עדכוני המו״מ הכי אחרונים וחמים שיש לי, ואשר הם מעט מבלבלים:
– מקורות יודעי דבר סיפרו לי היום שהכניסה של שר החוץ אביגדור ליברמן לתוך הקואליציה החדשה-ישנה אינה חלקה. זה אמנם לא בגדר משהו חדש, כולם יודעים זאת. אבל האוירה סביבו היא כדלקמן: אופציית ההישארות מחוץ לממשלה ה 34 שרירה וקיימת. יש תחושה שאין מה להפסיד מישיבה באופוזיציה, אולי אפילו ההפך. הגישה המסוימת הזו מתבססת על הההנחה ש 6 מנדטים זה סף נמוך מאוד שאליו הגיע ליברמן רק בגלל פרשת השחיתות בה מעורבת פאינה קירשנבאום ושאם יתרחשו בחירות חוזרות, אפילו באופן מידי, מצבו של ליברמן ישתפר.
בתרחיש מן הסוג הזה, ממשלה הנשענת על 61 ח״כים – יהיה קשה מאוד להעביר תקציב ולהניע כל מהלך שהוא. המתנגד המרכזי לכך הוא משה כחלון, שאמר בעבר (או נאמר מטעמו) שלא יסכים להקים ממשלה צרה על בסיס של 61 ח״כים בלבד. ֿ
– בציר יהדות התורה-ליכוד: מבוי סתום. נציגי המפלגה עזבו את השיחות עם הליכוד. יהדות התורה למעשה שואפת לבצע Undo לכל השנתיים האחרונות. גיוס, גיור, קצבאות ילדים ועוד. רביב דרוקר פרסם את מסמך הדרישות המלא.
– ש״ס: נתק מוחלט של כמה ימים בין הליכוד לבין ש״ס ולכן יו״ר ש״ס אריה דרעי מכנס היום (יום ג׳) ישיבת סיעה דחופה.
– הבית היהודי שיגרו הודעת טראומה לפני שעה קלה: ״ סיעת הבית היהודי החליטה פה אחד כי המו״מ ימשך רק לאחר שינתנו תשובות בנושאי ליבה השנויים במחלוקת בתחומי חוקי המשילות מול מערכת המשפט, הבניה בירושלים, הרכב וחלוקת התיקים בממשלה ושירותי הדת״.
מה זה ״שירותי הדת״? הם לא מתעקשים על סגן שר בתיק הזה?
מה זה ״הבניה בירושלים״? האם הבית היהודי מסתפקים בהמשך הבניה בירושלים ויתנו ידם להפסקת הבניה בשאר השטחים? בהבהרה שנשלחה בקבוצת הווטסאפ של הבית היהודי נאמר שמדובר בדרישה שהבניה לא תוקפא בכל מקום.
– כולם ראו את הפרסום של עמרי נחמיאס עם צוות המו״מ, בו נוטלים חלק נתן אשל וזאב אלקין (מטעם הליכוד) ומשה ליאון מטעם ישראל ביתנו.
מי הוא האדם הרביעי עם הגב למצלמה? היום ביררתי ונודע לי שמדובר בשמואל חייק, מטעם ישראל ביתנו. הנה כתבת עבר על איש הסוד של הימין. חייק הוא איש עסקים ישראלי שחי שנים רבות בבריטניה וככל הנראה עוסק רבות בקשרים או מינויים במסגרת המוסדות הציוניים (הסתדרות הציונית ועוד)
– מה קורה במחנ״צ? יושבים בשקט וממתינים. הרצוג ולבני ממעטים להתראיין. גורמים יודעי דבר שם מעריכים שהמצב המדיני בפתח הממשלה ה 34 מסוכן ומעורער. יש מצב שלוח הזמנים המדיני, מהלכי הפלסטינים במועצת הבטחון וב ICC יהיו מהירים. ככל הידוע להם, ראש הממשלה נתניהו מוטרד מן הנושא מאוד וחושש מהתפתחות שלילית.
מקבץ הודעות לעיתונות/יחסי ציבור
– יו”ר “אמונה”, ליאורה מינקה, פנתה במכתב דחוף אל ראש הממשלה ואל חברי סיעת “הבית היהודי” בעניין ייצוג הולם וראוי בוועדה למינוי דיינים, וכן בקבינט המדיני-בטחוני: “שנים ארוכות אנו מנהלות מאבק ציבורי לבחירת דיינים בעלי השכלה כללית ותפיסת עולם רחבה, כזו המעורה בחברה הישראלית, ולא מתבדלת הימנה. הזירה הזאת חשובה מדי, ואסור להפקיר אותה באופן בלעדי בידי החרדים. לכן לא ניתן להשלים עם החזרת הגלגל אחורנית והעלמתו של הקול הנשי, החשוב והחיוני כל-כך, מה גם שלפחות מחצית מן המתדיינים בבתי הדין הללו הן נשים”.
