האם יש פתרון לחידת הפרישה של יו”ר ש”ס ממשרד הכלכלה • מה יעלה בגורל המיזמים עבור הציבור החרדי בהם החל לחפור כבולדוזר במשרד • איך המלחמה של ‘יש עתיד’ בתיקון חוק הגיוס דווקא מחזקת את יציבות הקואליציה • ומי עובד שעות נוספות כדי לסכל את כניסת יעקב אשר לכנסת
1.
צריך היה לראות את יו”ר ש”ס, ח”כ אריה דרעי, השבוע בכנסת כדי להבין את המשמעות של ‘אבן נגולה מלבו של אדם’.
במבט לאחור, נראה שמתווה הגז הטריד את מנוחתו הרבה יותר ממה שיכולנו לדמיין. ההתלבטות הייתה לא פשוטה. אוי לו מיוצרו, ואוי לו מיצרו.
כמו במשחק ממוחשב בו לאן שלא תזיז את הראש – תחטוף מכה על הראש מהפטיש שאוחז בידו הדרקון. אילו היה חותם על סעיף 52, היה ‘חוטף’ מכלי תקשורת שהובילו את המאבק נגד חברות הגז, ומכל מי שהיה מנופף מולו את ‘השקופים’ של ש”ס. לך תסביר שהמתווה אליו הגעת טוב, מועיל לכלכלה הישראלית.
עבורם, זה ‘לתת כסף למיליונרים’. כמה נורא.
וזה עוד לפני שדיברנו על אפשרות של ועדת חקירה, שתקום, אם תקום, ביום מן הימים. משלא חתם – עמד מול לחצים כבדים מצד ראש הממשלה, שעמד מול לחצים הכרוכים באפשרות של תביעות נגד מדינת ישראל, הפסד מוניטין האמינות (חתמתם, תקיימו) – כשמעל לראש מרחף ענן גז, מכיוון מצרים ותגליותיה.
“את מצליחה להבין למה, בעצם עזב אריה את משרד הכלכלה?” שאל אותי עיתונאי חילוני, רגע אחרי שיצאנו מחדר סיעת ש”ס בכנסת.
אני מבינה, שלא היית מבין בכל מקרה. השבתי. כלומר, בין אם היה נותר במשרד וחותם על סעיף 52 ובין אם פרש – היו נותרות שאלות פתוחות. הוא, בעצם, בחר בין גרוע, לגרוע יותר.
2.
ומה הלאה?
אחת השאלות הטורדות את מנוחת רבים, בפרט מי שעוסקים בכלכלה, הייטק, אקדמיה ותעסוקה בתחום הפנים-חרדי, היא: מה יעלה בגורל כל המיזמים בהם החל אריה דרעי לחפור כבולדוזר.
לאיש עדיין אין תשובות ברורות. ביתר עילית ‘תנדוד’ עם דרעי אל משרד הנגב והגליל. אבל מה, למשל, יעלה בגורל יוזמות תעסוקה בבני ברק?
המיש-מש הזה של המשרדים עדיין לא ברור. האם ישאיר אחריו אנשי אמון במשרד הכלכלה, תחת השר החדש (עתיר המשרדים) בנימין נתניהו? האם ישאיר אותם כפעילים למען המטרה, או רק כדי למצוא עבורם פתרון תעסוקתי? ומי הולך צמוד אליו במשרד הפיריפריה ופיתוח הנגב והגליל רחב השוליים והמחודש?
את רוב זמנו יבלה דרעי, מן הסתם, במשרד הירושלמי החדש שיוקצה עבורו. בתל-אביב, שם היה ממוקם עד היום המשרד תישאר פקידות וזכר ושארית ללשכת השר. אחרי הכול, לא ממש חכם לבלות שעות בפקקים של ‘נתיבי אילון’, גם אם יש לך תקציב לנתיב המהיר-נתיב העשירים (נתיב שפותר נקודתית את ציר שפירים-לה גרדיה, וזוהי רק חלקה של הצרה הצרורה).
ותמיד טוב שיש גם לשכה בכנסת, לשבת בה בהשקט וברוגע.
הקצוות עדיין לא סגורים. האם יעביר נתניהו אל משרד הכלכלה שר חדש, שיוציא לו את הערמונים מהאש ויחתום על סעיף 52? האם יעשה זאת הוא במו ידיו? ומעל לכל – האם בג”צ יאשר זאת?
3.
בין דאגה כלכלית אחת לשנייה, מוצא אריה דרעי את עצמו משקיע שעות בקבינט המדיני-בטחוני.
השבוע זה בלט במיוחד, על רקע העדרו משמחת החתונה של נכדת נשיא ‘המועצת’ של ש”ס, חכם שלום כהן, לאחר שישיבת הקבינט התארכה עד לחצות הלילה. ישיבות קבינט אינן קורס עם חובת נוכחות כמו באקדמיה, ואתה יכול להבריז. ואכן, בישיבה שנערכה בשלישי בלילה (ליל החתונה) לא הייתה נוכחות מרשימה במיוחד של חברי הקבינט.
אלא הנושא הביטחוני הוא אחד הנושאים המעניינים מאד את יו”ר ש”ס, ולא מהיום. אחרי מאות ‘שעות רבין’, עם ניסיון רב שנים, יש לדרעי אג’נדה בנושאים הביטחוניים. אג’נדה אותה הצליחה ש”ס, במהלך השנים, איכשהו לטשטש, אולי שלא בצדק.
ש”ס, וזאת צריך לומר ביושר, מעולם לא הייתה ימנית. צריך לקרוא בעיון את פסקי הגר”ע יוסף זצ”ל כדי להבין שדעתו קרובה מאד לדעת הגרא”מ שך זצ”ל, קרובה מאד לדעת ‘דגל התורה’ (וסליחה שהרסתי את סיכויי ההצבעה בריכוזי חב”ד בבחירות הבאות, אך האמת צריכה להיאמר) – פיקוח נפש דוחה את נושא ארץ ישראל השלמה.
מכאן מתחיל הוויכוח הביטחוני: מהו פיקוח נפש. האם הבריחה מגוש קטיף הגבירה את פיקוח נפש או לא. כך גם לגבי אוסלו.
סביר להניח שבשנים בהם נחתמו הסכמי אוסלו הייתה תקווה בקרב הביטחוניסטים לפיה יש עם מי לדבר ועל מה. ככל שנקפו השנים ורבו האכזבות, מן הסתם גם דעתם של חלק גדול מגורמי הביטחון השתנתה. פסקים של גדולי ישראל באשר למסירת שטחים תמיד יהיו כרוכים בדעת מומחי הביטחון.
ש”ס מעולם לא רצה לבחירות על ‘כרטיס ימני’, כמו עלייה להר הבית או יישוב יהודה ושומרון. גם לא בימיו של אלי ישי כיו”ר. מיזמים של חבירת ח”כים בש”ס ליוזמות כמו יוזמת ז’נבה ודומיה צצו כפטריות אחר הגשם, ולא בתקופתו של דרעי כיו”ר דווקא.
הגעתו של דרעי לדיוני הקבינט מאזנת, אפוא, את משב הרוח הימני שנושב שם בהשפעת יו”ר הבית היהודי נפתלי בנט, לדוגמה.
האם זו הסיבה לפיה מקפיד אריה להגיע לדיונים? לא ברור. אבל נראה שמבחינתו, האחריות מחייבת. עם כל הכבוד לעומס שיוצר תפקיד יו”ר תנועה שצריך לטפל בשטח, ועוד לפני שאמרנו מילה על העומס שכרוך בניהול משרדי הממשלה.
4.
