מהלילה זה כמעט רשמי – בפעם הראשונה בהסטוריה של ארה״ב, את המירוץ לבית הלבן מובילה אישה. מכל הרעש והסחי שמתרחש במפלגה הרפובליקנית עם מועמדותו ההרסנית של דונלד טראמפ, כמעט והתפספסה ההתפתחות המרעישה הזו.
הילרי קלינטון, בכירת המועמדים, בעלת הניסיון הפוליטי הרב ביותר, השיגה אתמול נצחון משמעותי במספר רב של מדינות ולא רק שהיא המועמדת המובילה של המפלגה הדמוקרטית – לאור הנעשה אצל המתחרים, היא עשויה להיות נשיאת ארה״ב בנובמבר הקרוב.
לכמה ימים, בין הכמעט שוויון שהשיגה במדינה הראשונה, אייווה, להפסד הצפוי שהיה לה בניו-המפשייר, אפשר היה לחוש את הבהלה בסביבתה. אתר פוליטיקו דיווח (אז) על פיטורין והחלפות של אנשיה הבכירים ודוק של פניקה חדר לקמפיין שלה. אולם נבאדה ודרום קרולינה החזירו לה את הצבע לפנים ואתמול, עם נצחון ב 7 מתוך 11 המדינות ב”סופר טיוזדיי” – יום שלישי הגדול, קלינטון תהיה זכאית גם לתמיכת צירי העל של המפלגה. רבים מצירי העל כבר הצטרפו אליה עד היום, והשאר יגיעו עכשיו.
ההפסד של סנדרס בחלק ממדינות הדרום – ג׳ורג׳יה, וירג׳יניה, אלאבמה וטנסי – מלמד ששמו אינו מוכר שם. הסנטור מוורמונט ששמו לא נשמע בציבוריות האמריקאית עד לפני חצי שנה, הגיח משום מקום עם משימה כמעט בלתי אפשרית. לשכנע את המדינה המאוד-קפיטליסטית הזו, שסוציאליזם אינה מילה גסה. זה היה יעד נשגב, אך כמעט בלתי אפשרי, בטח כשמדובר בסנטור מבוגר ומרוחק. סנדרס ממשיך להסעיר את הצעירים האמריקאים, ולמפלגה הדמוקרטית כדאי שלא להתעלם מתוכן נאומיו ומהאופן בו הוסיף לקמפיין בוחרים חדשים.
קלינטון, כמו קלינטון, לא תוכל להרשות לעצמה רגע של מנוחה. עליה להמשיך בקמפיין ולא להסיר עיניים מן המטרה. הקמפיין שלה הדליף אתמול בלילה שהיא לא מתכוונת לעלות על בימה כלשהי ולקרוא לסנדרס לעצור את המירוץ. אנשיה יתכננו עבורה את האופן בו עליה לפנות לליבם של הצעירים המתלהבים מן המסרים של סנדרס ולקרב אותם אליה.
העובדה שנתוני גיוס התרומות שלה כוללים עשרות מליוני דולרים מאנשי וול סטריט (17 מיליון דולרים מוול סטריט, לדוגמא) תציג אותה כבלתי-אמינה בעיניהם, אבל היא ממשיכה בקמפיין על מנת להשיג את מספר הצירים הנחוץ לה, 2383 סה”כ, כדי להגיע לוועידה הדמוקרטית ביולי כמנצחת הגדולה.
אתמול בלילה, באירוע סיום הבחירות של סנדרס אחרי שנודע ניצחונו בורמונט, הוא חזר על מסריו הקבועים: רפורמת מימון בחירות, זכות בריאות לכולם, קמפיין רדיקלי בו יחולק ההון המצוי בידי 1% מן העשירים לשאר ה 99% ועוד. אבל הקמפיין שלו איבד מומנטום. The Big Mo, כבר לא איתו.
אם מערכת הבחירות האמריקאית מתמקדת לכיוון של קלינטון נגד טראמפ, נכונו לקלינטון ימים קשים. בארועי הקמפיין שלה, כולל כמה שנכחתי בהם בעיר קונקורד לפני כמה שבועות, קלינטון סיפרה על המתקפות הפוליטיות בהן היא עומדת כל חייה. ״אין אדם בזירה הציבורית האמריקאית שחטף יותר ממני. ועמדתי בזה היטב. מה לא נאמר עלי עדיין? הכל״.
יש בכך יותר משמץ של אמת; קלינטון משמשת כשק החבטות של השמרנים בארה״ב מזה עשרות שנים. כגברת הראשונה של ארה״ב, כסנטורית מניו יורק, כמזכירת המדינה, כמתמודדת לנשיאות. אולם דווקא כעת, כשהיא מעידה על עצמה כחסינה וכמי שמוכנה לכל סוג של מתקפה, קלינטון עומדת למצוא את עצמה מול המועמד האגרסיבי ביותר שידעה ארה״ב.