יו”ר “אמונה” אף מביעה חשש מפני הרחקת נשים מן הזירה הביטחונית והמדינית, אם לא תהיינה בסופו של דבר נשים בקבינט המדיני בטחוני.
– ח״כ עליזה לביא (יש עתיד) פונה לשר הכלכלה היוצא ומבקשת ממנו ״טרם עזיבתך את משרד הכלכלה עצור את מדיניות היד הקלה בפיטורי נשים בהריון. לא מרפה מדרישתי להתייחסותך לנתון החמור: 80% מהבקשות לפיטורי נשים בהריון מאושרות ע”י משרד הכלכלה. יש לתת את הדעת על מסקנות הוועדה שהתקיימה בנושא ולקדם את הנושא בהקדם”
– יאיר שמיר: הכישלון בבחירות- תוצאה של מדיניות ליברמן שנכשלה. לראשונה מאז הבחירות, מדבר יאיר שמיר על כישלון ישראל ביתנו בבחירות ואומר ברדיו גלי ישראל כי האסטרטגייה שננקטה היתה לא נכונה. “התוצאה מלמדת שהאסטרטגיה לא נכונה. במבחן התוצאה, התוצאות לא טובות”. בראיון עם מנחם הורביץ ברדיו גלי ישראל, שר החקלאות יאיר שמיר מדבר לראשונה על המפלה בבחירות של מפלגת ישראל ביתנו ותולה את ההאשמות ביו”ר המפלגה איווט ליברמן.
הלוואי וליברמן לא ייכנס לממשלה, ובהתאם לכישוריו הפוליטיים המדהימים שלו בכל הנוגע לתחזיות, הוא יחוסל סופית בפעם הבאה. יש לי תחושה הולכת וגוברת שליברמן לגמרי מנותק מהמציאות.
לגבי כל הטראומות והפיצוצים במו״מ – הרי זאת המסורת של המשבר של הרגע האחרון, אין חדש כאן. כולם מנסים לסחוט עוד קצת עד הרגע האחרון, אבל נראה מי ימצמץ ראשון.
אכן, אם לא יהיו נשים בקבינט המדיני-בטחוני, זה ישפיע מהותית על מעמד הנשים במדינת ישראל, שכן ידוע שמעמד האישה בישראל יקום וייפול על השאלה האם גילה גמליאל תכהן בקבינט או לא, שהרי בלי האינפוט החיוני שלה, כיצד יידעו שם מה להחליט…
מסתבר שאף פעם לא מיותר לחזור ולציין שמתן ג’וב לעסקנית כזו או אחרת, לא משנה כהוא-זה לגבי מצבן ומעמדן של הנשים במדינת ישראל, אלא אך ורק לגבי אותה עסקנית. כשם שגורלם של תושבי אשקלון לא ייחרץ לשבט או לחסד לפי התיק שיקבל גלעד ארדן, יליד העיר, כך גם נשות ישראל יכולות לנשום לרווחה, ולהניח ששאלת ישיבתה או אי-ישיבתה של עסקנית כזו או אחרת בקבינט המדיני-ביטחוני, היא סוגייה שאמנם משנה מאוד לאותה עסקנית, אבל היא לחלוטין ובאופן מוחלט, חסרת חשיבות לגבי מעמד האישה. העובדה שיש עסקניות שמתמחות בלדחוף את הנושא הזה, קשורה יותר בקליקות אנ”ש קטנות שדואגות זו לזו, מאשר באיזשהו עניין בקידום מעמד האישה.
הגורמי יודעי הדבר במחנ”צ המבשרים לנו על הצונאמי המדיני הממשמש ובא (יותר נכון, מתפללים לבואו של הצונאמי המדיני), מנפנפים באיום המשעמם הזה כבר ארבעים ושמונה שנים, שמצד אחד מרשים אותנו בכך שהוא מגלה לנו את אמריקה, שבאירופה יש כאלה שלא אוהבים יהודים, ואנחנו זה הדרך הכיפית ביותר להסוות אנטישמיות; ומצד שני, בכל פעם מחדש לא מצליח להביא אותנו ליזום מהלכים של התאבדות לאומית (כל המהלכים האדיוטיים בסגנון אוסלו, לא באו בעקבות לחץ חיצוני, אלא היו יוזמה ישראלית הזוייה).
אני יודע שעבור השמאל, לחץ חיצוני הוא ערכאת ערעור שנייה על תוצאות הבחירות (אחרי בג”ץ, כמובן), אבל כאן המקום להזכיר שוב את הקטע הזה של העם החליט ודמוקרטיה, וזה. אפשר פשוט לקבל את בחירת הציבור, ולא לנסות לחתור תחתיה באמצעות קריאות הושיעו לגורמי חוץ (או לגורמים לא נבחרים מבפנים).