הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
יום א׳, 13 בספטמבר
ערב ראש השנה
פעילי ימין מתכננים לעלות באופן מרוכז כקבוצה גדולה להר הבית. פרטי האירוע בפייסבוק.
יום ב׳, 14 בספטמבר
כינוס המועצה הלאומית הפלסטינית. האם אבו מאזן מתכנן להתפטר?
יום ג׳, 15 בספטמבר
פתיחת מושב העצרת הכללית ה 70 של האו״ם בניו יורק.
יום ד׳, 16 בספטמבר
העימות בין המועמדים הרפובליקנים אשר יערך בספריה הנשיאותית על שם רייגן, בסימי ואלי, קליפורניה. רשת הטלוויזיה המנהלת את העימות: סי.אן.אן. אחרי מאבק מתוקשר לשינוי הכללים שלפיהם יערך העימות, הצליחה (ככל הנראה) האישה היחידה שהיא מועמדת, קרלי פיורינה, להיכלל בעימות (לא סופי).
יום ה׳, 17 בספטמבר – ההצבעה בקונגרס על ההסכם עם איראן
רוב הסנטורים ורוב בית הנבחרים עומדים להצביע נגד ההסכם. יחד עם זאת, על פי החוקה האמריקאית עם רוב של 42 סנטורים, ניתן לבצע פיליבסטר שיחסום הצבעה נגד ההסכם. במידה ולא תיערך הצבעה נגד ההסכם ביום ה׳ לא יצטרך הנשיא אובמה לחתום על וטו.
22 בספטמבר
האפיפיור פרנסיס מגיע לוושינגטון לביקור היסטורי. ישתתף בעצרות תפילה פומביות ובעצרת האו״ם ה 70 בניו יורק.
22-23 בספטמבר
יום כיפור
החל מ 28 בספטמבר – 3 באוקטובר
ה general debate של העצרת ה 70 של האו״ם. בימים אלה, לפי סדר שנקבע מראש עולים מנהיגי העולם ונואמים זה אחר זה כ 15 דקות. נתניהו יגיע לעצרת לקראת סופה. הנשיא אובמה ינאם ביום הפתיחה, ב 28 בספטמבר. גם נשיא איראן, רוחאני משובץ ליום הראשון של העצרת. האם אובמה ורוחאני ילחצו ידיים (קשה לי להאמין). אובמה ונתניהו לא מתוכננים להיפגש בעצרת האו״ם, אך מזכיר המדינה האמריקאי, קרי ונתניהו יפגשו לראשונה אחרי זמן רב.
בשולי עצרת האו״ם –מפגש קוורטט, הפעם עם מדינות ערב כדי לדון בדרכים לחידוש תהליך השלום.
29 בספטמבר
קבלת פנים לרגל חג סוכות אצל שר התחבורה הנצחי ישראל כץ. החל מן השעה 19:00, בדשא הענק אשר ליד ביתו של כץ במושב כפר אחים (הייתי בשנים קודמות, אירוע מאוד מומלץ, אם כי לא מיועד לאנשים שאין להם הסעה ו/או רכב משלהם, כיאה לשר תחבורה שאליו וממנו לא ניתן להגיע בתחב״צ).
יום ו׳, 2 באוקטובר
קולות מן העבר: מתן וילנאי, אקס אהוד ברק והשגריר המתמיד בסין, יבוא לדבר בפני פורום מאג׳די בכפר סבא. למי שמתעניין ביחסי ישראל-סין, עסקים בסין, יחסי העבר עם אהוד ברק ועוד – פרטים כאן.
יום ב׳, 12 באוקטובר
הכנסת חוזרת לכנס החורף בתום פגרת הקיץ.
15 באוקטובר
בחירות למזכ״לות מרצ. מועמדים: ח״כ לשעבר מוסי רז, יו״ר צעירי מרצ, תומר רזניק. מאבק בין-דורי כאשר מרצ כולה (להערכתי) ניצבת בפני אתגרים של חילופי דורות.
