הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מוצש, 14 במאי
הפגנה נגד כניסת מפלגת העבודה/מחנה ציוני לממשלה מול ביתו של יו״ר האופוזיציה יצחק הרצוג. פרטים כאן. מארגנים: המשמרת הצעירה של המפלגה.
מתנגדים להצטרפות לממשלה: שלי יחימוביץ׳, אראל מרגלית, עמיר פרץ, סתיו שפיר, מיקי רוזנטל, מרב מיכאלי, ציפי לבני, יואל חסון ועוד
תומכים בכניסה לממשלה: יצחק הרצוג, איתן ברושי ובתנאים מסוימים גם חיליק בר, איתן כבל.
יום א׳, 15 במאי
10:30, ישיבת ממשלה בירושלים. חזרה לשגרה. הנושאים שעל סדר היום, מפורטים כאן. בלשכת ראש הממשלה עדיין לא מונו: ראש מערך ההסברה הלאומי (ברץ ממתין), יועץ תקשורת פנימי של הליכוד במקום ניר חפץ שהופך לדובר המשפחה בלבד, מזכיר הממשלה במקום מנדלבליט, יועץ/ת חקיקה במקום פרח לרנר (אפרת פוקס ממלאת את המקום). ועוד.
שר החוץ הצרפתי ז’אן מארק איירו מגיע לישראל במסגרת ההכנה לפסגה המדינית המתוכננת בצרפת ב30 במאי להתנעת תהליך השלום. ברקע הגעתו של שר החוץ הצרפתי לארץ: מתיחות בין ישראל לצרפת על בסיס התמיכה המוטעת של הצרפתים בהחלטת אונסקו (המתעלמת מן הקשר היהודי להר-הבית).
11:30, ככר אנטין, אונ׳ תל-אביב, אירועי יום הנכבה. הפגנות בעד ונגד.
יום ב׳, 16 במאי
18:00, מכון ון-ליר, ירושלים, ׳על פי תהום׳, השקת ספרה של טליה ששון באירוע תחת הכותרת ׳האם ניצחון ההתנחלויות הוא סופה של הדמוקרטיה׳?. משתתפים: יוסי ביילין, מרדכי קרמניצר והמחברת טליה ששון.
20:00, באר שבע, עימות בין ח״כ סמוטריץ׳ לח״כ רוזין (אירוע שמארגן תא הסטודנטים של הבית היהודי בבאר שבע). פרטים מלאים, כאן.
יום ג׳, 17 במאי
ארה״ב: פריימריז באורגון וקנטקי
יום א׳, 22 במאי
17:45, קמפוס האונ׳ הפתוחה, קלאוזנר תל-אביב, התמודדות עם הטרדות מיניות, דיון בהשתתפות ח״כ רויטל סוויד, עמנואל גרוס, מנחם רובינשטיין ועוד.
יום ב׳, 23 במאי
היום הראשון של כנס הקיץ של הכנסת.
הכנס השנתי של עיתון הג׳רוזלם פוסט בניו יורק, בהשתתפות שרי ממשלה וח״כים: השרים ישראל כץ, נפתלי בנט, גלעד ארדן, גילה גמליאל והח״כיות ציפי ליבני וענת ברקו. בנוסף ישתתפו גדעון סער וגבי אשכנזי (הזדמנות מצוינת לשמוע את האנגלית של האחרון).
יום ג׳, 24 במאי
כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה בהשתתפות שר הבטחון יעלון, שר התיירות לוין, יו״ר האופוזיציה יצחק הרצוג, שרת המשפטים שקד, יור ההסתדרות אבי ניסנקורן, יו”ר ועדת הכספים ח”כ משה גפני, יו”ר סיעת כולנו ח”כ רועי פולקמן ויו”ר ועדת הרפורמות ח”כ אלי כהן, מנכלי משרדים ועוד.
