הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
שלפתי פנקס ועט, ניסחתי נוסח, והסברתי לה את הרעיון. אנחנו הולכים ‘ליפול’ על ארבעה ח”כים, שניים מש”ס ושניים מיהדות התורה. לארבעתם את שולחת אותו נוסח – ומבקשת עזרה. בואי נראה מי מרים את הכפפה • שרי רוט פגשה במזנון הכנסת אלמנה ששיוועה לעזרה ותראו מה קרה
1.
נתחיל מהסוף.
במבדק שערכתי, במסגרתו נבחרו באקראי ארבעה חברי כנסת מהמפלגות החרדיות, לצורך ניסוי חברתי-פוליטי ניצח – ובגדול, יו”ר ועדת החינוך של הכנסת, ח”כ יעקב מרגי מש”ס.
“יצא לטובה”, הגיב מרגי כשסיפרתי לו על הניסוי ותוצאותיו. “זה יכניס את כולנו לאמביציה לעזור עוד ועוד לכל פונה”.
האמת, צודק.
אבי הרעיון העומד בבסיס הניסוי הוא שר הבריאות יעקב ליצמן, שהפתיע ופרסם את רשימת עוזריו, תוך שהוא מצרף את מספרי הטלפונים הסלולאריים האישיים שלהם, לכל דכפין. עיתונאים חרוצים מיהרו לנסות – וגם נענו.
מאז פניתי לעוזריו פעמים רבות בבקשת עזרה עבור אנשים חולים או בריאים, שנזקקו לסיוע כזה או אחר. בכל פעם, נעניתי מיידית, תוך תוצאה משביעת רצון.
ואז הגיע יו”ר ש”ס אריה דרעי, והרים את אותה כפפה. הוא פרסם רשימה מפורטת של ח”כים, ראשי לשכות ועוזרים, לצד מספרי טלפון, וקריאה לציבור לפנות בעת הצורך. הח”כים, צריך לומר, צירפו מספרי לשכות בלבד, בעוד העוזרים – את המספרים האישיים.
בחרדים 10 פורסם ניסיון ראשוני שערך כבר באותו יום אליעזר היון, שפנה לכמה מהעוזרים ונענה חלקית. בהמשך, בטור שפרסמתי, עשיתי ניסוי ספציפי עם ח”כ יגאל גואטה, שהיה היחיד ששחרר את מספר הטלפון הסלולארי האישי שלו. ניסיתי – וגם נעניתי.
הניסיון השבוע, היה רק ההמשך. וניצחונו של מרגי העפיל עשרת מונים על כל קודמיו.
ומעשה שהיה, כך היה…
2.
ביום ב׳, בסביבות השעה 15:00 התפניתי לכוס קפה במזנון החלבי של הכנסת.
מצוקת המקום שם הביאה אותי להתארח סביב שולחנה של גברת נחמדה, שפינתה כיסא לצידה. היא הייתה שקועה בסידור דף הפייסבוק שלה. “אני מנסה להקדיש פוסט למישהו, אבל לא יוצאות לי המילים, מכירה את זה?” שאלה אותי.
טוב, איך אסביר לה שבמהלך כל יום אני מוציאה תחת ידי מאות ואלפי מילים, כך שהמילים כבר למדו ‘לצאת לי’. התנדבתי לסייע. יחד ניסחנו פוסט בו הביעה תקווה שנפתלי בן סימון, איש תקשורת לשעבר (אחיו של דניאל בן סימון מ’העבודה’) ומי שמתכוון להתמודד בפריימריז של מפלגת הליכוד, יזכה וגם יימנה על חברי הכנסת של הליכוד בכנסת הבאה.
“במסדרונות הכנסת פגשתי איש יקר! נפתלי בן סימון. אשמח לראות אותו בכנסת הבאה”, כתבה האשה, שאף שחררה את שמה: סימונה זיני. ואז הוסיפה, בהאשטאג: #אחד המעברים המוצלחים מהתקשורת לכנסת…
120 לייקים היא קיבלה על הפוסט.