20 באוקטובר
תחילת תחולתו של הסכם המעצמות עם איראן. 90 יום לאחר החתימה על ההסכם (המכונה בחלק מכלי התקשורת JCPOA) הוא ייכנס לתוקף.
22 באוקטובר
המועד האחרון להגשת מועמדויות לפרס ישראל. זוכרים את פוליטיקת-התרבויות-ואנטי-אליטות של נתניהו תוך כדי מערכת הבחירות האחרונה? החלטה נטולת סמכות של נתניהו לפסול שני שופטים בועדת הפרס לספרות? האמירה של נתניהו ששופטי פרס ישראל הם אנטי-ציוניים? ההתערבות של ויינשטיין שאחריה חזר בו נתניהו? התפטרות שופטי הפרס ואחריה הסרת מועמדות, בין השאר גם של העיתונאי דן מרגלית. בסופו של דבר הוענק פרס ישראל בתחום ספרות ושירה, אך לא הפרס בתחום חקר הספרות.
ובכן, 22 באוקטובר מתקרב ואיתו פוליטיקת התרבות. לאור קריאת הראיון עם שרת התרבות מירי רגב, אני משוכנעת שהיא מעוניינת לשלהב ולשמר את הויכוח עם האליטות, עם חובבי-צ׳כוב ושאר הישראלים שמעדיפים קולנוע ישראלי על פני הופעות רוק בפאריז, לונדון וניו יורק (כפי שהשרה אמרה שהיא מעדיפה). היכנו לקרב
8-10 בנובמבר
העצרת הגדולה של הקהיליות היהודיות של צפון אמריקה. השנה היא מתקיימת בוושינגטון די.סי. וראש הממשלה נתניהו צפוי להיות הנואם המרכזי בעצרת (ראשי ממשלת ישראל מרבים להגיע לכינוס החשוב הזה). מיד בסמוך לעצרת, לפניה או אחריה, יפגש נתניהו עם אובמה בבית הלבן, כ 13 חודשים אחרי הפעם הקודמת שהשניים נפגשו.
19 בנובמבר
יום אחרון להעברת התקציב לשנים 2015 + 2016
20 בנובמבר
שחרור ג׳ונתן פולארד מן הכלא בבאטנר, צפון קרולינה.
הכנסת חוזרת מהפגרה ב-11.10 (ישיבה ראשונה ב-12.10) ולא ב-14.10…
עניין הפיליבאסטר הוא לא חלק מהחוקה האמריקנית, אלא חלק מסעיף 22 בתקנון הסנאט. שם מצויין שרוב מיוחס בן 60 קולות יכול לכפות סיום מיידי לפיליבאסטר (Cloture) ומעבר להצבעה. זה מה שרצו הרפובליקנים, וזה מה שלא הצליחו להשיג.
אלא מה? במסגרת השמחה הדמוקרטית ושל שונאי-ביבי בתקשורת הישראלית, ישנה התעלמות מכך שרק בגלל תפישת פייר-פליי מעוותת של ההנהגה הרפובליקנית בסנאט, לא עושים מה הרפובליקנים בדיוק מה שעשו אנשיו של אובמה בנובמבר 2013, כאשר מועמדיו לתפקידים שונים, נבלמו בפיליבאסטר רפובליקני: מנהיג הרוב דאז, הסנאטור הדמוקרט הארי ריד, הפעיל את מה שמכונה, כמה אירוני, בשם “האופציה הגרעינית” – מהלך שמאפשר ביטול תקנות ונהלים קיימים, באמצעות רוב רגיל. הוא העביר את המהלך ברוב של 52-48, ובמכה אחת פתאום לא היה צורך ב60 קולות כדי לבטל פיליבאסטר…
הרפובליקנים כעסו נורא והזהירו שגם הם עלולים לעשות שימוש בתרגיל זה, כאשר הם יהיו מפלגת הרוב, אבל כעת בחרו להימנע מכך. חשוב לזכור את זה, כשמספרים לנו על הנצחון הכביר של אובמה. כל הנצחון הזה נובע מהחלטה של הרפובליקנים להגביל את עצמם. לו החליטו לשחק בסגנון של הארי ריד ואובמה, אזי הייתה הצבעה, ההסכם היה נופל, ואובמה היה נאלץ לכפות אותו באמצעות וטו.
