פרופ׳ קרין נהון חוקרת ומומחית בתחום מערכות מידע ופוליטיקה סוקרת את מגמות זרימות המידע, תבניות השימוש והשיח ברשתות החברתיות בהקשר הבחירות. המידע מצטבר באמצעות שימוש בממשק API והלבשתו על השיח בעברית בטוויטר ובפייסבוק. כלי התוכנה מאפשר ניתוח מסות של טקסטים לפי מילות מפתח, וכמות התנועה שנוצרת סביב מילות המפתח הנ״ל.
גילוי נאות: הנתונים המספריים נאספים באופן אוטומטי ע״י פרוייקט כיכר המדינה מבית היוצר של הסדנא לידע ציבורי. הנתונים עוקבים אחרי המועמדים ברשימות השונות שיש להם דף פייסבוק ציבורי. לגבי איחוד נתונים, ניתוחים ופרשנות, חלה עלי האחריות המלאה. להורדת קובץ הנתונים המלא. אתם מוזמנים לשחק עם הנתונים בעצמכם. הפוסט יעלה בנוסף בפלוג ובאתר מאקו.
השבוע התמקד הניתוח בשיח ברמת המפלגות ברשתות החברתיות לפי מילות מפתח שונות. הטבלה הבאה (נא ללחוץ על הטבלה לצפיה מלאה) מתארת את סך כמות הסטטוסים בפייסבוק לפי מילת מפתח, ואת מדרג המפלגות לגבי אותה מילה (לפי כמות הסטטוסים שפורסמו ע״י המועמדים באותה מפלגה).
נראה שהנושאים (מילות המפתח בפוסטים) שעולים לסדר היום בשכיחות גבוהה בימים אלה הם: דת, יהודי/ות, חברה/חברתי ושלום, ובשכיחות פחותה יותר הנושאים ציונות, בטחון וכלכלה.
אם בוחנים את הנושאים שעולים לדיון בתוך כל מפלגה מקבלים תוצאות מעניינות שעליהן הייתי רוצה לדון בהרחבה.
(* הערה – הקידוד ברשימה הערבית המאוחדת נעשה רק על הפוסטים בעברית)
ראשית, הנושא שמעסיק ללא יוצא מן הכלל את כל המפלגות במדינה הוא נושא הדת. ברוב המקרים הנושא הזה מופיע כנושא בשכיחות הגבוהה ביותר אפילו במפלגות האמורות לייצג בעיקר מגזרים חילוניים כגון המחנה הציוני, יש עתיד ומרצ. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית – אך אין ספק שהדת היא סוגייה שתופסת את תשומת הלב של הפוליטיקאים הרבה מעבר לההיבט הדמוקרטי (מילת המפתח דמוקרטיה זוכה לעשרות אזכורים בלבד).
השאלה היא, האם נושאי דת ומדינה הם אך ורק חומרי קמפיין שמאפשרים למפלגות למצב אותן זו מול זו, וכאשר הדברים מגיעים לשימור האג׳נדה וקידום מהלכים בנושאים האלה אחרי הבחירות (תחבורה ציבורית בשבת, נישואים אזרחיים) – השטח נשאר פנוי כמעט אך ורק למפלגות הדתיות שעוסקות בכך.
שנית, הנושא המופיע בשכיחות גבוהה בכל המפלגות פרט ליש עתיד הוא השלום. אם מדובר בפוסטים סקפטיים על השלום, או פוסטים המייחלים לשלום. גם פה, זה מרתק לראות את הפער בין הסטטוסים, המלל, ההצהרות – לבין אפס העשיה בתחום הזה. כידוע, השלום לא מתדפק על דלתנו מזה הרבה שנים.
הנושא החברתי. הנושא החברתי מעסיק את המפלגות והמועמדים השונים בסטטוסים שלהם – הרבה יותר מהנושא הביטחוני. נותר לנו לחכות לבחירות כדי לדעת אם באמת הבוחר הישראלי יצביע לפי הרצף הבטחוני או החברתי. המפלגות, שהנושא החברתי נמצא אצלן בשכיחות גבוהה, הן: כולנו, ש״ס, יש עתיד, מרצ והמחנה הציוני. הרשימות האחרות מייחסות לנושא פחות משמעות. כך למשל הליכוד מתמקד בשיח יותר ביטחוני (דת, טרור, שלום וביטחון) והבית היהודי בשיח יותר דתי-לאומי (יהדות, דת, ציונות ושלום).
מילה על מפלגת יחד העם איתנו (אלי ישי) – לפי ניתוח הטקסטים המילוליים בפוסטים שמעלים אנשי ׳יחד׳ נראה כי מפלגה זו מתמקדת בנושא הדתי ופחות בחברתי וזאת בניגוד להצהרותיו של אלי ישי. זהו איזור צפוף בספקטרום המפלגתי שנדבך גדול ממנו נתפס ע״י ש״ס וע״י הבית היהודי – חומר לחשיבה לקברניטי המפלגה ומובילי הקמפיין של מפלגת יחד.
