השבוע האינטנסיבי של המו״מ. הדברים יהיו חייבים להיסגר כולל המערכה הסופר-חשובה שמדירה שינה – מי יהיה שר הדתות הבא?
יום שבת, 25 באפריל
בוושינגטון: ארוחת הערב השנתית של איגוד עיתונאי הבית הלבן, כולל הבדיחות הכתובות מראש לנשיא, הצחוקים, הירידות. מחר בבוקר יהיו חומרים זמינים לכל התכניות טוק-שואו בעולם להריץ. בלינק של סיאןאן, קיבוץ צחוקים מן העשור האחרון.
יום א׳, 26 באפריל
אין ישיבת ממשלה
10:00, ירושלים: נשיא המדינה ראובן ריבלין ייפגש עם ראשי ועד הפעולה הארמני בארץ לציון יום השנה לטרגדיה הארמנית. נשיא המדינה וקונסול הכבוד של ארמניה בישראל, דלוג’ מומז’יאן יישאו הצהרות קצרות. בפגישה ישתתפו נציג הפטריארכיה הארמנית בישראל, הפטריארך נורהאן מאונוג’יאן, נציגי העדה הארמנית לצד אנשי רוח.
14:00 בהרצליה: האם התקשורת כשלה בסיקור הבחירות עם ליאור חורב, איילה חסון, אודי סגל, נדב פרי. פרטים כאן.
יום ב׳ 26 באפריל
לא בדיוק פוליטי, אבל מעניין: מילים ומילונים, ערב עיון לזכר איש התשבצים וחבר האקדמיה ללשון עברית אברהם בן-שושן. בירושלים, פרטים מלאים כאן.
יום ג׳, 27 באפריל
המאבק לתחבורה הציבורית לא פסק. בישראל חופשית מתארגנים להמשך פעילות. מסתמן שיהיה להם את אותו השר, ישראל כץ, להמשיך מולו. כל סטטוס מתריס שלו, מועיל (בהפוך על הפוך), כי הוא מאפשר להשאיר את הנושא חם חם בשיח הציבורי. פרטים על המפגש, כאן.
יום ד׳, 28 באפריל
יום עיון בבית הנשיא בנושא: המשפט החוקתי בישראל בהסתכלות לעבר, להווה, ולעתיד. האירוע המרכזי של יום העיון, יהיה שיחה בהנחייתה של פרופ׳ סוזי נבות ובהשתתפות נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק והנשיא ראובן ריבלין. הנושא החוקתי, אשר קרוב מאוד לליבו של הנשיא ריבלין יתמקד בנושא כבוד האדם. תזמון יום העיון מעניין ביותר, במיוחד לאור הצעות החקיקה המועלות במסגרת המו״מ הקואליציוני ובראשן הדרישה (ח״כ בתוך הליכוד כמו יריב לוין ואחרים וכל מפלגת הבית היהודי) לבטל את פסקת ההתגברות של ח״י כו״ח, אותה הפסקה המאפשרת לשופטי העליון לבטל חוקים בלתי מידתיים. בין המוזמנים ליום העיון: שופטי ונשיאי העליון לדורותיהם, בכירי משפטנים, נציגים מן הרשות המחוקקת והמבצעת, נציגי אקדמיה והחברה האזרחית. אורחת הכבוד: נשיאת בית המשפט העליון הקנדי בברלי מקלקין. אם זכרוני אינו מטעני, מלימודי המשפטים שלי, שופטים עליונים ברחבי העולם, כולל בקנדה נהגו להלל ולשבח את שיטת מינויי העליון בישראל.
(* זוכרים את הקיטורים בימין/ליכוד על ההתערבות של הנשיא התשיעי שמעון פרס בתהליך המדיני? אמממ. ריבלין עוד יעשה להם בית ספר שם בימין. אמנם לא בנושא המדיני, אבל כמעט בכל דבר אחר)
תנועת התעוררות הירושלמית חוגגת שבע שנות פעילות. יכבדו בנוכחותם את האירועים: ח״כ פולקמן, שפיר ועוד. פרטים על האירועים כאן.