אין ספק שחשוב לחכות בכליון עיניים ל”חידוש תהליך השלום”. האם הוא יכלול גם שיחות עם סוריה על עתיד רמה”ג? עם איזו סוריה נדון? האם מדובר על שיחות עם הרש”ף? עם איזו רש”ף נדון? עזה או איו”ש? זה מרגש כמעט כמו השאלה האם אבי-אבות המושחתים, אבו מאזן, יפרוש לביתו (אחרי שעשה לביתו במשך ארבעה עשורים), או שמא ימשיך להיות נסיך השלום הבלתי ממומש…
ה”מאבק הבין דורי”, שעובר על “מרצ כולה”, נשמע כמו משהו דרמטי במיוחד. אני מניח שכולם יכססו ציפורניים בדרך להצבעה, בה ישתתפו שלושת אנשי הגוף הבוחר…
אנחנו זוכרים היטב את הוועדות הפוליטיות שחילקו ומחלקות כספים ותקציבים בנושאי תאטרון, קולנוע, וגם פרסי ישראל בתחומי מדעי הדשא (למרבה הצער עדיין לא הגיעו אצלנו למסקנה שגם בפיזיקה צריך לחלק פרסים בהתאם לעמדתו של החוקר בנוגע לכיבוש המשחית…). אנחנו זוכרים את פועלו ההססני והפחדני של ביבי, וההתערבות התורנית של ויינשטיין באותו הקשר. אפשר לקוות שהפעם דברים יתנהלו אחרת, כאשר בנט ורגב נמצאים שם, ואני משוכנע שרוב הציבור יצליח לחיות עם הסרת מועמדות של טרחנים נוספים והתפטרויות נזעמות של “חברי וועדה מזועזעים”…
פחחחח… “תפיסת פייר פליי מעוותת”. לא תפיסת פייר פליי ולא נעליים, ולמעשה, אף אחד לא מצפה לפייר פליי, לא מצד הרפובליקנים ולא מצד הדמוקרטים. יש פה רק עניין של אינטרסים. כמו שאמר מקיין – הוא שוקל את העניין, אבל לא רוצה להישמע צבוע אחרי שהתנגד לשימוש באופציה הגרעינית ב- 2013. ולמיץ’ מקונל ולג’ון בוהנר יש אינטרס לא לשבור את הכלים לקראת הדיונים על התקציב בסוף החודש.
הנסיון לצייר את הרפובליקנים כאבירי המשחק ההוגן פשוט מגוחך. הרפובליקנים מבינים שגם אם יפעילו את האופציה הגרעינית, זה לא יעצור את העסקה, אז בשביל מה?
אין בעד מה, יואב:)
היום למדת על ה”אופצייה הגרעינית”, ואני מניח שקראת לראשונה על יו”ר בית הנבחרים האמריקני (אחרת היית יודע ששמו מבוטא “ביינר”, למרות שהוא מאויית Bohner…).
אתה אמנם תלמיד כושל, אבל בלי ספק שקדן ומשקיען. הישאר עימנו, והשכלתך תמשיך להתרחב (במסגרת המגבלות הברורות, כמובן…).
בזכות טל, אתה זה שלמד על האופציה הגרעינית, וגם על קיומו של הסנאט, ועל סעיף 22. ואין ספק שאתה עקבי בבורות שלך; גם כאן אתה מדבר על “שלושת אנשי הגוף הבוחר של מרצ” ומתכוון, כנראה ל”עשרות”. כן, גם כאן אתה טועה.