וזה מה שמביא לביזור הסמכויות בכל הנוגע לנושא המאוד קריטי עמו מתמודדות הסיעות החרדיות – חוק הגיוס.
את התיק הסבוך הזה הפקיד דרעי בידיו האחראיות של מי שהפך בשנים האחרונות לד”ר-לענייני-גיוס מטעם ש”ס, אריאל אטיאס.
האיש, שתעלומת הנטישה שלו את הפוליטיקה עדיין מרחפת, מוצא לעצמו שעות של פנאי (בין עסקה לעסקה?) כדי לשבת בדיונים רציניים עם שרת המשפטים איילת שקד, עם שר הביטחון בוגי יעלון וגם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.
יחד איתו יושבים על המדוכה שר הבריאות יעקב ליצמן, סגן השר מאיר פרוש ויו”ר ועדת הכספים ח”כ משה גפני. כולם יחד, וכל אחד לחוד, מנסים לרבע את המעגל, וזו משימה כלל וכלל לא פשוטה.
ברקע ניצב הבג”צ, שמביט בינתיים מהצד גם אם לא אוהב את מה שהוא רואה, אבל ממש לא ברור כי השופטים יסמכו את ידיהם על ההסדר שינוסח ברוחו של ההסכם הקואליציוני.
הנציגים החרדים אולי רוצים לבטל את חוק הגיוס לגמרי, אלא שהכול מבינים שמול החרב המתהפכת של בית המשפט העליון חייבים לספק סחורה כלשהי. נכון להיום היא מסופקת באמצעות מי שמכונים ‘הנושרים’, שגיוסם לצה”ל מצליח להשיג את היעדים הנדרשים בחוק. אבל מה יקרה אם יעזור ה’ ולא יהיו ‘נושרים’?
ובכלל, האם יסתפקו שופטי בג”צ בניסוחים מעורפלים לפיהם ‘שר הבטחון יקבע’ ו’שר הבטחון יכריע’? האם תספק את השופטים כמות המתגייסים כיום, כדי להמשיך את המסלול הלא-כופה, בתקווה (זו התקווה בליבו של כל אזרח שאינו חרדי) שיום יבוא וכל החרדים יתגייסו?
פתרון-החירום של החרדים, במידה ובג”צ יפסול את החוק, נמצא איפשהו בין דפיו של ‘חוק עוקף בג”צ’.
ב’יש עתיד’, אגב, משוכנעים שאין סיכוי שבג”צ יאשר את המתווה החדש שמציעים הנציגים החרדים. מצד שני, לא בטוח שבג”צ יעביר את המתווה שלפיד שם על ראש שמחתו בקדנציה הקודמת. למרבה המזל, אין ליש עתיד הרבה פרטנרים באופוזיציה לחגיגת ה’לא יעבור את מבחן בג”צ’. מפלגת ‘העבודה’ מעולם לא הרימה את חוק הגיוס כדגל (בוז’י הרצוג כיהן כחבר בוועדת טל), הרשימה הערבית המשותפת בטח שלא תתערב בנושא בו יש לה חמאה על הראש.
אפרופו יש עתיד, נראה שהסקרים מחייכים אליה כשהיא מרימה מחדש את דגל הגיוס. מתברר, שיש הרבה מאד בתים בהם יושבת אם חילונית דואגת, והחרדה הזו לובשת צורה בדמות תמיכה במפלגה שעשויה-עלולה לסייע בגיוס החרדים “שיסתכנו כמו הבן שלי”, כלשון אם עבריה מצויה.
מי שעלולה לאבד מנדטים, כתוצאה מכך, זו ‘כולנו’, שתשלם את מחיר הוויתור הקואליציוני לחרדים. מה שאומר: קואליציה יציבה ובטוחה. שכן, למשה כחלון אין לאן למהר. שום מציאה לא ממתינה לו בחוץ או בקלפי.
אלא, וזו נקודה מעניינת שלא רבים שמים לב אליה, בטווח ארוך המפסיד יהיה יאיר לפיד. אחרי שכבר החל במסע לכיבוש מחדש של הלב החרדי, הוא מסיג את התהליך לאחור.
מאחר ולפיד לא ממש מתכנן לשכון אחר כבוד בספסלי האופוזיציה עד בוא גואל צדק, ומאחר וחלומו מתמקד איכשהו דווקא בבית הממוקם ברחוב בלפור הירושלמי – הרי שהדרך לחלום עוברת, מה לעשות, בקבלת לגיטימציה חרדית.
אילו השכיל לפיד להיות לרגע המבוגר האחראי, הוא היה מוצא סעיף שישמש סולם של פשרה לרדת מהעץ, מצטרף לקואליציה ומתחיל לעבוד קשה.
5.
העיתונאי רביב דרוקר טוען בטור שפרסם, כי ח”כ ציפי לבני לא באמת פעלה נכון בדרכה אל השלום המיוחל.
בטור, שפורסם גם בחרדים 10, מספר דרוקר על שיחה שהייתה לו עם יו”ר התנועה, אשר במהלכה היא הודתה בכך שיש עוד מה להציע לאבו-מאזן, וכי די מהר התייאשה וטענה כי הוא לא באמת פרטנר רציני.
אני הייתי מוסיפה עוד טענה: אם באמת מאמינים במפלגת העבודה יחד עם השותפה ציפי לבני, כי יש עם מי ועל מה לדבר, מדוע לא התכבדו להיענות להצעות ששיגר אליהם ראש הממשלה להיכנס לקואליציה?
לאיש הרי אין ספק כי בסתר ליבו הוא מעדיף אותם בממשלתו על פני הבית היהודי. מאחר וכפי שהמפה הפוליטית מצטיירת כיום אין למחנה הציוני סיכוי אמיתי להפוך למי שתוכל להרכיב ממשלות בעתיד הקרוב, למה לא לנסות להשפיע מבפנים?
למען השלום, כמובן. ואם הוא יצליח, גם למען סיכוייה של המפלגה.
6.
ואיך אפשר בלי מעדן נורבגי.
גם השבוע זיכו את הכנסת בנוכחותם יעקב אשר מדגל התורה ואברהם מיכאלי מש”ס, ממתינים לרגע המיוחל בו יושיט להם סגן השר/השר את שרביט הח”כ – ויואיל בטובו לפנות את מקומו בכנסת לטובתם.
אלא שבעוד בש”ס מציגים תאריך – ‘אחרי העברת תקציב המדינה’ (או שלא), ב’דגל’, גם יעד ברור אין באופק.
צריך היה לראות את יו”ר ש”ס, ח”כ אריה דרעי, השבוע בכנסת כדי להבין את המשמעות של ‘אבן נגולה מלבו של אדם’.
במבט לאחור, נראה שמתווה הגז הטריד את מנוחתו הרבה יותר ממה שיכולנו לדמיין. ההתלבטות הייתה לא פשוטה. אוי לו מיוצרו, ואוי לו מיצרו.
כמו במשחק ממוחשב בו לאן שלא תזיז את הראש – תחטוף מכה על הראש מהפטיש שאוחז בידו הדרקון. אילו היה חותם על סעיף 52, היה ‘חוטף’ מכלי תקשורת שהובילו את המאבק נגד חברות הגז, ומכל מי שהיה מנופף מולו את ‘השקופים’ של ש”ס. לך תסביר שהמתווה אליו הגעת טוב, מועיל לכלכלה הישראלית.
עבורם, זה ‘לתת כסף למיליונרים’. כמה נורא.
וזה עוד לפני שדיברנו על אפשרות של ועדת חקירה, שתקום, אם תקום, ביום מן הימים. משלא חתם – עמד מול לחצים כבדים מצד ראש הממשלה, שעמד מול לחצים הכרוכים באפשרות של תביעות נגד מדינת ישראל, הפסד מוניטין האמינות (חתמתם, תקיימו) – כשמעל לראש מרחף ענן גז, מכיוון מצרים ותגליותיה.
