הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
נסעתי עם יו״ר הרשימה המשותפת איימן עודה לניחום אבלים בכפר חורה. בתחילה קבענו לשבת לפגישת רקע בבית ציוני אמריקה בתל-אביב.
״לא תצליחי להפוך אותי לציוני באמצעות קפה בתל-אביב׳׳ צחק עודה בטלפון כשהתקשר לבטל. הסביר שהוא חייב לנסוע לניחום אבלים בכפר חורה בדרום, ומאחר ולוח הזמנים דוחק ואני הייתי נחושה לקיים את פגישת ההיכרות הנ״ל הצעתי לתפוס טרמפ ולהכיר בדרכים. וכך היה.
בחודש ינואר, בועידת חד״ש בנצרת, חלף עודה על פני. מכר ערך ביננו היכרות. ״חשבתי אז, כשלחצתי לך את היד בנצרת, שח״כ מוחמד ברכה ימשיך לעמוד בראש הרשימה שלכם לכנסת, ושההיכרות איתך אינה כה חשובה״ סיפרתי לעודה בזמן הנסיעה לדרום. ״את רואה״ עודה השיב ״גם אני לא חשבתי אז שאני אעמוד בראש הרשימה, ועוד כשאנחנו בשיאו של מהלך היסטורי״.
בכניסה לאוהל הניחומים עמד בנה של אחת ההרוגות. אדם בגיל העמידה, בלבוש פשוט. הוא לא היה בן המתפללים, גם לא ישב עם המנחמים. פשוט עמד והסתכל על ההתרחשות. עודה ניגש ודיבר איתו, אך אני, שאיני מבינה ערבית, חשבתי שהוא משוחח עם אדם סתם. לא חיבוק, לא היצדמות, לא דמעות, לא קריאות. לא ידעתי שזה האיש האבל.
אוהל המנחמים היה ברובו ריק והחימום הופץ מתוך גרילרים נמוכים של נירוסטה, מלאים בפחמים. אחרי כמה דקות, הסתיימה התפילה במבנה סמוך והאוהל התמלא באנשי הכפר וגם באורחים מבחוץ. אחד מהם (כך לחש לי שאדי חליליה, יועצו של עודה) הוא מאג׳ד סעאבני. ״זה איש העסקים החשוב שאצלו בבית נסגרה סופית ההסכמה (בין חד״ש, רעם-תעל, ובל״ד – ט״ש) על התמודדות משותפת. אנשים לא מבינים, אבל זה היה רגע היסטורי. זה היה אירוע חסר תקדים וזה קרה אצלו בבית. הוא הצליח להביא את האנשים. הוא פשוט אדם שמקובל על כולם״.
חליליה אחר כך הצביע גם על אחמד מג׳דלני, בכיר פלסטיני, מקורבו של ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן אשר הגיע במיוחד משטחי הרשות כדי לנחם אבלים.
עודה התיישב בין נכבדי הרשות הפלסטינית ובסמוך לסעאבני. לאוהל הגיעו גם חברי הכנסת איבהרים צרצור וטלב א-סאנע, אקס-ח״כים ואחריהם, מלווה בפמליה גדולה הגיע עבדאללה נימר דרוויש, מייסד התנועה האיסלמית. בניגוד לתנועה האיסלמית בצפון המדינה, בדרום לא אמורה להיות בעיה אידיאולוגית (החרמת בחירות) ועל כן צפויה שם הצבעה מסיבית לרשימה המשותפת. העובדה שכמה ימים לאחר ניחום האבלים בחורה הודיע א-סאנע שהוא יסיר את התמודדתו ברשימה נפרדת היא משמעותית, כיוון שא-סאנע נחשב כוח מניע בנגב. למעשה, כפי שהסביר לי אדם המכיר יותר מקרוב הקושי המרכזי בדרום הוא לדאוג להסעות מאיזורים מרוחקים שאין בהם קלפיות או תחבורה ציבורית, אך אין שם בעיה לשכנע אנשים להצביע.
בחזרה לעודה: שאלתי את הנוכחים, האם רק לי נדמה שהוא מעט מרוחק, לא מתערבב עם הציבור באופן עמוק. האם זה חוסר הניסיון הפוליטי? אולי העובדה שהוא לא מאוד מוכר. השיבו לי, שדווקא בקרב הבידואים הוא עשה לעצמו שם כאשר הצטרף למחאת אל-ערקיב, ישן במשך שבועות בכפרים הבדואים הלא-מוכרים ואף נעצר על ידי המשטרה בכמה הזדמנויות (הכתב אישום נגדו, בעוון הכשלת שוטר במילוי תפקידו – בוטל).
