הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
אלקין כינה את הרצוג ולבני כמי ש״יחלקו את ראשות הממשלה כמו עוגה בגן ילדים” והעלה בעמוד הפייסבוק שלו תמונה, מגעילה ממש, של ערבוב הפנים בין לבני להרצוג. באמת גן ילדים
פוסט שלי בראשי של סלונה
התגובה הפבלובית של הליכוד, כפי שבאה לידי ביטוי בהודעתו הבוטה של יו״ר הקואליציה ח״כ אלקין המחישה אתמול בערב את ההבדל בין ימין לשמאל ואף הזכירה את תחושת הגועל משוביניזם גלוי של מערכות בחירות שמציף השיח תמיד מחדש: ״האם הייתם נותנים לחנון, שסגר עם 15 מנדטים הסכם רוטציה חצי-חצי עם אחת שלא עוברת את אחוז החסימה, לנהל בשמכם איזה משא ומתן?״
אלקין, אלגנטי הוא לא, אפילו לא הביא את עצמו לכנות את ציפי לבני בשמה. עם אותה ה״אחת״ הוא ישב בקואליציה עד לפני כמה ימים ועם אותה ה״אחת״ מיהרו בליכוד לסגור הסכם קואליציוני ראשון לפני שנתיים. בהמשך כינה את הרצוג ולבני כמי ש״יחלקו את ראשות הממשלה כמו עוגה בגן ילדים. ממשלת היפה והחנון״ והעלה בעמוד הפייסבוק שלו תמונה, מגעילה ממש, של ערבוב הפנים בין לבני להרצוג. באמת גן ילדים.
את האוירה המיזוגנית המתרחשת בימין סביב הסכם האיחוד בין הרצוג לבני קלטתי מסטטוס של חנוך דאום, העיתונאי המקורב מאוד לבני הזוג נתניהו. ״מבחינה פמיניסטית לפחות, האיחוד בין בוז׳י לציפי הוא חשוב. בכל זאת, זה ששתי נשים עומדות כעת בראש המפלגה החדשה, זו אמירה חשובה״.
בבת-אחת לערבב הכל: פמיניסטיות, הרצוג כאישה. וברקע המובן מאליו לדאום, אם יש נשים בראש אז הכל הרי מועד לכשלון. צחוקים בגן הילדים.
הסגנון המשתלח בתגובות הליכוד כמעט והצליח לכסות אמיתה מסוימת. הרצוג מדבר על מו״מ ואצל נתניהו, אלקין והליכוד – לא מעוניינים לנהל מו״מ. זו היא התמצית של דבריו. אם הוא לכאורה מוכר את מפלגתו ללבני, הוא ימכור את המדינה בשביל כל דבר.
צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק של ח״כ זאב אלקין
את סגנון הקמפיין, מתלהם נגד נשים, עיסוק במראה ובתכונותיהן החזותיות, אפשר למצוא בקיר הפייסבוק של אלקין בשפע. אם זה הכיוון של קמפיין הליכוד, לרדת על תספורות ותלתלים, דווקא אצל אישה שנחשבת נכס עבור מפלגת העבודה ושלא זגזגה לאורך השנים בזחילות לממשלת הליכוד, אז העסק מתחיל להזכיר קצת את ה War on Women, שהתנהלה ברקע הבחירות בארה״ב. הדמוקרטים טענו שהרפובליקנים מובילים מהלכי מדיניות כדי לפגוע בנשים (היו גם דוגמאות) ולמפלגה השמרנית נדבקה התדמית של ה׳אולד-בויס-קלאב׳, אותם החבר׳ה שלא קולטים שהחברה המודרנית מורכבת ממהגרים, ערבים, וכן גם מן הפוליטיקאיות הנשים.
על הליכוד אפשר בקלות לדבר כמפלגה שלא רואה נשים ממטר. מרכז המפלגה מורכב מ 90% גברים, בסביבתו המידית של נתניהו אין אף אישה (פרח לרנר, נציגתו בכנסת, לא זכתה לקידום מיוחל לתפקיד מזכירת הממשלה), ברשימתה לכנסת ה19 היו לליכוד מעט נבחרות (יחסית לשאר המפלגות, למעט ש״ס ויהדות התורה), ואחרי עזיבתה של לבנת, עם איזה נשים בכירות הם ילכו לקלפיות?
