הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
– אתמול שרת התרבות לימור לבנת (ליכוד) נכנסה בשר החוץ אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו) בתכנית המטה, ערוץ 10. “עשה פוליטיקה תוך כדי מערכה. החליט לפרק את השותפות בימים הראשונים. זו יומרה להגיד שאם לא היה פורש המנהרות לא היו מטופלות”.
– היום סגן השר אופיר אקוניס (ליכוד) נכנס בשר התיירות עוזי לנדאו (ישראל ביתנו). ״לנדאו צריך להתפטר״. הליכוד משנס מתניים כדי לתמוך במנהיג שלהם. השרים ישראל כץ, גדעון סער טרם נכנסו לקטע.
– יו״ר ש״ס אריה דרעי: ״הקיצוץ המתוכנן בישיבת הממשלה הוא שערורייה וחוצפה של ממשלת ישראל. במקום לקצץ בהטבות מס לעשירים, ובתקציבי עתק למעמד הגבוה, בחרה ממשלת העשירים לקחת מישראל השניה, מאלו שקולם לא נשמע. אני קורא לחברי הממשלה להצביע נגד הקיצוץ ולא לתת יד להמשך הרמיסה של השכבות החלשות.״
– האם דרעי ושלי יחימוביץ׳ תיאמו ביניהם את הטקסטים. יחימוביץ׳: ״זה מטורף שרק העניים ומעמד הביניים הנמוך ישלמו את הוצאות צוק איתן. היום שוב שולחת הממשלה את ידה רק לכיסים של מי שאין להם. כי זה קל. חרפה. היום יצביעו שרי הממשלה בעד מימון צוק איתן מתקציבי הרווחה, החינוך, הבריאות והתחבורה. למה במקום לקצץ, למשל, בפטורים ממס (7 מליארד שקלים בשנה!) הם מעדיפים לפגוע בתלמידים שאין להוריהם כסף לשיעורים פרטיים, בחולים שאין להם כסף לביטוחים יקרים, במטופלי לשכות הרווחה? במשתמשי התחבורה הציבורית״
– אחרי הסקרים הפוליטיים בסוף השבוע האחרון ומאופי הסיקור בכלי התקשורת מתחזקת המגמה (לדעתי) הבאה: ישראל היום = נתניהו, מקור ראשון = בנט עם נטיה לחיבת נתניהו לאור הבעלות החדשה, אך עדיין בנט, סופהשבוע = ליברמן (מספיק לראות את הסקר הפוליטי האחרון שלהם ואת הסיקור הפוליטי המחבב שזוכה שם ליברמן), ידיעות אחרונות = לפיד + פירון, הארץ = העבודה/מרצ. חלק מן הדברים ידועים זה מכבר.
– 4000 דונם באזור גוש עציון יוכרזו כאדמות מדינה. תהליך הסיפוח החד צדדי ממשיך לצד דיבורים אמורפיים חסרי ממשות של ראש הממשלה על אופק מדיני כלשהו. עציון כלולה כמובן ברשימת הגושים של מפת הדרכים, אותה התיימרה ישראל להחליף עם הרשות הפלסטינית אם וכאשר. ראש מועצת גוש עציון, דוידי פרל לוחץ להפיכת ההתנחלות ׳גבעות׳ לעיר חדשה. ויש להניח שהוא גם יקבל מתישהו את שלו. ולגבי האופק? מדינת ישראל חיה באופק משלה והקווים של האופק הזה לא מתקרבים ולא משוחחים עם האופק של הפלסטינים. כך שבפעם הבאה שנתניהו יגיד לציבור שהוא קרא לפלסטינים לעשות שלום ושהוא עשה הכל כדי שהם יבואו, תזכרו שאלה הן מילים חלולות. אין מאחריהן דבר.
– שורת האנשים בעלי הנסיון המטיחים ביקורת קשה בשר האוצר יאיר לפיד מתארכת ומתארכת. היום: הנגיד לשעבר דוד קליין: ״הקיצוץ הרוחבי, מדיניות שקשה לקרוא לה מדיניות. צריך לבטל את תכנית 0% מע״מ ועוד.״ (כמה חבל שלא ניתן למצוא את הידיים והרגליים באתר גלי צה״ל וללנקק לשם ולתת להם את הקרדיט). על הקרבות של שר האוצר בבנק ישראל, אפשר לקרוא גם כאן, אצל גיל שלי.
– שרת החוץ החדשה של האיחוד האירופי היא פדריקה מוגריני (איטליה) והיא מחליפה את קתרין אשטון.
לדעתי את טועה בסוף החלק על גבעות, מכמה סיבות:
א. נתניהו בהחלט נתן לליבני לנהל משא ומתן במשך חודשים רבים וארוכים, תוך מחוות וחיזוקים לאבו מאזן וכל החבילה הזו.