“את מצליחה להבין למה, בעצם עזב אריה את משרד הכלכלה?” שאל אותי עיתונאי חילוני, רגע אחרי שיצאנו מחדר סיעת ש”ס בכנסת.
אני מבינה, שלא היית מבין בכל מקרה. השבתי. כלומר, בין אם היה נותר במשרד וחותם על סעיף 52 ובין אם פרש – היו נותרות שאלות פתוחות. הוא, בעצם, בחר בין גרוע, לגרוע יותר.
אשרי העם שנגידיו הצדיקים משקעים עצמם בייסורי נפש עצומים, בעבודת הקודש בקבינט המדיני-בטחוני, בעיקר אלה מהם שמכירים מקרוב את גופי הביטחון השונים,\ ובהם אגף החקירות של המשטרה, ושירות בתי הסוהר…
ש”ס היא אכן לא מפלגה ימנית, וגם לא שמאלנית. ש”ס היא מפלגה שעומדת למכירה. כמו דגל התורה וכמו מפלגתו של כחלון. אלא מה? הציבור של בוחריה, מסתבר (גם אני הופתעתי) הרבה יותר אידיאולוגי מכפי שניתן היה לצפות, ועל כן למרות שכל המפלגות הללו איימו שהם יראו לביבי מה זה, כולן לא העזו במהלך הקמפיין, לעשות את הקטעים המשעשעים של קריצות להרצוג. זה היה נחמד במהלך הקדנציה, כדי להפחיד את ביבי ולאיים על לפיד (כשהיה שר אוצר), אבל ברגע שהגיע שעת הבחירות, היה ברור להן שחלק גדול מהציבור שלהן ינטוש אותן, אם יחשוב שהן הולכות לממשלת שמאל-ערבים. זה נכון באופן אבסולוטי לגבי ש”ס (שאין לה תקווה לעבור את אחוז החסימה אם תנסה לקרוץ שמאלה – לא סתם דרעי נאלץ להתחייב ללכת עם ביבי הרבה לפני הבחירות, למרות שאישית היה מעדיף את השמאל, מן הסתם), אבל נכון, למרבה הפלא, גם לגבי האשכנזים (לא רק החסידים, אלא גם הליטאים אינם כאלה שמאלנים). ב1996 רצה האדמו”ר מבעלז לקרוא לחסידיו להצביע לחפרס. היה חשש גדול שמא הם יפרו את הוראות האדמו”ר, ויגרמו להתבזות שלו. מה עשה? הלך אחרי ההמון וקרא להם להצביע למי שבין כה עמדו להצביע עבורו…
סיפורי דרעי בקבינט אמנם מאוד מרשימים (בעיקר הקטע על שעות רבין – שהתרחש בתקופה שבהה היו לו הרבה יותר שעות ביאח”ה מאשר שעות רבין, אבל מילא…), אבל בסופו של דבר דרעי הוא לא מכשול ל”ימין קיצוני”, שכן מי שמחליט שם, ומחזיק וטו, זה דווקא ביבי, לטוב, ובדר”כ לרע.
הקרב היחיד אי פעם שרבין נטל בו חלק פעיל היה הירי על אלטלנה (“דפקנו אותם במים…”). לרבין ודרעי נסיון מלחמתי משותף שנצבר בשוחות התרגיל המסריח.
אתה צודק. הנסיון של ביבי מול הכלניות הוא הרבה יותר עשיר…
גם הרזומה שנצבר בשוחות עם רותי בר ודוד לוי.
מה היית עושה אם היית נשוי לאחת כמו שרה? היית נוהג כמו הבעל של קסנטיפה?
זה התיאור הכי יצירתי לסיירת מטכ”ל ששמעתי עד היום.
מדהים. לפני הבחירות דווקא הליכוד (וגם אתה אם אינני טועה) טען שכחלון הוא מפלגת שמאל, ולמרות זאת עשרה מנדטים בחרו בו.
טענתי ואני עדיין טוען שהמפלגה שלו היא בלוף שנועד להעביר קולות מהימין לשמאל. למרבה השמחה, הנצחון של הליכוד היה כ”כ גדול, שלא נותרה לכחלון ברירה אלא לוותר על כל תכנון של חבירה שמאלה.
גם טל טענה זאת, אגב (הסקופ עם גלנט ).
גם תרנגול עיוור, מוצא לפעמים גרגר…
“אם באמת מאמינים במפלגת העבודה יחד עם השותפה ציפי לבני, כי יש עם מי ועל מה לדבר, מדוע לא התכבדו להיענות להצעות ששיגר אליהם ראש הממשלה להיכנס לקואליציה?”
כי זה שהם מאמינים בזה לא אומר שביבי ייתן לזה לקרות. עם כל הכבוד לתפקיד של “אחראית על המו”מ”, זה מה שלבני הייתה – אחראית על הדיבור, לא על ההחלטות. ההחלטות היו ונשארו בידיים של ביבי. ואם הוא יחליט (באמת) שיש על מה לדבר – הוא לא צריך את המחנ”צ בשביל לעשות את זה.
אין שום סיבה שהמחנ”צ יצטרף לקואליציה, ודווקא זה שביבי מעדיף אותם על בנט זו סיבה מצוינת לא להיכנס. מצד שני, גם לתפקד כאופוזיציה הם לא יודעים.
יואב, אני איתך.אסור לעבודה להצטרף לממשלת אחדות ולהיות עלה התאנה השמאלני התורן שלה. אסור לשחק לידיים של ביבי.
בנוסף, העם הצביע ימין ולא לממשלת אחדות.
אם בוז’י וציפי יחברו לביבי אחרי שהוא אמר שהם מסוכנים למדינה אז בכלל סמרטוטי רצפה.
אבל חבורת הפוליטיקאים העלובים של העבודה ימכרו את אמא שלהם עבור תפקיד של שר….
לדעתי זה יהיה הסוף שלהם אם הם יצטרפו לביבי.
אף אחד ממכריי שהצביע לעבודה או לליכוד לא רוצה לראות איחוד שכזה.
לא, אני לא חושב שזה יהיה הסוף שלהם. בעיקר לבני – אל תזלזל ביכולת שלה לתפוס איזה פראייר אחר לרוץ על הגב שלו. כחלון, אולי? בכל זאת, שניהם בוגרי הליכוד.
לגבי בוז’י, אפשר רק לקוות שהסוף (הפוליטי) שלו יגיע, ממשלת אחדות או לא, אבל זה לא באמת ישנה משהו. לצערי רוב השמאל פחדן מדי בשביל להעמיד מישהו שמאלני ממש בראשו, אז הוא מסתפק בתואמי ביבי.
נראה לי שבאמת, הדרך היחידה להשפיע ואולי לערער את מעמדו של ביבי היא, כמו שאומר יונתן – להתפקד לליכוד. אני ממליץ. זה לא מחייב הצבעה לליכוד בבחירות הכלליות.
יואב, מה זה משנה להתפקד לליכוד אם אין לו שום אופוזיציה פנימית?
זה לא שאפשר להתפקד לליכוד ולהצביע לגלעד ארדן למשל ולהדיח את ביבי.
כולם שם כלבלבים של ביבי שמפחדים להתמודד מולו.
ולגבי בוז’י, לא צריך מישהו שמאלני יותר אלא מישהו בעד איזשהו רקורד ביטחוני שישדר אמינות.
השמאל בכלל צריך לשנות את האג’נדה שלו ולהפסיק לדבר במונחי אוסלו. זה משחק לידי הימין.