ובחזרה לעניין הפעוט הזה, שקוראים לו משא ומתן. מה שבימין אולי לא מבינים הוא שבשמאל אנשים דווקא רוצים מו״מ. רוצים אדם שיודע לוותר. זה כל הקטע של שתי מדינות – לבוא לקראת הצד השני כדי להגיע להסכם. אחרי שנים ארוכות של ליכוד ומנהיגיו בשלטון, הציבור הבין שאין לנתניהו רצון פוליטי להתפשר עם אף אחד. בטח לא עם הפלסטינים, גם לא עם וושינגטון ואפילו כשנתניהו צנח ל – 18 מנדטים, פחות מן ה – 19 של הלפיד, הוא לא הפנים את מצבו הפוליטי וסירב לנהל מו״מ עם לפיד למציאת פתרון.
הסגנון הוא גם המהות. השתלחות, התנשאות, אגרסיות, זלזול באחר וחוסר נכונות להגיע להסכמות. אלה הן בדיוק תכונות הניהול שהובילו את ממשלת ישראל למצבה הנוכחי – שרים בכירים שבורחים ומעט מאוד הישגים להראות לציבור הישראלי בפתחה של מערכת בחירות. אם אלקין עומד להיות קבלן הביצועים והביטויים של נתניהו למערכת הבחירות של 2015, אז מעניין לראות איך הרצוג ייגרר לבוץ או אם יישמר ממנו.
אתמול בערב אמר הרצוג שהוא רואה עצמו כמאחד, לא כמשסה: ״חיבור במקום פילוג, הבנה במקום פירוד, שיתוף במקום שיתוק״ וכהנה ביטויים ששולבו בדבריו (תכל׳ס עבודה די קלה לקופירייטרים, אפשר להמשיך עם זה בלופ – ׳ליבון במקום בלבול׳, ׳כינוס במקום תסכול׳, ׳מינוף במקום דיכוי׳ ועוד. חומר קלאסי למחולל סטטוסים).
ומדוע הטקסט השבלוני בכלל מעניין?
להערכתי, יועצי התקשורת והאסטרטגים של הרצוג הבינו שבחיים לא יצליחו להפוך אותו לבולדוג, לטיפוס האגרסיבי, לאלקין פבלובי שכזה – זה מהלך אבוד מבחינתם. הרצוג לא יצא החוצה מתוך הקליפה האנמית. הוא לא יתחיל לעשות שרירים או ללכלך ידיו. אלקין אמר: הרצוג הוא חנון. עם השירות הצבאי ביחידת המודיעין 8200 ופרצוף הילד הטוב, לא יכול אף קמפיינר לשנות את המצב. זה האיש.
ועל כן, (וכבר יצא לי לכתוב על זה בעבר) הם מציעים לעם ישראל משהו אחר. הרצוג אמר זאת באופן ברור: ״אנחנו מציעים מודל מנהיגותי מסוג אחר. מודל של הנהגה משותפת״.
זוכרים את אריק שרון הסבא? את התחושה שהורעפה על עם ישראל שכדאי לו לקבל חיבוק מן הסבא החביב ולהיות מוזמנים לשבת איתו לשולחן ולאכול ארוחה חמה?
אז עכשיו, בקמפיין 2015, תקבלו את הרצוג המאחד, המפשר, המגבש. נטול האגו. זה הקמפיין והמסר. אני מוותר על עצמי בשבילכם. בשביל המדינה. אקט ראשון של מימוש מסר הקמפיין – ויתור על ראשות הממשלה. האנטי-אגו, אנטי-גיבור החדש.
לא בטוח שזה יתפוס מבחינת הרצוג, אבל אני מנחשת שזה הכיוון:
אגרסיות, בידוד עולמי, מריבות עם וושינגטון – Out.
שותפות במנהיגות, רוטציה, הסכמות וחיבורים חדשים – In.
אגב, פעמיים במהלך השנה האחרונה הרצוג הלך בנתיב הפשרני הזה. פעם אחת, באוגוסט 2013, הצליח לשכנע את אראל מרגלית ואיתן כבל לרדת מן הסולם עליו טיפסו השניים ולהתייצב מאחריו. הוא הציע להם שיתוף פעולה כדי להחליף את יחימוביץ׳ והיום קשה כבר להיזכר, אבל כמה חודשים לפני שניצח אותה, היתה מוסכמה רחבה שאין לו – לחסר הכריזמה והיבשושי הזה – סיכוי בכלל. פעם נוספת במארס 2014, הכניס הרצוג את כל שבע סיעות האופוזיציה לאווירת שיתוף פעולה וביחד הם קיימו את דיוני האופוזיציה האלטרנטיבית, ערבים, חרדים, עבודה ומרצ, כדי לתת לקואליציה פייט. הרצוג אז היה מבסוט מעצמו. רק הוא הצליח לגרום לרעם-תעל לשבת ביחד עם החרדים בחדר ולהסכים. בקואליציה, בסגנון הנתניהותי, צחקקו וזלזלו.
