הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מימי קדם ועד לעת החדשה השתמשו האנשים במונח “עקרת בית”, ולפתע המונח פקע. בפעם האחרונה ששמעתי על שילוב ויישום של צירוף המילים הנ״ל היה בהצגה “עקר בית” של ענת גוב המנוחה. אלפיים וקצת שנות גלות וציונות והגענו לרגע שבו המילה הזו יצאה מן האופנה.
מה עלינו לעשות כדי לדחוף עוד כמה מילים מחוץ לדיבור השגור? שאלה קשה. כפמניסטית מלידה ולכבוד יום האישה הבינלאומי, הנה ביטויים שבא לי להטיס הרחק מכאן. אני מעדיפה לקרוא הספד כתוב על ידי רוביק רוזנטל למילים הבאות לכשיצאו מן האופנה, ולא לשמוע קרייני חדשות נופלים בהן פעם אחר פעם.
עד מתי “רצח על רקע כבוד המשפחה”? כבר נכתב ונאמר והודגש. רצח הוא רצח. אין בו כבוד, הוא מפלח את המשפחה. אין בגידה משפחתית נוראה ממנו. רק החודש, במהלך דיון בבג”ץ (בנושא אחר) פנה באגביות השופט העליון אליקים רובינשטיין לח״כ חנין זועבי, והתעניין אצלה על המקרים האחרונים של “רצח על רקע כבוד המשפחה”. זועבי מיהרה לתקן. רובינשטיין אינו לבד, רבים חושבים שיש סיבה משפחתית לרצח, שיש איזה שהוא צד בסיפור שכבודו נפגע. רבים עוד משתמשים במינוח הבלתי סביר הזה.
״מדוע היא קודמה? האם רק בגלל מה שבין הרגליים שלה?״. העדפה מתקנת היא נושא קשה להבנה. מדוע יש לקדם נשים, אם הגברים טובים ומוכשרים יותר. מי שמתקשה להתמודד עם תיקון חברתי, מתעלם מכך שהתפיסה מאחורי העדפה מתקנת היא קידום נשים מקצועיות, מתאימות, ראויות. המידע הזה נופל על אוזניים אטומות. בהתקיים ויכוח בעניין, תמיד נשלף האנטי־טיעון המוחץ. “האם זה נשמע לך הגיוני שימנו אנשים בגלל איברי הרבייה שלהם?” שואלים. וזה מרגיז. מדוע לרוץ לאזור המפשעה כאשר מדסקסים קריירה, מקצוענות ושוויון בין בני האדם? האם אי אפשר לדבר על מה שיש להן לנשים בין האוזניים. הנה, זה מה שיש להן: מוח, חשיבה, כוח, יכולת, יוזמה ויצירה. בזכות מה שיש להן בין האוזניים, הן זוכות לקידום ומינוי.
ומתי נוכל להיפטר מהמונח האומלל “חופשת לידה”. אם בין האוזניים היה שוכן אצלי מוח קונספירטיבי, הייתי כותבת שרק גברים יכלו להמציא צמד מילים בעלי סתירה עמוקה למהות של החודשים הראשונים אחרי שתינוק מצטרף למשפחה. היום ב־2016, כאשר נמצאו כבר כמה גברים, פה ושם, שמחליטים להישאר בבית עם הרך הנולד, האם כבר ידוע וברור שאין שם חופשה? היותו של ביטוי זה עדיין לגיטימי משמשת מחסה לעוולה חברתית נוספת. העבודה בבית, עם ילדים, למי שנשאר איתם, שבוע, חודש או שנה, היא בלתי מתוגמלת (כספית), אף שמדובר באחת המשרות הכי מורכבות ומעייפות. בטח לא חופשה.
מה השם שאת מציעה במקום “רצח על רקע כבוד המשפחה”? האם נלך על המשפט האנטי-PC, אך מאוד -מדוייק “רצח של נשים ערביות ע”י בני זוגן/אחיהן/אבותיהן”?
אולי נבחר ב”ביטוי לאפליית נשים ערביות ע”י שלטונות הכיבוש”? אולי פשוט נכתוב “רצח נשים על רקע קיפוח, הדרה, הסללה, של היהודים הפריווילגיים?”
אין ספק שהשופט רובינשטיין צריך הסברים מחנין זועבי לגבי הדרך שבה יש לכנות את תופעת רצח הנשים הערביות ע”י קרוביהן, בשם כבוד המשפחה (כן, זה מה שזה – במדינות ערביות רבות, זה אפילו לא עבירה על החוק, אגב…). נכון, זה מציג את החברה הערבית באור מאוד לא נעים ומאוד לא נאור, ומקשה על האפשרות להאשים את ישראל בעניין (לא שזה מונע זאת לחלוטין – הייתי בהרצאה של סוציולוגית מאונ’ חיפה, שבדומה לענבל בוגלה, גילתה גם היא שמשטרת ישראל אשמה בכך שאח שוחט את אחותו כיוון שסירבה להנישא למי שייעד לה).
נורא כיף לדבר על נאורות, ולהשתמש בכל מיני מכובסות – אבל מי שבאמת רוצה לתקן עוולות, צריך להסתכל במציאות כפי שהיא: תרבות שמקבלת רצח של אישה ע”י קרוביה, בגלל שהעזה לחשוב עצמאית לגבי חייה-שלה, היא תרבות פרימיטיבית. העובדה שההנהגה שם רק מוציאה הצהרות בעניין (בדומה לגינויי פיגועים, שנעשים באופן טכני), מלמדת עד כמה הם מודעים לעומק הבעייה.