אנחנו חיים בעולם פוסט-אוסלו. אוסלו מת לגמרי. המדינה הדו לאומית כבר פה וצריך להפסיק להתכחש אליה.
צריך לתקוף את הימין על זה שהוא לא מיישם את המדיניות שלו למרות שיש ממשלה ימנית. אף אחד לא מפריע לו לבטל את אוסלו, לבנות 10 אלף דירות בשטחים ועוד.
קדימה שיעשו.
וגם יחשבו טוב על פיתרון אפשרי למדינה הו לאומית.
השמאל צריך לשבת בצד עכשיו הרבה שנים ולתת רק לימין להתעסק עם החיסול של החלום הציוני.
בגדול אתה צודק. יחד עם זאת ההשפעה של האזרח על הנעשה במסדרונות השלטון כל כך קטנה, שהכנסת חברי כנסת איכותיים היא תוספת משמעותית לארסנל האזרחי שנתון בידנו. זה בטח הרבה יותר יעיל מהפגנות בגשם. הרי החיים (עצמם) לא מסתכמים בחלום הציוני, בשטחים או באוסלו, יש עוד כמה נושאים על הפרק, והייתי מעדיף שיטפלו בהם אנשים שלפחות על-פניהם נראים רציניים יותר ופופוליסטים פחות מהגווארדיה הנוכחית – לוין, אקוניס, אלקין, רגב, (דנון בעבר), וכמובן חזן. זה תהליך שכבר מתחיל וצריך לחזק אותו. ענת ברקו, יואב קיש (למרות חוק הורים וילדים הלא מוצלח, אבל הכוונה טובה), שרן השכל, ברמה מסוימת אמיר אוחנה – יש אנשים טובים בליכוד, אבל הם כרגע בשוליים (או משוריינות).
בניגוד למה שיואב כותב – מי שמתפקד לליכוד אמור אכן להצביע לליכוד, זה חוזה מוסרי. כמובן לא תלך לכלא על זה אבל הליכוד יוכל להעיף אותך מהתנועה אם הוא יגלה – והיום כולם משפרמים בפייסבוק את ההצבעה שלהם. אן התופעה של שמאלנים בליכוד תהיה גדולה הליכוד יידע להעיף אותם כמו שהוא כבר עשה את זה אחרי תקופת שרון.
זה כמובן מעיד המון על המוסריות של הנאורים בעיני עצמם שהן מוכנים להתפקד למפלגה שהם לא מסכימים איתה על שום דבר ולא יצביעו לה כי אין להם שום דרך לשכנע את הציבור אחרת.
יש לי הצעה אחרת – תתפקדו לעבודה, תבחרו צוות טוב, תנסחו מדיניות יותר נורמלית ואולי יהיה לכם סיכוי – אם כי אני בספק.
מכיוון שגם אני בספק, נראה לי שעדיף להתפקד לליכוד.
בקשר למוסריות, גם אני חשבתי כמוך, עד שקראתי את המדור “שאלות ותשובות” של הליכודניקים החדשים (http://www.newlikud.org/#!questions-and-answers/c1d6s). מתוכו, הנה שאלה מפתיעה: “זה לא מוסרי להתפקד למפלגה שאינך מצביע לה!” והתשובה:
“ראשית, כאמור, הרצון הוא להחזיר את הליכוד להיות מפלגה שראויה שנצביע לה.
“מעבר לכך, אנחנו מתחבטים בשאלות מוסריות בעוד אנשי ימין קיצוני, הרחוקים מהליכוד מרחק שנות אור (הם למשל אינם דמוקרטים ואינם ליברלים) מתפקדים אליו בהמוניהם ואף משלמים לאחרים כדי להתפקד. הם כבר הבינו את השיטה היטב ואינם סובלים מלבטים מוסריים.
“בין מתפקדי הליכוד נוכל למצוא למשל את מחברי “תורת המלך”, ספר המסביר כיצד ומתי יש להרוג גויים. האם אנשים אלו מייצגים את הליכוד? האם אלה האנשים שנרצה שישפיעו על חברי הכנסת שלנו? זו חובתנו האישית, החברתית והמוסרית לשמש כוח נגד לכוחות אלו, בטרם ידרדרו את המדינה אל פי תהום.”
בקיצור, אם הליכודניקים החדשים לא רואים פה בעיה מוסרית, אז גם אני לא רואה פה בעיה מוסרית. וממך הייתי מצפה לצאת בהצהרות חד-משמעיות נגד הליכודניקים החדשים הלא מוסריים.
הליכודניקים החדשים הן קבוצה של שמאלנים שמנסים להפשיע מבפנים. מן הסתם אין להם שום בעיה מוסרית כי הם מלכתחילה לא ליכודניקים.
יונתן, האם לא כתבת בעצמך, מעל דפי פלוג זה, שזה נראה לך לגיטימי בתור חבר ליכוד להצביע למפלגה אחרת אם אתה לא מרוצה מדרכה של המפלגה?
זה מקרה שונה. אם אתה חבר במפלגה ומצביע לה, אבל פעם אחת רוצה למחות נגדה, זה בהחלט מוסרי. מי שמלכתחילה מתפקד עם הכוונה להצביע נגדה זה משוה אחר לגמרי.
אמרתי כבר, אני מסכים שיש בזה פגם מוסרי, אבל הליכוד – ושאר המפלגות – לא עושות כלום כדי להתמודד איתו. הצעות יש למכביר – אורי העלה שתיים ויונתן העלה עוד אחת, ואני יכול לחשוב על עוד כמה וריאציות – אבל העובדה היא שלא הליכוד, לא אף אחת מהמפלגות הדמוקרטיות האחרות, וודאי לא אף אחד מחברי המפלגות הלא-דמוקרטיות – אף אחד בעמדת השפעה לא עושה כלום בשביל לתקן את הפרצה הזו.
במסגרת הזו אני חושב שצריך לעשות מה שאפשר כדי לאזן את הגורמים הקיצוניים, גם אם זה אומר לשחק את המשחק המלוכלך שלהם. אם תעלה הצעה קונקרטית לשינוי – ולא על-ידי מגיבים בבלוג, עם כל הכבוד – אני הראשון שאתמוך בה.
יתכבד יונתן, ובתור חבר מרכז ילחץ על הח”כ החביב עליו לעלות הצעת חוק לשינוי. עד אז, שלא יתפלא שקבוצות “שמאלניים” (מה שמאלני ב”ליכודניקים החדשים”?) מנסות למנוע מהפייגלינים להשתלט על מפלגת השלטון.
היסטורית שרי, את טועה.
דגל התורה “השמאלנית” כדברייך, תמכה בכל ממשלות הליכוד בשני העשורים האחרונים. ובכל ממשלות השמאל או המרכז, היא דווקא ישבה באופוזיציה. למעט תקופה קצרצרה אצל ברק.
אבל זה מס השפתיים הרגיל שמשלמים החרדים, שכדרכם רוקדים על כל החתונות: קורצים שמאלה, ואז שוברים ימינה.
הסוף של הפיסקה האחרונה (יעקב אשר) נשמט ובמקומו מופיע פעמיים הסוף של הפיסקה בעניין סעיף 52…
הפובליציסטית רוט כנראה חטפה על הראש לאחר הכתבה הקודמת בה העזה לרמוז על מידות לא טובות של דרעי. עכשיו בטור הנוכחי דרעי חרוץ, דרעי מוסרי, דרעי אחראי ודרעי כמעט המשיח 🙂
עיתונות חופשית (ללקק לבוס)…
עולה כאן עניין ההתפקדות למפלגה (וגם שאלת הצבעה/אי-הצבעה עבורה).
