הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
ביש עתיד משלמים תקופה נוחה יחסית בקמפיין, מכים על חטא בעניין מערכת היחסים עם החרדים, מחזיקים את עצמם היטב היטב שלא לתקוף חזרה את משה כחלון וחולמים על סחף הבוחרים של עשרת הימים האחרונים.
אתחיל מהסוף: כמה ימים אחרי שהלכתי לראות את לפיד בשטח (כפר סבא), מדבר עם הבוחרים נעזרתי בבכירים במפלגה בשיחות רקע כדי להבין לאן הם חותרים. הם לא ימליצו על נתניהו, נאמר לי (וזה ממילא נאמר בגלוי), אבל מצד שני, לא בטוח שימליצו על הרצוג. איך אפשר לדעת מה יהיו המספרים? ומה אם יהיה סחף גדול של הרגע האחרון ולפיד שוב ישיג מספר רב של מנדטים?
ביש עתיד הם משקיעים את כל הזמן והאנרגיות במפגשים פנים אל פנים, ובכירים במפלגה (עליזה לביא, אלעזר שטרן, שי פירון) שמים דגש משמעותי על שיח עם קבוצות קטנות ומובילות של צעירים במגזר הדתי-לייט. מישהו שם, ככל הנראה אמריקאי העונה לשם מארק מלמן (הסוקר!!) זיהה תזוזה מתונה, מן הבית היהודי החוצה. קבוצות של אנשים ששיח האנטי-ציוניזם הרגיז אותם. שהקמפיין הנגטיבי הבריח אותם. הליכוד מאוס בעיניהם ויש עתיד הפכו לזירה ראויה. לפיד התייצב לימין, ואנשיו חוזרים לבסיס של המסרים של המפלגה: חינוך, רווחה, בריאות.
״אי אפשר להיות מנהיג בישראל תוך צמיחה על שנאת חרדים״ אומרים בתוך יש עתיד והדברים גם נאמרו בפורום פנימי עם יאיר לפיד ״מנהיג חייב להיות בלתי-מגזרי. הציבור המסורתי הוא עצום בישראל וזה לא ישתנה לעולם״. החרדים, בראשות ליצמן, ממשיכים להצהיר שלא יכנסו עם יש עתיד לממשלה ואם תוקם בישראל ממשלת ימין או ממשלת אחדות, הם יהיו בפנים וזו היא אכן אפשרות סבירה.
מהלך נוסף, החלטת קמפיין מושכלת שמקפידים עליה ביש עתיד, היא: לא לתקוף את משה כחלון בשום פנים ואופן. ״אנחנו מחזיקים את עצמנו ממש חזק. לא עונים לו בכלל. מכריחים את עצמנו״. ובכן, בינתיים, הקמפיין הפוזיטיבי עובד היטב, אבל אף אחד לא יכול לנבא בשלב הזה אם זה הפוזיטיביות הזו תלך לאופוזיציה או לישיבה בממשלה.
המדור לפניות האזרח הקטן
המפגש בכפר סבא היה מעניין. על אף שראיתי בכתבות טלווזיוניות את האירועים ההמוניים. על אף שגם אצל הרצוג או כחלון יש אירועים רבי משתתפים, בכל זאת, אצל יאיר לפיד נוצר משהו אחר. יש שם אוירה של המדור לפניות האזרח הקטן.
לקראת סיום המפגש שלו עם תושבי כפר-סבא נעמדה אישה אחת מן הקהל ובקול דרמטי ובפני 1000 איש שטחה סיפור אישי כואב. אירוע אלים שאירע לה. לפיד, רק כמה דקות קודם לכן ביקש מן האנשים לשאול שאלות ולא לשאת הצהרות, נאלם על הבמה. מה ניתן להשיב לה? הוא הקשיב והאישה מן הקהל המשיכה ותיארה את האלימות שחוותה. כמה דקות לאחר מכן היא עזבה את המקום, ועל אף שלפיד הציע לה לגשת לדבר עם הצוות שלו בסוף האירוע היא כבר לא היתה שם.
