הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
טירוף היממות האחרונות הסתיים. כמה אבחנות בנוגע לקמפייינים השונים:
1.
אנשים בסביבתו של ח״כ משה פייגלין, אוטוטו לשעבר, שקלו ללחוץ עליו להצטרף למירוץ ברגע האחרון. בסקר טלפוני שבוצע בראשית השבוע (ושני אנשים שונים שקיבלו שיחות טלפון בסקר הזה עדכנו אותי) נשאלו בוחרים פוטנציאלים שאלות עומק בנוגע לאפשרות שפייגלין יעמוד בראש רשימת צומת לכנסת ה 20. מפלגתו של השר לשעבר רפול, עשויה היתה לשמש פלטפורמה לריצתו של פייגלין. לזכותו של פייגלין יאמר שבהודעת הפרישה שלו לפני מספר שבועות אמר כי אין בכוונתו להוביל תהליך של בזק וכי הוא יבנה את עצמו מחדש באמצעות מסגרת פוליטית רצינית. בינתיים, נכון לשעה זו, מפלגת צומת לא נרשמה להתמודדות.
2.
המחנה הציוני מתנהלים ללא תקלות נכון לעכשיו. יש קולות בתקשורת שקוראים להם להסיר כפפות, לשחק מלוכלכך, להיכנס לפייט, להשתולל, ללכת על אשת ראש הממשלה.
אני חושבת הפוך.
מדוע עליהם לפנות לנגטיב, כשברוב הסקרים עד ממש אתמול/היום הם הובילו והמגמה לימדה על עליה בצד שלהם והתרסקויות והתפצלויות או אף אובדן קולות לקבוצות של רסיסים בימין? אכן, ביממה האחרונה התפרסמו שני סקרים שהיטיבו עם הליכוד על פני המחנה הציוני, אבל הליכוד, מפלגת השלטון, לא נמצאת בהובלה של הקמפיין.
כדאי לשים לב לתופעה הבאה: מפלגת ישראל ביתנו מתפזרת לכל הכיוונים. הפגנת חופש ביטוי בהפוך על הפוך בה נכחו בקושי עשרה מפגינים, רשימת מועמדים לא מרשימה, שר חוץ ששולח סמסים מרוסיה וסין ובשיאו של קמפיין נמצא הרחק מכאן (כן, יש לו מחויבות של משרד החוץ, ובכל זאת, תמוה).
לישראל ביתנו יש היום בכנסת 13 מנדטים. להיכן הם פרחו? לא לבית היהודי, הרוב הלך לליכוד, אבל ֿהליכוד לא בהובלה משמעותית מתוך כל ההתרסקות הזו של ליברמן. אם כך, מדוע להרצוג להכניס את עצמו לתוך מאבק בוץ מטונף.
עוד שבוע-שבועייםליברמן ובנט יתחילו ממש להילחץ והם כבר ירדו על נתניהו ויעשו עבור הרצוג את העבודה. בינתיים, הוא משחק אותה אלגנט וממלכתי ויתכן שזה ישתלם לו בסוף הדרך.
הטקטיקה הנ״ל, של שתיקה כל עוד יש שגשוג מתאימה מאוד, למיטב הבנתי, לראש של יורם לוי אשר מנהל עבור הרצוג את האסטרטגיה של הקמפיין. אפשר לשים לב לצבעים הממלכתיים, לוגו נקי, וידאו הציונות של העבודה ובעיקר שהם לא נגררו לכל השיח של מי הוא ציוני שנוהל מטעם מטה הבית היהודי, ואשר בסופו של דבר לא הביא לבנט יותר מדי הישגים.
3.
מה קורה בבית היהודי? איבדו שם שליטה על הקמפיין. הפגיעה בדני דיין, שגרמה לאחרון להגיב בציוץ בוטה ולאחר מכן אמירות חמורות של דיין בראיון רדיו, חשיפת השיח הפנימי במפלגה עם הווטסאפים של איילת שקד, הליך השיבוץ של אלי אוחנה וענת רוט.