(וכרגיל, שום התייחסות עניינית. כמה לא מפתיע).
הגישה של “הכל עובר עליך”, הייתה משעשעת בפעם הראשונה. בפעם השנייה היא סתם מתמיהה. עד כדי כך אתה מתקשה למצוא תשובות משלך?
בכל מקרה, ד”ש ל”בוהנר”…
אז מתוך כך שאתה לא חולק עלי, אני מבין שאתה מסכים איתי שהטיעון המקורי שלך של “פייר פליי” מצד הרפובליקנים הוא קשקוש? יופי, למדת עוד משהו.
מתוך כך שאני לא “חולק עליך”, אני בעצם רומז לכך שאין לך ידע מספיק בשביל לגבש עמדה רצינית בנושא זה, וכל מה שאתה כותב פה, זה בעקבות מסע נואש בגוגל בניסיון לדלות איזשהם פרטים שיאפשרו לך לכתוב משהו בנושא…
כל העמדה שלך פה, היא בסה”כ נגזרת של “מה שאורי כתב, אני אכתוב הפוך”. לא כתבת שום דבר שמצריך התייחסות רצינית, מעבר ליציאה המשעשעת התורנית עם “בוהנר” (מזכיר את הקטע החביב עם “יוממים”…), שרק המחישה עד כמה אתה לא מכיר את הפוליטיקה שם.
וכרגיל אתה מתייחס אלי במקום לנושא. מר אורי אד-הומינם.
יואב, אין לך בדל של מושג על “הנושא”. עד כדי כך אתה לא מכיר את הקונגרס, שאפילו לא ידעת איך לבטא את שמו של האיש הבכיר ביותר בבית הנבחרים – וזה הישג לא מבוטל, שכן בכ”ז מדובר באיש ששמו הוזכר רבות גם בתקשורת העלובה שלנו.
עשית מאמץ עליון להגיב בדיון הזה אך ורק כדי להתנגח איתי. לשם כך הלכת והבאת שמות ומושגים שאתה לא מכיר ולא מבין, ואתה מצפה שאני אתייחס לזה ברצינות? נו באמת…
ואתה, מר אורי-אין-לי-מושג-מתי-נכתב-מסמך-נקדי, נתפס בטעות הזאת שלי כמוצא שלל רב, חוזר עליה שוב ושוב ומוצא בה תירוץ (עלוב, מה לעשות) כדי לא להתייחס לנושא. לרגע חמק מזכרוני שמו, ואתה עט על זה כצבוע על גופה. דמיין לרגע שלא כתוב “יואב” למעלה אלא “מגיב אנונימי”. אפילו אם כל מה שאתה כותב עלי נכון, הטענה שלי ולידית, לגיטימית וראויה לתגובה. אתה יודע מה, השכל אותי וסיים ב”אין בעד מה”, כהרגלך.
ואם אין לך מה להגיב פרט ל”אתה בור אז אתה לא ראוי לתגובה”, אין זה אלא להעיד עליך.
יואב, למה אתה מנסה לעבוד על עצמך? אתה יודע בדיוק כמוני, שעד שלשום לא ידעת שיש כזה דבר בשם “מסמך נקדי”, ורק במסגרת הניסיון המשעשע והאובססיבי שלך לתפוס אותי בטעויות, הצלחת (סופסוף…) לגלות שטעיתי בשנתיים לגבי מועד כתיבתו. להשוות את זה לטעויות שלך על ביינר ולגבי קיומה של המילה “יוממות” (שני נושאים שגם אליהם הגעת רק במסגרת הניסיון לחפש מידע על נושא שנחשפת לקיומו רק בזכותי…), זה מצחיק, אפילו בסטנדרטים הלא-מרשימים, שהרגלת אותנו אליהם…
הבורות שלך היא לא גזירת גורל. אתה יכול לצמצם אותה (למעשה, בזכותי, היא כבר הצטמקה במעט…), אבל לעולם לא תצליח להעלים אותה, כל זמן שתחפש אשמים אחרים בקיומה מלבדך.
