אחד מקוראי הפלוג, אלי, כתב לי אתמול כמה דברים מעניינים וברשותו אני מעלה את תובנותיו בנוגע לסקרים כאן כחומר למחשבה:
“בנוגע למאמרך המצויין “צריך לזכור לספור עד מאה – על מצוקת הסקרים בקדימה”
יש להדגיש שסקרים לרוב יוצרים מציאות, וזאת ראינו בפריימריס של קדימה 08, גם אז מופז הוביל בשטח אלא שהתקשורת התעלמה והסקרים שפרחו אז כפטריות, יצרו מציאות שבה לבני נסקה והתרוממה. הסקר האחרון הנוכחי של ‘דיאלוג’ שמצוטט מהבלוג של רביב דרוקר שמצביע על יתרון של 10 אחוזים לציפי אכן הפתיע אותי כי לכאורה לפי כל האינדיקציות, מופז מוביל ובגדול.
ובכל זאת, העובדה הניצחת שמשעממת את כולנו שפחד אלוקים נפל על הסוקרים במערכות פריימריס פנימיים לאור התוצאות בפריימריס 08′ בהם נצחה הגב’ לבני ברוב זעום של 431 קול. אותה תוצאה צורבת עדיין כמכוות אש בבשרם של הסוקרים. (ועל התובנות המעניינות שזרמו משם אני ממליץ לך לקרוא בחום בספרו המעניין של הסוקר הוותיק פרופ’ קמיל פוקס (שהואשם השבוע שלא בצדק ע”י אנשי לבני ויועציה) שיצא לפני כשנה ומחצה בהוצאת ‘כתר’ אם אינני טועה, “תשיגו לי את מינה צמח“).
ועוד זאת: הסוקרים נאלמים והלומים מהפער הצמוד בין מופז ללבני, ירדו למחתרת בפריימריס שנערכו אשתקד במפלגת העבודה. כל כך נעלמו עד שערוץ 2 נאלץ להשתמש בסוקר אלמוני למדי, יוסי שריד (ששמו זכה לתהודה רק בגלל שמו הידועני…) שצפה ניצחון יפה לשלי יחימוביץ. רק הסוקר האלמותי פרופ’ יצחק כץ יו”ר מכון “מאגר מוחות”, העיז באבחה קצרה להוציא את ראשו משלולית המים וגם אז רק לאחר הפצרות של צמד השדרנים רינה מצליח וניסים משעל. הוא ערך סקר מיוחד בעבור רדיו ללא הפסקה שצפה כי שלי יחימוביץ’ היא המנצחת הגדולה בפריימריז מפלגת העבודה. על פי הסקר שדגם כץ יחימוביץ’ זכתה ל-42 אחוזים והיא מנצחת בסיבוב הראשון כשאחריה עמיר פרץ עם 24%, ומשתרך לו שלישי בוז’י הרצוג עם 17%, ורביעי עמרם מצנע עם 15% ואראל מרגלית עם 2%.
והנה מה הייתה התוצאה: כולם זוכרים בוז’י הרצוג הפתיע כשגרף 25 אחוזים מהקולות ואחוזים בודדים הפריעו לו להגיע למקום השני או הראשון אליו הגיעו עמיר פרץ ויחימוביץ שחצו במעט את רף ה-30 אחוז ועלו לסיבוב השני. כץ צדק לחלוטין בדירוג אך טעה לגמרי בפערים. עמרם מצנע התרסק לאיזור ה-11 אחוז ובוזי’ המריא עד ל25-6 אחוז.
יש לזכור, כי כץ נחשב במשך תקופה לכהן הגדול של הסוקרים בישראל (וזאת לא אני אמרתי אלא קבע הפרשן הפוליטי הבכיר חנן קריסטל שחלק לו מחמאות ורשת ב’ של קול ישראל שגייסה במשך זמן את כץ לשידוריה הקבועים). כץ הפך מסוקר די אלמוני מהשורה השניה והשלישית לסוקר רב מוניטין הודות לשני סקרים (יותר נכון מדגמים טלפוניים) מרשימים ויוצאי דופן בבחירות שנערכו בגופי בוחרים פנימיים ומצומצמים, שם קלע כמעט אל השערה.
הפעם הראשונה היה המדגם שערך עבור קול ישראל בבחירות המתוחות והיצריות ביותר (מי זוכר?) שנערכו במרכז הליכוד בספטמבר 2005 כחודשיים לפני המפץ הגדול. אז נאבקו נתניהו ושרון ראש בראש בשאלה האם להקדים את הפריימריס ולהדיח את שרון מראשות הליכוד. שרון שהוספד כמעט זכה בסוף לניצחון זעום של 3 אחוזים בגוף בוחר של 3000 חברי מרכז. מי שדגם את התוצאה במדויק היה כץ שזכה לשבחים עצומים ואף שודרג בין לילה לסוקר בכיר.