עושה רושם שכדאי לנפתלי בנט ויועצו הקרוב משה קלוגהפט לקחת רברס, להתייעץ עם עוד אדם אחד או שניים מחוץ למעגל המצומצם של בנט את קלוגהפט, כי ממה שאני שומעת, הDuo הנ״ל הפך לפורום זוגי הדוק מדי שלא ממש מקשיב לעצות חיצוניות וזה, ככל הנראה, לא מספיק בשביל להריץ בחירות רציניות. ב 2013 היה שם גם ספי שקד כיועץ. ואורי אורבך כמבוגר האחראי, וגם אדם עם חושים מילוליים חזקים. אורבך חולה (החלמה מהירה!), שקד לא הוזמן הפעם (והבנתי שהוא עם ש״ס), משרד הפרסום גל-אורן מבצע אך ורק הוראות, הפקות ומדיה. כל עוד המועמדים היו בתוך פריימריז כולם יישרו קו אך מהרגע שהסתיימו שם הפריימריז לאנשים שהצטרפו למפלגה יש מה לומר (ובצדק).
הרבה מן המהלכים שהורצו על ידי הבית היהודי נראים מן הצד כמו שטותניקיות ברחבי גלי האתר, ראיונות רדיו לא רצינים של יינון מגל, העוסקים בזוטות במקום בעשיה. זו אולי דרך להיות בכותרות, אבל גימיקים מטבעם, יש להם מועד תפוגה. ולגבי קמפיין ויראלי ברשתות? כפי שאמר לי אדם המכיר את הדברים מקרוב ״הם עושים קמפיין ויראלי, אבל הם לא מבינים שויראליות גם מביאה מחלות״
דחיתי הצעתו של @naftalibennett להקפיץ אותי למקום ה-17 ברשימה לכנסת. ביקשתיו להסיר את שמי כלל. מאחל לאביחי בוארון שנותר במקום זה הצלחה כח״כ
— Dani Dayan (@dandayan) January 29, 2015
המצב של השמאל כנראה באמת בקאנטים, אם העיתונאים התומכים, מייצרים כזו תעמולה לוחמנית…:)
“והתרסקויות והתפצלויות או אף אובדן קולות לקבוצות של רסיסים בימין”? הימין רץ בשלוש מפלגות שכולן במצב טוב. מרצ, לעומת זאת, מתנדנדת על סף אחוז החסימה, בשעה שש”ס (היסטרית מזה שישי שוב נראה רלוונטי) שוברת ימינה, ליברמן עושה פניית פרסה למחנה – וגם כחלון לא חבר לליכוד רק בגלל ויכוח על המחיר. אכן, ביבי במצב חמור מאוד, והיה מתחלף עם בוז’י וציפי…
ועכשיו לפנינת ההומור המשעשעת, הנוגעת לכך שהעלק-ציונים “לא מסירים את הכפפות” ואת משבחת אותם על כך. גם לך וגם להם ידוע שהכפפות לא צריכות להיות מוסרות, שכן השמאל לא שם אותן מעולם. זה החל בגיבוב הקללות של לבני אצל שליין, ומשם ואילך לקחה התקשורת על עצמה את הקמפיין, מבלי שציפי ובוז’י יצטרכו לעשות משהו בעצמם. כל הדברים ש”הם לא אומרים”, נאמרים בערך 707748 פעם ביממה ע”י ערוצי השידור השונים, בכמות ועוצמה שאף מפלגה לא יכולה לחלום להגיע אליהם בעצמה.
