ראש עירית תל-אביב רון חולדאי ממשיך במסעו הפוליטי תחת הכותרת ׳להיפגש עם כל מי שעשוי להתמודד על ראשות השמאל׳.
בעבר דיווחתי פה בפלוג -באמצעות עוברי אורח מצלמים ושולחים – על הפגישות הפוליטיות של חולדאי (לינקים מטה).
היום, שבוע וקצת אחרי שח״כ אראל מרגלית החל לנענע את הספינה (הטובעת) של מפלגת העבודה – חולדאי ביקש להיפגש עמו.
עד כמה הספינה מתטלטלת? שימו לב למקום הפגישה. בבית הקפה של הפינה הירוקה, הפועל במרכז לארץ ישראל היפה, עמותה אשר אורה הרצוג (אמו של יו״ר האופוזיציה) הקימה, ומשמשת כנשיאה שלה מזה עשרות שנים. מאז שהרצוג הוא יו״ר המפלגה, הוא נוהג לקיים שם מסיבות עיתונאים, כינוסים, ואירועים שונים. זה הלוקיישן הביתי שלו.
מרגלית וחולדאי מבקשים להעביר לו איזה מסר של לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן?
פוסטים נוספים בסדרה חולדאי מצטלם עם פוליטקאים מן השמאל מרכז:
חולדאי עם שלי יחימוביץ – דצמבר 2015
חולדאי עם יאיר לפיד – יוני 2015
חולדאי עם מרב מיכאלי – יוני 2015
אכן, דרמות גדולות קורות בשמאל הפחות-קיצוני.
גם לדעתי הבחירה בבית הקפה הספציפי היא דבר חשוב במיוחד, ואם תבדקי היטב, תגלי שהם הזמינו ב-ד-י-ו-ק את אותו סוג קפה שחיים הרצוג (אבא של בוז’י) הזמין לפני שנאם בעצרת האו”ם ב1975! אני לא רוצה לקפוץ למסקנות, אבל לדעתי זה מרמז על מינוי אפשרי לשגריר של מי מהשניים.
שווה גם לשים לב למיקום הכסאות על הפרקט (מרגלית בזווית 5 מעלות, וחולדאי בזווית 30 מעלות) – מה שמלמד ששניהם לא רוצים את גבולות 67′, ומשקפים את השבירה ימינה של השמאל-מרכז, וההתחנפות שלו לגורמי הימין הסהרורי.
כאמור, דרמות גדולות בשמאל-הפחות-קיצוני, לא דברים שגרתיים כמו איסוף מודיעין בידי גורמים שממומנים ע”י ממשלות זרות.
הלעג לא הופך אותך לחכם או מרשים במיוחד. פעם היית יותר מעניין כאשר סיפרת דברים מעניינים גם אם שקריים.
לעג לא הופך אף אחד לחכם יותר. ברגע שתמצאי לי מישהו שלעגו הופך אותו לחכם יותר, אהיה הראשון להודות שיש כאן סטארט אפ ענקי.
מכיוון שההגדרה למה מעניין ומה לא, היא סובייקטיבית לגמרי, אני מקבל בהכנעה את דעתך.
אין לי מושג מתי כתבתי דברים שקריים, אך גם כאן אני מקבל בהכנעה את הקביעה הזו לגבי. בסופו של דבר, אני ימני, וכולנו שקרנים במידה כזו או אחרת, מטבע תמיכתנו בכיבוש המשחית.
תפסת את אורי בשקר?
לא נחמד, כן.
קשקשן, כן.
מכונת טוקבקים-כן.
ערימת ציניות- כן.
אבל שקר? ברצינות, לא נראה לי שאורי שיקר פה פעם.
אני כאן בשביל הניטפוק.
רואים שאת כתבת פוליטית של ערי בירה ולא של רד נקס ושמעולם לא יצאת לצוד עם צ’ייני או לדוג עם קרי.
rock the boat = ‘לנענע/לטלטל את הסירה’ ולא את הספינה. קצת קשה לאדם בודד לטלטל ספינה. סירה לעומת זאת – אתה מחליף זווית ישיבה בלי לחשוב על האיזון והכל כמעט מתהפך.