באופן אישי מעולם לא התפקדתי למפלגה בגלל שאני מתקשה למצוא מפלגה שמדברת אל כל הדברים שחשובים לי. ברור לי שישנן כאלה שקרובות יותר, אבל יש בי רתיעה מהעניין.
סבא שלי היה איש אצ”ל ומראשוני מחזיקי כרטיסי החבר ב”חירות”. מעודו לא עסק בפוליטיקה פנימית, מעבר להצבעה בסניף שלו ואמירת “לא” מהדהד בכל פעם שהוצע לו (כאחד הוותיקים) להיות במרכז הליכוד. איש צנוע, בעל עסק קטן (ששילם מחיר כלכלי כבד בימי המפא”י העליזים על כך שלא היה חלק מהמנגנון שקיבל חוזים מגופים הסתדרותיים וממשלתיים – לידיעתו של פרופ’ גוטווין שמספר לנו כמה נפלא וצודק היה אז…), שככל שחלפו השנים, חש דחייה וסלידה רבה יותר ויותר ממה שראה במפלגה שעבורה הצביעו הוא ואשתו במשך כל חייהם.
השנים הארוכים בשלטון אולי לא הצליחו למד את הליכוד כיצד למשול, אבל הוא בהחלט למד כיצד לחגוג, וההשחתה של הממסד שם הייתה דומה-עד-זהה למה שקרה למפא”י.
אי לכך, הליכוד היה ונראה כמו אופציה בעייתית להתפקדות. אומר יונתן ובצדק, שהתפקדות איכותית תשנה את המצב הזה, אלא שזה אופטימי מדי. המערכת גדולה מדי ומסואבת מדי, והעסקנים הגדולים, חזקים מדי. כשאני רואה את חיים כץ (יקיר התקשורת דהיום, עקב ההתגוללות על רן ברץ) ודומיו, אני מתמלא פסימיות באשר לסיכויים לחולל שם שינוי.
אני מאוד מעריך אנשים שמתפקדים למפלגה שהם מאמינים בעקרונותיה מתוך רצון לשנות אותה באמצעות פעילות מבפנים, אבל אני פשוט לא מאמין שזה אפשרי. אני גם מסכים שחוסר אמונה של רבים, הופך את זה בפועל לבלתי אפשרי, ובכ”ז, זה לא יגרום לי לשנות את דעתי. יותר קל לי להשלים עם כשלון מבלי שניסיתי, מאשר להתאמץ ולהכשל בכ”ז. לוזרי מצדי, אני יודע:).
אני מאוד לא אוהב, ואיפלו מוטרד מהרעיון של התפקדות למפלגה תוך כוונה מוצהרת לא להצביע עבורה, אלא להכניס לתוכה כמה שיותר סוסים טרויאנים. בליכוד ישנן כמה התארגנויות כאלה, אמינות-למחצה, ולא-אמינות-בעליל. אני סבור שזו בעייה שיש להתמודד עימה ברמה שהיא מעבר למפלגה, כיוון שגם בעבודה התופעה קיימת (המוני מתפקדים בני מיעוטים שמתפקדים בגושים, שלא מצביעים למפלגה בפועל, אבל משפיעים מאוד על הרכב הרשימה).
ישנם שני פתרונות אפשריים לתופעה, שלדעתי הכנסת צריכה לקדם (ללא הקשר פוליטי, שכן מדובר בבעייה על-מפלגתית וא-פוליטית) :
1. הפיכת יום הבחירות ליום הפריימריס, ולתת לכל מצביע של מפלגה, אפשרות לסמן מספר מועמדים מתוך רשימה של עד 120 שמות שתיקבע בתוך אותה מפלגה). זה תהליך פשוט ששומר על חשאיות ההצבעה, מנטרל את עניין ההתפקדות, והופל את בוחרי המפלגה כולם, לאלה שקובעים מי ראויים לייצג אותה. זו הצעה שעלתה דווקא בגוף שאני מאוד לא מעריך בדר”כ – המכון הישראלי לדמוקרטיה. ראוי לפרגן להם עליה.
2. אפשרות שנייה היא רעיון שלי, שיש לו יתרון וחסרון בכל הנוגע לחיזוק מעמד המתפקדים, אבל מהווה שינוי חקיקתי בהקשר לחוק הבחירות הכללי לכנסת: מכיוון שרשימת ההתפקדות היא גלוייה, ואסורה התפקדות ליותר ממפלגה אחת, ניתן לקבוע בחוק שמתפקד למפלגה, יירשם כקול עבור אותה מפלגה למשך תקופת ההתפקדות שלו (על הטענה על כך שחשאיות הבחירות נפגעת, אפשר לענות בכך שהאיש ידע שהתפקדות למפלגה, היא מידע ציבורי, ורשימות המתפקדים חשופות לכל), כך נאמר שלעבודה יש 60,000 מתפקדים, הרי שמתחילה עם שני מנדטים, עוד לפני שהחלו הבחירות. היתרון של שיטה זו, הוא שמי שלא רוצה להצביע למפלגה מסויימת, לא יוכל להתפקד אליה.
כך או כך, התופעה של התפקדות למפלגה איקס, כדי להזיק לה/ לשנות אותה מבפנים, ואז ללכת ולהצביע למפלגה אחרת, זה עניין דפוק מוסרית, שצריך תיקון.
משווה ומעלה:
שני הורי היו חברים באצ”ל (הכירו בקרב על יפו) ואחר כך בחרות ובליכוד. למרות הטוהר האידיאולוגי של מייסדיו התפתח הליכוד למפלגת שילטון מושחתת לא פחות ממפא”י אבל עולה עליה לאין שיעור בקלות שבה היא מרמה את בוחריה. תופעה מעניינת היא בגידת הנסיכים שהיא פן נוסף של תרבות הרמיה של צמרת הליכוד. יחד עם זאת לאזרח ישראלי בעל השקפה ימנית עדיין הליכוד הוא הרע במיעוטו ונראה שניאלץ לסתום את האף ולהצביע בעתיד כמסורת הורינו.
אני נע בין שתי האופציות האפשריות כל הזמן…
הפעם הצבעתי ליכוד, כי נפלתי קרבן להטעיית הסקרים ולזעקות הגעוואלד שריבלין יטיל את הממשלה על הרצוג, אם רק יתנו לו צ’אנס (מה שלא כ”כ מופרך, בהתחשב באינטגריטי שהוא מפגין עד כה), אבל הבית היהודי (חרף ההתנהלות הבלתי נסבלת של כמה מחבריה הלא נבחרים מ”תקומה”, וחרף העובדה שמדובר במפלגה דתית ברובה) יותר קרובה אליי בסה”כ, כך שאני כל פעם מתנדנד מחדש…
בנט ושקד זו אופציה ראויה אבל השאר מגזריים מדי. התוצאה היא שמאל כלכלי וחוסר יכולת לגרור את הממשלה ימינה בתחום המדיני.
ראשית, ראה תשובתי ליונתן, למעלה. אני מסכים שיש פה טעם לפגם, אבל כל עוד לא שונתה החקיקה, זה משחק שכולם צריכים להשתתף בו, ואי אפשר להשאיר את הזירה רק לצד אחד. זה נכון גם לדוגמא שלך של מפלגת העבודה, אלא שהיא אינה בשלטון כבר זמן רב ולא נראה שהיא תגיע לשם, אז למי אכפת ממנה.
לגבי ההצעות שלך: הבעיה העיקרית אם הראשונה היא, כמובן, החלת אותו סטנדרט על כל המפלגות. מספר גדול של חברי כנסת נבחר בצורה דיקטטורית – בבלוני המרכז, אצל ליברמן, במפלגות החרדיות ובמידה מסוימת ברשימה המשותפת. כך שתאורטית זו הצעה לא רעה, אבל פרקטית, אני לא רואה קונסטלציה שבה זה קורה, בוודאי כשלפחות אחת מהמפלגות הללו (בד”כ החרדיות) משמשת לשון מאזנים בכל ממשלה.