אבל זה היה רק הקדימון.
3.
משהתיידדנו, היא החלה לספר את סיפורה האישי, הנוגע ללב, צריך להודות.
מתברר שמזה מספר שנים היא אלמנה, מתגוררת לבדה עם ארבעת ילדיה, ומסתדרת איכשהו מהכנסה לא משהו. את הליכוד היא מכירה עוד מבית הוריה, וזה אצלה “בדם”. יש לה המון תוכניות פוליטיות, הקשורות בעיר מגוריה חדרה, אבל מה שמטריד את מנוחתה בימים אלו יותר מכל היא העובדה לפיה חברת עמידר, שבדירה שלה היא משתכנת כבר שנים, הקפיצה בחודשים האחרונים את מחיר השכירות. לא ממש ברור למה.
איך זה שאשה שקשורה לליכוד לא מצליחה לסדר לעצמה עניינים ולהיעזר בשרים (רווחה, תחבורה, מה לא) אני לא ממש מבינה. אבל לא לתקן את הליכוד באתי, והסתפקתי תחילה בהקשבה.
בלי שום קשר למקצוע העיתונאי שלי או לצורך לכתוב טור אחרי יום שני בכנסת, התחלתי להרגיש את מה שקורה לי פעמים לא מעטות: רגש שהולך ומזדחל לו בתוכי ומשתלט על כל מחשבה רציונלית.
בסיעת יהדות התורה כבר פתחו באסיפה של הח”כים עם מנהלי הת”תים נגד המחוז החרדי במשרד החינוך, מה שאומר שזמן שתיית הקפה תם ועלי לקום – ופשוט ללכת. גם בש”ס התקיימה ישיבת סיעה ורציתי למשש את הדופק. אבל לא הצלחתי לקום. אני חייבת לעזור לה לאישה הזו, שאלוקים הפגיש אותי איתה באופן כה בלתי צפוי, הכתה בי ההבנה, משמידה כל מחשבה על סדר יום מתוכנן.
אז מה עושים. כלומר, בהנחה שאת הליכודניקים הבעיה שלה לא ממש מעניינת, מה עוד ניתן לעשות?
4.
ואז הבריק הרעיון.
שלפתי את הפנקס ואת העט, ניסחתי נוסח, והסברתי לה את הרעיון. אנחנו הולכים ‘ליפול’ על ארבעה ח”כים חרדיים, שניים מש”ס, שניים מיהדות התורה. לארבעתם את שולחת את אותו נוסח – ומבקשת עזרה. בואי נראה מי מרים את הכפפה. מי שיסייע לך ראשון, יזכה בצל”ש.
היא הביטה בי נדהמת. לא בטוח שהתלהבה מהרגע הראשון, אבל לשבחה ייאמר שגם אם הרעיון היה נראה לה הזוי, היא זרמה איתו בטבעיות.
רק תזכרו, ששתינו לא הכרנו עד לרגע שהתיישבתי לצידה. היא אפילו לא ידעה מי אני, מאין באתי ובמה אני עוסקת.
אבל כשנואשים, כשכל השאר מפנים עורף, אתה שמח ליטול את ידו של כל מי שמוכן לעזור לך. זה עצוב, אבל זו המציאות.
“היי, הבנתי שאתה עוזר של ח”כ אורי מקלב, ונאמר לי שהוא מסייע לכל פונה. אני אלמנה, גרה בדירת עמידר, יש לי בעיות איתם, אני בכנסת, אשמח להיפגש עם מקלב”, היה הנוסח שהופנה אל דודי זלץ, עוזרו לשעבר של יעקב אשר, עת כיהן כח”כ, ומי שעובד בשבועות האחרונים אצל ח”כ אורי מקלב.
לא באמת חשבתי שיש לח”כים זמן להיפגש עם אזרחים ‘מן השורה’ מהרגע להרגע; לא באמת הייתי בטוחה שזה מה שמוטל על עוזר של ח”כ לעשות – לענות על פנייה של מישהי שאינה מוכרת שסתם ככה נחתה לה בכנסת ופונה לבקש סיוע. אבל החלטתי שפעם אחת ולתמיד – חייבים לנסות את זה.