אם לשפוט ממה שראינו מטראמפ עד כה, הוא רק התחיל להתחמם. הוא ישתמש נגדה בכל דבר, כולל בשקרים. טראמפ הוא איש ללא גבולות, ללא פנים, ללא בושה. אם מישהו חשב שעובדת היותה האישה הראשונה שמובילה קמפיין נשיאותי, תקשה עליו לרדת מתחת לחגורה (כי ימוסגר כשובינסט שונא נשים) – שיחשוב שוב. הוא יגרור אותה אחורה לכל הפרשיות של בעלה ביל קלינטון, יעלה את כל מאהבותיו הקודמות כדי לחזק את הטיעון שאינה פמיניסטית כלל, אלא היתה דווקא האישה הקטנה. הוא יכסח אותה על הקשרים עם וול סטריט (לא משנה שגם הוא היה תלוי בבנקאים כמי שיחלצו אותו מכשלונותיו העסקיים), ירד עליה בכל מה שנוגע לתפקודה כמזכירת המדינה במתקפת בנגזי (לוב), ישמיץ את קשריה עם ישראל ועם נתניהו וכמובן, על הסכם הגרעין עם איראן שהתחיל להתבשל בעת שהיא היתה מזכירת המדינה.
ואחרי שאמרנו את כל זה – אמריקה היכוני, הקמפיין המגדרי הראשון עומד להתחיל.
נאום הניצחון של קלינטון, 1 במארס 2016, פלורידה
“הקמפיין המגדרי הראשון”, התחיל לפני שמונה שנים, ואובמה הביס אותה כבר אז. היא הלכה על הטיקט של האישה והוא הלך על הטיקט של השחור – וניצח.
היא מועמדת שהותקפה רבות (הרבה פחות מכל יריביה, שלמרבה צערם, לא נהנים מתקשורת מתמסרת מהסוג שכל מועמד דמוקרטי זוכה לה באופן אוטומטי), וכמעט תמיד, הותקפה בצדק. הייתה אישה שדיברה על פמיניזם, ומחלה לבעלה על בגידות אינסופיות, הייתה שרת חוץ רבת פדיחות ושקרים (זוכרת את היציאה הגאונית שלה על הריצה המבוהלת שלה תחת אש בבוסניה? לא? טווב, נו, היא לא טראמפ…), הייתה רבת סקנדלים מביכים (ווייטווטר, בנגאזי מיילים), והיא אישיות ציבורית, שהקטן שבפגמיה זה התלות בכספים מפוקפקים (וולך סטריט זה קטן לעומת הכסף הזרים של הקרן המשפחתית).
הדבר היחיד שיש לתומכיה לומר לזכותה, זה שהיא אישה. זה נחמד, אבל יש מאה מישים מליון אמריקניות נוספות שעונות על הישג עצום זה, ואין להן כזו קופה של שרצים.
פמיניזם זה לא רק לתמוך בכל מועמד עם שני כרומוזומי איקס שמתמודד על על משרה פוליטית. פמיניזם זו אמונה שמגיעה הזדמנות שווה למועמדת. העדפה אוטומטית לאישה רק בגלל שהיא אישה, זה המון דברים – אבל לא פמיניזם (גם אם אם פוליטיקאיות שמרוויחות מהפטנט הזה, מספרות שזה כן).
פמיניסטיות לא יכולות למחול על בגידה של בן זוגם?
מה הקשר בכלל?
והיא אכן אחד האנשים הכי מותקפים תקשורתית ומושמצים בעשרים השנים האחרונות. והתקשורת ממש לא ליטפה אותה. גם התקשורת השמאלנית.
מילה טובה לטל.
זה נהדר שאת לא אובייקטיבית. זכותך לבחור צד – העיקר שאת ברורה מאוד בנוגע לזה. (אני לא ציני)
לי אישית נראה מוזר שהילארי תהיה נשיאה, אבל מילא.
ולאורי-
פמיניזם זה העדפה מתקנת לכל אשה באשר היותה אשה. לא?
להבנתי הפמיניסטית לא דורשת להיות שווה לגבר, היא דורשת להיות עדיפה עליו. כלומר- הפמיניסיטית טוענת שהגבר עליון, והיא רוצה להיות עלינה עליו.
אשתי לעומת זאת, לא חושבת שאני עליון. והיא לא פמיניסטית.
התנועה הפמיניסטית דורשת שיוויון. הרעיון הוא שמגדר לא צריך להיות אישיו בכל מה שנוגע לזכויות וחובות.
התופעה של העדפה מתקנת היא בלוף אנטי-שיוויוני שמקדמות אינטרסנטיות כביכול בשם הפמיניזם, ובפועל למען עצמם/מקורבות שלהן.
מספר הלא-עסקניות שמפיקות תועלת מהעדפה מתקנת, הוא אפסי.
פמיניזם קלאסי דורש שיוויון. התופעה המוזרה של תמיכה באישה בגלל שהיא אישה, היא המון דברים, אבל פמ יניזם, זה ממש לא אחד מהם, גם אם ישנה נטייה להתבלבל ולחשוב שכן.
http://www.themarker.com/wallstreet/1.2796450
ממליצה
ואף מילה על המיילים. מטורף.