הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
לפני כמה ימים פרסמתי שלל משרות פוליטיות חדשות ומעניינות. הציצו בעמוד ׳הפלוגה המסייעת׳ באופן קבוע לעדכונים שוטפים.
יום שבת 26 בספטמבר
בלילה בניו יורק פגישת ג׳ון קרי ואבו מאזן. על הפרק: הנאום המתוכנן של אבו מאזן ביום ד׳ הקרוב (ומה היא אותה ״הפצצה״ שמתכנן אבו מאזן להטיל).
יום א׳, 27 בספטמבר
ערב סוכות א׳ – האם היום יתירו לעיתונות לגלות מי מועמד להיות מפכ״ל המשטרה? הסתרת המידע הזה היא בדיחה על חשבון הציבור.
יום ב׳, 28 בספטמבר
הפגנת הורי הילדים הלומדים בבתי הספר הנוצריים, בנוגע לשביתה הממושכת במערכת החינוך.
יום הנאומים החשובים בעצרת האו״ם בניו יורק. הנשיא אובמה, הנשיא ולדימיר פוטין (אחרי עשור שנעדר מן הפורום הזה), נשיא סין שי ג׳ינפינג. גם אנג׳לה מרקל נאמה השנה בעצרת האו״ם אחרי 7 שנות היעדרות.
בשולי עצרת האו״ם –מפגש קוורטט, הפעם עם מדינות ערב כדי לדון בדרכים לחידוש תהליך השלום.
יום ג׳, 29 בספטמבר
הסוכה הפוליטית של השר ישראל כץ, החל מן השעה 19:00, בדשא הענק אשר ליד ביתו של כץ במושב כפר אחים
בלילה – המראת ראש הממשלה נתניהו לניו יורק.
יום ד׳, 30 בספטמבר
בניו יורק: נאום אבו מאזן בפני עצרת האו״ם. התוכן שלו השנה עשוי להיות מעניין.
עוד בניו יורק באותו היום – פגישה של שרי החוץ של הקוורטט (או״ם, רוסיה, ארה״ב, איחוד אירופי)בצירוף של שרי החוץ מסעודיה, מצרים ומירדן בניסיון להניע את תהליך השלום. יצויין שהקוורטט, שנוסד לפני כעשור הוא מזמן גוף חסר אפקטיביות ו/או תוכן.
ירושלים: סוכת נשיא המדינה ריבלין השנה תחת הכותרת ״הקשבה, שותפות ותקווה ישראלית״, החל מן השעה 08:30 ועד 12:00 ובשיתוף פעולה יחד עם המשרד לשוויון חברתי והשרה גילה גמליאל.
תל-אביב: הסוכה הפוליטית של ח״כ ציפי לבני, 18:00 בביתה ברמת החייל.
יום ה׳ 1 באוקטובר
12 בצהריים שעון ניו יורק (שבע בערב שעון ישראל) – נאום ראש הממשלה נתניהו באו״ם. בתכנית: איראן (ברור) ולא פחות מעניין – כיצד יגיב לתוכן הנאום של אבו מאזן יום קודם.
יום ו׳, 2 באוקטובר
צהריים שעון ניו יורק – פגישת נתניהו ומזכיר המדינה האמריקאי ג׳ון קרי בשולי עצרת האו״ם.
כפר סבא: מתן וילנאי, אקס אהוד ברק והשגריר המתמיד בסין, יבוא לדבר בפני פורום מאג׳די בכפר סבא. למי שמתעניין ביחסי ישראל-סין, עסקים בסין, יחסי העבר עם אהוד ברק ועוד – פרטים כאן.
יום שבת, 3 באוקטובר
מוצ״ש: המראת ראש הממשלה נתניהו מניו יורק חזרה לישראל.
יום א׳, 4 באוקטובר
ערב חג סוכות (חג שני)
יום ב׳, 5 באוקטובר
חג סוכות
יום ד׳, 7 באוקטובר
ילדים חוזרים לבתי הספר אחרי החופש הגדול-הקטן.
יום עיון בפורום קהלת, רחוב עם ועולמו 8, ירושלים בנושא היועץ המשפטי לממשלה וסמכויותיו. בין הנואמים: שרת המשפטים שקד, פרקליט המדינה שי ניצן, כל שרי המשפטים לשעבר: פרידמן, לבני, נסים, ביילין, רמון, בכירי משרד המשפטים בהווה ובעבר (זילבר, רוטקופף, האוזר ועוד).
יום ה׳, 8 באוקטובר
המראת נתניהו לביקור רשמי בגרמניה, ברלין.
יום ב׳, 12 באוקטובר
הכנסת חוזרת לכנס החורף בתום פגרת הקיץ.
האם השרה איילת שקד תממש את החוק הנורווגי ותגיש את התפטורתה כדי להכניס את ח״כ שולי מועלם, מספר 9 בבית היהודי?
יום ג׳, 13 באוקטובר
העימות הדמוקרטי הראשון, יערך בלאס וגאס, נבדה, על ידי רשת סי.אן.אן. מנחה: אנדרסון קופר.