ושוב, זה כלל לא משנה. יופי, מצאת אצלי עוד טעות, ובה הודיתי. אבל אז מה? האם זה מוריד או מעלה מנכונות טענותי? ואם אני בור ולמדתי הכל רק בשעה האחרונה, האם מה שאני אומר לא נכון? האם יש טעות (ולא בכתיב של שם) בתוכן של דברי?
ואם יבוא פלוני ויטען אותן טענות כמוני, האם לפני שאתה מגיב לעניין תנסה לבדוק את רמת ידיעותיו? אני מניח שכן, כי אין לך דרך להתמודד עם טענות אמת אלא בטענות כלפי הדובר. אבל כפי שאתה לא מכיר את השיטה של טיעון וגיבוי לטיעון, אתה גם לא מבין את עניין ההפרדה בין הדובר לתוכן.
זה בסדר, אני מבין. פשוט – אין לך תשובה. אתה פשוט יודע שאני צודק. והעובדה שאתה משקיע עוד ועוד זמן בהתחמקות וגידוף שלי (תראה כמה פעמים כתבת “אין לך מושג”, “אתה בור” וכו’) ואפילו לא משפט אחד לעניין מוכיחה זאת.
(כמובן שכרגיל אין לך שום מושג לגבי. את מסמך נקדי אני מכיר כבר שנים, אבל בסדר, תמשיך להתבוסס בתירוצי ההתחמקות שלך. כאמור, הם מעידים עליך לא עלי. פחות או יותר כמו שתכתוב משהו כמו, “עזוב, יואב, שמך מתחיל באות יוד אז אתה לא ראוי לתגובה”. זאת רמת הטיעונים שלך).
ואגב, מסמך נקדי הוא רק טעות שהודית בה. הטקסטים שלך מלאים טעויות שאתה לא מודה בהן. אתה קורא להן “עובדות”.
יואב, אתה ממשיך לא להבין: אין לך טענות. יש לך כל מיני סיסמאות שקראת והעתקת לפה בלי להבין עד כדי כך, שאפילו לא ידעת איך מבטאים את השם של אחת הדמויות היותר חשובות מבין אלה שאחראים ל”טענות שלך”…
לא לדעת איך קוראים לביינר זה, לא “טעות”. זה חוסר ידיעה. שוב, אין בכך שום דבר בעייתי כשלעצמו, עד לרגע שבו אתה מנסה להתיימר לחוות דעה בנושאים שקשורים להתנהלות של ביינר ולמניעים שלה. לא כדאי שקודם תדע איך קוראים לו?…:)
גם ההיצמדות שלך למסמך נקדי, לא משכנעת במיוחד. קשה להאמין ששמעת עליו לפני שראית את ההתייחסות שלי אליו, ועל כן הנפנוף בו נראה לא רציני.
אני מבטיח לך שברגע שאהיה משוכנע שיש לך מושג על מה אתה כותב, אתייחס לדבריך ברצינות שלה הם יהיו ראויים. עד לאותו רגע, כנראה שנמשיך סמלול הנוכחי, במסגרתו אתה מרחיב אופקיך באמצעות חיפוש קדחתני אחרי טעויות אצלי, בנושאים שלא שמעת עליהם מעולם…
עכשיו אני מבין. מה שאני כותב זה בכלל לא טענות. אהה. פחחחחח….. אתה כל-כך לא רציני, שזה כבר מצחיק.
בסדר, אין בעיה. כרגיל, שישפטו הקוראים.
מה שאתה כותב זה לגמרי טענות – אבל לא טענות שלך. לו היו אלה טענות שלך, כנראה שהיית יודע מי זה ביינר…
והנה רק היום, בעימות, דיבר המועמד לינדסי גראהם על האופציה הגרעינית. כאמור, לא פייר פליי ולא נעליים. הרפובליקנים בקונגרס מבינים שאין טעם בכך בגלל זכות הוטו של נשיא.