הבעיה עם השניה היא שבגלל הפגיעה בחשאיות, מספר המתפקדים ככל הנראה ירד משמעותית, ובכך הפחתת משמעותית את התערבות האזרח בשלטון וצמצמת באופן דרסטי את יכולת ההשפעה שלו. בכך, ככל הנראה, יש לשחיתות כר פורה לצמיחה מחודשת. אני לא בטוח שזה יותר טוב מהמצב הנוכחי.
*עם הראשונה
אכן הרבה חברי כנסת נבחרים בצורה דיקטטורית, ברשימה המשותפת, במפלגות החרדיות, במפלגות הכלום, אצל ליברמן, בתקומה, ברבע ממפלגת העבודה (פלג לבני-ראובן אדלר) וכמובן גם במרצ, שמשום מה שכחת אותה, למרות שהגוף הבוחר במרצ הוא פחות מרבע ממרכז הליכוד…
שתי הבעיות שהצגת ביחס להצעות שלי, נכונות באופן חלקי מאוד – ושתיהן עדיפות על מצב מושחת מוסרית שבו אנשים שיודעים שלעמדותיהם אין תמיכה ציבורית, אז הם מנסים לנצל מנגנונים דמוקרטים במספר מפלגות, כדי להסתנן לתוכן ולהכניס אליהן סוסים טרויאנים. אמנם כיום רק בליכוד יש גופים שפועלים במוצהר כדי לגנוב את הליכוד שמאלה, וגם אלה לא מצליחים במיוחד – אבל עצם העובדה שהאופציה קיימת, מצדיקה שינויי חקיקה שימנעו זאת בעתיד. רוב אותם חברים משמאל (או מקצוות הימין) יחדלו מהתפקדות לליכוד/עבודה, אם הדבר יחייב הצבעה בפועל לליכוד. מי ימשיכו להתפקד? אלה שהתפקדו כל השנים, ולא היה אכפת להם שיידעו שהם ליכודניקים/מערכניקים (כאמור, רשימות המתפקדים אינן חסויות), ולא מפריע להם כלל שיידעו שהם מצביעי ליכוד/עבודה.
אנשים שלא תומנכים במפלגה – לא צריכים להשפיע על הרכב רשימתה. זה פסול מוסרית, וזה דורש תיקון שימנע מציניקנים להמשיך לנצל את הפירצה הזו.
לא שכחתי את מרצ. העובדה היא שיש לו גוף בוחר, שגם הוא נבחר. העובדה שהוא קטן – נו, גם בסיס הבוחרים של מרצ הרבה יותר קטן, וכך גם מספר חברי הכנסת שלה. היה אולי טוב יותר אם הרשימה הייתה נבחרת בבחירות כלליות בקרב המתפקדים, ועדיין, לקרוא לזה דיקטטורה זה מחמאה ללפיד ולרב עובדיה. ובכל מקרה, מרצ לא תהיה זו שתמנע שינויים כמו שאתה מציע.
אני לא אומר שאין פגם בשיטה הנוכחית. אבל כל עוד השיטה לא תוקנה, צריך לנצל את הפגם כדי שהצד השני לא ינצל אותו לרעה. לגבי ההצעות שלך, הבעיה לגבי ההצעה הראשונה היא נכונה באופן מלא. באותה מידה אתה יכול להציע שתמיד יבחר באופן אוטומטי האדם המתאים ביותר לכל תפקיד. הצעה טובה אבל לא מעשית. אין מצב שהמפלגות החרדיות יוותרו על בחירה ע”י הרב (או מועצת גדולי).
לגבי ההצעה השניה שלך – נאלץ להישאר חלוקים. אני חושב שהדמוקרטיה יכולה להכיל פגם מוסרי כזה, כל עוד הוא פתוח לכל הצדדים באופן שווה. זה עדיף על פני שלטון מנותק שנבחר ע”י מיעוט זניח, שיכול בקלות רבה להיות מוטה ע”י הצעות ג’ובים או שחיתויות אחרות.
דווקא בגלל שמספר המתפקדים קטן יותר, יכלה לאפשר פריימריז דמוקרטיים לגמרי (לא קיימת התפקדות ארגזים במפלגות קטנות, מכיוון שאינן בעמדות השפעה). מה עשו במקום זאת? יצרו גוף בוחר מצומצם וחמולתי באופיו, שהדילים שנעשים בו, נראים בדיוק, אבל בדיוק, כמו מרכז הליכוד בימיו הרעים.
ניצן הורוביץ, למשל, נדחק אחורה באמצעות איזה דיל.
אני מסכים שישנה בעייה חמורה של מפלגות לא דמוקרטיות, דבר שהוא בעייתי לגבי המערכת כולה (ומצער מאוד שכ”כ הרבה ישראלים מצביעים למפלגות כאלה. כשלעצמי, מעולם לא הצבעתי למפלגה שלא היה בה הליך של בחירות פנימיות), וראוי למצוא דרך חקיקתית להתמודד עם הבעייה. עם זאת, הבעייה פחות דרמטית מכפי שנדמה, מהטעם הפשוט ששתי המפלגות הראשיות, שתיהן דמוקרטיות בבסיסן, והדבר היחיד שנדרש בהן, הוא תיקון ההליך.
עניין ההתפקדות-ללא-הצבעה הוא בעיני עניין מוסרי, אבל גם מעבר לכך: מדובר על יצירת מכפלות כוח להתארגנויות אינטרסנטיות שאין להם בהכרח תמיכה ציבורית, אבל הארגון שלהן מאפשר להן להתברג ולהשפיע על הרכב מפלגות שהם מתנגדים להן. כשאתה רואה את עובדי התעשייה האווירית בליכוד, זה לא מפריע לך? כשאתה רואה את ערמות מעטפות המתפקדים שמביאים כל מיני קבלני קולות, זה לא מפריע לך?
אני סבור שהדרך לטפל בזה חייבת ליצור מנגנון שמאחד את הבחירות והפריימריס, בין באמצעות הפיכת ההתפקדות לרישום כמצביע, ובין אם מימוש הפריימריס כחלק מתהליך ההצבעה ביום הבחירות הכלליות בקלפי.
אני מסכים איתך, וודאי שמפריעות לי התארגנויות הכוח הללו. אבל מה אתה מציע, מעבר לתאוריה? שתי המפלגות הגדולות, שתיהן דמוקרטיות בבסיסן, לא עושות כלום. הן מאפשרות להתארגנויות הכוח הללו להימשך ולמשוך אותן לכיוונים לא רצויים. וזה גלגל שמזין את עצמו, אותם אלה שהגיעו לעמדות כוח בזכות ההתארגנויות הללו – אין להם שום אינטרס – אם כבר להיפך – לשנות את השיטה.
אז יש שתי אפשרויות: לעלות הצעות בבלוג ולקוות שהמנהיגים יקראו ויעשו משהו – סיכוי אפסי, לדעתי, כי רוב אותם מנהיגים הגיעו לעמדות הכוח שלהם בדיוק בזכות אותן התארגנויות, אז לא סביר שהם יפנו נגדם; או לנסות לשנות מבפנים, בבחינת “if you can’t beat them, join them.” אולי דווקא אלה שיבחרו בליכוד בזכות ההתפקדות שלי יובילו לשינוי הרצוי שימנע ממני בעתיד את האפשרות הזו. זה שאני לא אתפקד לליכוד, בגלל הפרצה המוסרית, לא יעזור לסגור אותה – דווקא להיפך.