יום ה׳ 30 באפריל
המועד האחרון להגשת מועמדות לקרן פרס יו״ר הכנסת לאיכות חיים, והשנה הפרסים הם עבור עשייה בתחומים: (1) פעילות למען קידום ההבנה ודו-הקיום בין יהודים וערבים ושמירה על זכויות אדם (2) פעילות למניעת אלימות בחברה למען הצלת נפשות.
יום ו׳, 1 במאי
אירועי חג הפועלים, ה 1 במאי. בתל-אביב, בירושליםץ
הסוגייה מי יהיה שר הדתות היא סוגייה שכדאי מאוד שתדיר שינה דווקא מהמחנה הנאור. שר הדתות הבא יוכל לפעול לשינויים ביחס לעגונות (בן דהן חולל מהפכה בעניין), לבטל את השינוי המצויין בסוגיית אזורי הרישום לנישואין, להחזיר אחורה את מהפכת הגיור, ועד ועוד.
השמאל, שנוהג לספר לנו כל הזמן על שנאתו את הכפייה הדתית, מפגין יכולת מדהימה להשלים עימה, ובלבד שהסרוגים יסבלו. רבבות החילונים שיסבלו גם הם, מעניינים אותו כשלג דאשתקד, וחבל. ראוי מאוד שהסוגייה הזו תדיר שינה מעיני המתיימרים לנאורות, שכן יש לה השפעה מכרעת על איכות החיים של כולנו.
אין לי מושג לגבי זכרונך, אבל שיטת מינויי העליון בישראל בוודאי שתזכה לשבחים מצד אנשים שהיו רוצים גם הם למנות את החברים שלהם…
שיטת המינויים לשפיטה בישראל אכן זוכה לשבחים מצד אנשים שהיו יכולים להרוויח ממנה (שופטים עליונים, שהיו רוצים למנות את הקולגות שלהם), והשמאל הישראלי, שיודע שהיא מבטיחה את הנצחת המצב הגרוטסקי הקיים של מיעוט זניח, מתנשא, מנותק, ומשוכנע ללא בדל של סיבה עניינית, בעליונותו המוסרית על כל השאר – להמשיך להיות ערכאת ערעור על רצון הבוחר הישראלי, שמתעקש להצביע ימינה, למרות שהסבירו לו פעם אחר פעם שזה אסור ושזה מסוכן.
כנס בהשתתפות הפוליטיקאי הותיק אהרן ברק, ושל הקיסר פומפוזיוס השני לבית ריבלין, לא ממש מבשר על דיון רציני בסוגיות של משפט חוקתי. פומפוזיוס, כידוע, חשב ואמר בדיוק ההיפך ממה שהוא אומר היום, כאשר היה ח”כ מן השורה, ולאורך רוב דרכו הפוליטית. הוא חשב שהאקטיביזם השיפוטי הוא דבר לקוי ובעייתי, ורק בקדנציה הקודמת, עת ניסה עת ניסה לגייס את תמיכת השמאל לבחירתו כנשיא, הוא הפך עורו.
ריבלין וברק הם שני עדי האופי הטובים ביותר לשאלה למה השיטה הזו דפוקה, מושחתת ומשחיתה. ברק הוא האיש שפסל את פרופ’ גביזון “כי יש לה אג’נדה”, ועסק בדילים מדילים שונים, כדי למלא את העליון בכל מיני כפילים חיוורים שלו, מבחינה אידיאולוגית (שכן ידוע שאקטיביזם שיפוטי אינה אג’נדה אלא תודה משמיים).
באשר ל”בי”ס שריבלין יעשה לימין”, ולשמחה לאיד העולה מהביטוי הזה: צר לי, אבל דמוקרטיה מתוקנת היא כזו שבה בעלי תפקידים טקסיים, שלא נבחרו בידי הציבור, מרחיקים עצמם מהתערבות בתחום הפוליטי, גם אם זה נוח לצד כזה או אחר. בבריטניה, המלכה לא פועלת למען הלייבור או השמרנים, ומלך דנמרק לא מתערב בבחירות שם (תבדקי בבורגן…).