אין בעד מה:)
לינדסי גראהם דיבר על האופציה הגרעינית, בזכותי לא היית ישר צריך לרוץ לגוגל כדי לברר מה זה, לעזאזל…
… ו… תגובה לא עניינית מספר 4,593 של אורי. הדיון הוא ממש על האם רצתי לגוגל או לא רצתי לגוגל… בדיוק.
תמשיך, תמשיך, כולנו נהנים לראות אותך עושה מעצמך צחוק.
אני מודה לך על קביעת מד הענייניות. מכיוון שבדומה לך, גם אני חוטא לעתים בחוסר ענייניות (לא ברמה שלך, של ללכת לכל הודעה שלי ולבדוק בה פסיקים, אמנם, אבל גם אני יכול להתאפק יותר), אני תמה על כך שאתה כה רגיש לעניין זה.
הריצות שלך לגוגל הן כאמור דבר חיובי, ואתה לא צריך להרגיש רע בעטיין. בסה”כ ציינתי שחסכתי לך ריצה כשלימדתי אותך אי אלו דברים. אשמח מאוד אם בטעות ייצא גם לך להעשיר אותי, למרות שאני סקפטי…
כבר יצא לי להעשיר אותך. למדת שאין תפיסת פייר פליי, מעוותת או לא מעוותת, בקרב הרפובליקנים. אבל אתה בטח תמשיך להתייחס לגוגל… LOL
הדבר היחיד שהעשרת אותי, בכל הדיונים שלנו, הוא שלימדת אותי שיש אנשים, שמוכנים לנהל דיון שלם על נושא שאין להם מושג בו, ללא חשש מהתבזות.
זה אבסורדי להחריד מצד אחד, ומעורר התפעלות מצד שני. שלא תטעה, זה הרבה יותר אבסורדי מאשר מעורר התפעלות.
ו…. תגובה לא עניינית מספר 8,405 של אורי. לא קשור לכלום, לא רלוונטי לכלום.
תמשיך, תמשיך. והמצחיק הוא שאתה חושב שאני מתבזה. LOL
והמצחיק השני הוא שאתה אומר דברים ואז לא מוכן לעמוד מאחוריהם. אני כבר לא מדבר על להביא הוכחה, רק לחזור על מה שאמרת. אתה פשוט לא מסוגל. זה מאד משעשע.
יואב, יכולתי להשתמש בטיעון היחיד שלך, ולהגיד “קודם כתבת שהגבתי 4,593, ובתוך יום הקפצת אותי 3812 תגובות קדימה – איפה כל אלפי התגובות החסרות”, אבל אני לא אעשה כך, ולו רק בגלל שזו טענה כ”כ אבסורדית, שרק לך מתאים להשתמש בה (וזה בדיוק מה שאתה עושה בויכוח על השכונה האלומנית-מבחינתך, ארמון הנציב)…
מה שאני טוען, זה שאין לך מושג ירוק באףך נושא מכל אלה שדנת בהם. בחלק מהנושאים אשכרה הלכת לחפש הוכחות, וקראת מעט. למרבה הצער, לרוב אתה לא קורא כדי להבין, אלא כדי לראות אולי תצליח למצוא פסיק שגוי אצלי. זה כמעט אף פעם לא מצליח, כי בכ”ז צריך איזושהי היכרות עם הנושא, מה שגורם לך לחשוב שלביינר קוראים “בוהנר”, וש”יוממות” זו לא מילה…
עם זאת, אין ספק שהידע שלך גדל באלפי אחוזים מאז שפגשת בי וירטואלית, ואין בעד מה על כך:)
אתה הולך ומגחיך את עצמך. כשאתה כותב פה, אתה לא כותב לי, אתה כותב לכל מי שקורא. יש כאן טענות – כך גם אתה אומר – ואתה נתלה במי שכתב אותן (אתה חושב “העתיק” – מילא, זה לא משנה) כדי להתחמק מלענות. זו פשוט ההגדרה של אד הומינם. אפילו אילו הייתי מעתיק משהו, כפי שאתה העתקת את השטות על מסמך נקדי, זה לא מוריד ולא מעלה מתוכן הטענה. אתה פשוט לא רציני.
