לראשונה בישראל: שלוש נשים בראשות השמאל מרכז

לראשונה בישראל, שלוש מפלגות המייצגות את המרכז והשמאל מובלות על ידי נשים. אחרי ניצחונה של ח”כ זהבה גלאון היום, ולמרות שמרצ היא בין המפלגות הקטנות בכנסת עם כוח מוגבל, נפל דבר בפוליטיקה הישראלית. איני זוכרת שום שלב בהיסטוריה של המפלגות בישראל, שבראשן של כמה מפלגות במקביל עמדו נשים.

יותר מאשר הדבר מעיד על השמאל-מרכז הפוליטי, שהשכיל והצליח לטפח נשים למנהיגות, הטריו ליבני-יחימוביץ’-גלאון מציב מראה לצד הימני של המפה הפוליטית.

איפה הנשים שלהן? איפה המנהיגות? לליכוד ולמפלגות הדתיות והלאומיות יש בכלל חזון בתחום הזה?

בש”ס, יהדות התורה, והאיחוד הלאומי, הנושא לא נמצא כלל על סדר היום. בבית היהודי-מפד”ל מסתובבים ומחפשים דמות נשית שתשתלב אצלם ושווה לראות אם ימצאו ואם יתאמצו לשבצה במקום ריאלי. ואני שואלת אותם, אם כבר, אז למה רק אחת?

****

יאיר לפיד שלח הערב דף מסרים לפעיליו. והוא מובא כאן בהמשך הפוסט במלואו. מה אפשר ללמוד ממנו? שלפיד לא מתכוון, לפחות בשלב הזה, להתמקד בנושאים מדיניים ולאומיים, אלא בתחומי רווחה, כלכלה וחינוך. זה אולי יפה מאוד, מבחינתו, אבל אני חושבת, שמפלגות חברתיות, שמתעלמות מן המצב המדיני, מן המצב של תושבי השטחים (אם כבר רוצים לדבר רק על כלכלה, אז אולי דברו גם על העדר מינימום של רווחה ותשתיות של תושבי השטחים?) מפספסות ציבור בוחרים גדול.

נראה שאני כמעט דעת יחיד בעניין הזה. רוח התקופה היא התלהבות מן הפוקוס החדש הזה, עיסוק בנושאים החברתיים. בזירה הפוליטית, מי שעושה זאת, טומן את ראש בקופסת קוטג’. על כל פנים, אני לא הייתי מצביעה לאף מועמד/מפלגה שלא מצהיר עמדות ברורות ונחרצות בנושא המדיני.

בינתיים, הכתב הבכיר של ידיעות אחרונות, נחום ברנע, אומר שידיעות אחרונות יצטרך לוותר על “הנכס” יאיר לפיד, מתישהו (“במוקדם או במאוחר”).

והנה דף המסרים עצמו.

דף מסרים מספר 1:

 שלום לכולם, חלק מכם בקשו דף מסרים שיעזור לכם בשיחות עם מתלבטים. הנה כמה מסרים פשוטים וברורים:

 למה יצאנו לדרך?

מפני שכך אי אפשר להמשיך. למעמד הביניים – הציבור היצרני של מדינת ישראל – נמאס מיוקר המחיה, מזה שכל הנטל נופל עליו, מכך שציבורים שלמים במדינה חיים על חשבונו, ומן העובדה שהוא זה שנושא על גבו את המדינה אבל קולו אינו נשמע.

 מי אנחנו?

אנחנו המפלגה שבאה לייצג את מעמד הביניים. אנחנו קבוצה של ישראלים שהחליטו לעזוב משרות נוחות ואת חייהם הנוחים כדי להיאבק למען דבר שאנחנו מאמינים בו. המפלגה הוקמה מפני שהמעמד היצרני במדינת ישראל – משלמי המיסים, העובדים, המתגייסים לצבא ומשרתי המילואים – הפך להיות הציבור היחיד במדינת ישראל שאין לו ייצוג אמיתי. כשאנחנו שואלים “איפה הכסף?” כוונתנו היא שאנחנו שמחים וגאים להיות הציבור שמשקיע הכי הרבה במדינת ישראל, אבל אנחנו רוצים גם לדעת שהמדינה משקיעה בנו. במה אנחנו רוצים שהכסף שלנו יושקע? בחינוך, בדיור בר–השגה, בבריאות, במשטרה, ברווחה ובצמצום יוקר המחיה. ובמה לא? בממשלות מנופחות, במפלגות סקטוריאליות, בסחטנות קואליציונית ובתספורות לטייקונים.

 מה אנחנו מתכננים לעשות?

התוכנית שלנו מורכבת ונוגעת לכל תחומי החיים בישראל, וטובי המומחים בישראל שוקדים עליה, אבל הנה עיקרי הדברים:

אנחנו נשנה את שיטת המשטר כדי שהיא תאפשר משילות, צמצום הבירוקרטיה והשחיתות השלטונית.

אנחנו נפעל לביטול חוקי האפליה כמו חוק טל וחוק נהרי, נקים מנגנון לשירות אזרחי ונעודד יציאה לעבודה בקרב הציבור החרדי והערבי.

אנחנו נדאג לכך שלא תוקם עוד במדינת ישראל ממשלה מנופחת ובזבזנית של 40 שרים וסגני שרים (והנה הבטחת הבחירות הראשונה שלנו: לא יהיו אצלנו שרים ללא–תיק!).

אנחנו נפעל לשינוי סדרי העדיפויות במדינה, כדי שמפלגות הקואליציה השונות לא יוכלו לסחוט את התקציב והוא יוקדש לטובת האזרחים.

 למה דווקא אנחנו?

אנחנו המפלגה היחידה שיכולה להביא קולות גם מימין וגם משמאל. מעמד הביניים נמצא גם בליכוד ובישראל–ביתנו, אבל הם לעולם לא יצביעו למפלגת העבודה, גם כי שלי רדיקלית ושמאלנית מדי וגם מפני שזוהי מפלגה מסואבת ומיושנת, ובוודאי שלא יצביעו ל“קדימה” שנראית להם בצדק כחבורה כושלת של פוליטיקאים מהסוג הישן.

 מה המטרה שלנו?

המטרה שלנו היא להגיע למספיק מנדטים כדי שנוכל לקבוע את סדר היום של הממשלה הבאה. הנסיון מלמד שעם 15-20 מנדטים נוכל לשחרר את הממשלה הבאה מהסחטנות הקואליציונית ולגרום לה לפעול למען מה שחשוב: הקטנת הממשלה, שינוי הקריטריונים וסדר העדיפויות כדי לתת קדימות לדיור, חינוך, בריאות, בטחון פנים וצימצום יוקר–המחיה.

 כמה עובדות:

עובדה: בממשלת ישראל יש יותר שרים וסגני–שרים מאשר בממשלת צרפת וגרמניה ביחד.

עובדה: למעלה מ-50% מתלמידי כיתות א‘ השנה הם חרדים או ערבים. אין לנו דבר נגד חרדים וערבים, אבל מה יהיה בעוד 12 שנה כשהם יגיעו לגיל הגיוס והעבודה?

עובדה: שר החינוך הנוכחי הוא שר החינוך העשירי ב-15 השנים האחרונות. שיטת המשטר הנוכחית אינה מאפשרת משילות ויציבות שלטונית.