הטרחנות האינסופית של ריבלין, הגם שהיא פחות מעיקה מפרס הבלתי נסבל בעליל (לקח לשמאל כמעט 70 שנות קריירה פוליטית עד שהתחילו לשים לב שמסתובב המון כסף בסביבתו של איש הציבור המופלא הזה, הא?…), היא עוד סיבה לצורך בביטול המוסד הבזבזני, המטופש והמיותר הזה. אני מאחל לו שימשיך לחבב עצמו על התקשורת – ידוע שזו ערובה מצויינת לאהדה ציבורית, ולראייה הבחירות האחרונות…
להזכירך, את המהפיכה (אם אפשר לקרוא לה כך) של הרב בן-דהן ביחס לעגונות, הוא התחיל עוד בתור מנהל בתי הדין הרבניים בישראל. שם הוא עסק בנושא במשך 20 שנים, תחת שרי דתות מהשמאל ומהימין, חרדים, דתיים וחילונים…
כנראה שהשמאל פה בארץ מפוכח יותר ממה שנדמה לך. כל מי שמבחין במגמה הדמוגרפית מבין שלהילחם בכפייה הדתית זה כמו להילחם בתחנות רוח… מדי כמה שנים עשוייה לקום פה ממשלה בלי חרדים ואז המפד”ל תרשה לממשלה להעביר שינוי קוסמטי או שניים ביחסי דת-מדינה, ונוכל להתמוגג מ”המהפיכה”, אך לאורך זמן ברור שהמגמה היא של התגברות הכוחות הדתיים והחרדים ואי אפשר להאשים אותם שהם “מחזירים אחורה מהפיכות”. זה רצון הבוחר…
המגמות הדמוגרפיות ברורות ובכל זאת לא הייתה שום חוק של כפייה דתית משנות ה- 80, להפך החילון של המרחב הציבורי מאוד התרחב. המפלגות החרדיות הגיעו לשיא ב- 99 ומאז במגמת ירידה. נניח לש״ס שמקבלת קולות מאנשים שאינם חרדים, יהדות התורה קיבלה רק 6 מנדטים. החרדים איבדו את ירושלים בבחירוצ המוניציפליות ב- 2008 ולא השיגו תוצאה יותר טובה למרות שיעור ההצבעה היותר נמוך ב- 2013.
כנראה שהמציאות קצת יותר מורכבת מ״מגמות דמוגרפיות״.
טוב, נחכה ונראה עד כמה המציאות תהיה מורכבת בעוד 15 שנים…
נו, אז בן דהן הוא גורם חיובי במשרד הדתות, לא כן?
ללעוד לשאלה מי יקבל את המשרד החשוב הזה, נראה תמוה להפליא, בטח כאשר מדובר במי שתומך בקידום מעמד הנשים, וביתר ליברליזציה בשירותי הדת בארץ.
נו, חיובי, שלילי, זה עניין סובייקטיבי. אלא אם כן מדובר על חלקיקי אטומים… הנקודה שלי היא שאמנם זהות השר היא מרכיב מכריע במדיניות המשרד אך תמיד יהיו סמנכ”לים ומנהלי אגפים שיצליחו לקדם את האג’נדות שלהם. במיוחד שהם די קבועים שם והשרים מתחלפים כל שנתיים בערך…
לא שאלתי על עניין אובייקטיבי, אלא התייחסתי לתפישה החילונית הממוצעת – עבורם בן דהן הוא גורם חיובי (בכל הנוגע לגישתו לנשים, למשל), שן הוא מייצג תפישה מתחשבת יותר מזו של המפלגות החרדיות – ועל כן ההתייחסות המזלזלת לשאלה מי יכהן כשר, בעיקר כשהיא נכתבת ע”י מי שמחשיבה עצמה לפמיניסטית – נראית לי תמוהה.