1.
קורי בוקר, הסנטור הדמוקרטי מניו ג׳רזי הציג בלהט רב בשבת את הילרי קלינטון בפני קהל בתיכון בקונקורד. בוקר נואם נלהב, כריזמטי ונחשב לאחד הסנטורים המוצלחים ביותר במפלגה הדמוקרטית. הוא פתח בציטוט משירה של המשוררת ופעילת זכויות השחורים, עטורת הפרסים מאיה אנג׳לו, Still I rise. ההקשר שעשה בוקר היה ברור. שבוע שלם שקלינטון, המשתרכת בסקרי של מדינת ניו המפשיר מאחורי סנדרס, מספרת מעל לכל במה כיצד במשך עשרות שנים היא משמשת כשק החבטות של המפלגה הרפובליקנית. לדבריה, להבדיל מסנדרס, תדע היטב כיצד לעמוד בפני תהליך ארוך ומתיש של מהלומות פומביות במהלך קמפיין. קלינטון רומזת, שסנדרס לא יהיה מספיק חזק כדי להתמודד בקמפיין המלא.
2.
מדלן אולברייט, גם היא דיברה לפני קלינטון, והמשיכה עם הלחץ על נשים ובמיוחד נשים צעירות לבחור בקלינטון. כשהיא מתייחסת לזכות נשים ולתחושה כאילו נשים כבר הגיעו לשוויון המיוחל אולברייט אמרה: ״הסיפור לא נגמר. הם ירצו לדחוק אותנו חזרה. המינויים לבית המשפט העליון, שהרפובליקנים רוצים למנות, יכולים לשנות הכל (הכוונה לזכויות בתחום ההפלות- ט״ש). נשים צעירות צריכות לסייע להוביל את קלינטון לבית הלבן, עבור כולם.״
״זכרו את מה שאני אומרת לכם. יש מקום מיוחד בגיהנום עבור נשים שלא עוזרות זו לזו״. אמירתה הזו של אולברייט זכתה למחיאות כפיים סוערות. קלינטון צחקה ומחאה כפיים. ללא ספק החשש שכל הצעירים בניו המפשיר, ביניהן הצעירות, יצביעו לסנדרס, מורגשת בכל המטה של קלינטון.
3.
כאשר נגמר האירוע – אני לא מתעכבת על התכנים של נאומה של קלינטון, כי דבריה משודרים בכל מקום והיא חוזרת על אותם התכנים באינספור נאומים, מסרים, מיילים, ראיונות – קלינטון עברה ללחוץ ידיים ולעשות סלפי׳ס עם כמה שיותר אנשים. בשקט בצד, קלטתי את הומה אבדין (Huma Abadin), האישה הצמודה אל קלינטון שנים ארוכות. אבדין טיפלה בקבוצת האנשים שישבו מאחורי קלינטון במהלך האירוע ושימשו כנציבי הרקע של הנאום.
מאחר וכל הנאומים באירועים הללו משודרים לכל רחבי ארה״ב, צוות הקמפיין דואג מראש ל״פריימינג״. כלומר, אנשיה של קלינטון מושיבים קבוצה כתף אל כתף מאחורי קלינטון, נותנים להם שלטים ביד, ומנחים אותם שלא לקום ממקומם עד שאחרון האנשים נוטש את אולם הספורט וזאת כדי שהפריימינג, ימשיך להיות נעים לעין המצלמה. אף אחד לא רוצה תמונות של כסאות ריקים מאחורי מועמד.
אבדין התעכבה ושוחחה איתם. היה נראה לי (מן הצד) שהיא גם שומעת טענות מהם.
אגב, אבדין. היא אמנם עובדת ברקע, אבל זוכה בפני עצמה לסיקור אינטנסיבי בשנים האחרונות. היא קשורה בקלינטון בקשר כה עבות, שכל שערורייה של קלינטון מגיעה בסוף אליה, וההפך. לאחרונה, היא מסובכת עם פרשיות השימוש מיילים פרטיים, יחד עם הבוסית. וגם היו לה שערוריות משפחתיות משל עצמה, כמו אצל קלינטון לפני עשרות שנים. בעלה של אבדין, אנתוני וויינר, היה חבר קונגרס דמוקרטי במדינת ניו יורק, אשר שהעביר תמונות גסות (sexting) בטוויטר לנשים צעירות. הפרשיה, הגסויות, ההכחשות הובילו לכך שב 2011 ווינר התפטר מתפקידו כחבר קונגרס. כעבור כשנתיים ניסה לשוב לחיים הפוליטיים, אך כלי התקשורת שלפו מחדש תמונות גסות ששלח (הפעם מ 2013) והוא קיפל את הזנב. מה היו אומרים על זה מגל, שלום, איבגי ודומיהם?
