הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
- המועד האחרון לרישום מפלגות – יום ג׳ הקרוב 16 בדצמבר, כך לפי הודעה שהוציא הבוקר רשם המפלגות (91 ימים לפני הבחירות, מוזמנים לבדוק את החישוב שלי).
- מפלגת כחלון, אלדד יניב ומפלגת הגנרלים-מגנטים של יפתח ספקטור, זה בשבילכם (מה קורה בימין הרחוק רחוק, בן-ארי, גופשטיין וכולי, יש להם כבר מפלגה רשומה, לא?)
- מי מארגן את היעוץ הפוליטי-תקשורתי לליכוד? בנוסף לנגה כץ, דוברת הליכוד, ולניר חפץ (אקס מעריב) היועץ התקשורתי של נתניהו, צורפו בימים האחרונים גם עופר גולן ויואב צור (האחרון היה גם חלק ממשרד פאר לוין העובדים עם העבודה, אבל הוא לא איתם יותר). שימו לב לחיבורים: גולן ייצג תקשורתית את מאיר שטרית בקמפיין האחרון לנשיאות, הוא עשה זאת בצמוד לניר חפץ. יואב צור, היה עורך מעריב רגע לפני שהעיתון הזה נכנס לסחרחורת דנקנר, עם ניר חפץ כעורכו הראשי של העיתון (ומי שהוריד את העיתון ביגון שאולה)
- אסון זיהום הנפט בערבה: נתניהו דילג אתמול דרומה ל 35 דקות, תדרך הצטלם ועף חזרה. לא שיש מישהו שחושב שהוא אמור היה להפשיל שרוולים ולהתחיל לשאוב, אבל זה מה שקורה כשאסון אקולוגי לא טורח להתחשב בלוח הזמנים של ראש הממשלה וקורה בשיאו של משבר פוליטי. את האסון האקולוגי צריך היה למנוע, אבל אפשר לומר שזה לא בשליטה ישירה. מצד שני, התדרדרות למצב שבו שר אחד (עמיר פרץ) מתפטר, ונתניהו, לא ממנה אדם אחר אחראי על התיק, כיוון שממתינים עם ״ממתקי״ תיקי השרים לאחרי הפריימריס, זה כבר בהחלט אסון. ממשלת ישראל ה 33 לא מתפקדת ורואים את זה בשטח.
- אינכם מצליחים לישון בשל הדאגה לשאלה האקוטית הקשורה בגדעון סער, יתמודד או לא יתמודד? לא סתם, אם הנכם עוקבים אחר הפלוג, בחרתי שלא ממש להיכנס לזה ולעסוק בזה. מן הסיבה הפשוטה שזה לא עד כדי כך מעניין. סער נמצא בחוץ. כל הכותרות בנוגע למתרחש בליכוד, לרבות הדרמות בחיי משפחתו של סער, משרתות את סער באופן מובהק. הוא יודע היטבה שהליכוד בבעיה גדולה ועל כן, מה עדיף לו? לקחת עכשיו לידיים גוף פגוע ופוגע, תוך שהוא נתפס כחותר תחת ראש ממשלה מכהן? או לחכות כמה חודשים ולצלול חזרה פנימה כמושיע הגדול אחרי שהליכוד יסיים את מערכת הבחירות הזו כשהוא חבול?
- מה שכן, עם גדעון סער והביקורת שלו על הקדמת הפריימריס בשבוע שלם (ממש מהלך קיצוני. שבוע שלם! מי ישמע), ואחרי שלימור לבנת הסתלקה מן השטח –אני חוזרת ושואלת, איפה השר סילבן שלום? למה אינו מתבטא? זו צמרת הליכוד? ֿ
- אז סער חותר מבחוץ, לבנת חתרה לה לעבר האופק ושלום ירד למחתרת.
- לסיום: יש מי שכל הזמן מפמפם ברקע איחוד אפשרי בין הבית היהודי לליכוד. אפילו אני בעוונותיי (קצת מתחרטת על כך) אמרתי באחד השידורים שאי אפשר לדעת, כי אם המצב יהיה ממש קשה עבור נתניהו, הוא יחפש איחוד עם הבית היהודי וכי זה ידוע שהימין חזק בבריתות ובהתארגנויות לקראת בחירות וגם הפעם זה עשוי לקרות. ובכן, בבית היהודי אמרו לי הבוקר: ״מדובר בקשקוש. לא היו דברים מעולם. אין גבול להזיות״
אז חזרה אפשרית של גדעון סער היא לא כ”כ מעניינת, אבל שתיקה של סילבן היא כן?:)
מסקרן לדעת מה יש לך נגד ניר חפץ. מעריב שקע בגלל הרבה סיבות, ושקיעתו החלה הרבה לפני שהגיע נוחי דנקנר (שאכן לא הציל את העיתון…).