על מה לא מדברים? הנושאים: שחיתות, פלסטינים, ריבונות ושקיפות הם הנושאים הכי פחות מדוברים בקרב המפלגות. המפלגות היחידות שמעזות לדבר על נושאי השקיפות והשחיתות הן יש עתיד, מרצ והמחנה הציוני. נושא השחיתות תופס כותרות בשבועות האחרונים, והנושאים הללו חשובים מדי מכדי אזכור ע״י מפלגות בודדות בלבד. אחד השינויים שהייתי רוצה לראות במרחב הציבורי הישראלי הוא הבאת שני הנושאים הללו לקדמת הבמה לדיון שבו מעורבות מפלגות ונבחריהן מכל הקשת הפוליטית.
מה המשותף למפלגות כולנו, ש״ס ויחד העם איתנו? ניתוח מילולי דווקני מביא לקרבה בניסוחים של הטקסטים בין המפלגות הללו, על אף הבדלים אידיאולגיים לכאורה. כך מילות המפתח שלא זכו כמעט כלל להתייחסות בשלושת המפלגות הללו יחדיו הם נושאי רווחה, חינוך, בריאות, זכויות, תעסוקה ושוויון.
תוצאה זו מפתיעה, ביחוד כי מדובר במפלגות שמתיימרות להוביל את הנושאים החברתיים. ולסיום נושא זה, שלושת המפלגות הללו הן הממוקדות ביותר מבחינת השיח (יש כאלה שיקראו לכך סקטוריאליות). דהיינו, ארבעת מילות המפתח השכיחות שלהן מהוות כ-70% מסך כל מילות המפתח שנדגמו.
ולסיום להלן השוואה של המגמות דלעיל של המפלגות עם התבטאויות ראשי המפלגות:
השינוי הבולט לעין בהתבטאויות ראשי המפלגות לעומת מפלגתם (סך המועמדים) נראית לעין בבולטות של הנושא החברתי אצל הרצוג, לפיד, כחלון ודרעי, זאת בהשוואה לנושא הדתי שתפס את רוב המקומות הראשונים במדרג המפלגות. נושא הטרור והבטחון יותר בולטים בפוסטים של ראשי המפלגות מאשר ברמת המפלגה (כל המועמדים יחדיו). ולסיום – נראה כי זהבה גלאון ויאיר לפיד מכסים נושאים מגוונים יחסית לשאר המועמדים כאשר 57% ו-50% מסך מילות המפתח בפוסטים שלהם מטפלים בנושאים נוספים מעבר לארבעת השכיחים. להבדיל אצל כחלון ארבעת מילות המפתח השכיחות אצלו (חברה, כלכלה, דת וכבוד) משמשות כ-74% מהמסרים אותן הוא מעביר לבוחריו וניתן לומר שהקמפיין שלו מאוד ממוקד.
* תודה אישית ליותם מנור, מוביל פרוייקט כיכר המדינה בסדנא לידע ציבורי – בלעדיו הניתוח הזה לא היה מתאפשר.
הניתוח מעניין, אבל כפי שכבר הבנו השבוע – הוא חסר ערך. המשחק הפוליטי מתנהל בחלקו הגדול בזירה לא-מפלגתית, ובה מוזרם הון עצום ורב, שמהווה חלק משמעותי מהעניין הפוליטי.
לסקור מה נאמר בדפי המועמדים רשתות החברתיות, מבלי לבדוק מה נעשה באותן רשתות חברתיות ע”י השחקנים המאוד-משמעותיים שצצו לנו כאן, זה ניתוח חסר. מכיוון שאת נזונה ממקור אחד, הרי שאת מוגבלת לנתונים שהוא מספק לך, וייתכן שהוא נמנע ממעקב אחרי קבוצות תוססות ופעלתניות שבסה”כ באו “להחליף את השלטון” ללא קשר לאדם כלשהו שאמור להיות האלטרנטיבה, כמובן…
לא הצלחתי להבין את הבחירה במילות המפתח שמופיעות שם. למשל, המילה “ביטחון” לא מופיעה שם, או “חזבאללה”. אין לי מושג למה, שכן אני משער שהן היו בשימוש לפחות כמו המילה “שלום”…
אופס. בקריאה שנייה, אני רואה שהמילה “ביטחון” דווקא כן מופיעה בשתי הטבלאות. נראה שהיא מופיעה נורא מעט, אבל אין לי כל אינקדיציה אחרת, אלא סתם הרגשה שלי. בקיצור, פדיחה שלי, סליחה:)
הנסיון לקדד דיגטלית מרחב שהוא אנלוגי (מילים, נושאים, התייחסויות) הוא מעניין. חבל שיש רעש רקע שהוא נסיון החוקרת להפוך נושא מחקרי לטור דעה (מה באמת? אין שלום. מעניין למה. רמז – המלים בטחון וטרור). חוץ מזה הערה לעניין זהבה גלאון. החוקרת מציינת שהיא “מכסה נושאים מגוונים”. צריך לקרוא את משפטי גלאון כדי להבין איך במשפט אחד היא נכנסת לסטטיסטיקת “חברה” “זכויות” “שלום” “פלסטינים” “בטחון” ומה לא. לא אלאה אותכם. כנסו לעמוד הפייסבוק שלה. מכתמים ארוכים ומייגעים על כמה השלום יביא בטחון ורק אם נקיים חברה צודקת נוכל לחיות מול הטרור שפשוט יימוג אם נעניק לפלסטינים את הזכויות וכו’ וכו’ וכו’.