ב. כיוון שהפלסטינים הם אלה שעצרו עד עכשיו את החתימה על הסכמי שלום, גם אחרי שקיבלו הצעות מרחיקות לכת, מתברר שהם מניחים שהזמן עובד לטובתם. אם הם ילמדו שזה לא נכון, ושכל זמן שעובר עוד יישובים קמים ונוגסים במה שהם יקבלו בסוף- הם יתחילו להזיע וזה רק טוב (הסכם או לא, הם האוייב- אסור לשכוח)
ג. האמירה כאילו ההתנחלויות הן המכשול לשלום לא מחזיקה מים. המכשול לשלום הוא הרצון להרוג את האחר.
ד. כמו שכתבת, גוש עציון מתוכנן להסתפח בכל מקרה. זה יכלול הרי גם את הדרך הזו, שצפוייה להתרחב לפי התכנון של שר התחבורה לכביש רציני ומשמעותי עד ים המלח, כך שלא מדובר על בנייה באיזו גבעה בצפון מזרח השומרון.
ממילא אני נגד ה’שלום’ הבנוי על ‘אופק מדיני’ שמכיל בתוכו יהודים מפונים, מדינה פלסטינית וטרור בכל פינה, אבל אפילו לשיטתך, בנייה בגבעות היא רעיון נהדר.
לא ניהלו שום מו״מ. מה שניהלו זו שיחה על הסכם מסגרת, כלומר על איזה מסגרת למשהו שאמור היה להיות בעתיד המו״מ. אגב, ראש הממשלה לא נפגש ולא דיבר פעם אחת עם אבו מאזן – זה נקרא ניהול מו״מ? זה לא רציני. בסוף זה הסתיים כשישראל לא עומדת בסיכום האחרון, שחרור האסירים. אפילו שלבני ונתניהו סיפרו לציבור הישראלי סיפורים על כך שהפלסטינים הפרו – מי שהפר זה מי בעצם כלל לא ניהל מו״מ.
אין קשר בין התיאור שלך למציאות. אבל לא נורא. מי שלא רצה לנהל מו״מ זה אבו מאזן. מי שסירב להיפגש עם ביבי זה אבו מאזן. מי שלא זז 50 שנה מהעמדות שלו זה אבו מאזן. אבל אל תתני לעובדות לבלבל אותך.
את מעלה שאלה מאוד מעניינת כאן. האם תוצאות סקרי מנדטים (להבדיל מסקרים שבהם יש משמעות לניסוח השאלה) יהיו מוטים באופן שנוח לכלי התקשורת שהזמין אותם?
מצד שני, אחרי שראיתי את הסקר של גיאוקרטוגרפיה עבור סופהשבוע/מעריב, אני מוצא עצמי תמה מאוד. לא חושב שאי פעם ראיתי סקר שבו גוש הימין נטו, מקבל יותר מ60 מנדטים (התחזקות נטו של 24 מנדטים!), ונראה לי מוגזם לגמרי לצפות שכל שלוש המפלגות יתחזקו עד כדי כך.
נקודה שלילית בסקר הזה היא תת-הייצוג הדרמטי לרע”ם=תע”ל. מדובר במפלגה הערבית הגדולה ביותר, והרעיון שבל”ד יעברו את אחוז החסימה, ע”ח רע”ם-תע”ל, נראה לא סביר בעליל. לכך אפשר להוסיף את עשרת המנדטים של יהדו”ת, שנראים הרבה יותר מהפוטנציאל האלקטוראלי שלהם.
כימני, הסקר נראה נפלא – אבל אין לי בדל של ספק שאין צל של סיכוי להתממשות של משהו דומה לזה במציאות…
אורי, זה לא רק הסקר. תקרא את כתבי בן כספית לאורך זמן. הוא אמר שהוא מצביע לו וכולי. הסקר רק מתיישב עם המגמה הכללית. ולגבי רעם תעל, אין בפני את העיתון אבל גיאוקרטוגרפיה לרוב לא סוקרים בערבית או ציבור ערבי. אלא רק ציבור יהודי. אז אין פה בכלל שאלה, שזה מוטה.
לא הטלתי ספק בהטייה המערכתית. אני לגמרי משוכנע שאת צודקת, וכספית אכן מתפקד כדובר של ליברמן מזה זמן.
העניין המדהים הוא הצעד מרחיק הלכת של לקיחת סקר מנדטים (שבסופו של דבר אמור להיות מוצר מדעי, מנותק מנטיית לב של סוקר/מזמין סקר), ופרסומו.
אני בספק אם יש מישהו שיפקפק בכך שהסקר הזה הוא חריג. ישנה מגמה של התחזקות ימין – אבל באף סקר אין ליכוד עם 30+ ובטח שאין ליברמן עם 17 (אני שואל עצמי מאיפה לעזאזל אמורים להגיע אליו כל המנדטים האלה…).