הביטחון שלך שבעוד כמה חודשים הליכוד יובס ויהיה בשל להשתלטות של סער, מפליאה מאוד באופטימיות שלה. את בטוחה שזו פרשנות ריאלית ולא משאלת לב כבושה?
הימין מאוד “חזק בבריתות ובהתארגנויות לקראת בחירות”, ולכן בבחירות האחרונות הפסיד יותר מארבעה מנדטים על פיצולים אדיוטיים (מפלגות עוצמה לישראל, אמנון יצחק והרב אמסלם), שלא לדבר על בחירות 1992, בהן הימין קיבל יותר קולות מהשמאל, אך בזבז כ”כ הרבה מהם, שהשמאל הרכיב ממשלה מבטון עם גוש חוסם אותנטי (עבודה-מרצ-ערבים). התקדים שלך, של בחירות 2013 (ולפניהן האיחוד חסר הערך של 1996, שקדמו לו איחודים ב1973 וב1965), לא בדיוק מלמדים על איחודים רבים יותר מאשר אצל השמאל (המערך ב1965, הכנסת רפ”י ב1967, הקמת מרצ ב1992, הקמת ישראל אחת ב1999, ועוד ועוד…). הימין והשמאל מתאחדים ומתפצלים באופן דומה.
לליכוד ולבית היהודי אין סיבה להתאחד, כי ברור שסכום השלם יהיה קטן מחלקיו, וברור לגמרי שהם יילכו ביחד. בניגוד למפלגות הזעירות של השמאל, שמחפשות איחוד, כדי לגרד את העשרים מנדטים, הן הליכוד (עם קצת יותר מזה) והן הבית היהודי(עם קצת פחות מזה), עומדות על בלוק לאומי ברור של סביב ה40 מנדטים, ששום איחוד של השמאל לא יכול להגיע אליו (ואם כן, יהיה שווה לראות את המכות שיילכו שם, כשיגיע המועד לשבץ ברשימה, ויסתבר לכל מתמודדי הפריימריס בעבודה שמס’ 12 ב”יש עתיד” הגוססת, יקדים אותם…).
האמת היא שמצבו של השמאל הוא איום ונורא. הוא עומד להיות הקטן ביותר אי-פעם. הסיפורים על דרמה אמיתית, הם ספין אווילי שמריצים בתקשורת, ושלביבי יש עניין בשימורו כדי להסחוט עוד קולות של ימנים מבוהלים. די מזכיר את הבחירות בארה”ב בנובמבר האחרון, בו כל הזמן אמרו שהרפובליקנים מובילים, אבל זה “מאוד צמוד”, בעוד שבמציאות, הרפו’ ניצחו בכל מערכת בחירות שהוגדרה תחרותית, וכמעט ניצחו במערכת בחירות בוירג’יניה, שהוגדרה כלא תחרותית (כולל בבחירות למושל מרילנד, שם סגן המושל בראון היה פייבוריט ברור בסקרים, ובסוף הפסיד…).
אנחנו עדים לתקשורת שמשלה עצמה, מכניסה עצמה לאטרף של “הפעם מעיפים את ביבי”, מספרים לעצמם שזה עובד – בשעה שסביר יותר שלא רק שזה לא עובד, אלא שזה מתדלק את האנטי שיש גם ככה כלפי ההטייה ההיסטרית בתקשורת, ורק מחזק אותו.
הסקר האחרון של ערוץ 10, ששאל שאלה פתוחה מי המועמד הרצוי לראשות ממשלה, והכניס שני שמות מהליכוד (ועוד שלושה שמגדירים עצמם ימנים), ורק שניים משמאל, היה שיא של הונאה עצמית. בעיקר כשהסקר הוצג כדרמטי…
יהיה איחוד, יהיה.
צריך לשקול בקור רוח ולהבין שבתכלס’ האיחוד ישרת היטב גם את הבית היהודי וגם את הליכוד.
אני לא מתכוון לאיחוד מלא אלא לאיחוד פורמלי בלבד.
יש מצב לאיחוד בין הבית היהודי לליכוד.
אך האינטרס הוא לדחות זאת ככל האפשר .
ראשית יש לראות את הרכב שני הרשימות בכדי לדעת האם זה מועיל או מזיק.
שנית כרגע הבית היהודי צריכה לסגור את הסיפור עם האיחוד הלאומי.
להערכתי הבית היהודי תרוויח אם האיחוד הלאומי תינתק ממנה ועוד יותר תרוויח אם האיחוד הלאומי תעבור את אחוז החסימה.