היי! אני רואה שלא רק אני נמנה על מעריציה של הוגת הדיעות ואשת הרוח ג. זהבה…
למשל, ישנו הבית הנהדר באחד משיריה האחרונים:
“אורי אריאל
ממשיך להשתולל:
המחטף היומי של שר השיכון,
כך התפרסם הבוקר בהארץ,
הוא מתן הוראה להרחיב את ההתנחלות אפרת,
ממזרח לגדר ההפרדה,
מאחורי גבו של משרד הביטחון ובלי ידיעת הממשלה.”
כראוי למשוררת מודרנית, המסר הוא הזעקה. היא אמנם פותחת בחרוז, כמעין עקיצה למשוררים המיושנים של פעם, מימי המשקל והחריזה, אך מייד עוברת “לבעוט” במוסכמות האנכרוניסטיות, ובעזרת שימוש מועט אך מדוייק באמצעים אמנותיים, מעבירה רמז דק שהיא מתנגדת לבנייה באפרת. הרמז אמנם דק שבדקים, כראוי לאמן דגול היודע את שפת המינימליזם – אך המסר הוא חד-משמעי.
ממליץ לכולם לקרוא ולהנות. אפשר ורצוי גם להקריא לילדים המתקשים להירדם.
הביקורת האובייקטיבית שלך על המשוררת יפת הנפש (בדקתי עם ציוד מתקדם!) מרנינת כל נפש-
מסלקת חיש כל רפש.
זהבה ושות’ נלהבים!
יש פתרון (הם חושבים)
את השטחים יש למסור
ת’מתיישבים לעקור
ולאש”ף ניתן עוד רובים
אפשר גם:
בסקרים מצטמק לו הגוש
מצבו נראה די אנוש
מבוהלת זהבה
ועם כולם היא רבה
בכל אשם הכיבוש!
ואחרון לסיום:
מרצ נראו חזקים
מהבחירות ייצאו – ענקים!
התקשורת תומכת
זהבה מחייכת
רק מה? חסרים הפתקים…
הבחירות מוטלות לפתחנו
חדורי שליחות נצא מביתנו.
נפקוד כל עיר וכל גבעה
כי שמנו לנו מטרה:
את השלטון חיש נחליפה
ואם צריך, נבקש עזרה מזהבה!
נשמח כולנו עד לב השמיים
אם את הקיסר נפיל למים
נשאירו לשחות עם הדגים
ושם ינסה למחזר הבקבוקים
ביבי הוא יריב לא קל
קשה להביס אותו
לכן לא נעסוק בו בכלל
ונרד לחיי אשתו
נסיעות, מיטות, בקבוקים
נזעק מעל כל במה
הובלות, מטפלות ופתקים
שרה בכל אשמה!
אנחנו לשחיתות מתנגדים
הרי ציפי מזמן כבר הפנימה
למיסיס קלין כולם פה סוגדים
עוד מימי קדימה
גם בוז’י זך וטהור
יודע זאת כל אחד כאן
ולכן על כולם בו לבחור
ולשכוח שהיה קצת שתקן…
חח, פרויקט מצחיק. אז אם זהבה גלאון העלתה סטטוס על “אלימות של צעירים יהודים” זה נחשב שהיא מתעסקת ביהודים?
מרגיש כבר די הרבה זמן שהחברים מהסדנא לידע ציבורי מגרדים את תחתית החבית עם הפילוחים הכמותניים שלהם.
שאלה מתודולוגית – לפי מה נבחרו מילות המפתח? לפי מה הן שויכו לנושאים? למה ביטחון היא מילה ביטחונית (במובן הצבאי-מדיני) ולא חברתית (“ביטחון תעסוקתי”).
ומה עם מילה כמו תקציב?
וכמובן שגם היגד כמו “נתניהו סוגד לדת הכלכלה והבטחון” תמצב את מרצ או סתיו שפיר במחנה של אלי ישי. פרויקט מצחיק.