הקביעה המבדרת כאילו הם לא “נגררו” לדיון על מיהו ציוני, שמופיעה באותה שורה שבה את כותבת על התשדיר שלהם, שמנסה להסביר נואשות שהם דווקא כן ציונים (תוך הסתרתו של יוסי יונה, והלבשת טקסטים מצחיקים אצל סתיו שפיר ומרב מיכאלי), בוודאי שמלמדת שהם מבינים שהם מאוד פגיעים בסוגיה זו. אני חלש בלוגואים, אבל ההתעטפות בדגל, כמו גם העלמת המילה “שמאל” אצלם, ממש לא מלמדת על העדר היסטריה. הם יודעים שהם מריצים מוצג נחות ומאוד לא אהוד, ועל כן הם מחביאים אותו באמצעות התקפות על היריב. העובדה שיש מי שעושה זאת בשבילם (בין אם מדובר בארגון התוסס שהגיע מאמריקה, ובין אם מדובר בתקשורת הישראלית ההגונה, זה לא משנה – מהותית, זה עושה להם ת’עבודה).
הביקורת על הבית היהודי היא אכן במקום, ואין ספק שהגיעה השעה שיקחו עצמם בידיים, אחרת יקבלו רק פי שלוש ממרצ (שוב, בהנחה שלבני לא תצליח לחסל את מרצ סופית, תוך השלמת הפרוייקט שלה מ2009…), וזו אכן תוצאה אומללה. עם זאת, כל מפלגות הכנסת, למעט הליכוד וציפי-בוז’י, היו חותמים היום על מספר הקולות שבנט יקבל. זהבה גלאון, תחתום עכשיו על 40% מזה…
בקיצור – אין ספק שאמש היה ערב מוצלח מאוד לימין (אחרי התנהלות איומה לאורך השבוע האחרון, שכללה מריבות אידיוטיות, שריונים אוויליים וחרטות מטופשות), והמשך התדרדרות של השמאל. השלב הבא יהיה קניבליזציה פנים-מחנאית בתוך השמאל, שעלולה למחוק את מרצ (בעזרת הסיסמא “כדי שבוז’י ירכיב ממשלה הוא צריך את המפלגה הגדולה ביותר”…), ויכולה לשחוק את לפיד עוד יותר. ייתכן שזה יספיק בדוחק לעבור במעט את הליכוד (לא סביר, אגב), אבל ייתכן לביבי בערך 78436569 אופציות לממשלה, בעוד שלבוז’י לא תהיה אפילו אחת, גם אם יתחייב לתת לחנין זועבי את תיק הבט”פ, ויעשה מאחמד טיבי שר חוץ. לפיד ומרצ פשוט מחסלים כל אפשרות להרכיב ממשלה עם חרדים וליברמן, וכחלון אמנם היה מוכן להצטרף לכל ממשלה – אבל הוא פשוט לא מספיק לבדו…
מי מפלגת הימין השלישית שבמצב טוב?
שאלה מצויינת. אני מבטיח לענות עליה ברגע שתספר לי מהי רשימת התורמים של V15, ומי עומד מאחוריה…:)
וברצינות, אתה קורא סקרים? אז אתה יכול לנחש לבד מהי הרשימה שאתמול שיפרה סיכוייה בצורה דרמטית.
*ישי פלוס עוצמה תשאיר את הדומננטיות אצל הימין
*מרצ נטרפת עי המפלצת הדו ראשית ואני מאמין שנתחיל לראות מלחמה פנים גושית
*יאיר לפיד ישתה קולות מהעבודה אחרי קמפיין מוצלח של הבית היהודי שיוציא לאור עוד ועוד התבטאויות של רשימת הפוסט ציוניים
*נתניהו הראה את יכולות המיסוך והמידור בעת הכנסת בגין לרשימה , כנראה הכתבים המהוללים לא יודעים יותר טוב מהאספסוף
*ולא משנה איך תבני זאת, בוז’י לא יוכל להרכיב קואליציה שתחזיק יותר מחצי שנה , ואולי עדיף לו לוותר מראש …כי אם יפנה לערבים לתמיכה אפשר יהיה להגיד שהשמאל מיטט עצמו ולא יקום שנית
על פי כל הסקרים לגוש הימין יש בין 66 ל- 72 מנדטים. אחרי כל הקשקשת על ליברמן הוא איש מרכז וכחלון ילך עם בוז׳י, והחרדים ילכו עם השמאל – רואים שכולם חזרו הביתה, כולל כחלון שכאמור ניהל מו״מ למיזוג עם הליכוד – זה די מאותת לכוונות לאחר הבחירות גם אם המו״מ לא הצליחו.