15 באוקטובר
בחירות למזכ״לות מרצ. מועמדים: ח״כ לשעבר מוסי רז, יו״ר צעירי מרצ, תומר רזניק. מאבק בין-דורי כאשר מרצ כולה (להערכתי) ניצבת בפני אתגרים של חילופי דורות.
20 באוקטובר
תחילת תחולתו של הסכם המעצמות עם איראן. 90 יום לאחר החתימה על ההסכם (המכונה בחלק מכלי התקשורת JCPOA) הוא ייכנס לתוקף.
22 באוקטובר
קופי-פייסט מן הלו״ז הפוליטי הקודם – המועד האחרון להגשת מועמדויות לפרס ישראל. זוכרים את פוליטיקת-התרבויות-ואנטי-אליטות של נתניהו תוך כדי מערכת הבחירות האחרונה? החלטה נטולת סמכות של נתניהו לפסול שני שופטים בועדת הפרס לספרות? האמירה של נתניהו ששופטי פרס ישראל הם אנטי-ציוניים? ההתערבות של ויינשטיין שאחריה חזר בו נתניהו? התפטרות שופטי הפרס ואחריה הסרת מועמדות, בין השאר גם של העיתונאי דן מרגלית. בסופו של דבר הוענק פרס ישראל בתחום ספרות ושירה, אך לא הפרס בתחום חקר הספרות.
ובכן, 22 באוקטובר מתקרב ואיתו פוליטיקת התרבות. לאור קריאת הראיון עם שרת התרבות מירי רגב, אני משוכנעת שהיא מעוניינת לשלהב ולשמר את הויכוח עם האליטות, עם חובבי-צ׳כוב ושאר הישראלים שמעדיפים קולנוע ישראלי על פני הופעות רוק בפאריז, לונדון וניו יורק (כפי שהשרה אמרה שהיא מעדיפה). היכנו לקרב
28 באוקטובר
העימות הרפובליקני השלישי, בבולדר קולרדו.
8-10 בנובמבר
העצרת הגדולה של הקהיליות היהודיות של צפון אמריקה. השנה היא מתקיימת בוושינגטון די.סי. וראש הממשלה נתניהו צפוי להיות הנואם המרכזי בעצרת (ראשי ממשלת ישראל מרבים להגיע לכינוס החשוב הזה). מיד בסמוך לעצרת, לפניה או אחריה, יפגש נתניהו עם אובמה בבית הלבן, כ 13 חודשים אחרי הפעם הקודמת שהשניים נפגשו.
12 בנובמבר
ועידת הארץ לשלום, המקום היחיד בישראל בו עדיין המילה ״שלום״ עדיין בשימוש. בפעם הקודמת הועידה הזו התקיימה בתל-אביב באמצע המלחמה, ותחת התקפת טילים. ישתתפו: הנשיא ריבלין, שרי ממשלה (עדיין אין פירוט מי מהם).
19 בנובמבר
יום אחרון להעברת התקציב לשנים 2015 + 2016 – קריאות שניה ושלישית.
20 בנובמבר
שחרור ג׳ונתן פולארד מן הכלא בבאטנר, צפון קרולינה.
“ערב חג סוכות (חג שני)” ???
או שקוראים לזה שמחת תורה או שקוראים לזה שמיני עצרת. אין דבר כזה חג סוכות שני.
אממ. ככה אני מכירה את השם של החג של זה. מצטערת אם זה לא מתאים לשם שאתה מכיר.
הכי פשוט – ויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%A2%D7%A6%D7%A8%D7%AA
מה זה “ככה אני מכירה את השם של החג הזה”?
את עיתונאית, לא? העובדות לא חשובות לך?
אני לא אומר את זה כסוג של התרסה או מאיזו שליחות דתית לא מעניינת. זהו שמו של החג והוא כלל אינו משתייך לחג הסוכות (שמשמו ניתן להבין שהמאפיין העיקרי בו הוא ישיבה בסוכה – מאפיין שכבר אינו מתקיים בחג הנוסף). אם את שמו של חג הסוכות את מזכירה בצורתו המקראית, ראוי להזכיר גם את שמו המקורי והמקראי של החג השני. נקרא לזה הקפדה על עובדות בעבודה עיתונאית.
יש, אם אנג’לה מרקל מגיעה
למה להגיד שרק בוועידת “הארץ” משתמשים במילה “שלום”? הנה, אפילו את השתמשת בה בדברייך על הדיון בין הקוורטט לבין אלה ממדינות ערב שאינן במלחמת אזרחים (או כאלה שיש להן מלחמות אזרחים, אבל אחד הצדדים שלח נציגים כדי לעסוק בסוגייה הרת גורל של סגירת מרפסות בפסגת זאב…).