מי שרוצה להבין עד כמה העניין מושרש, רצוי שיבדוק את התופעה המעניינת של אלה שכל הזמן מזדעזעים מיהודים שמתנגדים ליהודיות שיוצאות עם ערבים, אבל לא עוסקים בהעדר הכמעט מוחלט של ערביות-מוסלמיות שיוצאות עם יהודים. הסיבה לכך, אמורה להיות מובנת גם לבנות היענה המקצועיות ביותר – יהודיה שיוצאת עם ערבי, עלולה להתקל בתגובות חברתיות קשות – מוסלמית שתצא עם יהודי, עלולה להישחט (בדר”כ ע”י הקרובים לה ביותר).
כפמיניסט ופלורליסט אמיתי (כזה שרוצה שיוויון אמיתי, והגנה על נשים, גם אם זה היה מנוגד לצורך פוליטי של ברית עם מפלגת הביגמיסט), אני מקווה שלפני שיעסקו בסמנטיקה – יתחילו לטפל במהות. בנגב יש רבבות נשים במשפחות פוליגמיות, ברמלה יש חמולה שנשים מתוכה נרצחות בזו אחר זו. הבעייה היא לא איך קוראים לתופעות פסולות – אלא איך מבערים אותן.
אתם הימנונים תמיד תמצאו דרך להאשים את הערבים. צא וראה מה מתרחש אצל האשכנזים הפריבילגים. השבוע נערך על ידם כנס תרבות ישראל שבו בחרו להציג לציבור מיצג מזרם הרקטליזם המדוגל. מייסדת הזרם היא אשה ויוצרת בשם נטלי כהן וקסברג שיצירתה מהווה את פריצת הדרך האמנותית הגדולה ביותר מאז הציג מרסל דושאן את ה”מזרקה” שלו. יצירותיה של נטלי קוראות תיגר על המעמד ההגמוני והדכאני של הגבר האשכנאצי בעל הפאלוס הפרוטו פאשיסטי והן הוצגו לציבור במוזיאון יד ושם. היא היתה הראשונה לפסל את יצירותיה באמצעות בני המעיים תוך שימוש בחומרי גלם אורגניים בלבד. למרות ראשוניותה בחרו מארגני הכנס להדיר אותה ממקומה הראוי והציגו במקומה אמן המעדיף אפניים בלי כסא תוך שהם מנסים לסכסך בין חברי הקהילה בהעדפה מכוונת של הומו על לסבית. זה המקום לקרוא לכל הנשים המוחלשות לצאת בדרישה להצגת יצירותיה במרכז פרס לשלום ששמו יוסב למשך ימי התערוכה למרכז הנאדי ג’רדאת על שם הלוחמת המפורסמת בכיבוש הציוני.
וואי, הלכת רחוק הפעם טל.
מה הבעיה ב’חופשת לידה’? כי לא תמיד זה נופש? בסוף זו חופשה מהעבודה.
ומה הבעיה בביטוי ‘עקרת בית’?
עקרת בית- פמיניסטיות שונאות את זה. מבחינן טיפוח הבית שייך באופן שוויוני וזהה לגבר ולאשה. (לדעתי זאת שטות, אבל טל בטח כבר מכירה את הטיעונים אז נחסוך אותם מהגולשים…)
היא מתרעמת על העובדה שחופש נשמע כמו בטלה חסרת מעש, בעוד שאשה יולדת עסוקה עד מעל האוזניים.
מצד שני, כך אני הבנתי בקריאה ראשונה של המאמר, הבנתי כך: טל מצדדת במתן זכית זהה לגבר ולאשה בנטילת חופשת לידה, תלוי מי מוכן לטפל בתינוק…
לגברים מותר לקחת חופשת לידה כבר שנים ארוכות.
המלחמה הפמיניסטית, בדומה למאבק של אלה שמדברים בשם החד-מיניים, הן מלחמות שכבר הסתיימו בנצחון מוצדק. הסיבה היחידה לכך שממשיכים במאבק, זה למען קידומם/ן של כל מיני עסקני-מגדר/קהילה.
אם את שוללת מילים זה יהיה נחמד אם תציעי להם חלופה. חופשת לידה = חופשה ממקום העבודה בתשלום, בין אם לקח אותה הגבר ובין אם האישה.
עקרת בית – מה החלופה?
רצח על כבוד המשפחה – ברור למה הכוונה – רצח הוא אמנם רצח אבל כדי להילחם ברצח ולמנוע את הרצח הבא כדאי להבין את המניעים. במקרה דנן – כבוד המשפחה.
אבל כבונוס קבלי את הפירסומת המוזרה הבאה: https://www.youtube.com/watch?v=RDZ0SdlKPXU
וכמו שאמרה עליה אישה חכמה – אז אם אני יוצאת לעבודה אני dad-mom?!
מה הבעיה בחופשת לידה? יש כמה סוגי חופשות לעובד/ת.
אז זה חופשה בגין לידה של האישה או בן זוגה. זה תקף לאישה וגם לגבר.
ורצח בגין כבוד המשפחה זה מונח מוסלמי שגור וידוע לפי זיכרוני.
דווקא הביטוי הזה כל פעם שיש רצח כזה מדגיש לכולם (כולל מוסלמים נאורים) שהבעיה הזו עדיין קיימת במגזר ודורש טיפול. זה לא “סתם” רצח שקרה למשל בין עבריינים או במהלך ביצוע פשע ע”י עבריין מקצועי.