הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
התעלומה: באיזה קיבוץ התנדב ברני סנדרס בשנות ה 60?
מתי זה היה: למשך כמה חודשים, בשנת 1963 או 1964, אחרי שסנדרס סיים את לימודיו מאוניברסיטת שיקגו.
הבעיה: סנדרס טרם נשאל על זה ישירות בראיונות ו/או לא השיב למי שניסה לברר, באיזה קיבוץ הוא התנדב.
למה זה מעניין: כי זה מעניין. הוא מתמודד מול הילרי קלינטון וסוחף אחריו את השמאל בארה״ב.
מה יהיה טיב היחסים של סנדרס עם ממשלת ישראל (אם וכאשר)? קשה לדעת, אם כי הוא היה הסנטור היהודי הראשון לפני כשנה שהודיע שלא יתייצב לנאום של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס.
הרמזים: אחיו הגדול, לארי סנדרס (חי כיום בבריטניה) התנדב במקביל לו, למשך כמה חודשים בקיבוץ מצובה בגליל המערבי ובקיבוץ יטבתה בערבה. לארי סנדרס פגש כך את אשתו, ולא ״קפץ״ לבקר את אחיו ברני, בקיבוץ בו ברני שהה, אז לארי לא זוכר.
מי יכול לעזור למצוא תשובה: דודו אמיתי, מנהל הארכיון של התנועה הקיבוצית אמר לי (בשיחה טלפונית) שהרישום המסודר במרשמי התנועה הקיבוצית התחיל אחרי מלחמת ששת הימים. עד ל 1967, המתנדבים הגיעו בתפזורות על דעת עצמם ולא נוהל רישום מסודר.
מי ניסה לחפש עד היום: ג׳רוזלם פוסט, הארץ באנגלית, פורוורד.
יש מי שטוען שהוא היה בקיבוץ מפלסים, ובתגובות לכתבה הזו, אומרים בנחרצות שהוא היה במחניים.
* לכל מי שיש מידע בעניין, מוזמן לפנות אלי tal.eyaltal@gmail.com *
לפני כמה חודשים התנועה הקיבוצית העלתה סטטוס חיפושים. אבל טרם נמצאה התשובה.
ראשית, ראוי לפרגן לתשובה המשכנעת למה מעניין היכן התנדב ברני סנדרס. יש אנשים חפרנים שינסו למצוא נימוקים כדי להסביר מדוע חשוב לדעת מה עשה סנדרס לפני חמישים שנה במשך כמה חודשים במדינת ישראל, אבל עיתונות אמיתית זה לדעת לענות “ככה!” על הרמות גבה. בכלל, אלה שמרימים גבה מזכירים תקופות אפלות ויש לזכור שגם בגרמניה בשנות השלושים היו כאלה שהרימו גבה ושאלו “למה זה מעניין”.
לא קשה לדעת מה יהיה טיב היחסים של סנדרס עם ממשלת ישרכאל, שכן מדובר באיש שמאל קיצוני, שהצטרף למפלגה הדמוקרטית רק לכבוד המירוץ הנוכחי. מצד שני, השמאל עדיין מספר לנו שאובמה הוא ידיד גדול של מדינת ישראל, ושידיד אמיתי זה מי שמארגן עלינו חרמות כדי שנבין לבד למה אנחנו כאלה פויה, כך שנקודת הפתיחה לשאלה מה יהיה טיב יחסיו עם מדינת ישאל או ממשלת ישראל, מחייבת בירור ספציפי: האם בעינינו ידיד הוא מי שחושב שאנחנו חבורת פאשיסטים רצחניים, או אלה שתומכים בנו כקו ההגנה הראשון של המערב בחזית מול הג’האד העולמי לסוגיו.
מה שכן, העלייה שלו בסקרים (עלייה חסרת משמעות, הוא לא ייבחר, למרות שהייתי נורא רוצה שיפתיע) גורמת לו לשנות מעט מקמפיין-הדמה שניהל עד כה. כל זמן שהניח שהוא בסה”כ סטטיסט שתפקידו להראות שהמפלגה הדמוקרטית היא באמת דמוקרטית ואשכרה יש בה בחירות, הוא נמנע מלהגיד אמיתות לא נעימות על הילארי. כעת הוא מדבר מעט יותר, וזה תמיד טוב (בעיקר כששמים לב לאיך מועמדי הימין נכנסים זה בזה). הוא לא ייבחר, אך יש לקוות שיזיק לה ככל האפשר עד לרגע בו יפרוש ויגיד שהיא עדיפה בהרבה על הפאשיסטים מימין…
טוקבקים זה דבר אדיר
וישאלו אנשים למה זה אדיר – ולהם נענה: זה אדיר כי זה אדיר!
ויש עוד סיבה שטוקבקים זה אדיר.
אפשר לכתוב בעצבנות ובלי לחשוב, ואין עורך שיגיד לנו מה לעשות. נכון?
בכל אופן, זה דווקא מעניין. הקיבוצים הם ניסיון מרשים להקים חברת מופת של שוויון ואנושיות, וסנדרס אמר שזה היה ניסיון משמעותי בשבילו.
אמנם ברני סנדרס אינו אדם חשוב כמוך, אורי, ובכל זאת אנחנו מתעניינים בדעות שלו, ברקע שלו.