אלא אם כן יקרה אסון, שכמובן תמיד אפשרי, ביבי ראש הממשלה הבא. עם קמפיין טוב – לא מצוין, רק טוב, זה אפשרי גם על הבלגן במטה הבחירות של הליכוד – ביבי יכול להשיג 30 מנדטים.
אם ליברמן בחוץ אלה חדשות מצוינות לימין. אם מרצ בחוץ אלה חדשות גם מצוינות לימין.
גם הפאשלות האדירות של בנט טובות לימין – זה מחזק את ישי שעכשיו די בטוח עובר את אחוז החסימה, וכמובן את הליכוד.
חבל שהבחירות אינן שבוע הבא, אבל אני די אופטימי שנשמור על היתרון עד הסוף.
אורי – ניתוח מצויין!
ה”ביית היהודי” היא בראש ובראשונה מפלגה אנרכוניסטית, לאו דווקא בגלל המרכיב הדתי החשוך,ההומופוביה,השילוב של דם ואדמה ושנאת הזרים, אלה דוקא בגלל הניסיון לעלות באוב את הישראליות של “יפי הבלורית והתואר” .
לא לחינם הוצג ינון מגל בתשדיר הפרסומת של המפלגה כ”קצין נועז וחתיך הורס” , לא לחינם מזכירים בנט ושקד יותר מכל את ירון זהבי מפקד חסמב”ה ותמר סגניתו שתולה בו עיניים מעריצות , כאשר לאחרונה גם ניסו לצרף אליהם את אלי אוחנה על תקן מנשה החימני – מזרחי מחמד שהוא אפילו ( תחזיקו חזק את הכסא) אינטליגנטי בצעד שכולו מסריח מהתנשאות אשכנזית שמעידה בעיקר על ניתוק מהמציאות.
אני לא שולל את האפשרות ששבסניפי “בני עקיבא” עדיין יש התלהבות מסוג הישראליות הזה , אבל מדובר במוצג ארכיאולוגי.
בחברה הישראלית של היום הרב דתית, רב תרבותית, רב עדתית , רב מעמדית ש40 אחוז מאזרחייה אינם מגדירים את עצמם כלל כציונים והשמות הפופלריים לילדים הם “שון” ו “נטלי” הסוג הזה של הישראליות שה”סרוגים” כהרגלם ( כמו את ההתישבות והשרות הקרבי) מגלים באיחור של כמה עשרות שנים הוא עולם הולך ונעלם.
אמנם ליד הליכוד שששלף מהנפתלין את בני בגין ושהגיל הממוצע של חברי המרכז שלו זהה לגיל הממוצע בבתי אבות, המפלגה הזאת ניראי אולי צעירה , אבל מבחינת המסרים והשקפת העולם היא מה שקרוי היום – האמא של הסחי.
בראבו! אבנר, אתה מתעלה על עצמך מתגובה לתגובה, והפעם הגעת לשיאי סתירה עצמית שאפילו לך יהיה קשה לשבור… אז אחרי שהסברת לנו שהבית היהודי הם דאע”ש, עכשיו הם בעצם ציונים של פעם, שכבר לא רלוונטיים יותר (שלא כמו מרצ, שכידוע שוברת שיאי פופולריות בקרב הנוער…).
אשמח לקבל לינק לפרסומת שבה הוצג ינון מגל כ”קצין נועז וחתיך הורס” (אין ספק שאתה יודע שמרכאות מבטאות ציטוט, וחזקה עליך שלא תצטט משהו שלא נאמר, נכון?) :).