אך התוצאה היותר מעניינת שהשיג הייתה חודש וקצת יותר לאחר מכן. בבחירות לראשות מפלגת העבודה שנערכו בין עמיר פרץ לשמעון פרס. כזכור, פרסמו רשתות הרדיו המתחרות גלי צהל וקול ישראל שני סקרים שונים לחלוטין.
על פי הסקר של קול ישראל ופרופ’ יצחק כץ : עמיר פרץ קיבל 46%, פרס קיבל 41% ובן אליעזר 13%. על פי הסקר של גל”צ ורפי סמית, פרס קיבל 52%, פרץ 38% ובן אליעזר 10%. כץ התקשה בהתחלה לקבל את התוצאות שהוא בעצמו דגם, אך כאמור הסקר שלו הלם כמעט לחלוטין את התוצאה הסופית בה שמעון פרס ‘הגדול’ הובס בפני עמיר פרץ.
כעת למעשה: העובדה שעד עתה לא נערכו סקרי מתפקדים בפריימריס הנוכחיים ב’קדימה’ רק סייעה למופז. השטח כאמור נהר למי שבאמת נחשב ל’מלך השטח’ שאול מופז ולא הושפע הפעם מסקרי מתפקדים. סביר להניח אגב, שמתוך 90 אלף מתפקדים ומעלה של קדימה יש ללבני רוב. ואם היו נערכים סקרים נוספים בתחילת המערכה הפריימריז, לפני כחודשיים לבני הייתה מובילה ואז אנשי שטח רבים היו הולכים עם המנצחת (בסקרים) למרות העובדה שהיא האכילה אותם מרורות. שכן זו הנטייה ללכת עם המנצח. כעת שבועיים לפני הבחירות – כולם פחות או יותר, התיישרו מי לצד זה ומי לצד זו.
אגב, אני יכול לחלוק על נתון אחר שהצגת במאמרך? אבי דיכטר, אגב, לדעתי שואב יותר קולות מציפי לבני מאשר מופז. בכל זאת יש ‘שבט לבן’ בקדימה שלא יצביע למופז בגלל מוצאו (וזאת אני אומר בצער) ולכן סביר להניח שאותם יאפים תל אביבים או אנשי השרון וההתיישבות העובדת שחלקם עזבו את מפלגת העבודה ועברו לקדימה, שעזבו את לבני, חלקם הם אלו שביכרו את דיכטר על פני מופז.
הקביעה שסקרים יוצרים מציאות היא נכונה רק בערבון מוגבל – ודווקא בחירות קדימה ב2008 מלמדות זאת:
מס’ ימים לפני הבחירות הביא מופז סקר שערך עבורו ארתור פינקלשטיין בקרב המתפקדים, ולפיו הוא ניצח ב1.4%. הוא הפסיד בערך בפער הזה – אך מבחינה סטטיסטית, הסקר פגע באופן מדהים. העובדה שסקרים אחרים נתנו ללבני יתרון של 20%, לפני ואחרי פרסום סקר זה, לא שינתה ולא משנה את העובדה שהסקר הזה קרוב להדהים לתוצאה הסופית של הפריימריס.
הסיבה להימנעות מסקרים היא לא אי-הרצון לגרום להטייה של הבחירות – אלא חוסר היכולת (המובן לגמרי) של סוקרים להתמודד עם תופעת מתפקדי הארגזים. כשמתפקשרים למישהו הביתה ושואלים אותו למי יצביע, אין דרך לדעת האם הוא מתפקד אותנטי, או חבר ב”וועד משמרי המלפפונים” שהתפקד כדי לעזור למועמד X. אותו מתפקד יכול לענות מה שירצה לסוקר – אבל ביום פקודה, הוא יצביע לפי ההנחיות שקיבל. במפלגה כמו קדימה, שיותר ממחציתה זה מתפקדי אערגזים (די מצחיק לראות באיזה שיוויון נפש כותבים על “פוקדים גדולים בקדימה”, בעוד שלגבי פייגלין, שאפשר לומר עליו הרבה דברים, אבל אין דרך לטעון שהוא לא אידיאולוג טהור, כותבים ש”הוא מנסה לבצע התשלטות עויינת” על הליכוד)., יש מעט מאוד סוקרים שמסוגלים לפצח את התשובות שמקבלים בטלפון, ולהתאימן למציאות ההצבעה העתידית (לסוקרים של המתפקדים, אגב, יש יתרון על סוקרים חיצוניים – כי הם יידעו פלוס-מינוס, מי המתפקדים שטפסיהם הגיעו בארגזים/חבילות).
איך שלא יהיה – הסקר שנערך עבור מופז ב2008 מוכיח שהמציאות התאימה לסקרים – לפחות לאלה מהם שנערכו בצורה איכותית ומקצועית.
ביבי מוכן לעשות הכל ששאול מופז יזכה בפרימיריס של קדימה כי ביבי יודע שקדימה בראשות מופז מתרסקת לחתיכות