ריבלין הוא טופיק מעניין שנחמד לראות שמופיע כאן פעמיים. בהנחה שהנוכחות המנופחת שלו קיימת בכלי התקשורת האחרים, אין ספק שהדבר יספק מעט נחת לאופיו הפומפוזי, וגם השבוע נוכל לשמוע דברים קשים על עמו, שבחר להדהיר מכוניותיו לתוך אבנים תמימות, או להתלקח ככה סתם, באמצע הכביש, ולהפריע לתנועת העוברים ושבים…
טל, ברשותך ברצוני להוסיף ללו”ז ארוע היסטורי שעתיד להתרחש בסוף החודש. מדובר בפרישת ענק הרוח והמצפן המוסרי אלון גרבוז מניהול סינמטק תל אביב, מעשה שבעיני כל חובב קולנוע משול לפרישת מייקל ג’ורדן בעיני חובבי הכדורסל. ביחד עם אחיו היוו השניים את היכין והבועז של עולם התרבות הישראלי כשהם הודפים בעוז את מאמצי הבבונים והבהמות לפלוש לתוכו. למרות הפיתויים הרבים שהשליכו לעברו טייקוני הוליווד בנסיון לפתותו לעבור לניהול האולפנים הגדולים דבק אלון שלנו בשכר הצנוע של עובד ציבור תל אביבי כשהוא משכים קום כל יום במשך 40 שנה ברציפות על מנת להחתים כרטיס נוכחות של שכיר. לנצח תעמוד לו זכות הגילוי של המאור הקולנועי מוחמד באכרי שתיעד בסגנונו המיזרחי הססגוני את אימי הקלגס הציוני.
תהא נחמתנו בזה שרגליה של מכתתת הרגליים לפריפריה, גילה אלמגור, נטועות עדיין בחוזקה בכס יו”ר הדירקטוריון. משורה ישחרר רק המוות…
אני מעלה רק דברים שהם רלבנטיים לפוליטיקה. אני לא רואה איך זה רלבנטי. התייחסתי לפרס ישראל – וגם הסברתי למה זה רלבנטי לפוליטיקה (כי תרבות מעט חורגת, אבל מירי רגב הפכה את הכל לפארסה)
מדובר במינוי שנעשה בתקופת תור הזהב של התרבות הישראלית. זה היה מהלך פוליטי תרבותי שנועד לבלום את ההתבהמות של הרחוב הישראלי שבאה לידי ביטוי בגל של סירטי בורקס נחותים. זה היה נסיון אחרון של מפא”י ההיסטורית לכוון את הציבור לתרבות ראויה ולהרחיק את מאותגרי צ’כוב מקופות הקולנוע המסחרי.
משמח שחזרת לעסוק בתרבות. פוליטיקה ללא קולטורה זה יבשושי ומשעמם.
אני מודה שפרישתו של אלון חמקה אצלי מתחת לרדאר וטוב שהבאת זאת לתשומת ליבי.
המאורע אכן מעציב, אבל מאחר ופנינו לעתיד כדאי לזכור שזו גם הזדמנות למשול, לערבב את הקלפים, להחליף דיסקט ולמנות מנהל חדש, איש תרבות שיוביל את המוסד לכיוון שיקלע יותר לטעמם של 30 המנדטים.
קטונתי מלייעץ לממשל בנושא מינויים. אני משוכנע שכדרכם יימצא האיש שיחליק לתפקיד בקלות וברכות, איש התרבות הנכון במקום וברגע הנכון.
ובכל זאת כמה המלצות:
אם רוצים לקחת את המוסד לכיוון הרומנטי, המצועף, רמיזות מיניות וכיו״ב, אפשר ללכת על בני (ענוג הוא הלילה) ציפר.
אם רוצים ללכת לכיוון הריאליסטי, הישיר, הבוטה, האיש שלנו הוא עמיר (אחמד קרע אותי לגזרים) בניון.
קיימת אפשרות נוספת. לא ממש איש תרבות מובהק, אבל בעל כישורי חריזה, פנוי כרגע והמדינה חייבת לו – גל (קפצתי לטורקמניסטן לסידורים) הירש.
הרעיונות כולם מעולים. עם זאת, אפשר כמובן, סתם לסגור את המוסד המיותר הזה (כמו גם את קרנות הקולנוע והתיאטרון למיניהן), ולתת לאנשים להחליט בעצמם איך הם רוצים להוציא את כספם, בלי לכפות להכריח אותם לשלם על מוצר שרובם לא אוהבים, רק כדי שיהיה זול מעט יותר עבור המיעוט הזעיר שאשכרה נהנה מאותן יצירות מופת.
את צודקת, אין כל קשר בין פרישת אלון גרבוז לפוליטיקה. אמנם במהלך הפרידה ממנו, עלה מישהו שנראה בדיוק כמוהו, ונשא נאום פוליטי – אבל ברור לגמרי שזה היה מתחזה (ימני, מן הסתם) שסתם ניסה להבאיש את ריחו של משרת הציבור, האמן ואיש הרוח, שהחליט שמיצה.
אגב, אני לא מסכים עם חייל זקן שמדובר באירוע שראוי להכינס ללו”ז. מדובר באירוע עצוב מדי, ואין צורך לעסוק בו יתר על המידה. זה רק מזכיר לנו שוב שאלון פרש:(