יש משהו חינני בכך שאתה מתלונן על הומופוביה, גזענות, ושאר דברים פרימיטיביים – ואז טוען שאיילת שקד “מסתכלת על בנט במבט מערית”. למה לא תטען שהרב בן דהן מסתכל כך על בנט? כי הוא גבר, מן הסתם. זהו כמובן שובניזם צרוף, אבל אני סולח לך מראש, אבנר, כי יש מחיר לבידור מצויין…
אני משער שה40 אחוז הלא-ציונים שלך, הם הערבים והחרדים, וזה בהחלט מקורי מצידך להישען על שתי הקבוצות האלה, כשאתה מצפה מקבוצה שונה מהן בעליל, להגדיר עצמה בהתאם להן. חישובי הגילאים שלך ביחס לליכוד הם כמובן מסקרנים מאוד (אני משער שבדקת מה ממוצע הגילאים בוועידת העבודה, והגעת למסקנה, ששם החברים הם צעירים יותר, נכון? לא יעלה על הדעת שאתה כותב דברים חסרי שחר סתם כך, לא כן?:)).
בבקשה.
http://www.ch10.co.il/news/123988/#.VM1HYCylc8t
הסתכלתי בקפדנות, ולא נותר לי אלא להגיע למסקנה ש”הורס” זה ביטוי שאתה ראית מהרהורי לבך. אני לא מאשים אותך, כמובן – ינון מגל הוא איש מרשים מאוד, וכנראה שנסחפת קצת…
החרדים הערבים נותנים כשמות לילדיהם ״שון״ ו״נטלי״ ? מרתק. בינתיים ברשימת השמות הפופולריים בישראל מלבד מוחמד ומחמוד וכדומה, יש רק שמות עבריים טהוריים. אבל לא נורא, אולי תצליח יום אחד להמציא טיעון נכון.
ודרך אגב החרדים והערבים ביחד הם 30% לא 40% ויש יותר ויותר חרדים שמגדירים את עצמם כציוניים.
אממ…
ויש הרבה דלי”ם שלאט לאט הולכים בדרך הנכונה ומנתקים קשר עם הציונות כמטרה חייהם:)
שמות עברים טהורים
כמו שנתן ה”פטריוט” איל גולן לבן שלו? !
אכן תופעת השמות הלועזיים שאין בינם לבין יהדות או ישראליות דבר או חצי דבר לא קשורה לערבים או לחרדים אבל היא בהחלט תופעה רחבה שמשקפת הלך רוח מסוים – ככל שהפטריוטיות כלפי חוץ הולכת וגוברת המעשיים האמתיים מעידים על נתק (בעיקר נפשי) הולך וגובר.
וואו, זה היה מביך. איכשהו הצלחת לשלב את אייל גולן לטיעון שלך, כסטריאוטיפ לימני, שתי הודעות בלבד אחרי שמחית בזעם נגד הגזענות של הבית היהודי נגד הציבור ממוצא מזרחי…
אני לא מעלה על הדעת שאתה מזהה עד כמה זה משעשע, אבל אני מוכן להמר, שכל מי שקרא את הודעתך על הבית היהודי ואלי אוחנה, ואז קרא את דבריך כאן על “אייל גולן הפטריוט” – לא יכול היה שלא לגחך (אפילו אם הוא מצביע למחנה שלך…).
המציאות התקשרה והיא רוצה להעיר מספר הערות:
א. המחנה הציוני בצרות. שימו לב לנתון הבא – הוא יקבע אם בוז’י יהיה ראש ממשלה – מחנה אנטי ביבי שכולל את הרשימה הערבית, מרץ, המחנה הציוני ולפיד – המחנה הזה חייב להגיע לרוב חוסם של – 61 חכ”ים על מנת למנוע מביבי את ראשות הממשלה. אם הוא יגיע ל – 60 כל האפשרויות פתוחות (אחדות, רוטציה או הליכה לבחירות חדשות). פחות מכך – ובוז’י ייראה את הסכינים וכו’… המגמה של השבועות האחרונים שהראתה על עלייה למחנה הציוני ולפיד – נעצרה. הליכוד לראשונה מאז שבוע הפריימריז הפסיק לאבד מנדטים ושוב לראשונה זה כחודש וחצי הוא מוביל על המחנה הציוני בשני סקרים עוקבים. הגוש האנטי ביבי עדיין מדשדש בסביבות ה- 50 מנדטים פלוס מינוס 2 מנדטים. לעומת זאת הגוש הפרו ביבי מובהק- דהיינו ליכוד, הבית היהודי וחרדים – עובר בארבעת הסקרים האחרונים (שניים של רפי סמית ושניים של טלסקר) את 55 המנדטים – נתון שלא נצפה עד כה בסקרים.