“היי יגאל, קיבלתי את הנייד שלך ונאמר לי שאתה מסייע לכל פונה. אני אלמנה, גרה בדירת עמידר, יש לי בעיות עם עמידר, אשמח שתענה. אני בכנסת, אשמח להיפגש איתך”, היה הנוסח שהוקדש לח”כ יגאל גואטה.
“היי ח״כ יעקב מרגי, קיבלתי את הנייד שלך ונאמר לי שאתה מסייע לכל פונה. אני אלמנה, גרה בדירת עמידר, יש לי בעיות עם עמידר, אשמח שתענה. אני בכנסת, אשמח להיפגש איתך”, שוגר SMS לח”כ מרגי.
“היי, הבנתי שאתה עוזר של ח”כ ישראל אייכלר, ונאמר לי שהוא מסייע לכל פונה. אני אלמנה, גרה בדירת עמידר, יש לי בעיות איתם, אני בכנסת, אשמח להיפגש עם אייכלר”, שוגר המסר גם לחיים רבינוביץ, עוזרו האישי של ח”כ אייכלר.
נוסח מעט חצוף. אבל ניסוי, כבר אמרנו.
5.
נפרדנו בידידות, תוך שאני משאירה בידה את מספר הטלפון שלי. תתקשרי בעוד כשעתיים, דווחי לי מי הגיב, כמה מהר, ואיך התייחס, אמרתי לה.
למען הגילוי הנאות: כל הסיפור פרח מזיכרוני. יום שני בכנסת, על שלל הדיונים והפגישות, שאב אותי אל תוכו כמו רוח סערה. לא ממש זכרתי את סימונה ולא באמת חשבתי שהצלחתי לעזור לה. ככה זה: 120 ח”כים מסתובבים במסדרונות הכנסת, עשרות מתוכם בתפקידי שרים. אבל עדיף שלא נזדקק להם. לא כולם שם בשביל לעזור.
ואז הגיעה שיחת הטלפון המפתיעה שלה, שהצליחה להדהים אותי כפי שלא הדהימה אותי שיחת טלפון כבר זמן רב.
“רק כעת אני יוצאת מלשכת מרגי”, אומרת הסימונה.
מה עשית שם? – אני מתקשה להבין.
“עד עכשיו הם השקיעו בי”, היא אומרת.
אני מתחילה להבין שאני עומדת להיות מופתעת, מוציאה את הפנקס מהתיק, ומתיישבת לרשום סיכומים.
מתברר שראשון להגיב היה “דודי של מקלב”, שמיהר לסמס לה את מספר הטלפון בלשכה: “026408135”. תשמרו, אולי תזדקקו לו ביום מן הימים.
“חייגתי, לא ענו, אז עשיתי כמו שאמרת לי ודיווחתי לו בסימוס חוזר ש’לא עונים’. הוא מיהר להשיב לי שהוא לא בכנסת, ושאין לו איך לקבוע פגישה מהיום להיום”.
הגיוני. מקלב שהה באותה עת בוועידת המנהלים, בהמשך הצטרף לישיבת הסיעה של יהדות התורה, ואז להצבעות במליאה. באמת קשה לדרוש מח”כ לקבל גברת לא מוכרת מהרגע להרגע.
חיים רבינוביץ היה השני להגיב. הוא ביקש ממנה לנסח מכתב ולשגר ללשכה כדי שאייכלר יוכל לטפל. תשובה הגיונית, צריך לומר. ליותר מכך לא יכולתי לצפות.
גואטה, שדווקא ממנו היו לי הרבה תקוות, היה לרוע המזל “בצרפת”. לשבחו ייאמר שהוא שב אליה וסיפר כי הוא בחו”ל. מקווה בשבילו שדאג לקיזוז הולם.
עד כאן, הכול כל כך הגיוני. מכאן, כל-כך מפתיע ובלתי נתפס.
