אז איך אתה רוצה את הש”ס שלך?
המחלה: ריסוק איברים לאחר חבטה עזה.
ההחמרה: השברים לא קובעו בגבס מתאים.
באותו רגע בו ירד יו”ר ש”ס, ח”כ אריה דרעי, במורד מדרגות בית החולים ‘הדסה עין כרם’, פניו מוצפות דמעות וחולצתו קרועה לאות אבל, הייתי משוכנעת שהוא מפנים את גודל השבר, וכי יעמול בצורה רצינית על תכנית שיקום. שכן, אינה דומה תנועה בחיי הרב-המנהיג, לספינה שאבד קברניטה. אלא שבעוד הפצוע, תנועת ש”ס, ממשיך לצעוד חבול ומדמם, הונחו על רגליו, מעל לשברים הפתוחים, רטיות חיצוניות, כאלו שיש בהם בקושי כדי עזרה ראשונה. יש אומרים, שכל צעד שבוצע מאז רק הסיג את התנועה לאחור.
2.
הצעד הראשון: בחגיגיות גדולה הוכתר בחול המועד פסח חכם שלום כהן, ראש ישיבת ‘פורת יוסף’, לנשיא מועצת חכמי התורה.
אלא שבמקום שמהלך זה יביא מרפא ללב העם שבשדות, הוא דווקא הרחיק רבים וטובים. הביקורת בכלי התקשורת על הדרך בה בוצע ההליך, תוך הרחקת הראשל”צ הגר”ש עמאר מהתנועה, כמו גם שיחות נזיפה טלפוניות שהתקבלו אצל משתתפים באירוע חגיגי שערך הרב המנודה (ח”כ ניסים זאב, למשל, זכה לשיחה כזו) – לא סייעו בסיכויי ההחלמה.
מה גם שצפה ועלתה השאלה האם מנהיגותו של חכם שלום, תלמיד-חכם עצום ופאר יהדות המזרח, מתאימה גם לתושבי הפריפריה ולא רק לבני התורה של ש”ס. אחרי הכול, הפריפריה היא זו שסיפקה למפלגה מספר עצום של מנדטים.
הצעד השני: מחיקת כל סממן של ‘מורשת מרן’.
הדבר בלט בעיקר עם פיטוריו של צבי חקק, נאמן ביתו ומשמשו האישי של הגר”ע יוסף, מתפקידו כמבקר הרוחני בעיתון ‘יום ליום’. המהלך זכה לביקורת קטלנית שהובילה להחזרתו המהירה לתפקיד. אבל, רבים היו מי שרשמו בזיכרונם את הצעד כסממן ל’כיוון’ של ש”ס החדשה.
דחיקת הבנים לבית יוסף – הרב אברהם יוסף והרב משה יוסף – מרשימת הרבנים שיפארו את אירוע האזכרה לאביהם זצ”ל (הוזמנו בהמשך, טלפונית, על-ידי אחד העוזרים, לא מכובד בכל קנה מידה) ואי הגעתם לאירוע (גם הרב עמאר נמנע מלהגיע, אבל הוא אפילו לא הוזמן) – בישרה סופית על המגמה.
הצעד השלישי: החשש מפני התארגנות אלטרנטיבית של ח”כ אלי ישי, הובילה למהלכים היסטריים במחנה ההנהגה של ש”ס. במשך תקופה ארוכה שמרו שם, בהגיון רב, על מדיניות של התעלמות מהיו”ר לשעבר. אבל בשבוע שעבר בישרה הודעת טקסט ששוגרה אל מכשיר הטלפון שלו (“לא להתראיין בנושאים מרכזיים של התנועה”) על קץ עידן ההתעלמות. הצעד התקבל בלגלוג תקשורתי וסימן בלבול בצמרת.
ברקע נשמעים קולות שבר. בינתיים, איש לא הכריז רשמית על הקמת מפלגה חדשה, אבל הקולות שברקע אינם מבשרים טובות.
חשוב להדגיש: אין ספק שהרב עובדיה יוסף החליט בסוף ימיו, בדעה צלולה ותוך לקיחת כל ההשלכות בחשבון, להשיב את ‘הפיקדון’ לידיו של אריה דרעי ולהעמיד אותו, ורק אותו (מתווה השלישייה נכשל בעיני הרב) בראש התנועה. איש אינו מנסה להתעלם מכך.
