיסוק, חסר שורת נושא. כלום.
אני כבר לא זוכר במדוייק, אבל המייל ששלי יחימובית פירסמה בחוצפה של נתן אשל, היה גם כן עילג משהו (נתן, לא שלי) ולוקה בחסר.
ולמגיב חייל זקן:
היום מישהו זרק לי את המשפט הסתום הבא: “משה ארנס הגיע מאזרחי והיה שר הבטחון הטוב בתולדות מדינת ישראל..” האם יש בכך מן האמת?
כי למיטב ידיעתי שר הביטחון הטוב ביקום כולו הוא אהוד ברק…
איני יודע על ליברמן.
ובלי קשר לביצועיו של יעלון.
דבר אחד בטוח, בין ביטחון לבין להוביל צבא יש מעט מאוד.
יותר מאשר ניהול מכולת לשם הדוגמה, אך לבטח הרהב יותר.
לדוגמה, ישראל נשענת בעוצמתה בעיקר על 3 מרכיבים:
1. איכות כח האדם.
2. טכנולוגיה נגישה.
3. כלכלה ומשאבי מדינה.
אף לא אחד מהם נמצא באחריות שר הביטחון ולמעה רובם ככולם בשנים האחרונות רק פגעו במאמצים אלו.
כשאראה שר ביטחון שפועל מתוך תפיסת ביטחון אמיתית (למעשה משהו שהוא עבודת מטה משולבת שבמציאות ראוי שתעשה במועצה לבטחון לאומי) למשל מכריז כי הוא משקיע כסף בחינוך טכנולוגי, בחיזוק החברות הביטחוניות ובעיקר בהגדרת חינוך שמייצר לו כ”א איכותי יותר, אבין שיש פה מישה שרואה תפיסה כוללת אמיתית של תפקידו.
ניהול של מבצע כמו “צוק איתן” ברמה היסטורית של מדינה, הוא לא משמעותי.
כאן למשל צודק ראש הממשלה שלתפיסתו ככל שמהר יותר תקבל הממשלה כסף עקב תגליות הגז כך ייטב מצבה הביטחוני.
השאלה היא מה תעשה הממשלה עם משאבים אלו.
הלוואי ומראש תגדיר אותם כמשאב שיתועל רק לדברים פורצי דרך ברמת המדינה (הקפצת רמת החינוך לתיכון, הגדלת מו”פ באוניברסיטאות, מדד של המדינה מס’ בכמות פיסיקאים ומתמטיקאים לנפש וכו’).
כל שרי הביטחון שהיו קצינים בכירים היו נפלים גמורים. דו”ח לוקר מציין שב-8 השנים האחרונות גדל מספר אנשי הקבע ב14% במקביל חל קיצוץ חד בסד”כ הלוחם של צה”ל. נסגרו מספר רב של חטיבות שריון, אגדי ארטילריה, טייסות מטוסי קרב וטייסות מסוקי קרב. צה”ל תחת שרי הביטחון שהיו גנרלים הוא צבא שמן ורופס שהולך ומשמין תוך הקטנת מסת השרירים שלו. נסיונות של הדרג הפוליטי לקצץ בתקציב נבלמים תמיד בפוטש צבאי המגובה על ידי שר הביטחון המשמש כיו”ר ועד החתולים השמנים. כל קיצוץ שמוטל על הצבא גורר מיד הפסקת אימונים וירידה במלאים. הצבא פוגע בכשירות שלו ללא היסוס כדי לאיים על הפוליטיקאים וכך מנצח בכל ויכוח תקציבי. באשר לארנס הוא היה שותף למחדל שיחרורם של 4700 מחבלים. הוא יזם את הקמת מפקדת חילות השדה ואכף אותה על צה”ל שהצליח להפוך אותה לעוד מפקדה מנופחת ומזיקה. הוא נלחם גם בשיעבוד תקציב הביטחון לגחמות של חיל האוויר ודחף להשלמת פרוייקט הלביא אבל גם בכך הוא נכשל. הוא אכן היה יוצא דופן בין שרי הביטחון בזיהוי הליקויים העיקריים בצה”ל אבל כשל במשימת התיקון.
תודה, מרתק מאוד.
איך תתייחס לליברמן?
מצד אחד- הוא אזרחי, פיקח, חריף.
מצד שני- הידיים שלו תמיד מלוכלכות ומשומנות בכסף של “אינשי דלא מעלי” כלשון חכמינו ז”ל…
על פי מה ש(לא)עשה במשטרה אנו צפויים במשרד הביטחון לעוד מאותו הדבר. בתקווה שאתבדה…
אם לדייק, רוב מתעבי ביבי מתעבים אותו כי הוא לא מספיק ימני, לאומי, “”ציוני”” וכו’, לא שזה משנה משהו, גם ככה זו לא יותר מהנחה נטולת פואנטה של האלוף במיל’ דני ביטון.
זה לא שהוא יוחלף בקרוב, ואם כן אז רק על ידי מועמד קיצוני יותר, אלטרנטיבה עלק…עוד אירגון חסר השפעה שלא ישנה כלום, אין אלטרנטיבה במונרכיה!
השנוי לא טמון או תלוי בנו, הוא תלוי באירוע חריג ששובר את הכלים לרמה של חישוב מסלול מחדש כמו פלשתינים שמחזירים את המציאות בשטח לטרום אוסלו, דוחפים להסתפחות ואזרחות במקום מדינה עצמאית, כמו מלחמה טובה עם כמה מאות עד אלפי הרוגי עד אז לא יקרה כלום,