העליתי שתי אפשרויות לשדרוג הדמוקרטיה במפלגות הדמוקרטיות. באשר ליצירת דמוקרטיה במפלגות הדיקטטוריות (שאישית אני חושב שאסור להצביע עבורן), הרי שזה עניין לחקיקה, וכאן אני מצטרף אליך בפאסימיות – המפלגות הדמוקרטיות לא יעזו לכפות חקיקה כזו, בגלל כוח המיקוח שיש למפלגות הדיקטטוריות (שחבריהן מצביעים כבלוק לפי הנחיית הבוס).
זה שלא תתפקד לליכוד בגלל עניין מוסרי, לא יספיק לבדו כדי לסגור את הפרצה, זה נכון.ץ גם כאן צריך להיות תיקוטן חקיקה, וגם כאן אני פסימי.
אני נאלץ להסכים שהמצב מחורבן, ומעבר לרעיונות ללא סיכוי ממשי להתממשות, אין לי מה להציע. מודה.
אז הנה עצה פרקטית – תבלע את המצפון שלך, תתפקד לליכוד ותבחר אנשים שמדברים, בין השאר, על העניין הזה.
העצה הפרקטית היא נכונה בעקרון, אבל לא תצליח בפרקטיקה – התפקדות פרטית שלי לליכוד לא תקדם את העניין הזה. אני אצביע ליתר דמוקרטיזציה, ואתה תצביע ליתר דמוקרטיזציה, ויונתן יצביע ליתר דמוקרטיזציה – וחמשת אלפים עובדי התעשייה האווירית יצביעו אחרת, מכיוון שיש להם אינטרס לשמור את חיים כץ במקום שבו הוא נמצא…
השינוי צריך להגיע מלמעלה למטה. דהיינו מהכנסת. הבעייה היא שהכנסת מלאה בפוליטיקאים מפוחדים, שאיש מהם לא יעז להופיע אל מול קבלני הקולות כמי שהולך להוציא אותם לפנסיה מוקדמת, מחשש שהוא ייכשל בחקיקה, ואז הם יסגרו איתו חשבון ברפיימריס הקרובים.
טוב, אני מודה שזו לא המטרה שלי בהתפקדות לליכוד, למרות שאני בודאי אתמוך באנשים שיקדמו את זה. בסופו של דבר, כל עוד החוק לא שונה, אני לא מעוניין להשאיר את ההשפעה במפלגת השלטון בידי ימנים קיצונים. ואם מישהו חושב שזה לא מוסרי או לא לגיטימי, שיבושם לו. מעניין כמה מהפייגלינים מצביעים לליכוד.
בהחלט שיבושם לי.
הפייגלינים לא היו צריכים להכנס לליכוד כפי שנכנסו, אבל שלא תטעה – התנהלותם מוסרית ולגיטימית לאין שיעור יותר מההתנהלות שאתה מייחס לעצמך: הם לפחות משתייכים למחנה הימין. אתה משתייך לחלק השמאלי של השמאל.
ממש לא. בדעותי הכלכליות אני הרבה יותר קרוב לשרן השכל וליואב קיש (ובעצם, אפילו לפייגלין) מאשר לזהבה גלאון ולדב חנין. אה, רגע, אלה שמאלנים, הם קודמו ע”י הליכודניקים החדשים. סליחה, אני אחזור לחבל התליה שלי.
תלייה, טראמפ, התחממות גלובסאלית – אין תכלס, הא?:)
ייתכן שזה מבאס אותך, אבל בישראל ימין ושמאל לא נחלקים כלכלית, ואתה, כישראלי, יודע זאת.
ההתפקדות שלך לליכוד לא באמת באה לחזק את יואב קיש, ארלא להחליש את הזרם הימני בו, ובעצמך הבהרת זאת. לא מבין מה פתאום אתה עכשיו נותן גירסאות ארחרות לעניין.
זה לא באמת משנה. אתה לא המצאת את השיטה, ויש לפחות קבוצה שמאלנית אחת שמנסה את זה, בהצלחה כבירה, כמובן…:)
סליחה? יש לך זכרון קצר. אחת התגובות הראשונות שלי באתר הייתה לגבי חוק ישראל היום, שהתנגדתי לו בתוקף. ודאי שהמטרה היא לחזק את האגף הליברלי בליכוד על חשבון ה”חברתיים”. לא יודע אם שמת לב, אבל חירויות הפרט מאד חשובות לי, כנראה שיותר מלך (כי לי חשובות חירויות פרט גם של לא-יהודים), וזה אחד מיסודותיו של הליכוד. אם נצליח גם לגרום למתינות מדינית – זה רק בונוס. בכל זאת, אני לא מצפה לשנות את חוקת הליכוד.
אבל זה בסדר, שב בבית מול המחשב ותתלונן על הפגם המוסרי בהתפקדות למפלגה שאתה לא מצביע לה. גם תדרג מי יותר מוסרי ומי פחות. העיקר – אל תעשה כלום, רק תגיב בבלוג. המוסריות שלך בשמיים.
לא יפה ככה להקשות על הקריאה אחרי היציאה הקורעת מצחוק “חירויות הפרט חשובות לי”…:)
אתה נגד הזכות של הפרט לבחור בממשלה שהוא רוצה בה, ומוכן לקבל התערבות ישירה של מדינות זרות כדי למנוע זאת (או בסנקציות או אפילו מעבר לזה).
אני אכן מוסרי יותר ממי שמתפקד למפלגה שהוא מתעב באמת ובתמים, רק כדי להכשיל אותה.
אין ספק שמוסרית סביר יותר שאני אהיה חבר ליכוד מאשר שאתה תהיה חבר ליכוד (בכ”ז יצא להצביע עבורם כמה פעמים, ומעולם לא הצבעתי עבור המחנה שרוצה שהם יהיו באופוזיציה), אבל מכיוון שאין בי הזדהות עם המפלגה וההתנהלות, אני לא חושב שזה ראוי להיות חלק ממנה.
אתה יכול להתפקד למפלגה, לנסות לשבש את מהלכיה ולספר לעצמך שזה בשביל “חירויות הפרט”. זה יהיה רציני כמו שאני אתפקד למרצ כדי להחליש את זהבה גלאון, עיסאוי פריג’ ותמר זנדברג, ןאטען שזה נעשה “מתוך דאגה לשמירת זהותה הציונית המקורית של מרצ”.
אז חזרנו לשקרים? חשבתי שנגמלת, אבל מה אפשר לצפות ממישהו שחושב שאפשר לוותר על הדמוקרטיה, ומוכן גם להרג המוני של ערבים?
עכשיו, כשעברנו את הקשקושים הללו, הייתי ממליץ לך להעיף מבט בחוקת הליכוד. היא כוללת מטרות כגון
“קיום משטר ממלכתי-דמוקרטי במדינה: הבטחת עליונות החוק, זכויות האדם והאזרח, חופש המצפון, חרות הפרט, שוויון זכויות והזדמנות כל אזרחי המדינה ומניעת כל אפליה על רקע מין, נטייה מינית, גזע, עדה, דת, מעמד או השקפה”, וכן “ביצורה הכלכלי של המדינה ויצירת תנאים נאותים לצמיחה כלכלית ולכינון משק חופשי-תחרותי הנושא את עצמו והמבוסס על יוזמה חופשית, והימנעות הממשלה, ככל הניתן ממעורבות במשק.” אני חותם על זה בשתי ידיים. תשאל את חייל זקן כמה הליכוד בשנות שלטונו פועל על פי מטרות אלה. למה חייל זקן, תשאל את עצמך.