“מרגי חזר אלי בעצמו, הזמין אותי אליו ללשכה. הגעתי, הוא אמר לי: ‘תראי, אני יו”ר ועדת חינוך, אני לא ממש עוסק בתחום הזה של שיכון. אבל אנחנו נפנה אישית לכל מי שצריך. תראי, את בטח לא מומחית לניסוח מכתבים, אני מושיב כעת את עוזרי, הם יעזרו לך לנסח כמה פניות, וכשהכול יהיה מוכן, ישלחו למי שצריך”.
היא לא האמינה למה שקרה לה בשעות הקרובות: שני עוזרים מסורים, אבי רוזן ונתי חייק (מינוי חדש ומפתיע לטובה, שמונה על ידי מנכ”ל תנועת ש”ס חיים ביטון על משבצת העוזר השלישי, כשהוא שולף אותו היישר מרכסים הצפונית – אברך רציני, איש עשייה בכל נשמתו – הוא עוד יפתיע ובגדול), יושבים ופשוט עובדים אצלה.
ה’ בשמים עדי, לא היה לשניים, כמו גם לבוס שלהם יעקב מרגי, שמץ של מושג על כך שהם משתתפים גם בניסוי. את סימונה הם מעולם לא ראו. כל שהם ידעו הוא שהיא אשה אלמנה שהגיעה לכנסת כדי לעזור לעצמה ולארבעת עולליה. זה, ורק זה, כל מה שהניע אותם.
6.
אז ככה: אני לא באמת יודעת אם המכתבים, ששוגרו לכתובות המאוד נכונות, יפעלו את פעולתם. האם באמת יתעוררו שרים מאדישותם וירצו לעזור לחמש נפשות שזקוקות לסיוע. אבל אני כן יודעת שרגע לפני שאנחנו מזלזלים בנבחרי הציבור שלנו (דואגים לכסא שלהם) חשוב שנזכור גם את אלו שיש להם לב והמון רצון טוב להתייחס לתפקידם כשליחות.
ולח”כ יעקב מרגי, שאפו ענק. תמיד ידעתי שאתה ח”כ מצוין, שש”ס צריכה לשמור עליו בעשר אצבעותיה; תמיד ידעתי שאתה בעל תכונות חיוביות – אבל ביום שני האחרון, לצד שמך, סימנתי ‘וי’ ענק, כמוהו אני לא זוכרת שסימנתי פעם לצד נבחר ציבור.
הניסוי כמו גם ההתנהגות של ח”כ ליצמן ודרעי מעודדות אפליות פסולות ומקורביזם.
למרות שאין לפלוני הפונה במצוקה כל קשר אישי לח”כ, הרי שבעת סיוע לאותו פלוני הח”כ מתעדף אותו על פני אדם אחר (שהיה בתור בביה”ח לפניו) או על פני יתר הציבור שלא פנו.
עלול להיווצר מכך מצב שנורמה תהא כי מי שפונה לח”כ (או דמויות ציבוריות בכירות אחרות) מקבל שירות ציבורי עדיף.
כחברה עלינו להעדיף מצב שבו שירותים (טובים וגם רעים) ניתנים לכלל האזרחים ללא כל משוא פנים ותוך שיווין מלא אחרת, אם כולנו נחשוב שזה בסדר לפנות לחגים לעזרה, איך נוכל להתנגד להעדפת קרוב משפחה של נבחר ציבור במסדרונות השלטוו או להעדפה של חבר מהצבא של המנכ”ל בעת ביצוע מכרז…
תפקידם של חברי הכנסת הוא לחוקק לטובת כלל הציבור ונכון וראוי שבמישור זה הם גם ימשיכו לפעול. הטיפול הפרטני בבעיות צריך להישאר אצל הפקידות המקצועית שאותה גם לא ניתן להאשים באינטרס צידי לסיוע.