אבל מה לאיזורנו ולסירות. אצלנו יש קסבות. אז קבלי שיר לשבת: https://www.youtube.com/watch?v=15FfWj11uys
מסוג הדברים שלא הייתי טועה בהם/נופלת בהם – אם הייתי עובדת עם עורך 🙂
אורי, טל צודקת.
הפוסטים של טל מושפעים לעיתים מהשקפת עולמה, בין היתר השקפתה הפוליטית שנוטה יותר לשמאל מאשר לימין, דבר שהוא לגיטימי, זה הבלוג שלה.
בעבר נהגת להתמקד במתן פרספקטיבה אחרת, ובפרט ימנית, ואני נהנתי לקרוא אותם (בפרט כי אני יותר נוטה לדעותך ואשר לדעותיה ברמה הפוליטית)
התגובה האחרונה שלך היא תגובה מייצגת לפוסטים שלך בתקופה האחרונה: אתה סתם מעליב בצורה לא עניינית, וזה לא מכבד לא אותך ולא את הבלוג. אם ניר ברקת היה נפגש עם ישראל כץ ב”בית הקפה הביתי” של ביבי אני בספק אם היית מגיב את אותו הדבר. והעובדה שגם בבחירות הבאות מפלגת העבודה לא צפויה לנצח לא הופכת את הידיעה לזניחה, כי עדין יהיה מדובר באחת המפלגות הגדולות בכנסת.
בקיצור, גם אם אתה חושב שהרשומה הזאת לא מעניינת, הביקורת שלך נכתבה בצורה מאד מזלזלת. וכמו שאמרתי, בתקופה האחרונה לא מעט מהתגובות שלך מאד מזלזלות. צברת לעצמך שם, אל תהרוס אותו ותהפוך לטוקבקיסט מצוי
מעולם לא התפעלתי מהביטוי “טוקבקיסט מצוי”, שכל-כולו התנשאות, שיכולה להיות מוצדקת, אבל לרוב היא ממש לא.
הביטוי הזה בא בדר”כ מכיוון א’ לכיוון ב’, ותכליתו הוזלת ערכם של טיעוני צד ב’. “טובקיסט מצוי” זה מילת שנות האלפיים ל”מתלהם” של שנות התשעים – עוד מילה שתכליתה ניסיון לשיימינג אנטי-ימני (אני לא מזלזל בהצלחה ההיסטורית של הגישה – המוני ימנים מתביישים להציג עצמם כימנים בזכותה, וזו גם הסיבה שטל ודומיה יכולים להסתובב יום שלם ברחוב ולא לפגוש אפילו אחד שמספר שהוא מצביע לליכוד).
התגובה האחרונה שלי היא תגובה עניינית לפוסט לא ענייני שקרא לי טיפש ושקרן (ללא שמץ לוגיקה, אבל ניחא). אני לא מגיב לכל שטות לא עניינית שנכתבת בענייני (ולראייה ההתעלמות המשועממת שלי מהטקסט החנפני של נתי, שבא לציין שאיני שקרן, תוך מריחת צואה מילולית אודותיי).
אני מתנצל (בלי ציניות), אבל איני מודע לשינוי כלשהו בסגנון שלי או בתוכן שלי. אני כותב דברים באותה צורה ואופן שאפיינו אותי בעבר. הנקודות שלי נותרו פשוטות ובהירות, וכמובן שהן מייצגות אך ורק את דעתי, ולא את דעת “הימין”.
אני נשבע לך בכל היקר לי שלו ניר ברקת וישראל כ”ץ היו נפגשים בבית הקפה הביתי של ביבי, הייתי מתרגש מעניין הלוקיישן לוקיישן לוקיישן, בדיוק באותה מידה, שאפיינה אותי בתגובה שלי פה. כלומר, לא מתרגש בכלל. צר לי, אבל אני נוטה להניח שתככים פוליטיים לא ייסגרו במרחב ציבורי. מה שאנחנו רואים פה, זה בסה”כ שני פוליטיקאים מייצרים אייטם-רכילות חביב, שלא צריך לרגש, ולא משנה במי המדובר.