ולבסוף, אם הרצוג הוא אכן המאחד הגדול – נראה אותו מצליח למשוך את יאיר לפיד לחיקו.
הנה תקציר של עיקר ההערות שיעירו תומכי הימין שפוקדים את העמוד של טל:
1. הכותבת מאדירה את האיחוד מתוך תפיסתה השמאלנית (/הסמולנית)
2. “גישת המו”מ” של בוז’י תוביל לויתור על שטחים והרס המדינה
3. לינור לבנת עזבה את הליכוד כי ידעה שלא תוכל להבחר שוב
4. יש מספיק נשים חזקות בליכוד ויותר מדי עוכרות ישראל בשמאל
5. החרדים ישבו עם כל אחד שיתן להם להיכנס לממשלה
וכו’ וכו’ וכו’ (אהה כן – רק ביבי יכול!!!!!!)
בקיצור, אתם צפויים, תחשבו על משהו חדש
חצי המלכות אם אתה מוצא לי תרומה מקורית של גולש מהשמאל באתר הזה בשנה האחרונה.
אני מאוד מחבב את האדם הזה, הוא אדיב ולא משתלח
השוביניזם הוא בראש שלך, לא היה שום דבר שובינסטי במה שציטטת, אבל ניחא.
משוה קטן שאת כנראה לא מבינה: ״מה שבימין אולי לא מבינים הוא שבשמאל אנשים דווקא רוצים מו״מ.רוצים אדם שיודע לוותר.״
לא, זה הקטע – הימין יודע את זה מצוין זו הסיבה שאנו מאוד מפחדים פחד מוות לראות את השמאל בשלטון. ההאשמה נגד השמאל היא שאתם אוהבים לוותר, יותר מדי, אין לכם עצבים לשום מו״מ ואי הבנה מוחלטת של הפיסכולוגיה של הצד השני שרואה בוויתורים עדות לחולשה ורפיסות – ובצדק רב כנראה כשרואים אתכם. אנחנו לא כמוכם ולא רוצים להתאבד למען הבנה מעוותת של המוסר.
איזו הדרת ערבים! בליכוד יש פחות נשים רק מאשר ש”ס ויהדות התורה – ומה עם רע”מ-תע”ל?
אתמול התראיינת בלייט נייט. המארחות, שלא הסתירו את דעתן הפוליטית, דיברו על האיחוד ועל הטוב שבהנהגה נשית פשרנית. שכחת לנזוף בהן על המיזוגניה השובניסטית שמקדשת את הסטראוטיפ.
כנראה שלא הקשבת מספיק טוב. דווקא הבית היהודי מקבלים מחמאות על שילוב נשים וגם על שיעור המתפקדות.
דווקא הקשבתי אז אסביר שוב:
מה קשור שיעור ייצוג הנשים – דיברתי על התפיסה הסטראוטיפית שעלתה שם. את כועסת שדאום הבדחן-קרש משתמש בסטראוטיפים ולא כועסת כשמשמתשים באותם סטראוטיפים כדי לשמוח על האופציה הנשית (על ידי נשים).
אין ספק שהאיחוד מבשר על גישה חדשה ומופלאה, מקדם את מעמד האישה, ומביאה לזריחתה של שמש חדשה בחיינו. סופסוף מגיע מנהיג שלא רוצה רק לעשות רע לישראל (כמו ביבי שרק רוצה לחבל ביחסים עם אמריקה, לפגוע במעמדן של הנשים, ולהדיר אוכלוסיות חיוביות), ומעמיד לצידו כוכבת עולה בשמי הפוליטיקה הישראלית.