אך כ 30 איש אחרים ניגשו אליו. אישה אחת מתלוננת על שינויי חוק המזונות, אדם אחר מצביע על בעיות בשיווק נדלן ביישוב צופית, אחרת אומרת שחוק חינוך חינם מכביד על האזרחים. ואחריה מדברת עובדת רווחה ממוסד לחוסים מן האיזור, בחור שאומר שלא ניתן לחסוך, ולא ניתן לקנות דירה. וכך זה נמשך ונמשך במשך שעה וחצי. כל אחד מגיע עם שאלה וכולם רוצים תשובה.
לדברי הצוות של יאיר לפיד, כך הוא ממלא אולמות בכל ערב והתופעה כבר מוכרת מן הבחירות הקודמות וגם בבחירות הנוכחיות שודרה במקומות רבים. אז הלכתי לראות במו עיני, ויצאתי תמהה. האם האנשים הנבונים האלה חושבים באמת, באמת, שיאיר לפיד מסוגל לפתור להם את כל הצרות? בחלל פתוח (וקר מאוד) של מרכז כנסים בכפר סבא, לא שאלו שאלה אחת על המלחמה שהיתה פה בקיץ האחרון, גם לא על איראן ובטח לא על יחסי החוץ של ישראל. רק הפנסיות, בתי החולים, המורים, ההורים.
לפני כמה שבועות נסעתי לחוג בית של פרופ׳ מנואל טרכטנברג. האחרון טוען לתיק שר האוצר. גם לפיד רוצה במשרה בממשלה הבאה ובהמשך השבוע, נהגתי לקרית גת, בעקבות גלעד ארדן, הפוליטקאי הבכיר ביותר בליכוד אחרי נתניהו, ומי שעשוי להיות שר אוצר מטעם הליכוד, אם הליכוד תמשיך להיות מפלגת השלטון. ואפרסם על כך פוסט נוסף בנפרד.
לפיד חוזר על אותם הטקסטים בכל מקום. כך נהוג גם בארה״ב. קוראים לזה Stump Speech. אין סיבה להחליף את נוסח הנאום כולו במעבר בין עיר לכפר. ואפשר גם לנגן את זה בפני הציבור בסגנון הסיפורי-עלילתי המפורסם של יאיר לפיד.
לפיד: ״חודשיים לפני פירוק הממשלה הזמינו אותי לישיבה במשרד ראש הממשלה. כשנכנסתי חיכו לי בפנים ישראל כץ, נפתלי בנט, אורי אריאל ונתניהו….״
לפיד: ״רגע, את מי שכחתי?״
מתנדב צוות יש עתיד, אחראי הגברה (סמוך אליו ישבתי) בליפסינקינג לוחש-אומר את הטקטס: ״כן. שכחתי את בוגי. גם בוגי היה שם״
לפיד על הבמה: ״בוגי, שכחתי את בוגי״
לפיד: ״הם הוציאו תכניות והראו לי שהם רוצים באמצע שנת תקציב להעביר 300 מיליון ש”ח לכבישים עוקפים בתפוח ומבני ציבור באיתמר ויצהר. …״
אבל לפיד יודע שהבחירות הן על הנושאים הכלכליים. והוא חוזר ואומר שדווקא את תיק האוצר הוא ירצה. לפיד זכה לקיתונות של ביקורת, במשך כל התקופה הקצרה בה כיהן כשר אוצר, והוא עצמו הודה, מספר רב של פעמים, שלקח לו זמן עד שנכנס לעניינים. ובכל זאת, הציבור בעל הזכרון הקצר, ממשיך לרצות לראות את לפיד בצמרת המדינה.