כנס גבעת חביבה השנתי, עם ברכת נשיא ארה״ב אובמה ונשיא ישראל ריבלין. פאנל פוליטי בנוגע לחיים משותפים יהודים-ערבים עם אלי בן דהן, הרצוג, עופר שלח, איימן עודה ומוחמד ברכה. פרטים מלאים כאן.
יום ב׳, 30 במאי
פסגת שרי החוץ בצרפת בנושא חידוש תהליך השלום.
יום ג׳, 31 במאי
פסטיבל שובר מסך, מכללת עמק יזרעאל, על תכניו המעניינים: שיחה עם שרת התרבות מירי רגב (לבטח היא תכין מראש איזה מהומה תורנית), פאנלים בנושא הסברה ישראלית, תפקיד הנשים בציבוריות, ומהפכת התקשורת (כולם כתבים). פרטים מלאים, כאן.
יום ה׳, 2 ביוני
כנס השקה גדול של ׳שתי מדינות מולדת אחת׳, בגני התערוכה בתל-אביב. פרטים כאן.
ועידת בל״ד השנתית (שלושה ימים החל מיום ה׳)
יום א׳, 5 ביוני
מצעד הדגלים, יום ירושלים. מסתיים בטקס חגיגי ברחבת הכותל הכולל תפילה ועצרת.
יום ג׳, 7 ביוני
גראנד פינלה (כמעט) של כל הפריימריז: קליפורניה, מונטנה, ניו ג׳רזי, ניו מקסיקו, דקוטה הצפונית, דקוטה הדרומית.
יום ב׳, 18 ביולי
היום הראשון של הועידה הרפובליקנית, קליבלנד, אוהיו (נוסעת)
יום ב׳, 23 ביולי
היום הראשון של הועידה הדמוקרטית, פילדלפיה, פנסילבניה (נוסעת)
“התמיכה המוטעית של הצרפתים”?:)
מה קרה, החליקה להם היד ולחצה על הכפתור הלא-נכון?
צרפת הניחה שמשרד החוץ הישראלי יצליח למנוע תגובה עצבנית של נבחרי הציבור בארץ, אבל העיתוי התפקשש להם – ביבי מוצא עצמו תחת זכוכית מגדלת של הבוחרים שלו, שלא אוהבים את תגובותיו הרופסות ביחס להשוואות הכרוניות של הציבור לנאצים ולא מתלהבים מהקמפיין הפסיכי נגד הלוחם שהרג מחבל. במצב כזה ביבי נאלץ להתבטא בקול רם על ההצבעה הצבועה של צרפת, ומידת היכולת שלו להיענות לאיזושהי יוזמה עויינת, ירדה לאפס. לא צריך להתרגש מכך שביבי הגיב נכון, שכן כל ההצבעה הצרפתית, ואונסק”ו בכלל, זה גוף מטופש ומיותר. שנה שעברה הם החליטו שקבר רחל הוא אתר פלסטיני מקודש, ומה טבעי יותר מלטעון עכשיו שגם הר הבית לא קשור ליהודים, ושהמוסלמים בנו בו את כיפת הסלע ואת מסגד אל-אקצא, ללא קשר לעברו המקודש.
מכון ון ליר והכנס שהוא עורך, מחזירים אותנו לשיגרה הנעימה של אירועי-קרן, והפעם עם הנשיאה עצמה! ספר של טליה ששון הוא אכן דבר שצריך לעניין אותנו, לא בהקשר לתוכן שלו, אלא בהקשר לשאלה המסקרנת כיצד קורה שרק פעילי שמאל קיצוני מצליחים להתברג כ”כ גבוה במערכת המשפט, בעוד שמספיק שתגור מעבר לקו הירוק, בכדי שכל קידום שלך יעורר מהומות..
פסטיבל התקשורת במכללת עמק יזרעאל, נראה כמו אירוע ראוי: שני פאנלים עם עיתונאי-העל רביב דרוקר, שאחד מהם יעסוק בביבי. אפשר לצפות לניתוח שקול ונטול קצף על השפתיים (ואולי אפילו ללא רעיונות כיצד חנין זועבי ירכיבו ממשלה חליפית שתפיל כבר את הביביהו הזה!).