השאלה הגדולה היא: איך עומדים בראש התנועה ועדיין משמרים את מורשת הרב, את היחס העממי של ש”ס לפריפריה, כמקובל בימי חייו של הרב, ואיך מונעים את קולות השבר.
3.
הנה מדגם של קולות.
• עזיבתו של ח”כ אריאל אטיאס. למרות ששב והדגיש כי הוא יוצא ‘לעשות לביתו’ ולעולם העסקים, וכי ימשיך ללוות את ש”ס מבחוץ – עדיין קשה להתעלם מההצהרה שנושאת בחובה עצם עזיבתו של מי שנחשב למקורב מאוד אל הגר”ע יוסף ולמספר 2 בולט בתנועה.
• ספינים שהופצו השבוע, לפיהם מפלגה ספרדית תרוץ בבחירות הקרובות תחת השם ‘בית יוסף‘. המפלגה, אליבה דמפיצים, תוכרז מיד עם תום שנת האבל למרן, מדובר בכמה מתלמידיו הקרובים שיעמדו בראש המפלגה, כרגע הם אינם רוצים להיחשף כדי להימנע ממסע לחצים. הם נהנים, על פי השמועה, מתמיכת בעלי עסקים שהביעו נכונות לממן את הצעד, ובכוונתם להקים גם מוסדות חינוך לעילוי נשמתו הטהורה של מרן. “כיום המפלגה שמרן הקים בעשר אצבעותיו בגדה במורשתו של מרן, ולכן אין ברירה אלא לצאת לדרך חדשה”
אז נכון שאיש לא מאשר באופן רשמי את הקשר שלו או של אחרים לעסק הנ”ל. ובכל זאת, גם הכחשה רשמית ברורה ופומבית לא מצאתי מפי איש. ושמישהו היה מעז לעשות כדבר הזה ולהפיץ שמועה מהסוג הזה בחייו של הרב. עיין ערך הרב חיים אמסלם ומה שעבר, עיין ערך רבי אמנון יצחק וקורות מפלגתו.
התחושה היא כי לקראת הבחירות הבאות נראה כי כל פלג בש”ס מרגיש עצמאות ושיש לו הזכות לרוץ בנפרד. בין אם יעבור את אחוז החסימה הגבוה והחדש (סביב ה-4 מנדטים) ובין אם לא (“ובלבד לקחת קולות מדרעי”).
הגם שההערכות רבות מדברות על בחירות עוד בחורף הקרוב ועל כך שהממשלה לא תצליח להעביר את התקציב לשנת 2015, הרי שתאריך בחירות עדיין אין, גם לא באופק, כך שבינתיים הכול רק דיבורים. ובכל זאת, עצם זה שאנשים מעזים לדבר מעידה כמאה עדים על כך שהבחירות הבאות לא יעברו על ש”ס כפי שעברו עליה מערכות קודמות.
4.
והנה, קבלו עוד קול, עוד שמועה.
איש העסקים וחבר עריית אלעד ברק צברי מי שנהנה מחסותו של גדול רבני הקהילה התימנית בארץ הרב יצחק רצאבי עושה את דרכו לכנסת. כאמור ברק צברי החליט באופן סופי על ריצה בבחירות הבאות לכנסת, כפי המסתמן ברק צברי יאחד בין כל רבני תימן, מקורביו אומרים שרק הוא יכול לאחד בין כלל גווני קהילות התימנים, עוד נאמר שהמפלגה לא תתמקד רק בתימנים, היא תהיה פתוחה לכל עדות המזרח, אבל הגיע הזמן שיהיה ייצוג הולם לעדות המזרח.
ברק צברי, כזכור לכל, תמך בתחילה בישראל פרוש לראשות העיר אלעד, בהמשך החליט להעביר את תמיכתו לש”ס.
צרפו לכך את הרב אמסלם, שיושב על הגדר ועדיין לא החליט לאן פניו מועדות בבחירות הבאות (הרצת מפלגה, הנעת מצביעים מש”ס למפלגה אחרת, ואולי יזכה בתפקיד רב העיר ירושלים מה שיגרום הרבה אי נחת רוח לש”ס).
נחזור למסרון ההוא. לא חלפו אלא ימים אחדים מאז שקיבל אלי ישי את הסימוס לפיו אסור לו לדבר בנושאי פוליטיקה ומפלגה, והוא רץ להעניק ראיון לערוץ 7. וכן, גם שם שב והבהיר כי הוא מתנגד לכניסה לממשלה. אי ציות ליו”ר התנועה – זוהי הכותרת המעניינת ביותר מהראיון הנ”ל, ושוב – הדבר לא היה קורה בשום פנים ואופן בחיי הרב.
