אני מוצאת את עצמי משבחת את ראש מערך ההסברה, ד“ר יועז הנדל ואת מזכיר הממשלה עו“ד צבי האוזר ואולי את מי שהיה מגיש התלונה השלישי בפרשת ההצקה (כך אקרא לפרשה הזו בינתיים, עד שיחשפו יותר פרטים) של עובדת לשכת ראש הממשלה ר‘.
מדוע משבחת? הם הרי עשו את המובן מאליו, את מה שנדרש מהם על פי חוק, את מה שכל אדם סביר צריך לעשות בעניין כאשר הוא נתקל בתופעות של הצקות לעובדת במקום העבודה. יותר מכך, אם לא היו מתלוננים, היו עוברים עבירה בעצמם.
מסבב שיחות טלפוניות שערכתי הערב מתברר שהנדל והאוזר נכנסו למצב של lose-lose situation. היה להם רק מה להפסיד. האיש שעבורו הם עובדים ואשר אותו הם מעריכים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ינזק מן הפרשה. “הלשכה שלו התפרקה השבוע” אמר לי מקור שמכיר היטב את לשכת ראש הממשלה.
ר‘, עובדת הלשכה, אשר היתה כפופה לראש הסגל נתן אשל ולראש הלשכה גיל שפר, תנזק מן הפרשה. היא לא תוכל לעבוד יותר בסביבת ראש הממשלה וגם אם לא תפוטר, מעמדה שם יהיה חסר משמעות. “היא גם מסתובבת עכשיו עם אות קלון תדמיתי וגם ביבי לא יעבוד מולה” נאמר לי.
הנדל והאוזר, ינזקו באופן משמעותי מן הפרשה ושניהם ידעו והבינו זאת היטב כאשר הלכו להגיש את התלונה. “הם הוכנסו מעכשיו לפריזר להרבה זמן” אמרו לי.
במיוחד יפגע מכך הנדל, מצטרף חדש יחסית ללשכת ראש הממשלה, אשר עזב משרה טובה בידיעות אחרונות לפני חצי שנה, ומעתה ואילך “יהפוך לעציץ בלשכה” כפי שנאמר לי. האוזר, שנמצא בקרבת ראש הממשלה כבר שלוש שנים, אולי הרגיש שהצליח לשרוד בלשכה הבעייתית הזו זמן רב והוא בשל להתקדם הלאה.
“ברגע שהם עשו את המהלך הזה, הם ידעו שאצל ראש הממשלה הם גמרו” אמר לי מקור נוסף “וזה כבר לא משנה אם נתן אשל יצטרך לעזוב או אם נתן אשל ישאר. הם שרופים אצלו. מתוך התפיסה שלו, הם פעלו בניגוד לכללי המשחק והם גמרו” אמר לי אותו אדם המכיר את ראש הממשלה.
ובכל זאת, בישראל של 2012, צריך גם לדעת להכיר ולברך על שינוי מגמה. הנה אשה, בוגרת, שלא רוצה בחיבתו של גבר במקום העבודה, הופכת לכלי משחק בידי הממונים עליה. היא אינה רוצה להתלונן, אך היא מוקפת באנשים שיודעים סוף סוף להבחין בין אסור למותר. יודעים לשים את האצבע על התנהגות, שפעם היו מגיבים אליה במשיכת כתף, לכל היותר מעניקים לה כמה דקות של צחוקים כשיוצאים למילואים. היום, גברים צעירים בגיל העמידה, הפנימו את לקחי אירועי השנים האחרונות (היחס לנשים בלשכות בכירות) וברור להם שאסור להקל ראש ביחס נורא לנשים.
גם אם אין פה פלילים, גם אם אין נגיעות, גם אם מדובר בהצקות, הם פנו ועשו, תוך סיכון ברור של עתידם המקצועי. “הוא (אשל–ט“ש) פשוט היה מאוהב בה, במשך זמן רב, ורבים בלשכה ידעו זאת. אבל ההתנהגות שלו הפכה לאובססיבית וברגע שהיא התחילה לדבר ולספר להם, הם נחשפו למידע והחליטו שלא יוכלו לשתוק” נאמר לי.
יאמרו, ויש כבר מי שאומרים זאת שהנדל והאוזר פעלו במסגרת משחקי הכוח בחלונות הגבוהים. לכל אחד מהם אינטרס משלו וכפותיהם אינם צחורות מלובן. נו, אז מה? יש כאן גם תוצאה והיא, גברים, שלא מוכנים לעמוד מנגד כשהם נחשפים להתנהגות בזויה.
ריצ’רד סילברסטיין בבלוג “Tikun Olam”, מציג גרסא אחרת למהלך העניינים, שניתן למצוא בה נקודות הגיוניות.
בבלוג של סילברסטיין אפשר למצוא משהו הגיוני בערך כמו שאפשר למצוא דמוקרטיה באיראן