מוסרית, אתה נחות מכל אחד שמנסה לעשות שינוי ולא רק יושב על הישבן ומתלונן. אין לי שום יסורי מצפון על נסיון להחזיר את הליכוד למטרותיו המקוריות. וטהרן כמוך, שלא מתפקד לאף מפלגה כי אף אחת לא יושבת לו בדיוק על המצע הפרטי שלו, מהווה נתין למופת לשלטון המושחת והרע שיש פה, שכמו כל שלטון מושחת, אוהב את הנתינים שלו יושבים בשקט ולא עושים כלום. אבל לא פלא, אנחנו כבר יודעים שאתה תתחיל לעשות משהו רק אחרי שישראל תהפוך לדיקטטורה. מכיוון שהצד שלך יהיה בשלטון, סביר להניח שאותו “משהו” יסתכם בתגובה בבלוג, לא יותר.
מתמיה למדי לקרוא אותך מייחס לעצמך את הרצון “להחזיר את הליכוד למטרותיו המקוריות”, ובאותה נשימה מתלונן על עלק-שקרים, שהמשך הדיון מיותר בשלב זה.
אין סיבה שתרגיש אשם על רצון להרוס את הליכוד מבפנים – אתה בעד זכות השיבה – מה זה בשבילך לחסל מפלגה אחת שאתה בין כה מתעב?…
עכשיו “תחזיר לי”, ותייחס לי דברים שאין להם קשר אליי, תוך שכנוע עצמי שהראית לי מה זה…
שוב, מה אני אמור לעשות אם אתה מייחס לי דברים לא קשורים לכלום?
אני אומר שאני לא מעוניין להרוס את הליכוד מבפנים, ואתה אומר שאני משקר. איך אני אמור להגיב לזה? אה, רגע, מגוחך להתווכח על זה, נכון? זו קביעה אובייקטיבית שלך.
בניגוד אליך, אני מייחס לך רק דברים שאתה מייחס לעצמך: אתה מעדיף לשבת בבית ולהתלונן, ולומר “אני מודה שאין מה לעשות”, במקום לנסות לעשות משהו. למה? כי המצפון שלך כל-כך טהור ונקי שאתה מוכן לכל עוולה, כל עוד לא יפגעו העקרונות הקדושים שלך. אחד מהם הוא, ככל הנראה, חוסר התערבות בנעשה בשלטון מעבר להצבעה הקדושה פעם בארבע שנים. בעיני זה לא רק טפשי ותבוסתני, זה גם לא מוסרי.
עזוב מה אני אומר. אני לא חשוב. קרא מה אתה כתבת פה למעלה…
אני מסכים שלפי שיטתך, אי-הדחה של שלטון נבחר שלא מבצע את מה שאתה רוצה, היא לא-מוסרית. הגישה שלי היא, כמובן, אחרת.
אני מסכים שיש דברים שאני לא אוהב ולא חושב שיש לי מה לעשות בנדון, וזה אכן תבוסתני. מצד שני, האפשרויות שאתה מציע, הן גרועות יותר.
לא, מעולם לא אמרתי את מה שאתה מייחס לי. המקביל למה שאתה מייחס לי הוא מה שאני מייחס לך, שאתה בעד ויתור על הדמוקרטיה והרג של ערבים, שזה כמובן הרבה פחות מוסרי. אז גם בעולם הפנטזיה שלך אני יותר מוסרי ממך.
האפשרויות שאני מציע, במסגרת הדמוקרטית הנוכחית (לא כולל התערבות זרה, שלא קשורה בכלל למדיניות של הממשלה הנבחרת, אבל אתה כמובן תתעלם מזה ותמשיך בשקרים שלך), היא מוסרית ביותר מכיוון שהיא הכרחית, באין חלופה אחרת. אני רואה את זה כצאצא של “הקם להורגך, השכם להורגו”. הימין הקיצוני “קם להורגנו” ע”י השתלטות על מפלגת השלטון; אין בררה אלא לבצע את המהלך הכאילו-לא-מוסרי ו”להשכים להורגו”. למעשה זה האקט המוסרי ביותר, הרע במיעוטו, בוודאי הרבה יותר מוסרי מלא לעשות כלום. אבל אתה יכול להמשיך לרחוץ בצדקנותך.
ברגע שאתה מתחיל להמציא לי עמדות בתגובה לכך שאתה לא מסוגל לעמוד מאחורי דבריך, הרי שזה סימן טוב לסיים.
אין ספק שאתה ליכודניק שורשי ואותנטי, נאמן לערכי התנועה, מעריץ מושבע של קיר הברזל, מאמין מובהק בדרכו של בגין, שאין דבר טבעי יותר מהתפקדותו לליכוד.
תל חי!
אני עומד מאחורי כל מילה שלי, ואף פעם לא אמרתי את מה שאתה מייחס לי. כשאני אומר שאני בעד התערבות זרה בשביל למנוע את המשך הדרדרות הדמוקרטיה שמתרחשת כאן כבר עשרים שנה, וכל יום אנחנו רואים דוגמאות נוספות לכך, ואתה הופך את זה ל”אל תקשקש, אתה בעד התערבות זרה כדי לשנות את מדיניות הממשלה שנבחרה בבחירות האחרונות” – זה שקר ילדותי שאין לי דרך להגיב אליו פרט לירידה לרמה שלך. כשאתה אומר שאתה סוג של דמוקרט – אתה מקשקש, אתה מסכים לוותר על הדמוקרטיה ומוכן להרג המוני של ערבים.
אינני ליכודניק, לא שורשי ולא אותנטי, אבל גם קיצוני הימין אינם, כי הליכוד איננה מפלגה קיצונית ימנית. זה שהם ימנים והליכוד ימני לא נותן להם לגיטימציה להשתלט על מפלגת השלטון ולהרוס אותו מבפנים – בטח שלא יותר לגיטימציה מלי. כשהם יפסיקו להשתלט על הליכוד, אני אשמח להיגרע ממניין המתפקדים שלה.
אתה כן ליכודניק! אני מזהה בך את כל המאפיינים של ליכודניק אמיתי: אתה טוען ששלטון הליכוד הביא לשחיקת הדמוקרטיה עד כדי צורך בהתערבות חיצונית, אתה בעד זכות השיבה, אתה חושב שאובמה צודק ביחסו לישראל, ושביבי הוא איום ונורא.
כל המאפיינים של איש ליכוד אמיתי.
עלי בריקדות ניפגש!
נכון, ואתה כהניסט: אתה קורא להרג המוני של ערבים, אתה בעד “יהודית” וחלאס עם ה”דמוקרטית” – עזבו, תנו לאורי את הכוח, הוא יטפל בהם! הפעם לא מתפשרים.
פיהוק
אורי יש פתרון יותר פשוט לגבי הפריימריז – לעשות כמו בהמון מדינות מערביות לקבוע פריימריז פתוחים לכולם. כל מי שרוצה יוכל להבוא להצביע – לפעצים יש דרישה על חתימה על הצהרה של הזדהות עם המפלגה. זה מחסל את קבלני הקולות, אל הדילים, את העסקנים. השמאלנים והימנים יותר שרוצים להשפיע מנטרלים אחד את השני. זה פתרון מצוין. איש לא מציע אותא בישראל. כמובן.
איש לא מציע אותה – וזו בדיוק הבעיה. האם בתוך חבר מרכז אין לך השפעה על ח”כים? האם אי-אפשר לקדם פתרון כזה בתוך הקרביים של מפלגת השלטון?
האם יש לי השפעה ? קצת. אבל אני לא יכול להיות יותר מדי מעורב בגלל העבודה שלי. אני מכיר מישהו שתומך ברעיון – האמת שגנבתי ממנו ואשכנע אותו לקדם אותו.