5.
ואיך כתבה הפרשנית הפוליטית מזל מועלם? “לאורך השנים דובר רבות על היום שאחרי הרב עובדיה יוסף בש”ס, אבל נדמה שאיש לא העריך כי התנועה תיקלע לסחרור כזה בתוך פחות משנה ממותו. כפי שהדברים נראים כעת, ספק רב אם היא תצליח להיחלץ ממנו”.
מועלם, כמו רבים מהפרשנים, התעוררה לנושא בעקבות עצרת יום חמישי, שבוע לאחור, עצרת שנכשלה בכל קנה מידה. דרעי מיהר להתנצל, להודות בכשלון, לומר שאם לא עושים לא טועים – מה שנכון, נכון – אבל לאיש לא היה ספק שהעצרת הזו מסמלת יותר מכל את העובדה שהגוף עדיין מלא בשברים, טיפול – לא ניתן.
6.
לפני ארבעה חודשים בדיוק הדליף לי אי מי, בסודי סודות, כי השדרן הבכיר של ‘קול ברמה’ אבי מימרן נפגש עם אחד מהקודקודים בתחנה המתחרה, קול חי, וכי בדעתו לערוק. פניתי אליו (השיחות עדיין שמורות בווטסאפ), ביררתי האמנם, ונעניתי בהכחשה גורפת. אני מאמינה לו, מן הסתם מדובר היה אז בגישושים בלבד, אבל כבר אז הצעד לא נשלל על ידו מכל וכל, כך נראה. מאחר והוא לא משחרר גרסה רשמית לעזיבתו (חכם שלום כהן אמר לו, אומרים מקורביו, נו באמת…), גם מנכ”ל הרדיו מסרב לשחרר את הסיבה האמיתית , לא נותר לכולנו אלא להסתמך על השערות ופרשנויות.
על פי ההשערות, הנהלת הרדיו מזוהה יותר עם אלי ישי, מה שגרם למימרן להרגיש ‘שלא בנוח’. האם מישהו פיטר אותו בפועל? לא ברור. יתכן שכניסתו לתפקיד של המנכ”ל החדש, אריאל דרעי, איש דומיננטי מאד, שהשתלט גם על ניהול התוכניות, הפך את מימרן לשדרן שלא ממש קובע סדר יום, והביא אותו להחלטה שעדיף לעזוב. יתכן שהצעה טובה יותר מרדיו מתחרה היא שהביאה לכך (ועדיין, כשמרוצים, גם הצעה מצוינת לא תמיד משחקת תפקיד), מי יודע.
מה שברור, שבתוך המחנאות הקיימת בש”ס של היום, כל מקרה של עזיבה/פיטורין/תזוזה יביא לגל של שמועות, שישובו ויזכירו לכולנו שהחולה עדיין נאבק על עצמותיו השבורות.
חיים אמסלם הצטרף לליכוד וקרא לתומכיו לנהוג כמותו.
אתה צודק וגם דיווחתי על זה פה. אבל אני לא מתקנת לשרי את התוכן. זה מה שהיא כותבת ואני רק נהנית מכתיבתה ודבריה.
אכן, מצב קשה,
אריה צריך להתעורר ולחשוב מחוץ לקופסה, לפני כניסתו לכלא זה לא היה קורה לו גם אם הרב עובדיה לא היה בין החיים…
“חשיבה מחוץ לקופסא” – האם לא זה מה שהביא את דרעי לכלא בפעם הקודמת?…
חיים בהחלט לא נעול על המשך דרכו. כרגע, אגב, הוא בעמדת חשיבה באשר למשרת הרבנות הראשית בירושלים…
גר”ע, גר”ש, חכם שלום (שהוא “פאר יהדות המזרח”) ו”חיים”. מרענן לראות את ה”הקפדה בכבודם של תלמידי חכמים”…
הפתעה!
הלם!
תדהמה!
ש”ס ללא מרן זצ”ל מתפוררת…
וברצינות, לא מספיק שאמסלם והר”ר אמנון יצחק למדו על בשרם שלא יצליחו בריצה עצמאית ונפרדת מתנועת האם ש”ס, תמיד יהיו טיפשים שיתעקשו להפסיד, אבל להפסיד “עצמאית”
שיהיה להם לבריאות.