״כן, זה נכון שהוא נתפס פה קצת כאשכנזי מן הצפון. אולי הם לא מקבלים אותו בחיבוק מאוד חם, אבל הוא זוכה כאן להרבה הערכה״ נאמר לי.
עודה מתרוצץ ברחבי המדינה ברכב אקונומי שכור, עם היועץ/דובר שאדי חליליה. התרעתי בפני חליליה, ששמו קרוב מדי לשאדי חלול, ראש הפורום לגיוס נוצרים לצה״ל ושזה עלול לסבך אותו בקרב מפיקי ועורכי חדשות, וחליליה צחק. הוא גם עובד כנהג הצמוד, מתאם פגישות ועוד כמה משימות.
ירושלים, צומת מסמיע (שם אספו אותי), חורה, חזרה למסמיע בסביבות השעה 20:00 ומשם המשיכו עודה וחליליה לכנס נוסף באיזור חיפה. כמו כל הפוליטיקאים בימינו, מנהלים את העולם באמצעות טלפון נייד, מטען שמחובר לפתח המצת של הרכב ומנשנשים אוכל גרוע בתחנות דלק בצידי הדרכים.
בפני עודה עומדת משימה כמעט בלתי אפשר בחודש ימים. אחרי שהקדיש את מרבית חייו לגישור פערים בין ערבים ליהודים, הוא צריך לחצות גשרים משמעותיים בין ערבים לערבים. בין הצפון לדרום. בין נוצרים למוסלמים, בין פלאחים לעירוניים. בין אנשי בל״ד הבדלניים לבין הציבור היהודי תומך חד״ש, שלא יודע איך לאכול את המיזוג בין המפלגות.
וכן, יש גם את התנועה האיסלמית והסמלים של הדת. עודה רוצה לחשוב על עצמו במונחים של מרטין לותר קינג (אבל בהיותו צנוע, כך התרשמתי, נזהר מלעשות השוואות) וללכד את הערבים ואת היהודים בישראל לשם מאבק משותף לשוויון אזרחי. אבל החודש המשימה העיקרית שלו היא להוביל את הספינה המורכבת הזו של פלסטינים תושבי ישראל אל עבר היעד הרצוי להם: לפחות 70% שיעורי השתתפות וכוח פוליטי-ערבי שהוא מבחינתם חסר תקדים.
איימן עוד בניחום אבלים בכפר חורה, פברואר 2015. מימין: יו״ר חד״ש בחורה, יוסף אטעונה, מס׳ 17 ברשימה המשותפת.
צילום: טל שניידר, הפלוג
איימן עודה במהלך ניחום האבלים בכפר חורה, ראשית פברואר 2015. צילום: טל שניידר, הפלוג
עבדאללה נימר דרוויש (במרכז), מייסד התנועה האיסלמית בישראל. צילום: טל שניידר, הפלוג
עודה מדבר בפני ציבור האבלים בחורה, פברואר 2015. צילום: טל שניידר, הפלוג
איימן עודה, מנחם אבלים בכפר חורה, פברואר 2015. צילום: טל שניידר
שלום טל,
האם במהלך היום נותר מעט זמן לשאלות קשות למר עודה, או שהן נשמרות לסיור הבא?
נניח, מה דעתו על תמיכת חבריו להנהגת חד”ש בקדאפי, אסד וסטאלין,
או מה עמדתו בעניין טענת השיבה של האויב הערבי וכיוב’.
אני לא מצטטת מתוך השיחה איתו. באופן טבעי אנשים שונים תמיד מתעניינים בנושאים מגוונים. וכל אחד היה שואל או עושה עם הזמן שלו (עם פוליטקאי) דברים שונים ואחרים. מאחר ומקצוע העיתונות הוא פתוח לגמרי, לא מצריך רשיון, או הכשרה אקדמאית, ואפילו (כמו שאתה רואה בבלוג זה) לא מצריך מעסיק – אז אפשר תמיד ללכת להיות עיתונאי ולשאול מה שבא לך וכמובן גם ההערות והביקורת יכולות להמשיך להיכתב ולהישמע פה. אבל כשזה מתחיל להיות קנטרני אישי נגדי, אז אציע לך בפשטות לעשות את העבודה בעצמך.
אין פה שום קנטרנות.
באמת עניין אותי האם ניצלת את ההזדמנות להסיר את המסיכה מעל פני המפלגה שזוכה בדר”כ לאהדה בתקשורת
שימי לב שטלב א-סאנע הוא כבר אקס-ח”כ.