העובדה שבית ראש הממשלה מתנהל כמו הארמון של מרי אנטואנט באופן רקוב מושחת ונהנתני היא הרבה מעבר לקוריוז , מי שחי באורח חיים כזה לא פלא שהוא אדיש לחלוטין למצוקות האמיתיות של אזרחי המדינה ולכן הוא התנגד לדגמה לרפורמה במערכת הבריאות שהייתה אמורה להוציא את הרפואה הפרטית מבתי החולים ולהחזיר את הרפואה הציבורית למטרתה המקורית (מתן רפואה לציבור) , הוא התנגד גם לרפורמה בקק”ל שהייתה יכולה להזרים מיליוני שקלים למדינת ישראל מהקרקעות של הגוף המסואב הזה, הוא אדיש למיליון ילדים רעבים , הוא אדיש לעובדה שה”ביית היהודי” גנבו דירות מהנזקקים של הידור הציבורי לטבת עמותות מתחלים.
בכלל בחיזוק מנגנון ה”אפרטהייד” והדיכוי בשטחים מושקעים כספים כיד המלך .
האם יצליחו בוחרי הליכוד להשתחרר מ”מנטליות העבדים” שממנה הם סובלים , מנטליות שגורמת להם לאהוב את מי שדופק אותם ? במרץ נדע.
הארמון של מרי אנטואנט?:) זוהי קלישאה מקורית, הגם שהיא משלבת קלישאות לא מקוריות…
אני יודע שזה יישמע שובניסטי נורא, אבל הארמון היה של לואי ה16, ומרי אמנם נישאה לו, אבל בוודאי לא הפכה לבעלת הבית. כך היה מקובל אז.
שאר הקלישאות הן שגרה משעשעת. מנחלים, שכונות, עניים, קק”ל, שרה. פיהוק. שווה לך לבדוק כמה עלה לנו בית הנשיא בימי פרס, בהשוואה לכל קודמיו (ובהשוואה ליורשו). זה יהיה עבורך תרגול באיסוף מידע עצמאי, במקום לפלוט כל כותרת לעוסה מטמקא:)
מזמן לא קראתי שורה שמסכמת את השקפת העולם של הליכוד כמו השורה –
“עניים שכונות פיהוק”
וכל המוסיף גורע.
חיפשתי את השורה הזו ולא מצאתי. אנא האר את עיני.
נתניהו התנגד לרפורמה בקק”ל? החוק הזה היה היוזמה שלו.
אתה קורא מקומוניקט של הקמפיין או משהו?
אתה טועה . מדובר ביוזמה של “יש עתיד” והיא ניסתה להכניס אותה לחוק ההסדרים , ולהציל לקופת המדינה שני מיליארד שח
היוזמה הזאת עמדה לכרות את מטה לחמם של הרבה מאד חברי מרכז ליכוד , מקורבים, אנשי “ישראל ביתנו” ושאר מושחתים מהזן הידוע של פטריוטים דלה-שמטע. ויתכן שהרצון לעצור אותה היא הסיבה האמתית להקדמת הבחירות.
יתכן שאתה מתבלבל עם הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל שגם היא נשארה בסופו של דבר אות מתה כמו 90 אחוז מתכניותיו של נתניהו שנוהג לעלות על עצים כמו טרזן ולרדת משם כמו קופיקו.
אז קק”ל זה עניין של הליכוד וישראל ביתנו?
כנס לבלוג של רביב דרוקר. אולי יחדש לך משהו, אותו תומך ימין מפורסם…
נכון זה עניין שלהם. בגלל זה הם מסרבים לגעת בו.
כמו שכתבתי , יתכן שזאת אפילו הסיבה האמתית לפרוק הממשלה.
בהחלט ייתכן. ייתכן גם שהממשלה פורקה בגלל שמזל עקרב נכנס לאופק של מאזניים.
יש לך איזשהו קישור למקור שאומר שנתניהו מתנגד לרפורמה?
לרעיון של קקל=הליכוד וישראל ביתנו אין שחר. כמה קיבוצים ומועצות אזוריות מקורבות מאוד לקקל? כמה מהן מיוצגות במפלגות ימינה מהעבודה?
וחשבתי שהשמאל התנגד לרפורמה במינהל.
האם יצליחו מצביעי המחנה הציוני ומרצ להשתחרר ממנטליות העבדים שממנה הם סובלים, המנטליות שגורמת להם לאהוב את מי שהמדיניות שלו גרמה להם להתפוצץ ברחובות? במארס (זה שם החודש) נדע.
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1092864
במוקד הוויכוח נמצאים עתיד רפורמת הבריאות של השרה יעל גרמן וכן גורל הרפורמה בקק”ל, עליה מסרב לפיד לסרב. נתניהו, מצדו, לא מוכן כרגע לשמוע על שפרה בנושא.