האמת? בהתחשב בכך שרק בימים האחרונים כתבת על לבני דברים כ”כ בוטים, אין כמעט דרך להתייחס ברצינות לטקסט המשתפך שכתבת פה. אפשר גם לחייך גל זה שפתאום קפצת להגנתה של שלי יחימוביץ’. מסתבר שבכ”ז יש גרועים ממנה אי שם על פני הגלובוס…
גש לדף של ליבני אולי תקלוט את הדרך שלכם להעביר בקורת. טל העבירה בקורת על ההתנהלות היא בטח לא יצרה תמונות. הימין לא עוצר באדום הדביקו אצל ליבני תמונות שלה עם המקצוע העתיק בעולם. אני מקווה שעד מחר מנהלי הדף שלה ימחקו את התמונות. זה דור שפל שלא עוצר באדום.
הדרך “שלנו”? אני יודע שהרעיון של אינדיווידואליזם הוא קונספט מורכב במחנה שוחרי הסיסמאות והדלקומים, אבל אני בכ”ז קיוויתי שתצליח להפנים שאני לא מייצג איש מלבד עצמי, ואף אחד אחר לא מדבר שמי…
אם יש כמה אדיוטים שהעלו תמונות מכוערות, הם לא מייצגים אותי, יותר מאשר חנין זועבי מייצגת אותך, כשהיא יורקת על שוטר, רק בגלל שהוא ערבי.
אתה תמיד מחשיב את טל כשמאלנית המקדמת את אג’נדה שמאל, אז בוא נלך על זה : שים לב שהשמאל של טל יודע גם להעביר בקורת כשצריך ולקרוא לטקסט של טל משהו “טקסט משתפך…. “, מעיד עלייך כאדם האומר “אמן” לכל מה שהימין עושה. אתה לא עוצר לרגע לחשוב, מביא לנו מנטרות שלמדת בע”פ, כן לפעמים נדמה לאנשים שאתה יודע לנמק את תשובותיך ואנשים נוטים להעריך תשובות מנומקות, אך אתה שבוי של עצמך ושל הטקסטים שלך שלא משתנים. הנני להביא לידיעתך כי טל היא עיתונאית וזה תפקידה וכך היא רואה אותו , אתה בסך הכל מגיב.
אני מחשיב את טל כשמאלנית?! איך הגעת לרעיון ההזוי הזה?!?! הרי ברור שטל היא היא ימין מובהק שבמובהקים, אי שם בין מרזל לפדרמן…
מעבר ליציאה המבדחת הזו, אין לי דרך להתייחס ברצינות לשאר הטענות, מעבר לציון העובדה שהן מבדחות למדי, אם כי פחות מהסיפתח הבאמת-קורע. מסתבר שאתה חושב ברצינות שיש אפשרות שטל אינה תומכת שמאל המקדמת את האג’נדה שבה היא מאמינה…
אתה לא קולט נכון ? טל מעולם לא הסתירה את דעותיה כלפי מה שמתרחש כאן, זה רק הפחד שלך שלא יודע לקבל דעות של אחרים ומגיע לכאן לתקוף כל מאמר או דעה שהיא מביעה. אז אם זה עושה לך טוב, אז תהנה. אין ספק אנו נמצאים בשני קצוות של המפה הפוליטית, אין בדברים שלך חידוש כלשהו, אתה מן שבלונה של מגיבים אחרים של הימין בדפים אחרים.
אכן, אני פוחד מאוד מדעות שאינן זהות לשלי – לכן אני מגיב להן…
אני מודה שאני לא מחדש כלום, בניגוד לחידושים המופלגים שלך, הן בעברית, והן בלוגיקה…
בבחירות הקודמות עקבתי אחר הבלוג, אני חייב לציין שבפעם הקודמת הכתיבה הייתה קצת יותר אובייקטיבית ופחות סובייקטיבית, לדעתי זה חבל, אבל בסופו של יום זה בלוג ואם Ynet עוד פחות אובייקטיבי מטל, מה לנו כי נלין?
הערה קטנה, המשא ומתן עם הפלסטינים נפל וימשיך ליפול על דבר אחד, זכות השיבה. הזהות של ראש הממשלה לא באמת משנה, יהיה וותרן, פשרן או לוחמן. היה וויכוח אמיתי על רמת-הגולן, אבל זה כבר לא על השולחן למזלנו.
דילגת על נאום שלושת הוייבערס של ליברמן, איש עם מחוייבות לנורמות שלטוניות לא פחות מאשר אלקין.
אשר לחנוך דאום, ליצן החצר של הזוג המלכותי, לא באמת איש ראוי לתגובה על כל הקונפליקטים האישיים שלו.