סיפור מעניין. נשאלת השאלהה למה נתת לה מס’ סלולר אישיים רק של ח”כים מש”ס, בעוד שהסתפקת במספרי סלולר של העוזרים של הח”כים מיהדות התורה.
ההגיון אומר שברגע שח”כ קיבל פנייה למספרו האישי, הוא מניח שהפונה מכיר כנראה מקורב כלשהו, שיש לו גישה למספרו האישי, ועל כן מוטב לטפל בעצמו בעניין (כפי שאכן קרה פה), בעוד שכאשר מגיעה פנייה לעוזר – זה בדר”כ יישאר בדרג הזה, ולא יעלה למעלה.
אפשר לראות את המצב כאילו אכן הח”כים של ש”ס יצאו טוב יותר מעמיתיהם ביהדות התורה, ואפשר לראות את זה כאילו יצרת סיטואציה שמראש נתנה לח”:כים ש”ס אופציה לצאת טוב יותר ממקביליהם ביהדות התורה. אין לי מושג מי מהשניים נכון, אבל ברור לגמרי שהניסוי לא נערך בתנאים שווים, בין ארבעת הח”כים.
עניין של תרבות.
אנחנו האשכנזים נעלים מידי בשביל אשכרה לתת יחס לכל עובר אורח. (אני ציני).
ולגבי מרגי:
נשמע שהוא בחור ממש חרוץ. אין ספק שהוא יתפוטר מש”ס בבחירות הבאות.
ציני או לא ציני, כנראה פספסת את הנקודה שלי: שרי היא זו שבחרה להפנות לעוזרים של אגודה, בעוד שאצל ש”ס היא שלחה ישר לח”כים, ולא לעוזרים.
כוונתי:
שרי רוט כנראה כבר יודעת שהחכי”ם אפילו לא יקשיבו לה, ומייד ישלחו אותה לעוזרים. אז היא מלכתחילה פנתה אליהם.
זוהי ספקולציה מעניינת, ומאוד-מאוד לא סבירה. אתה טוען שעיתונאית בכירה, ושותפה באתר חדשות משמעותי, מוחרמת ע”ע ח”כים של יהדות התורה, וכדי לחסוך מעצמה עלבון, היא מראש לא מפנה אליהם אנשים.
הבעיות בתיאוריה רבות ומגוונות, אבל זו המשמעותית שבהן:
שרי רוט היא טוענת ששלחה את האישה להתקשר בעצמה, מבלי לספר מי הפנה אותה. היא בהחלט יכלה לתת לה את המספר של הח”כים, ואז להוכיח (לשיטתך) שהח”כים מתעלמים מפניות.
יש כאן ניסוי שלא עומד בסטנדרטים בסיסיים של ניסוי (תנאים שווים). לעומת זאת, נורא מעניין לדעת מדוע נערך הניסוי בתנאים לא שווים.
כמו תמיד – אופן הסיקור העיתונאי מלמד אותנו יותר מאשר התוכן שלו…:)
התפקיד של המחוקקים הוא לעסוק בחקיקת חוקים כלליים שיביאו להליך הוגן ושוויוני לכולם. הח”כים שעזרו לאדם במצוקה ראויים להערכה, אבל המקרה מצביע על כישלון של המערכת הדמוקרטית, ולא על שיפור שלה. במערכת דמוקרטית אמיתית, קולה של יחידה בפנייתה למוסדות הציבור שווה בחוזקו לקולם של בכירים ואישים בעלי שם.
ספור מתקתק ,ניסוי טפשי ומטעה אין שום סיבה שחכ יקדיש את זמנו לעניינים פרטיים. לשם כך יש עובדים סוציאלים. בפעם הבאה שתהיה לי בעיה אדלג גם אני על הבירוקרטיה ואפנה לביבי. אם לא יעזוב הכל ויעזור לי אדע שזה רק בגלל שאני אישה/יהודיה/מזרחית/נמוכה
בלי שום מילה על המכובד אמנון כהן, לשעבר מש״ס, אחרי תחקיר עובדה מלא בקבלת שוחד ונערת ליווי מאיש עסקים?