״כאשר מפלים נשים הקורבנות הנוספים הם הילדים. ילד שאינו יכול לראות את אימו לומדת ומתקדמת, לא יודע שהעולם פתוח בפניו״, כך אמר היום הנשיא התשיעי שמעון פרס באירוע הענקת אותות הוקרה לנשים מובילות שינוי שנערך במרכז פרס לשלום ביפו. היו לו לפרס עוד כמה אמרות חזקות: ״זכויות נשים הן זכויות אדם״ סיפר תוך שהוא מהדהד את דבריה המפורסמים של הילרי קלינטון שנאמרו בכינוס הנשים הגדול של שנת 1995 בסין וגם ״אם אין נשים בחדר ואם אין נשים בקרב מקבלי ההחלטות אז העשייה לא תצליח לצפות פני עתיד. נשים הן העתיד, מי שלא מבין זאת מפספס״.
אורחת הכבוד של שמעון פרס הייתה דוגמנית העל נעמי קמפבל, שהגיעה לישראל במיוחד לאירוע (וזה הוא הביקור השני שלה פה). אל הטקס הגיעה מלווה באימה, ואלרי קמפבל, אשר גידלה אותה לבד כאם יחידנית. בשלב די מוקדם בשיחה על הבמה קמפבל העבירה את רשות הדיבור לאמה, וזו נעמדה מן השורה הראשונה וסיפרה לקהל בגילוי לב שבכלל העדיפה שנעמי תהיה שחקנית או זמרת, ולא דוגמנית.
האמת היא שגבות הורמו כאשר פרס בחר דווקא בדוגמנית-על לציין את יום האישה הבינלאומי. אם מדובר במישהי שצמחה מעלה במקצוע שהמהות שלו היא הבלטת הגוף והפנים – מה לזה ולהעצמת נשים.
קמפבל אכן בנתה את הקריירה שלה על המראה, אך בשלבים מוקדמים היתה לה התבונה לנתב את הכסף, הפרסום והקשרים לאקטיביזם ונתינה. באירוע הבוקר היא סיפרה על ההשראה הגדולה של חייה, נלסון מנדלה. החל מ-1998, כמעט 20 שנה, קמפבל עובדת בתוך ארגוני סיוע שונים, ובראשם בקרן למען ילדים ויתומים שנולדו להורים חולי איידס(Nelson Mandela Children Fund). לפני עשר שנים היא הקימה את קרן הסיוע We Love Brazil, למאבק בעוני בברזיל. הקרן קידמה עסקים קטנים של נשים בתחום יצירת הבדים, במטרה להוציאן ממעגל העוני.
״נפגשתי עם מנדלה לראשונה לפני הרבה שנים והוא שימש מקור השראה״ סיפרה קמפבל ״כאשר פרש מנשיאות דרום אפריקה שאלתי אותו מדוע עשה זאת והוא אמר לי כי כולם צריכים לעבוד למען האחר, כאחד האדם. אני רציתי לפנות לעשייה חברתית והוא אמר לי, לכי כמו כל אחד אחר לבתי חולים ולבתי ספר ותעזרי לילדים ולעניים״.
קמפבל סיפרה כיצד לכל מקום שאליו הגיעה באפריקה ומקומות אחרים בעולם, היא ראתה ילדים פגועים ובמצבים קשים. ״אמרתי למנדלה, אני נכנסת לשם ורואה את הילדים ומתחילה לבכות. אני לא מצליחה להסתיר את הדמעות ומנדלה יעץ לי, ללמוד להתגבר, להיות חזקה למען הילדים ולהתמקד בסיוע ובעזרה ולא ברגשות שלי. לקח לי זמן רב להיות מסוגלת לבצע את ההפרדה הזו, בין הצורך לעזור ולעשות לבין הרגשות שלי״.
העמותה באמצעותה פועלת קמפבל כיום נקראת “Fashion for Relief”. היא מארגנת תצוגות אופנה שכל הכנסותיהם נתרמות לנפגעות טרור ואסונות טבע. דרך הגוף הזה גייסה קמפבל עד היום מליוני דולרים.
רשימת מקבלי האות כללה את עפרה שטראוס, עדינה בר שלום, טל גרנות, מנכ”לית הוט ועוד. אחת מן הנשים שזכו להוקרה באירוע הבוקר הייתה ענבר בוגלה, פעילה למען זכויות אתיופים בישראל אשר אמרה בכנס דברים קשים. היא הקריאה את שמות ההרוגים האתיופים שנהרגו על ידי כוחות המשטרה בשנים האחרונות והטיחה בקהל השומעים ״אמא אתיופית תמיד חוששת לתת לבנה לצאת מן הבית. אנחנו חיים במדינה בה יש גזענות ממוסדת, צמצום ילודה בקרב נשים אתיופית. במילים פחות מכובסות זה רצח, אפילו ג׳נוסייד. זו תורת הגזע. במציאות הישראלית העכשווית אם אתה שחור, אתה ספק אדם, ספק אזרח״. בוגלה לא נשארה במקום אחרי דבריה ועזבה בסערה.
