לראשונה מזה 20 שנה: מו״מ קואליציוני ללא הנושא המדיני

טרם התחיל וכבר קשה.

לראש הממשלה בנימין נתניהו צפויים אתגרים לא פשוטים. ההסכמים הקואליציונים עליהם חתמו בליכוד מחייבים שינויים במספר חוקי יסוד. רשימה התחלתית כוללת את חוק יסוד הממשלה (הגדלת מספר שרים), חוק יסוד השפיטה (שינוי הרכב הועדה למינוי שופטים), חוק יסודות התקציב (דחיית העברת תקציב שנת 2015 לסוף חודש אוקטובר 2015 והעברתו יחד עם תקציב 2016) ועוד ועוד.

גם חקיקה שלא דרך חוקי יסוד: שינוי הרכב הועדה למינוי דיינים, שינויים בחוק ביטוח לאומי, חוק שירות בטחון וכל זה לפני הרפורמות השאפתניות של שר האוצר החדש בתחום הבנקאות, הדיור והצרכנות.

איך עושים זאת עם 61 ח״כים? אתמול סופר בכלי התקשורת על ביטול נסיעתו הפרטית של הח״כ החדש דוד אמסלם מן הליכוד ולו רק כדי שאפשר יהיה להשביע את הממשלה החדשה בכנסת.

נזכרתי השבוע בתהליך העברת התקציב בכנסת ה 19, בחודש יולי 2013, כמה חודשים אחרי הבחירות (גם אז התקציב התעכב). הקואליציה, שמנתה 68 חברים פנתה לגיוס ח״כים כולל. הקשיים התכנסו ליום האחרון להעברת התקציב. אם איני טועה, סביב 23-24 ביולי.

שולי מועלם מהבית היהודי קיבלה אישור מיוחד מיו״ר הקואליציה להיעדר (אירוע משפחתי מחוץ לגבולות ישראל). קארין אלהרר, היתה בבית כמה ימים אחרי לידת בנה. היו חסרים עוד אחד או שניים מסיבות מוצדקות וסגן שר הבטחון דני דנון שהה בפלורידה או בקליפורניה הרחק מן הצרות והמתחים של מרדף אחר הקולות. הוא לא גילה סימנים של אחד שמתכוון לנטוש שם את בר המצווה של בן-דודו ולבוא להצביע יחד עם שאר חברי הכנסת. במה בסך הכל דובר? כולה תקציב. למה להפריע לביקור המשפחתי בשיאו של הקיץ. לכן דנון התחיל לקבל טלפונים. מיו״ר הקואליציה, מלשכת ראה״מ ועוד. כל זה לא שינה והוא לא התייצב להצבעה על התקציב.

ובכן, הפעם Tough Luck. לא תהיה ברירה אלא להכריז עוצר יציאות. המלצה חמה ליו״ר הקואליציה הבא: קח לכל החברים את הדרכונים שלהם. החזק אותם אצלך בכספת נצורה בלשכה.

איפה האופק המדיני בהסכמים הקואליציונים?

לשם רענון היסטורי הצצתי הערב באתר הכנסת בעמוד המוקדש לקווי יסוד של ממשלות קודמות והסכמים קואליציונים. בעוד שכל ממשלות ישראל ציינו בקווי היסוד שלהן את שאיפתן לשלום עם עמי האזור (לפחות ברמה ההצהרתית), הרי שההסכמים הקואליציונים חושפים קצת יותר בנוגע לכוונות האמיתיות מאחורי אותן מילים יפות בקווי היסוד.