כאלה אנחנו, סקרנים. קצת תמימים, קצת לא יודעים למה, אבל סקרנים…
הקיבוצים הם לא סתם ניסיון מרשים להקים מופת – אלא הצלחת ענק בהקמת חברת מופת. נכון שדהחברה המופלאה פשטה רגל בעקבות משחקים בבורסה ומדינת ישראל השקיעה בחילוץ שלה סכומים שמגמדים את כל האגדות שהשמאל מספר על הוצאות “על ההתנחלויות”, (וזה מבלי שנספור את המתנה הענקית בדמותן של קרקעות מדינה שהופשרו והקיבוצים עשו הון מהנדל”ן למסחר ומגורים שקם עליהן); ונכון שחברת המופת היא בעלים של חצי ממגה (איכשהו במרצ שכחו להפגין נגדם, כשהניפו שלטים רק נגד בירן וויסמן…) – אבל מה זה חשוב – העיקר שסנדרס ביקר באחד מהם לפני חמישים שנה…
הניסיון לטעון שאם נדע באיזה קיבוץ ביקר סנדרס לפני שני דורות, אז נוכל להבין יותר את האג’נדה שלו כיום (כאשר אפילו הקיבוץ האלמוני שבו ביקר בטח כבר הפריט את חדר האוכל שלו, וגדלו בו שני דורות שלא ראו פנים של בית ילדים), הוא יצירתי אפילו כאשר מדובר בלוחמים עזי-נפש כנגד תרבות הטוקבטים המתלהמת והפאשיסטית שלא למדה את הלקח, ובוודאי מעודדת שתילת ימנונים מרושעים בקרב פעילי שלום תמימים כמו עזרא, גיא ונאצר…
טל הסבירה טוב ממך למה מעניין אותה באיזה קיבוץ ביקר סנדרס, ומוטב היה לו קיבלת את דבריה: זה מעניין אותה כי זה מעניין אותה. נכון שזה טיעון ללא נימוק, אבל זה עדיף לאין שיעור על נימוק תלוש וחסר בסיס כמו הרעיון שאתה העלית.
אגב, אני בעד סקרנות. לו בשמאל הייתה יותר סקרנות, כנראה שהיינו זוכים להרבה פחות קלישאות מצד תומכיו.
אובמה מארגן עלינו חרמות?
אני הייתי מחרים את עצמי.
ויינשטיין על מידע שמסר המנהיג הסוציאליסטי הבא שלנו לעיתונאים:
“מידע מסווג הנוגע בפעילות עתידית, סודית ביותר, שהייתה אמורה להיחשף רק לשותפי סוד, שעתידה הייתה להתבצע על-ידי ארגון ביטחוני אחר”.
“מידע על פעילות מבצעית מסווגת האמורה להיחשף רק לשותפי סוד, המתבצעת על-ידי צה”ל ועל-ידי ארגון ביטחוני אחר, לרבות חשיפת שיטת פעולה חשאית. המדובר בפעילות נמשכת של צה”ל, הנעשית גם על-ידי ארגון ביטחוני אחר, פעילות לגביה ישראל שומרת על מדיניות של עמימות.”
“מידע מתוך תוכנית מבצעית עתידית, המצויה בליבת הסוד, שסיווגה לשותפי סוד בלבד, לרבות יכולות מבצעיות וטכנולוגיות ואמל”ח ייעודי בפיתוח. בפני שר שלא היה שותף סוד, הוא חשף גם מידע על פעילות מבצעית שכבר נעשתה, כהכנה לביצוע תוכנית מבצעית עתידית זו.”
הפסיקה:
“למיטב ידיעתנו, בישראל מעולם לא עמד לדין פלילי אדם, שבמסגרת שיחת רקע לגיטימית, שהתנהלה בסמכות, חשף גם פרטי מידע שלא הייתה לו סמכות למסור, ובודאי שלא עמד לדין אדם כאשר מידע זה לא פורסם ואף לא הגיע לצנזורה, וממילא, לא נגרם נזק לביטחון המדינה.”
בית המשפט המחוזי על מסירת ידיעה סודית ללא היתר, אך ללא כוונה לפגוע בביטחון המדינה:
“חומרתן של העבירות בהן הורשעה הנאשמת טבועה בהן מעצם מהותן. גם העונש הקצוב בצידן מבטא חומרה זו. הנאשמת ניצלה באופן מחפיר את האמון שניתן בה… יש במעשים משום מעילה באמון וניצול ציני בשל האפשרות הקלה, בשל אותו אמון, ליטול ללא רשות מסמכים האסורים בנטילתם. זוהי הפרה של כל נורמה במערכת הבנויה על אמון הדדי, ומשום כך ראויה לגינוי. אם צה”ל לא יוכל לתת אמון בחיילים המשרתים ביחידות השונות והנחשפים מתוקף תפקידם לנושאים רגישים, הוא לא יוכל לתפקד כצבא סדיר, הבנוי על חיילים בשירות סדיר.”
את מי זה מעניין? מה זה חשוב? היומרות של גב’ שניידר ל”עתונות חוקרת” אינן תואמות את כישוריה וכשרונותיה, הן בפיצוח ה”תעלומה” הזניחה הזאת, והן בקביעת מטרה הראויה להשקעת מאמצים.
למה זה מפריע לך?:)
אני סבור שהמסע הנועז בעקבות אירוע איזוטרי ועתיק בחייו של מועמד שעומד להפסיד, הוא מחווה סמלית יפהפיה לעיתונות הישראלית כולה: אצלנו לא מתמקדים במה שחשוב ושאפשר להסביר למה הוא חשוב, אלא במה שחששוב לנו מבלי שנצליח להסביר אפילו לעצמנו, למה זה חשוב לנו. זה יפה, ויותר מכך – זה ממש חמוד:)