אני מסכים שהתגובות שלי סרקסטיות-מה (הרבה פחות מגלי הגידופים כלפיי שמגיעים לפה מאורחים-לרגע, שזוכים לקריאות עידוד מעת לעת מהבעלת הבית), אבל העיסוק שלי הוא ענייני-נטו: אני נוטה לגחך בנוגע לקידום המכירות ההיסטרי שנעשה כאן לכל בדל-אירוע של הקרן לישראל חדשה, אני נוטה להרים גבה למראה חוסר בקיאות בגיאוגרפיה של מקומות, במקביל להשמעת קולות בעד מסירתם לצד השני, אני נוטה לא להתפעל מתיאורים המספרים על נכונות לשלום בצד השני, שמגיעים בעקבות פגושה ממומנת-חו”ל באיזה מלון יוקרה אירופי – מבלי לעקוב מה אומרים אותם תאבי-שלום עצמם, בשפת אמם.
אני לא מרבה לטעות, והתנצלתי בכל פעם זוהו הטעויות הבודדות שלי פה לאורך השנים. כאן ישנן שגיאות לכל אורך הדרך, ולמעט המקרה הבאמת-שובר-שיאים, של התייחסות למישהו שמת לפני ארבע שנים, כאל עורך ראשי מתפקד (בתחום, שאמור להיות תחום מומחיות ראשי של טל) – אין כמעט תיקונים לשגיאות. זה צורם לי, כי אני באמת חושב שבלוגים פוליטיים שאינם תלויים במו”ל אינטרסנט הם התקווה היחידה לעיתונות אמיתית (מהסוג שעיתונאים אוהבים לדבר עליה, אבל בפועל עושים בדיוק ההיפך ממנה) – של דיווח אמין וענייני, ללא קשר לעמדות פוליטיות, שאין לי כלל בעייה עימן (בבלוג ימני הייתי משתעמם נורא – לא כיף להסכים כל הזמן, ומן הסתם גם היו הרבה פחות שגיאות עובדתיות לתקן…).
בקיצור, אני מצטער אם אתה חש שאני עוסק יותר בהתקפות ופחות בעניין עצמו, אבל לדעתי אין פוסט שלי, שלא עולה ממנו העמדה שלי (גם אם בגלל נסיבות שאין עליהן שליטה, העמדה שלי היא סתם מציאות משעממת).
הבהרה: אני לא חושב שמי שמשתמש בביטוי “טוקבקיסט מצוי”, הוא בהכרח שמאלני שתוקף ימינה. אני רק טוען שהוא נתן לעצמו ליפול בשבי של שיח-סותם-פיות שראשיתו ברעיון השמאלני שהדרך הטובה ביותר לנצח בויכוח רעיוני עם הימין, היא להתעלם מטיעוניו ולהציגו כאספסוף חסר מוח שצועק סיסמאות (ושוב, זה הישג אורווליאני עצום של השמאל, שלדעתי הוא הדבר היחיד שמונע מהם להיעלם לגמרי ככוח פוליטי).
ישר כוח
אורי, משקר? לאאאא….. הוא מספר את הדברים כמו שהם. כמו טראמפ.
התבלבלת, אני רק מנומס כמו טראמפ – אני ישר כמו אובמה והילארי, עם קמצוץ של ג’ון קרי.
הוא שאמרנו, שקרן. אז מה אתה בא בטענות לטל?
“אמרנו”?:)
כן כן, אמרנו, אתה ואני. כמו טראמפ, כמו הילרי, כמו אובמה, כמו Lyin’ Ted Cruz – מה זה משנה. העיקר, שקרן.
לא, העיקר זה דווקא הריבוי המלכותי המסקרן, אבל אתה מתחמק. ניחא…
בימים האחרונים נשלחו מיילים לכמה חברי עבודה מהמנהיגות המובילה ובהם מידע אודות הקורה בקק״ל ומידת השפעת הדברים על תדמית המפלגה, כאשר יתפרסמו בקול תרועה ממצאים קשים אודות הארגון, שמונהג כבר שנים על ידי מפלגת העבודה.
אחד המקרים הוא ים כרמל ביער עופר, בו מעורב לכאורה ראש מועצה אזורית חוף כרמל כרמל סלע שאף הוא חבר מפלגת העבודה.
יש לציין שחוץ מחיליק בר, אף אחד מהמובילים לא התענין במדובר ולא ביקש לדעת במה הענין.
חבל. האדישות לא תועיל למחוק את הבעיות והרפש.