מי שהשאירה רושם רב על הקהל היא פרופ׳ ענאן פלאח מעכו. פלאח, רופאת שיניים, בעלת רשיון טייס, בוגרת לימודי משפטים, שעשעה את הקהל כאשר סיפרה כיצד אביה אסר עליה ללמוד נהיגה ״אז עשיתי רשיון טיס״ וכיצד לא רצו שתלך ללמוד רפואה, והיא שכנעה את המשפחה שרפואת שיניים ״זה לא בדיוק רפואה ולכן זה יכול להתאים״.
* טל שניידר, בלוגרית פוליטית בעלת הפלוג הבלוג הפוליטי אשר קיבלה גם היא אות נשים מובילות שינוי מן הנשיא פרס.
אין כמו הקלאסיקה: שמעון פרס מקשקש על נושא שמישהו כתב עבורו, בשעה שמחוץ לאולם הסגור שלו, הפרטנר עסוק בלרצוח יהודים.
הפעם דאגו להביא שחקנית חיזוק מרשימה שעיקר תרומתה לתנועה הפמיניסטית, היא המראה החיצוני שלה. עימה הופיעו שתי בנות-של, ומסתבר שגם גילה גמליאל, שעוברת תהליך ריבלינזציה מזורז, כולל הקלישאות המשעממות, והחיבוק מצד מי שצוחקים עליה בקולי קולות מאחורי הגב.
לתשומת לבה של ה”לא רק יפה”: נלסון מנדלה פרש מנשיאות דרום אפריקה בגיל הרך 81 (לא כולם זה פרס, שמנסים לבחוש פוליטית גם תוך כדי תנומת צהריים), ואני משער שזה היה שיקול (שלו ושל מפלגתו שעודדה אותו לפרוש ולהשאר כמעין “מנהיג אמריטוס”).
השם ענבר בוגלה לא היה מוכר לי עד היום, והאמת היא שזו החמצה גדולה. מסתבר שמצאנו מי שזיהתה שלא רק צה”ל עושה ג’נוסייד, אלא גם משטרת ישראל. נכון, מדובר בקשקוש גמור, אבל כשהדבר נאמר בכנס של מרכז פרס, הרי שהדבר הוא מחוייב המציאות. אני מניח שלא שאלת אותה על נסיבות מותם של “ההרוגים האתיופים שנהרגו על ידי כוחות המשטרה בשנים האחרונות” (אגב, מה זה “כוחות המשטרה”?), אלא האזנת בקשב ל”דברים הקשים”. אגב, עמוד הפייסבוק שלה קורע מצחוק.
סיפורה של ענאן פלאח, מרגש מאוד גם הוא. רישיון טיס הוא, כידוע, עניין זול ושווה לכל נפש (שווה שתשאלי את ענבל בוגלה, האם מספרם המועט של בעלי רישיון טיס פרטי ממוצא אתיופי, נובע גם הוא ממדיניות הג’נוסייד, או שזה סתם בגלל שזה נורא יקר, ורק עשירים יכולים להנות מזה…).
בסה”כ, עוד אירוע חביב ביפו, שהתקיים מעט לפני אפיזודת שלום נוספת, ממש באותה עיר.
יום גדול למגדר!
*גילוי נאות – אורי לא קיבל פרס ממרכז פרס שלום, ואפילו לא היה מעודו בבריסל. הוא חושב שהתמונה של מיקומן של ידיו של פרס השובב על מותניה של נעמי קמפבל, הייתה מקבל פרשנות הרבה פחות פמיניסטית, לו היה מדובר בפוליטיקאי ממחנה אחר. הוא מוכן לשנות דעתו בתמורה לפרס על קידום השלום, האחווה, המגדר והמגזר, בכנס שייערך בניו זילנד.
הסיפורים והשמועות על פרס ידועים לעיתונות והתקשורת שנים רבות אבל כולם שותקים….
אסור לפגוע ב”נחש”… (כפי שרבין ואנשיו כינו אותו)
מ-ה??
על מה אתה רומז?
רומז?:!
הוא כותב במפורש ששמעון פרס הוא לא שה תמים.
הדבר הדרמטי היחיד כאן, זה ההלם שזה גרם לך. שמעון פרס הוא צדיק כ”כ קטן שכבר לפני יותר מיובל שנים נכתב עליו שיר לא סימפטי ששמו הוא “איך קרה שהפשפש עלה למעלה”, וראש הממשלה השני, משה שרת, ניבא עתיד שחור לישראל, אם פרס יזכה לתפקיד הנהגה במדינה. שוב, זה קרה לפני יותר מיובל שנים, כך שלא ברור מה פתאום אתה מופתע מכך שאנשים חושבים על פרס דברים לא חיוביים…