כמעט משכנע…
יודע למה לא משכנע? כי אין אף אחד אחר שאתה מחפש בנרות, מה שמקלקל את התיאוריה היפה שלך ש”אתה כותב לכולם”.
אני אשמח להגיב לטענות שציטטת פה, אם רק תציין מאיפה העתקת אותן. נראה לי אבסורדי להתווכח איתך, כשאתה לא יודע אפילו את הפרטים הבסיסיים במה שאתה מגדיר כ”טענות שלך”. אם לך לא נראה לא תמוה לטעון דברים שאין לך מושג מהם, זה באמת עניין שלך, לא שלי.
אני רוצה ללמוד משהו מדיונים שאני מנהל, ולא רק ללמד, כפי שקורה בכל פעם שאתה ואני מתדיינים (שהרי אין לך מה לתרום משלך). אי לכך, אתה יכול לתרום, ולו כזית, בכך שתביא את המקור שאותו העתקת כשסיפרת לנו על דיעותיו ופועלו של “בוהנר”…
אז עכשיו אתה מבקש הפניה? תגיד, צחוק בצד, אתה קורא מה שאתה כותב לפני שאתה לוחץ “הוסף תגובה”? נראה כאילו אתה כותב תגובה לטל – נכונה יותר או נכונה פחות – ואז אדם אחר, לא רציני, ילדותי משהו, הוא זה שכותב את התגובות לי.
תגיד לי מאיפה העתקת את “קוד האתיקה בן 41 השנים”, ואומר לך מאיפה “העתקתי” את טענותי.
תגיד לי מהיכן הבאת את השטות על “גניבת חשמל נפוצה במגזר הבדואי”, ואגיד לך על סמך מה אני כותב את טענותי.
עזוב, אל תתייחס, זה בסדר. כמו שאני חוזר ואומר, ישפטו הקוראים (אלה שאתה מתעלם מקיומם).
והבדיחה הכי גדולה היא “אני רוצה ללמוד משהו”. LOL. הרי האמת האבסולוטית יושבת בחיקך, וכל מי שלא חושב כמוך הוא בור, אז מה כבר תוכל ללמוד? אה, נכון, תוכל ללמוד את האמת על מסמך נקדי. פחחחחחחחחחחחח.
ה”פחחחחחחחחח” היה הקטע הפחות מביך בטקסט שלך. כל שאר הטקסט, שכלל מלים של ממש, היה בעייתי משהו.
ה”טרייד אין” במקורות שאתה מציע לי, הוא נלעג במקצת. כאמור, אתה חושב שליו”ר בית הנבחרים האמריקני קוראים “בוהנר”; שהמילה “יוממות” היא שגיאת דפוס/הקלדה; שהבדווים לא רצו לעבור לערים שהקימה ישראל בגלל שאלה פגעו בתרבותם; שבירושלים הכל סבבה ו”רק מספר מועט של בקבוקים” מתעופפים להם מסביב, כשלא ברור מי זורק אותם, ושהם מלאים בנפט בוער – ואת כל זה אתה משווה לכך שאחרי שבזכותי למדת על עצם קיומו של מסמך נקדי, גילית שטעיתי במועד כתיבתו. אכן, ה”פחחחחחחחח” שלך במקום…
כל העיסוק שלך במסמך נקדי (אין צורך להודות לי על שבזכותי למדת על קיומו), ובבדווים (גם כן, אין בעד מה…), ובירושלים, ובפוליטיקה אמריקנית -הם תולדה של אובססיה למצוא אצלי טעויות, שהביאה אותך לקרוא מעט. זה דבר חיובי, אגב, שהיה יכול לקדם הרחבת דעת משמעותית (ונחוצה מאוד, במקרה שלך), אלא שבמקום לנצל ההזדמנות, אתה דילגת על עניין קריאת הטקסטים, ורק חיפשת היכן אפשר להתקיל אותי בעניין זה. למרבה הצער, מצאת רק מקום אחד כזה (בעוד שבשאר המקומות, כמה מצער, החיפושים שלך רק הדגישו עוד יותר עד כמה אתה בור בעברית, בפוליטיקה אמריקנית, בגיאוגרפיה של הנגב ושל י-ם, ובאקטואליה העצובה של ירושלים בימים אלה).