ב. מי שצריכה לדאוג במידה הגדולה ביותר מאחוז החסימה היא מרץ. לראשונה השבוע באחד מהסקרים מרץ מגיעה ל 4 מנדטים (בשאר הסקרים היא מתקבעת על 5 מנדטים). מדובר במפלגה שהתחילה את המערכה עם 8 מנדטים. המצב שלה כל כך רע עד שאפילו בקלפי נודדת של מעריב שהוצבה בשלוש נקודות בת”א היא קיבלה 5 קולות מתוך 145 מצביעים (ב 2013 מרץ קיבלה 14 אחוז מהקולות בת”א). מרץ מקיזה קולות לרשימה הערבית למחנה הציוני וללפיד. האנמיות. הטון הנוזף והדידקטי של המפלגה בראשות זהבה לא מושכים את הבוחרים. צריך לציין לשבחם שמודעות לא חסרה להם. סרטון החתונה הצבעוני והתקיפה של הרצוג מעידים שבמרץ קוראים סקרים ומגיבים להם.
ג. הבית היהודי הראתה השבוע את החוסן האלקטורלי שלה. בשבוע הגרוע ביותר שלה היא עדיין סוחבת בין 14 ל 16 מנדטים בסקרים (למעט סקר אחד שהראה על 12). קמפיין “מפלגת התקשורת” צבר תאוצה עד שאפילו בליכוד החליטו לעלות על העגלה ולהצטרף עם אותם מסרים.
ד. צירוף מקרים, מזל או יד מכוונת גרמו לכך שבשבוע האחרון ירדו מחירי החשמל והדלק ושכר החיילים בסדיר עלה ב 25 אחוזים. באקלים כזה יהיה קשה לטעון על יוקר המחייה. מכה קשה לחברתיים למיניהם.
ה. אם הסקרים לא יתחילו לזוז לכיוון הרצוג בשבועיים הקרובים בצורה דרמטית – יהיה אפשר להכריז על המנצח כבר בסוף פברואר. האפשרות היחידה של הרצוג להגיע לראשות הממשלה ללא קואליצית ה 61 מסעיף א’ היא – יצירת פער גדול באופן מהותי מביבי. לא 2 – 3 מנדטים. לכל הפחות 5 ומעלה. כל יום שעובר ללא “אירוע משנה מערכה” הוא עוד יום שמקרב את הרצוג חזרה לפוקס נאמן.
הרבה מהדברים שכתבת הם נכונים , רק שאין להם שום קשר לעובדה ש”הביית היהודי” היא מפלגה אנרכוניסטית בדיוק כמו הציבור שהיא מייצגת. הציבור הזה לא יעלם וגם המפלגה הזאת לא , אבל החזון של בנט על “הובלת המדינה” הוא מנותק מהמציאות.
כשכתבת “אנרכוניסטית” בפעם הראשונה, חשבתי שזו סתם שגיאת הקלדה, אבל כעת כתבת זאת שוב. לא עדיף להשתמש במלים שאתה מכיר?
ההגדרה שלך את ציבור מצביעי “הבית היהודי” כ”אנכרוניסטי”, היא כמובן, הכללה אבסורדית – ושימוש מגוחך בביטוי. נסה לדמיין מה תגיד למישהו שיטען ש”הערבים הם אנכרוניסטים”…