4.
מחר, סוףסוף, הצלחתי למצוא אירוע של סנדרס שמתאפשר לי להגיע אליו. המרחק, השעה, מזג האויר. נדמה שזה יהיה המועמד האחרון (חביב) שאגיע לאירוע שלו. רציתי גם לראות את ג׳ון קייסיק, כי עושה רושם שהוא מרשים ורציני מבין קבוצת המועמדים הרפובליקנים, אבל אין לו אירוע שמסתדר לי מחר. עוד מועמד, שחבל שלא הספקתי להגיע לראותו: כריס קריסטי.
תמונות נוספות מן היממה האחרונה
פוסט חשוב, שלא ענה על השאלה שהתבקשה ממנו ומהסלפי הנרגש שהתלווה אליו בטוויטר: האם הילארי היא יותר יפה, יותר חכמה, יותר מצחיקה, או יותר בעלת חוש הומור?
לשמוע את מדלן אולברייט פונה לציבור, מקופח כביכול, ומספרת להם שיש מי שרוצה לדחוק אותם אחורה, בשעה שהיא ככל הנראה המקרה המביך ביותר של מתנצר שבמשך שנים התכחש לכך (כן, היא לא ידעה שהיא מבית יהודי, ושכל משפחתה לא סתם נהרגו במלחמה, אלא הושמדו בשואה…), זה באמת שיא חדש ומרתק של חוסר מודעות עצמית. אני מציע שלהבא יביאו את הקרקס הנודד הזה להרצות בפני ציבור יהודי דתי. הם בטוח יתפעלו מהמסר הלוחמני של עמידה על שלך בפני כוחות שמנסים לדכא אותך…
קורי בוקר שנחשב ל”אחד הסנאטורים המוצלחים” בגלל שהוא סנאטור שחור – היחיד שיש להם. ככזה הוא כמובן מקבל יותר צומי. אגב, הוא לא סנאטור גרוע במיוחד, וכנראה היה ראש עירייה סביר של עירו המזעזעת ניוארק. זה לא הופך אותו למוצלח יותר משאר ארבעים וקצת הקולגות שלו. זה רק הופך אותו לחשוב יותר תקשורתית (מפלגה ששליש משליש מבוחריה הם שחורים צריכה להבליט את נבחריה השחורים, ולהדחיק את העובדה שמספר נציגיהם בסנאט עומד על פחות מעשרה אחוז מחלקם היחסי בקרב בוחרי המפלגה).
ולנמושא השני: “עוגות הפירות” הרפובליקניים. ובכן, אחרי שלמדנו שהילארי מועמדת מדהימה ואישה שנלחמת בשובניסטים הרשעים שרק רוצים להחזיר אותה למטבח, ואפילו לא לתת לה לשלוח מיילים חשובים – אנחנו מגלים מיהם אותם פסיכים שרוצים לעשות זאת (מעבר לקיבוצניק האלמוני) : מדובר על המתלהמים שלא למדו את הלקח, ומסיתים ברשעיות נגד דת השלום והאחווה (שכמובן, מפורסמת בגישתה הפמיניסטית והמתקדמת), למעט כריס כריסטי, שאותו אפשר לשבח כי הוא בין כה לא מועמד רציני (ואם בטעות ינצח, מייד נזכיר לו שהוא מושחת שסגר גשרים כדי להתעלל ביריבים פוליטיים).
סה”כ סיקור מצויין. לא בהקשר של ללמוד על הבחירות בארה”ב, כמובן, אלא בהקשר של להדגים איך עיתונאים טיפוסיים תופשים את עצמם – השמאל מצטטי שירה ונאורים, והימים הם מטורללים לגמרי (למעט כאלה שמדקלמים סיסמאות בנוגע לאסלאם, עליו לעיתונאים הטיפוסיים אין מושג מעבר לכמה דפי מסרים שמוסלמים חייכנים העבירו ביניהם).
אגב, פמיניזם ואסלאם – ביל מאהר שאל את הגב’ סטיינהאם על יחסו של האסלאם לנשים, ועל עמדות הפמיניסטיות במערב לעניין, והיא כמובן פצחה במונולוג על מאבקן המופלא של נשים לשיוויון בעולם המוסלמי, ועל כך שכולנו תומכים בו, ובמאבק נגד כ-ל הדתות המונותיאסטיות (שהרי ידוע שביהדות מצבן של הנשים הוא כמו באסלאם, בעיקר בענייני מילת נשים וכבוד משפחה…), ואף הפליגה בדברים על כך שמוחמד היה רפורמטור גדול בתחום קידום הנשים והיה נשוי ל”יזמית נדל”ן שהייתה חכמה ממנו”. אז גם אם נתעלם מהדקלום הלא מדוייק (“יזמית נדל”ן” זה חזק ביותר, וטוב שלא קראה לה יזמית היי טק…), מאהר (באדיבות לא אופיינית) נמנע מלשאול את המרואיינת הנלהבת על כך שמוחמד הרפורמטור, התחתן עם ילדה בת חמש שהביאה עימה את בובותיה אליו הביתה, ובגיל 9 הכניס אותה להריון. לא יודע איך הפמיניסטיות מסוגה של סטיינהאם רואות תופעות כאלה, אבל בעולמם של שובניסטים חשוכים שלא למדו את הלקח, זוהי פדופיליה מחליאה.
