– הנאום של נשיא המדינה ראובן ריבלין היה הדבר הכי מעניין בישיבת הפתיחה של כנס החורף. כשהוא הקריא את הטקסטים שנכתבים לו בימים אלה: “חתיכת יהודון שקרן”, “סוכן ערבים”, “בוגד, נשיא של חיזבאללה” ו”לך תהיה נשיא בעזה, חנפן מסריח” – אפשר היה לשמוע רחש-בחש במליאה. ריבלין, כך נדמה לי, מתחיל לצבור גם תשומת לב גלובלית. והיו מי שחשבו שבתחום הקשרים הבינלאומיים שלו הוא נכנס לנעליים מאוד גדולות, של שמעון פרס.
– האיש שמסתובב בכנסת היום כמנצח הוא ח״כ אלעזר שטרן, אשר הצליח להעביר בועדת חוק חוקה ומשפט את חוק הגיור. לכשיעלה החוק לקריאה שניה ושלישית, ויתמכו בו: ישראל ביתנו, התנועה, יש עתיד, העבודה ומרצ – תהיה זו אולי הפעם הראשונה מזה זמן רב שחוק של חבר קואליציה עובר הצבעה בשיתוף עם האופוזיציה ובניגוד לעמדת ראש הממשלה וסיעת השלטון.
– הדבר המרכזי שמעסיק את הליכודניקים בשיחות מסדרון: מי יהיה שר הפנים הבא במקום גדעון סער, אם גלעד ארדן יקבל, מי יחליף את ארדן כשר התקשורת. זה מה שחשוב היום, כשכל המדינה מדברת על יוקר המחיה ומחירי הנדל״ן. ככל שנתניהו מעכב את ההחלטה בנושא, כך נראים הליכודניקים יותר פתטיים ומנותקים מן המציאות.
– האם ח״כ דני דנון יקבל את התאריך הרצוי לו לבחירות לראשות הליכוד, בסוף חודש ינואר 2015? ככל הנראה לא. התאריך עליו מדברים בסביבתו של ראש הממשלה הוא סוף נובמב- תחילת דצמבר 2014. השיקול המרכזי הוא הדדליין לשינוי חוקת הליכוד (סוף דצמבר). נתניהו מעדיף להגיע לתאריך היעד של שינוי החוקה כשהוא המנצח של הבחירות לראשות המפלגה והוא מכתיב לועדת החוקה את השינויים הנחוצים לו: לרבות שילוב דמויות חדשות ברשימה ולרבות מחיקת אחת הדרישות של דנון והיא סף של 60% בהצבעה בפריירמריז לראשות הליכוד, למי שמועמד בפעם השלישית.
– אגב, אם התאריך של הבחירות לראשות הליכוד אכן יהיה סוף נובמבר – תחילת דצמבר, מה יקרה עם הבחירות לצעירי הליכוד אשר נדחו אינספור פעמים וגרמו לצעירי הליכוד להפוך כבר לקשישים ולתלוש את השערות שעדיין יש להם על הראש?
– ההתקוטטויות של נתניהו והרצוג בנאומי הפתיחה של מושב החורף נראו ונשמעו די בנליות. מחר יכנסו כולם לשגרה והאופוזיציה תנסה להיאבק בממשלה, לעשות בריתות עם יש עתיד והתנועה, ובסופו של דבר להעביר את הזמן עד סוף המושב ללא פשלות תוך שהם מתאמצים לשפר את תדמיתו של הרצוג.
– אגב הרצוג, אחרי שניסים דואק ומשרדו יוניק נפרדו בגאון ממפלגת העבודה, סגרו אצל הרצוג תחילת עבודה משותפת עם משרד יחסי הציבור פאר-לוין. פעילי מפלגת העבודה הפיצו אימיילים בימים האחרונים בהם היו מוטרדים מן ההתחברות של המפלגה עם ארגון מולד, כמי שאמור היה לבצע למפלגה את המאבק הממוקד בנושא התקציב, כולל פעילות ברשתות החברתיות ופעילות שטח. אך בינתיים הרצוג סגר עם פאר-לוין אשר מתכננים להרצוג קמפיין אישי, כולל שלטי חוצות נגד ראש הממשלה והתקציב. מעניין, שהם מתמקדים בנתניהו ולא בשר האוצר, שכן חלק רב מן המסרים של העבודה עד היום היה לכסח את שר האוצר לפיד אישית.
טרור פלסטיני משתולל ברחובות ירושלים, תינוקת והולכת רגל נרצחו בתחנת תחבורה ציבורית -ועדיין בתקשורת מנסים להמשיך בבלוף המגוחך של המחאה התורנית. ומה שמעניין, זה שבמקביל הם מספרים לנו על ניתוק מהמציאות…
נעליו העצומות של פרס הן עוד אחת מהאגדות שמטפחים אצלנו אלה שתמיד מופתעים מהציבור המטומטם שממשיך לא להצביע נכון. שמעון פרס היה ונותר עסקן מהסוג הלא-נעים, שזוכה להערצה רק במקומות שבהם מתעבים את ישראל. מי שרוצה לראות את זה כהישג בינ”ל – שלא יתפלא למה שוב הציבור כאן ממשיך לאכזב ולהצביע לא נכון.
רובי ריבלין, שהיה ברירת מחדל בבחירות לתפקיד מיותר ובזבזני, מתגלה כמי שמחפש נואשות את הכותרות החיוביות מהתקשורת, ולעזאזל האמת. העובדה שהיו כמה מטומטמים שהתעקשו לקלל אותו, לא הופכת את דבריו לפחות אוויליים, ולפחות מקוממים. הניסיון לדבר על “שני הצדדים” כאשר מדובר על אלימות בין ערבים ליהודים, מקבילה לטענה שלדבר על אלימות נגד נשים, זה לא הוגן, שהרי יש שלושה גברים שהוכו בידי נשותיהם…
רובי ריבלין רוצה כותרות חיוביות מ”הארץ” ומידיעות אחרונות. זכותו – אבל שלא יבוא בטענות למי שחוטפים מדי יום אבנים ובקת”בים (השבוע יידו בקת”בים על גן ילדים, הידעת?), ומתעצבנים מהניסיון ליצור משוואה בין טרור יומיומי לכמה ערסים עם ספריי צבע.
רובי ריבלין הוא אכזבה ענקית, חשבתי שהוא התייפייף רק כדי לקבל קולות מהשמאל אבל הוא כנראה התאהב בדימוי התקשורתי החיובי שקיבל. עדו סיבה לבטל את המוסד המיותר הזה.
לגבי ביבי הוא ממש הצליח לשכנע אותי – אני אצביע פייגלין.
ממה התאכזבת?
האיש היה ונותר ליצן. כעת הוא גם צדקן.
ראיתי ראיון שלו בטלוויזיה, הוא נשמע כמו חברו הטוב דני נוימן.
רובי ריבלין באופן לא מפתיע מתגלה כענק. בלי פוזות. עם לב גדול חם ואמיץ במקום הנכון – שלעולם יעשה את הדבר הנכון כי חושב קודם על אזרחי ישראל כולם כיאה לנשיא.
אחרי נשיא אנס יימח שמו וזכרו – האפס קצב
אחרי ראש ממשלה עבריין יימח שמו וזכרו אולמרט
ובמקביל נתניהו שהוא ראש הממשלה הגרוע ביותר והמזיק ביותר והבוגדני ביותר שהעם היהודי נאלץ לסבול – מאז שבנו לציון – סוףסוף ציכודניק אמיתי – יחי נשיא המדינה, רובי ריבלין.