ייאמר לזכותך שאתה לא מתייאש, ואפילו הצלחת להעלות טענות יפות בדיון לגבי הנשים בפוליטיקה האמריקנית (רק אללה יודע כמה דם וזיעה זה סחט ממך – אבל, רק שתדע, היה שווה! טקסט לא בזיוני ראשון שלך), אלא שמסתבר שאיים קטנים של למידה בתוך אוקינוס הבורות שלך, הם בדיוק כאלה – איים, ותו לא.
עכשיו באמת גרמת לי לצחוק בקול. במה שונות ה”טענות היפות” שהעליתי מהטענות המכוערות פה? הרי אין לך מושג איך השגתי את אותן “טענות יפות”. ככל שאתה יודע, אולי העתקתי אותן בדיוק כמו ש”העתקתי” את הטענות כאן? לכל טענה שלי אתה מפעיל “מד לעיסות” שבודק כמה הטענה היא “סיסמא לעוסה”? LOL
זה בסדר, זה ברור. אין לך צורך להסביר. המקור של הטענות שלי חשוב רק כשאין לך תשובה אליהן. כשיש לך תשובה, הטענות יפות. כשאין לך, “זה לא טענות שלך” ואז יש מתקפת אד-הומינם.
יואב, ברור שגם אותן העתקת (אני לא חושב שיש נושא אחד שהגבת עליו בשבועיים האחרונים, שהכרת אותו לפני כן…). אלא מה? לפחות נראה שהבנת מה קראת (להבדיל מעניין ביינר והיוממים…). על כך מגיעות מחמאות.
טל, התפלאתי לראות שבלו”ז שלך לא מופיע שום ארוע הקשור לבחירתו של הסוציאליסט הבריטי שכן אומר שלום לערבים. האם לא היה ראוי לפרסם לפחות יריד דירות אחד שייערך ברעננה/כפר סבא ליהודים בריטים כתגובה של ערי השרון לערי החוף נתנייה/אשדוד העורכות ירידים כאלה ליהודי צרפת?
מזל שלפחות העם הבריטי האמיץ מעיז להתקומם ולבחור אופוזיציה ראויה מול ממשלת הכיבוש.
המילים ״רוב של 42 סנאטורים״ הן פשוט זריית חול בעיני הציבור.
רוב = קבוצת אלו המחזיקים בעמדה הנכונה
שאלה לא קשורה לאורי/יואב:
איך אתם מצליחים להמשיך להגיב אחד לשני? אצלי כפתור “להגיב” נעלם מתישהו אחרי שרשור מסויים של תגובות ואז אני מפסיק את הדיון, אבל אני רואה שאצלכם התגובות לא נפסקות.. האם רק בדפדפן שלי הכפתור נעלם בשלב מתקדם של הדיון או שיש לכם טריק שאני לא מכיר להמשיך את הדיון?
אני פשוט מגיב בתגובה האחרונה שעדיין מופיע בה הכפתור “להגיב”, ואז התגובה שלי מופיעה מתחת לתגובה האחרונה באותו שרשור…:)
הבנתי, תודה 🙂
נראה לי שעשיתי טעות ששאלתי… לא נראה לי שמה שחסר לבלוג הזה הוא עוד בנאדם שייכנס פה לויכוחים אינסופיים 🙂
להיפך! חסרים עשרות כאלה:)