ודבר אחרון – תמונות השלג מצויינות, וגם הסרטונים של הנסיעות. ניו אינגלנד יפםה בחורף, והקנאה על השלג שיש להם, היא קשה מנשוא.
איזו זכות יש לאנשים שלא קראו את צ’כוב להתבטא בענייני פמיניזם?
צא ולמד: “הן צריכות פשוט לא להתגרות במהגרים ולא לעורר פרובוקציות מיניות”
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/753/081.html?hp=1&cat=666&loc=4
כאן בבריסל, המהגרים משתדלים להתנהג בנימוס בעיר עצמה. אם הם ממש-ממש חייבים לעשות איזה אסתשהאד אחד או שניים, הם מתנהגים כבני תרבות, חוצים את הגבול דרומה, ומשחררים לחץ שם.
אפשר לקוות שמהגרים בארצות אחרות באירופה, ילמדו מדוגמא יפה זו, וכך נראה את הסורים של גרמניה אונסים בדנמרק ואת העיראקים של שוודיה אונסים בפינלנד. אנשים חייבים ללמוד שלא יפה לנשוך את היד שמאכילה אותך. מוטב ללכת לנשוך ידיים אחרות.
לאן ילכו הסודנים שלנו? אשקלון נחשבת למדינה זרה?
עבור העמותות? היא נחשבת יבשת זרה…
הפיגוע באשקלון לימד אותנו על תהומות הייאוש הנורא של המסתננים (אגב, היה כבר ניסיון פיגוע שוסכל בטרם דקירה, אבל אצלנו בתקשורת לא אוהבים לעסוק בכשלונות של מחבלים, זה מנפח את הסטטיסטיקה וגורם לפאשיסטים להתלהם ולא ללמוד את הלקח…). אנשים אומללים שנמלטו בעור שיניים, תוך השארת הרעייה והילדים מאחור (כנראה שסכנת הג’נוסייד היא רק לגברים בגיל העבודה – שאררי ההתבססות פה, מטיסים את האישה והילדים על אשרות תייר, וחיש קל הם נעלמים להם, רק כדי לצוץ כשצריך לשלוח את הילד למעון היפהפה שתושבי דרום ת”א שמשלמים מסים, מביטים בו בקנאה…).
אין ספק שיותר כיף להיות בשמאל: אפשר להתעלם ממציאות מבאסת, לא צריך להתעמק בשמות ערביים מסובכים (אפשר להתנשא על כולם ביחד באופן נאור ומתקדם), ואם אין בושה – אפשר גם למצוא פרנסה טובה בעמותות עם עתודות מט”ח בלתי נגמרות באדיבות מדינות זרות. מה רע?
רוצה שלג? סע לטאהו, מה הבעיה.
יש בעייה. טאהו רחוק מהחוף. באותה מידה יכולת להציע לי לטוס לאספן…
שיט! שוב רמזתי לך על מיקומי. עוד שתיים-שלוש פאשלות כאלה, והשבצ”ק ישללו ממני את הסיווג, ויבדקו את כל האימיילים שלי, משל הייתי מועמדת מדהימה, יפה, חכמה, פמיניסטית, אנטי-ממסדית, עושת-סלפי, שאלמלא הייתה אישה, כבר מזמן הייתה מתמנה לנשיאות לכל החיים (באופן דמוקרטי כמובן, היא לא ביבי).
ולחשוב על הישראלים ש-שטיפת גשם משאירה אותם בבית.
סתם קטע על ווינר – התמונות שהוא שלח, כמדומני היו של, ובכן… כשמו כן הוא. (בהגייה קצת אחרת).
לא אחרת.
אני חושבת שקורי בוקר גם טבעוני ומקדם את הנושא
גם שחור, צעיר וגם טבעוני. אני לא מבין למה בכלל הוא רץ לסנאט לפני שהמשיך לנשיאות. פשוט בזבוז זמן – עדרי המעריצים כבר מוכנים עם השלטים…
http://www.miglasha.com
בלוג פוליטי על המירוץ לבית הלבן