הבחירות בארה”ב נעשות מרתקות יותר ויותר. למרבה השמחה, החולשה המדהימה של המועמדת הדמוקרטית, מביאה לכך שהמועמד החלש-להחריד של הרפובליקנים, עדיין נמצא בתמונה. ההיסטריה של התקשורת להפיל אותו (למרבה מזלו, יש לו תדמית כ”כ גרועה, שסיפורים נוספים עליו, לא יפתיעו איש ולא באמת יפגעו בו – יתרון שקיים גם אצל הילארי, כמובן…) היא משעשעת להחריד, ולא נתפשת כאמינה, שכן אותה היסטריה אפיינה אותם גם כשחיפשו חברים של רומני מהתיכון שסיפרו שרב עם ילד אחר, או שהלכו וטענו שמקיין נולד בתעלת פנמה ולכן לא יכול לרוץ לנשיאות (זוכרת?). התקשורת האמריקנית, אחרי עשורים של סיקור מחורבן ומוטה, הצליחה להגיע להישג המכובד של חקייניה בישראל: גורם שמעורר הנהוני הסכמה בקרב השמאל הקיצוני, ומצליח לעורר רק גיחוך (במקרה הרע) ועצבים (במקרה הטוב) מכל השאר. זה הישג מכובד, בהתחשב בכך שהמועמד הרפובליקני הוא אדם כ”כ לא מעורר אהדה, כמו טראמפ.
אתה לא חושב שפאנל בהשתתפות יוסי ביילין, מרדכי קרמניצר והמחברת טליה ששון מבטיח דיון סוער ומרתק עם תובנות חדשות ובלתי צפויות?
ברמת העקרון הייתי מסכים עימך, אבל מכיוון שהדיון נערך בירושלים (מקום שאינו מעורר פרצי יצירתיות מצד בני פלוגתא מזן זה) ולא, נאמר, בדאבוס או ז’נבה, הרי שברור שלהט היצרים יהיה נמוך מכפי שניתן היה לצפות לו מישהו השקיע בחבורה המכובדת, ושלח אותם לטיול ממומן בחו”ל.
המממנים מחו”ל מכזיבים, ולא בפעם הראשונה.
דומני שאורחים מהמזרח התיכון לא יהיו מבוקשים במיוחד באירופה בשנים הקרובות. חברי הפאנל יטענו בוודאי שזו עוד אחת מעוללות הכיבוש.
למה אתה אומר שהם לא יהיו מבוקשים? אורחים מהזן הרגיל, ימשיכו להיות מאוד מקובלים – והביקוש להם יגבר עוד יותר כאשר אירופה תתחיל להפגין כלפי אחיהם ביבשת את היחס שהיא יודעת להפגין כלפי מי שנתפש בעיניה כמסוכן.
אני יכול לנחש שהעיתונאים הפלסטינים ישמחו להתארח במלונות הפאר יחד עם עמיתיהם הישראלים, ולחתום על הצהרות סיכום המסבירות שהטרגדיה באירופה היא תולדה של אקיבוש, בדיוק כפי שכתבת. אם יש דבר שמעולם לא אפיין את העולם, הרי שזה סולידאריות עם אחיהם הסובלים, יהיו אלה פלסטינים (מיקרו-סובלים), לבנוני (סובלים למדי), תימנים (מאוד סובלים), עיראקים (מאוד-מאוד סובלים), לובים (אמאמא של סובלים) וכמובן סורים (סבסבסבסבתא של סובלים).
בכל מקרה, לא צריך להתרגש מכלום – השבוע יש לנו כנס בון ליר, אירוע מעציב, על גבול העלבון. כנס אולטרה-שמאל שנערך בישראל זה כמעט יריקה בפרצופם של תוססי העמותות למיניהם. אני מקווה שיימצא הכסף לפצותם באיזשהו סמינר מעמיק בטהיטי…