מה שכן, הימין חזר להתבכיין בסגנון אכלו לי שתו לי, מה שמעיד על ריח התבוסה שעולה באפו. רק נזכיר שבמערכת הבחירות הקודמת, הייתה זו אותה תקשורת שמראש חיסלה כל סיכוי למועמד אחר להתרומם מול ביבי. לשלי יחימוביץ לא ניתן רגע אחד של חסד, ועם בחירתה לראשות העבודה, טרחו אנשי תקשורת לא מעטים לציין כל העת כי מדובר במועמדות לא ריאלית לראשות ממשלה. בסופו של יום הפער בין הגושים נסגר על 59-61 דבר שהוכיח כי ההערכות המוקדמות לגוש ימין-חרדים עם 66 מנדטים היו מוגזמות. כך שההתגייסות התקשורתית, כלשונם של ארדן וחבריו, פעלה בבחירות האחרונות לטובת הימין-חרדים.
הטעות החרדית, כך מסתבר בדיעבד, הייתה בעצם העובדה שהם לא סייעו לשום אלטרנטיבה להיווצר. ללבני הוצגה בזמנו התביעה הלא-רצינית להתחייב לא לנהל מו”מ על ירושלים, דרישה שלא הוצגה לביבי. ובכל סיטואציה שנקרתה בדרכן של הסיעות החרדיות עד כה, הנטייה הראשונית שלהם הייתה לחבור לימין. וכשאין אלטרנטיבה, כושר המיקוח שלהן ירד והתוצאה הייתה הממשלה האחרונה בה הם מצאו את עצמן מודרות על ידי הליכוד והבית היהודי.
המשוכה העיקרית שעל הרצוג לעבור היא יצירת גוש חוסם שיביא את ריבלין להטיל עליו את הרכבת הממשלה. מרגע שההרכבה תוטל עליו, סביר להניח שימצא את הדרך לגרום לכולם להתכנס סביבו.
התקשורת ב- 2013 קידמה את לפיד שבעצמך אתה משייך לגוש השמאל – מה שהוא עד היום מתנגד לו אבל ניחא – וכבר הוכח שביום הבחירות עצמו הוא משך אליו לפחות 5 מנדטים של מצביעי ימין שהתלבטו בינו לבין בנט. אז התיזה שלך קצת מופרכת.
על פי הסקר של היום בערוץ 2, יהיה די קשה להרצוג להקים את גוש החוסם שלוץ סך הגל השמאל קופץ מ- 29 ל-…. 29, בעוד שהימין עולה מ- 61 ל- 63 והמרכז יורד ל- 17 אבל זה כולל את כחלון שהוא למעשה ליכוד. ביבי לחיץ, ביבי מפחד, מה שתרצה אבל הוא יהיה ראש הממשלה הבא.
יונתן, אם נעזוב לרגע בצד את הרצונות של שנינו וננסה לנתח את הסקר אובייקטיבית: תסכים איתי שהכול פתוח. החל ממשלה נוספת בראשות נתניהו, עבור לממשלה בראשות בוז’י וקיימת גם אפשרות של מישהו שלישי כדוגמת כחלון שיזכה מההפקר.
מה שאני אומר, שהמבחן של הרצוג יהיה בקבלת המנדט מהנשיא, לאחר מכן הקלפים נטרפים מחדש וכל האחרים גם אלה שהמליצו על ביבי יהיו יכולים לשבת איתו.
בנוגע ללפיד, מסתבר שלא תהיה לו בעיה לשבת עם כל אחד אחר. בכל זאת אני מאמין שבהמלצה לנשיא הוא לא יחזור על הטעות מהפעם הקודמת.
אשר לליברמן, להערכתי, למרות התקוות שנתלות בו כל פעם מחדש, (זוכר את השבוע שהוא בילה במינסק והשאיר את כולם במתח רק כדי לחזור ולהמליץ על ביבי?) הוא יילך עם גוש הימין. כחלון? זה הנעלם הגדול. בעיקר תלוי בשאלה האם המנדטים שלו יבואו מהימין או מהשמאל. לדעתי הפעם הוא ייקח מהימין יותר מאשר מהשמאל.
פוליטיקלי באורח מדהים אני מסכימה עם רוב מה שאתה כותב. וגם אתה מריח ויודע שיש עוד המון זמן והכל יכול להתהפך ולהשתנות, כולל חו״ח פיגועים שיטרפו את הכל.