בכל ממשלות ישראל, למעט ממשלה אחת (על הממשלה החריגה כבר) מזה 20 שנה היו מי שדרשו במהלך המו״מ הקואליציוני הכנסת סעיפים בנוגע לתהליך שלום/מו״מ עם הפלסטינים/הגדרת גבולות המדינה. לעיתים הסעיפים הם במשתמע, מתוך דרישות הסיעות זכות להתבטא חופשי בנושא ירושלים (מרצ, בממשלת ברק) או מתוך דרישות הסיעות להיות חלק מוועדה שתקבל החלטות בנושא המדינה (ישראל אחת, בממשלת שרון). אבל תמיד יש מי שדרש דבר מה בנוגע לתהליך המדיני.

הסעיף הרלבנטי מתוך ההסכם הקואליציוני בין קדימה לעבודה בממשלת אולמרט, 2006

הסעיף הרלבנטי מתוך ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לעבודה בממשלת נתניהו, 2009

הסעיף הרלבנטי מתוך ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לתנועה בממשלת נתניהו, 2013

מי היא אם כן הממשלה החריגה אשר בהסכמיה הקואליציונים לא אוזכר הנושא המדיני? ממשלת ישראל ה 27 בראשות נתניהו (1996).

בעוד קווי היסוד של הממשלה ה 27 ציינו את שאיפות השלום של ישראל, כולל כוונת הממשלה לנהל מו״מ ללא תנאים מוקדמים עם סוריה הם גם פירטו שהממשלה מתנגדת להקמת מדינה פלסטינית, אך מוכנה לנהל עם הפלסטינים מו״מ לקראת הסדר ובו אוטונומיה ושלטון עצמי. על כל פנים, אף אחד מן ההסכמים הקואליציונים מול הסיעות באותה הממשלה לא כלל התייחסות ישירה או עקיפה לנושא המדיני. זה כמובן המצב החריג. שאר הממשלות מאז, כולל ממשלות נתניהו הגיעו להסכמים קואליציונים ובהם סעיפים עם דרישות בנושא התהליך המדיני.

את קווי היסוד של הממשלה ה 34 עדיין לא ראינו. לפי שני ההסכמים הקואליציונים שפורסמו עד כה (יהדות התורה, כולנו), אף סיעה לא דרשה, התכווחה או דיברה על הנושא המדיני.

זו פעם ראשונה מזה שני עשורים שהנושא המדיני לא עולה במו״מ הקואליציוני.

לא עזה, לא קסאמים, לא לבנון. הפלסטינים לא קיימים, אפילו לא כהערת שוליים במו״מ הקואליצוני להקמת הממשלה ה 34. מבחינת השותפות של הליכוד, לנושא המדיני אין אפילו נגיעה לבעיות הכלכלה-חברה של ישראל.

נתניהו ובנט לוחצים ידיים אחרי החתימה על עקרונות ההסכם הקואליציוני בין המפלגות, 6 במאי 2015 (קרדיט: ניו מדיה, ליכוד)

בבוקר (יום ה׳) צפוי יו״ר האופוזיציה יצחק הרצוג לקיים מסיבת עיתונאים בנוגע ליעדיו בספספלי האופוזיציה. מפלגת העבודה, ובגרסתה המורחבת, תחת השם המחנה הציוני משופשפים היטב במהלכי אנטי. אם בעבר האופוזיציה היתה כמעט בלתי אפקטיבית, הרי שעם 59 ח״כים זה צבא קטן.

אחת השאלות הבסיסיות היא, האם הרצוג יכול לגרום לליברמן הקטן (6 מנדטים בלבד) לעבוד יחד עם שאר האופוזיציה. כלומר: הישבו זאב וכבשים יחדיו? האם עודה וליברמן יתאמו מהלכים? התסכים גלאון להקשיב לישראל ביתנו? הרצוג הוכיח בעבר שהוא מסוגל לאחד שורות באופוזיציה.

אך האם הוא יתקתק שיתופי פעולה גם עכשיו? כדי להפיל חוקים של הממשלה אין זה מספיק שהקואליציה לא תצליח לגייס את 61 חבריה. גם האופוזיציה צריכה לתפקד כגוף אחד ולכפות עוצר יציאות.