יישום תכנית 1325 לשוויון מגדרי – הונחה על שולחן הממשלה ליום א׳

במקביל להחלטת ממשלה למינוי הרמטכ״ל הבא גדי אייזנקוט ולדיון בממשלה בנושא אסון דליפת הנפט בצינור קצא״א – עומדת לעלות על שולחן הממשלה ביום א׳ החלטה בעלת חשיבות גדולה לחברה הישראלית והיא יישום מלא של תכנית 1325 (המבוססת על החלטה 1325 של האו״ם), כפי שהוצגה וקודמה בשנה האחרונה על ידי שלל ארגוני נשים, בראשם ׳1325 נשים מנהיגות לשלום ובטחון׳. ההחלטה הממשלתית הזו, אם תעבור מגיעה דקה אחרי שהשרה לימור לבנת הודיעה על פרישה מן הממשלה ובסיומן של כמה שנים ממושכות שבהן ארגוני נשים (וגם בבלוג הזה) טוענים שברמות הגבוהות ביותר של מקבלי ההחלטות בישראל אין כלל נשים.

לבנת בהקשר הזה היא אחת הדוגמאות, שכן בכל השנים של ממשלת ישראל הקודמת – בין 2009 ל 2013 – לא היתה ולו אישה אחת בקבינט הבטחוני. 14 גברים היו חברים בגוף שמקבל את כל ההחלטות הבטחוניות/חירום המורכבות וחשובות ביותר ועל אף שלבנת היתה בעלת ותק גדול בהרבה של חלק מאותם גברים היא או נשים פוליטיקאיות בכירות אחרות לא נכללו. בקבינט הממשלה הקצרצרה הנוכחית  יש 11 חברים, בהם אישה אחת, ציפי לבני, שפוטרה מתפקידה כשרת המשפטים לאחרונה.

במוקדי קבלת החלטות בטחוניות או החלטות חירום אחרות בישראל, המצב הטבעי הוא של 99.9% גברים. מטכ״ל, מוסדות בטחוניים, רשויות מקומיות, מל״ל ועוד. אנחנו מדינת צבא וזו התוצאה: האנשים שמטפסים לתפקידים הבכירים ביותר הם מי שעשו שירות צבאי קרבי ולכן למרות שזו היא מדינה מודרנית מאוד, היא מנוהלת על ידי גברים בלבד. וכך ישראל ממוקמת במקום 65 (מתוך 124 מדינות) בדו״ח הפערים המגדריים הגלובלי (של הפורום הכלכלי העולמי וכמובן שהדירוג שם מושפע מפקטורים רבים, לא רק ייצוג).

לנשים אין ייצוג אפילו בפורומים אזרחיים (לכאורה) המקיפים את מקבלי ההחלטות. קחו לדוגמא את הצוות המייעץ לראש הממשלה נתניהו, אותם אנשים הקרובים קרובים אשר מלווים אותו לנסיעותיו בעולם. אין שם אישה אחת. אין צורך להזכיר שוב את פרח לרנר. אכן היא בדרג גבוה, אך לא במעגל הראשון של מקבלי ההחלטות וכשהיתה הזדמנות לקדם אותה לתפקיד מזכירת הממשלה אחרי הקמת הממשלה ה 33, זה לא קרה. העובדה שיש רק אישה אחת, מוערכת ככל שתהיה, אשר על שמה אני חוזרת שוב ושוב (פעם 4 אולי השבוע) היא אחת מן הבעיות.

אני כותבת כל זאת כספתח להחלטה שתונח על שולחן הממשלה ביום ראשון, כי היא חשובה, חשובה מאוד. קשה בישראל להעביר החלטות מן הסוג הזה. הקשב הציבורי נמצא כמעט תמיד במקום אחר (טרור ברחובות, בחירות, מינוי רמטכל, האסון האקולוגי בדרום) ובכל זאת חשוב לציין כמה נקודות:

החשיבות המרכזית של ההחלטה הנ״ל והאופן בו נוסחה היא בכך שהיא הולכת אחר הניסוחים שהציפו ארגוני הנשים, ובהם הרחבת ההגדרה של שוויון מגדרי, גם לתחומי הבטחון האישי (ולא רק הבטחון הציבורי הכללי).  

ההחלטה מטילה חובה על מנכ״לי משרדי הממשלה לסרוק את תכניות העבודה של משרדיהם לשנת 2015 ולסמן יעדים לשיפור שוויון מגדרי במשרדים השונים. בסעיף 5, מוטלת חובה על משרדי הממשלה לטפל בתקציביהם מן האספקטים של חשיבה מגדרית, באמצעות הכוונות והדרכות שמשרדי הממשלה יעברו בתחום (בכנסת היוצאת נעשתה עבודה בעניין אצל ח״כ עליזה לביא וח״כ מרב מיכאלי). כמו כן, משרדי הממשלה יצטרכו להתאים את מבניהם עצמם לחשיבה מגדרית, כפי שציינתי לעיל המקום הטוב להתחיל בו, הוא ממש ממש במשרד ראש הממשלה, ולא בדרגים הזוטרים. ישראל לא נראית טוב בעולם כשראש ממשלה מסתובב עם פמליה גברית בלבד. בלתי מתקבל על הדעת בסוף שנת 2014. כמובן שזה גם מסר שמועבר פנימה לשאר משרדי הממשלה.

מן הבחינה הזו כהונתו האחרונה של שר האוצר יאיר לפיד היתה משמחת במיוחד. למן הרגע הראשון בתפקידו הוא עסק באופן אקטיבי בשיפור מגדרי של המינויים פנימה בתוך משרדו. זו הדוגמא. מאחלת לכל שרי הממשלה הבאה, בין אם הם גברים או נשים, להכניס את הנושא הזה לראש שלהם ביומם הראשון במשרד משתי סיבות: המינויים הראשונים והבכירים הם הקובעים ואי אפשר לדעת כמה זמן קצר תהיה שהייתם במשרד.

את ההתעסקות המאוד מאתגרת, עם כתיבת התכנית, ליווי ההטמעה, הגשת הדרישות ליישום שלה בתוך הממשלה הובילו ודחפו נשים. השרה לבנת כאמור לעיל שגם חתומה על הבאת ההחלטה לתוך הממשלה וגם ורד סוויד ראשת הרשות למעמד האישה במשרד ראש הממשלה, שלא מוותרת לאף אחד אף פעם. מבחוץ דחפו עמותות איתך-מעכי, שוות, המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית וארגון ׳אנו׳ הפועל לשינוי חברתי והטמעת ערכים דמוקרטיים.