לא אני לא מסכים. לא הכל פתוח. אין להרצוג שום סיכוי, אני חוזר, שום סיכוי להיות ראש ממשלה אלא אם כן יקרה משהו לגרמי בלתי צפוי שיטרוף את כל הקלפים. הנשיא – שעדיין ימני אבל זה לא רלוונטי – לא מחליט על פי שיקול דעתו למי לתת את הרכבת הממשלה אלא למי שיש יותר המלצות וסיכוי. על ביבי ימליצו הליכוד, הבית היהודי, והחרדים לפחות וכנראה ליברמן – זה יותר 61 +. זה נגמר. גם אם במקרה הרצוג יקבל את הזכות להרכיב ממשלה, הוא לא יצליח וזה ישוב לביבי.
ההצבעה בישראל אינה פתוחה. הערבים מצביעים למפלגות הערביות, החרדים לחרדיות, האשכנזים החילונים רובם לגוש השמאל ״מרכז״ וכו… ההצבעה היא דרך לבטא את הזהות האישית ותפיסת העולם. לכן התנודות הן בתוך הגושים והשינויים הם תוצאה של הדמוגרפיה הישראלית.
כמובן שהמציאות גם משפיעה. הקריסה המוחלטת של תפיסות השמאל המדיני העבירה המום אנשים מהשמאל למרכז ולימין. אירועים קיצוניים יכולים לשנות את הדברים אבל במצב הנתון, אין לשמאל סיכוי לנצח.
ושים לדבר נוסף: הבית היהודי מתחיל להתייצב סביב תקרת זכוכית של 15 מנדטים. גם בסקר של קמיל פוקס בערוץ 10 וגם אצל מינה צמח בערוץ 2. זו תקרת הזכוכית של מרבית מפלגות האווירה האחרונות. ליברמן ב-2009, ושינוי ב-2003.
הבית היהודי זו מפלגת אווירה?L) ואגב, האמ-אמא של מפלגות הווירה, יש עתיד, קיבלה 19 רק לפני שנתיים…
הסקר האחרון של קמיל פוקס היה מביך כ”כ, שקשה להתייחס למשהו מתוכו ברצינות. הם בדוק מועמדים לראשות ממשלה, ואיכזהו שמו שניים מאותה מפלגה (נחש איזה מפלגה הם בחרו לפצל…).
שוב, אני לא יכול להאשים את קמיל – הלקוח ביקש סקר שיראה ימין מצומצם, וקמיל נענה לאתגר מבלי להטות את הסקר (אלא רכק הוסיף מועמדים שיקחו קולות את המועמד המוביל של הימין, גם כשלא ברור בכלל שיתמודדו, להלן: גרעון סער). מצבו של הימין טוב למדי. ליברמן לא יילך עם השמאל, לא בגלל טוב לבו, אלא בגלל שכבר אין לשמאל מה להציע לו (הם הציעו את ראשות הממשלה למנדט ורבע שלבני מביאה…). עחלון יילך למי שירכיב ממשלה, ומכיוון שלימין תהיה ממשלה גם בלעדיו, הוא ייזכר בגאווה בשורשיו הימניים, ויצטרף בחדווה. מעבר לזה, יהיה לו קשה להיות זה שנותן את הגב לממשלה שצריכה את הגיבוי של חנין זועבי כדי לשרוד. ב”מרכז הציוני” מנסים כל הזמן להדחיק זאת, מאחורי דגלי כחול לבן וסיפורים על התרגשות מ”התקווה”, אבל המחנה הזה לא יכול לחלום על עלייה לשלטון, בלי תמיכת המפלגות הערביות. הדבר הזה הוא בעייתי לכחלון אפילו יותר מאשר לליברמן.
את מאשימה את אלקין על השתלחותו בציפי לבני עימה חתם הליכוד הסכם קואליציוני ראשון. לענין ההסכם את צודקת. את רק “שוכחת” לאזכר את הצד השני של המטבע. ציפי לבני שלא רצתה לחבור לנתניהו בבחירות 2009 עם 28 מנדטים (שהיו מבטיחים לקדימה את משרד החוץ והבטחון – כי נתניהו היה רוצה לשמור על האוצר)- קפצה ל”מיטה הפוליטית” עם נתניהו כשותפה קואליציונית ראשונה בשנת 2013 ואלמלא פוטרה על ידיו, כנראה שלא היה לנו הזיווג המוזר של “בופי” (בוז’י וציפי – כל הזכויות שמורות לבן כספית).