נכון. תודה.
אחלה תמונות.
הטקסט עצמו, בדומה לרוב המקרים בהם מסקר מישהו תחום שאינו בקיא בו, כולל שגיאות, ונפילה למניפולציות של מרואיין פיקח. פעם הבאה שווה לך לבקש ממכר מהימן דובר ערבית שיתלווה אלייך, ושלא יגיד להם שהוא מבין ערבית. מבטיח לך שגם אם לא תפרסמי כלום ממה שהוא יתרגם לך ממה ששמע, (עקב היותם “מחבלים ברוח תהליך השלום”), לפחות יהיה לך מעניין…
הטענה כאילו הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הוא “בצפון”, והפלג הדרומי הוא “בדרום” היא לא נכונה. זיהוי הפלג נקבע עפ”י מקום המגורים של מנהיג הפלג, שם נמצא המטה של אותו פלג (נימר דרוויש הוא מכפר קאסם במשולש הדרומי וראאד צאלח הוא מאום אל-פאחם, בצפון ואדי ערה). הפעילים של שני הפלגים מפוזרים בכל הארץ, וראש העיר הקודם של רהט היה מהפלג הצפוני, המחזיקה נוכחות מאסיבית בקרב הבדווים בדרום (חזקה בהרבה, אגב מהנוכחות שלה בקרב הבדווים בצפון, שם אחוזי הגיוס לצה”ל גבוהים לאין שיעור).
העובדה שלא שאלת אותו שאלות קשות, היא סבירה לחלוטין, שכן הראיון הוא מקדם מכירות עבור המפלגה הזו כפרטנר הכרחי (בין אם בתוך הקואליציה ובין מחוצה לה) לכל ממשלת ציבוז’י. שאלות קשות רק עלולות להוציא מעודה ביטויים בעייתיים, ולהבהיל מצביעי שמאל (למשל, העובדה שמפלגה זו מריצה שני פוליגמיסטים – עלייה של מאה אחוז במספר המועמדים הפוליגמסטים לכנסת ישראל – כשגם הראשון מגיע משם…), לא עלתה כאן לדיון, בבלוג פמיניסטי לוחמני…:)
המפלגה הערבית המאוחדת, שנחזתה כאן לפני שנה, כשאת הסברת לכולנו עד כמה שונות המפלגות הערביות זו מזו ולא יוכלו להתאחד, היא הדבר הטבעי ביותר שאפשר: ניסיון של מיעוט גדול לשנות את אופייה של המדינה. כולם שם מעוניינים בזה. כולם שם נורא אוהבים להגיד שהם פלסטינים, אגב בהלת מוות מעצם הרעיון להיות אזרחי פלסטין, ושכפריהם יעברו לשטח פלסטין.
מי שרוצה לחפש איזשהן עמדות עצמאיות אחרות בקרב דוברי ערבית, צריך להפנים, שיוכל למצוא אותן רק בקרב כאלה שלא רואים עצמם כערבים כלל, דהיינו הדרוזים (שהמפלגות הערביות, מיעוט דרוזי קטן, ושמאל קיצוני יהודי מתעקשים להגדירם כערבים – למרות שהם לא רואים עצמם ככאלה) והארמים (שלמרות ניסיונות חוזרים ונשנים של המפלגות הערביות ושל השמאל הקיצוני היהודי, הם תופעה שמתרחבת בטור הנדסי, ומשקפת את הזרם הדינאמי ביותר בקרב הנוצרים אזרחי ישראל).
באמת יופי של תמונות. אבל הסיקור? הזכיר לי יותר את גלאמין עם שרה.
טל, יש צדק בביקורת שקיבלת. לא שאלת שאלות קשות או לכל הפחות לא פרסמת אותן כאן.
כן, השאלה אם הוא תומך במדינת כל אזרחיה, מה החזון שלו לאופיה של מדינת ישראל, דעתו בעניין דרישת השיבה, הפליטים שכבר בישראל, זועבי במרמרה, קצבאות ילדים, ואין ספור שאלות אחרות לדעתי היו צריכות להישאל. אבל את צודקת שזה הבלוג שלך…
הוכחת שהשילוב בין יהודים שמאלנים לערבים ימנים מוצלח במיוחד.
הם מאשימים אותנו ואנחנו מאשימים אותנו = הרמוניה
מרטין לולר קינג ?
מה הם דעותיו של איימן עודה על הומוהים ולסביות ?