איך מסבירים את הפער הזה? את הלעג הרב לו זכה לפיד במהלך כהונתו? את הכסאח מכל עבר על תכנית אפס-מעמ שהיתה אמורה, לפי לפיד, להתחיל להתיר את סבך משבר הדיור?
הסיבה לכך (לדעתי) שהציבור מוכן לסלוח ללפיד וממשיך להגיע בהמוניו לאירועים שלו, לבקש ממנו שיפתור בעיות, לשטוח בפניו את המצוקות – היא שלפיד עומד בפני הציבור ויודע להתנצל. לא על כל דבר, לא בכל מחיר, אבל בניגוד לליכוד – בדל של חרטה לא שמעו שם על האופן בו שילמו עובדי בית הראש הממשלה מכיסם על הוצאות זוטרות או ברמה הלאומית, הליכוד ונתניהו לא מתייצבים בפני הציבור ומסבירים מה ארע עם שוק הדיור, איך על משמרתם זינקו כך מחירי הנדלן.
אצל לפיד, זה משהו אחר.
1000 איש בכפר סבא, יום א׳, 22 בפברואר
לפיד בשיחה עם הצוות המקומי בסיום המפגש הרחב. אחד הנוכחים שואל את לפיד מדוע אינו רואה את עצמו כמועמד להרכיב את הממשלה, ולפיד משיב לו שזה לא ריאלי כרגע
בכפר סבא. תושבת מקומית מסבירה ללפיד שחוק חינוך חינם הוא אחד הדברים היקרים ביותר שהורים צריכים לשלם
אין ספק שלפיד הוא קמפיינר מעולה עם כריזמה אישית גדולה שסוחפת רבים (הרבה נשים כמובן).
לזכותו ייאמר שהוא הכריח את כל ראשי המפלגות לעבוד בעצמם בשטח הרבה יותר חזק.
טל, יש לי טענה כנגד התקשורת שמאוד מאוד תומכת בו. הוא זוכה לזמן אוויר רב אך לא מתקילים אותו כלל לגבי הדעות המדיניות שלו. למה זה? מדובר באדם שרואה את עצמו במפורש כראש ממשלה עתידי. אם הוא בעד היפרדות מהפלסטינים בהסכם אז הוא בעצם מפלגת עבודה ב׳ ולא יותר. אם לא אז הוא מפלגת ליכוד ב׳.
למה התקשורת לא עזבה את כחלון עד שהוא הציג את הדעות המדיניות שלו ואילו ללפיד עושים הנחות?
האם זה בגלל שבטלויזיה יש הרבה נשים מנחות שמאוהבות בו בסתר?
בהקשר של הדעות המדיניות אין מה להשוות בין לפיד לכחלון. כחלון מדבר במתק שפתיים שידבר למחנה המשותף הכי רחב שאפשר, עם כל דיבורי “אני כמו בגין” ודיבורי ה”אני לא אמסור שטחים אלא אם אני אמסור שטחים”
לפיד לעומת זאת הרבה יותר קונקרטי, עם גישת ה”אני רוצה להיתגרש מהפלסטינים”. הדעה שלו על משא ומתן, גושי התיישבות וכיו”ב ברורה. גם את מרצ, הרשימה המשותפת, יחד והבית היהודי אף אחד לא מתקיל בנושא המדיני.
לפיד גם מצניע מאוד את רצונו “להתגרש מהפלסטינים”. הרי גם מרצ ומפלגת העבודה אומרות שהן רוצות להתגרש מהפלסטינים. מכאן נובע שהוא שייך למחנה השמרל מבחינה מדינית וגם מבחינה כלכלית הוא דומה יותר לשמאל מאשר הימין.
אז שיפסיק עם השקר ש”אנחנו מפלגת מרכז”.
הציבור מטומטם. נתתם קרדיט לבחור יהיר ושחצן בצורה הזויה, הוא נכשל והוכיח שהוא איש של דיבורים ולא של מעששים.
.למה לבחור בו שוב?