באשר לסוגיית סקירת המגזר: עכשיו באמת שמתי לב שהם לא סקרו ערבים במדגם הזה, מה שמעלה את השאלה איך הם יודעים מי מתחזק ומי נחלש. אם מדובר על הערכות בלבד, נראה מוזר להניח שדווקא המפלגה שמייצגת את הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, היא זו שתחלש, בעוד שבל”ד צ(שמאגר הקולות שלה הוא מוגבל יותר באופן טבעי), היא זו שתתחזק. נורא חבל שבארץ מפרסמים רק שורה אחרונה של סקרים, ולא את כל העמודים הנלווים שמסבירים את המתודולוגיה של הסקר. יום יבוא וזה יגיע גם אלינו…
אורי, אם תחזור אחורה לערב הבחירות, תגלה שאבי דגני פעל באותה שיטה, כשנתן לליכוד ביתנו 45 מנדטים, ולמפלגת אמנון יצחק 4 מנדטים.
צר לי, אבל אין לי הערכה למקצועיותו של דגני.
לעומתו, תוכל לבדוק ולמצוא שהסוקרים והדוגמים המדויקים ביותר היו מינה צמח וקמיל פוקס.
כך, שהעניין הוא לא בהכרח כלי התקשורת שמזמין את הסקר, אלא מי הסוקר. (ייתכן וישנם שיקולים אחרים של עיתוי פרסום סקר, אבל לא נרחיק עד כדי טענה להטייה מכוונת של התוצאות.)
דגני אכן פישל בגדול בבחירות, אבל חייב לציין שגם למינה צמח היו הפאשלות שלה, וכך גם לקמיל פוקס.
בעקרון נראה לי קיצוני לצפות מסוקר שייתן למזמין הסקר תוצאות שיהיו יותר לטעמו, אבל אני חייב לציין שהסקר הספציפי הזה, הוא אכן מתמיה מאוד.
אני הייתי מאוד מאוד מאוד שמח, למציאות של 68 מנדטים מהליכוד וימינה, אבל אין סקר כזה, לצערי. גם החלוקה הפניטמית בתוך הימין נראית הרבה יותר מדי פרו-ליברמן מכפי שהיא צריכה להיות במציאות. ליברמן בשיא כוחו הגיע ל15 מנדטים, ולא הייתה שום סיבה להניח שיש לו עוד לאן לטפס (הוא בכל אופן לא חשב כך, והסכים לחבור לליכוד – כאשר 45 מנדטים שדגני חזה להם, היו משאירים אותו עדיין עם 15, ולא יותר). סקר שנותן לליברמן 17 מנדטים, בעיתון שנראה מאוד מאוד אוהד לליברמן, זה דבר שבכ”ז מחייב איזושהי הרמת גבה.
מעבר לכך, אני שב ומציין את עניין היעלמות רע”מ-תע”ל בסקר, וההתחזקות הדרמטית של בל”ד, כאשר מצויין שבסקר נדגמו רק יהודים…
כמי שבעצמה הואשמה על ידי חברים למחנה של אורי, בהטיית הסקר לטובת לבני, מצופה שתיזהרי קצת לפני שאת מטילה דופי בקולגות.
או שדברייך לא הובנו כהלכה.
ממש לא טענתי שהסקר שם היה מוטה. להיפך! אני עדיין סבור שהסקר שם שיקף בוחרים לא-תלויים (נטולי-ארגזים, בלשון מפלגת העבודה…). בכלל, המסקנה שלי מהסקר שם, ומסקרים נוספים בפריימריס במפלגות שמאפשרות לפקוד במאסות, הן שאין בהם שום תועלת, אלא אם כן יש לך מידע מדוייק לגבי כמות הארגזים שכל פוקד גדול מחזיק תחתיו.
הדוגמא לכך, אגב, הייתה בפריימריס הקודמים בקדימה: גם לבני וגם מופז הביאו המוני ארגזים, ומופז נתן תחזית צמודה לאין שיעור מכל הסקרים (שהייתה נכונה, אך בסוף יצא שהפסיד באחוז וקצת במקום לנצח באחוז וקצת). איך היה כ”כ מדוייק? כי הוא ידע כמה פוקדים לו יש וכמה יש ללבני. הטעות שלו הייתה עמוק בתוך טעות הדגימה.
הסקר של טל ובת הדודה שלה (לצערי ברח לי השם…) הוא לא כשלון שלהן, אלא של שיטת הפריימריס המקובלת כיום במפלגות הגדולות, שמאפשרות לכל מיני אלון חסנים, אחמד דבאחים, חיים כ”צים ואחרים, להביא מאסות של טופסי התפקדות, ולהציעם בתמורה לדילים מדילים שונים.
הלקח הוא לא להפסיק לסקור, אלא למצוא דרך לחשב ולשקלל פוקדי-על בסקרים פנים=מפלגתיים (וזה אפשרי, כפי שהוכיחו מופז ופינקלשטיין באותו פריימריס). בסקרים ארציים, על מזמיני הסקר לפרסם את כל השאלון, ולא רק השורה התחתונה.
הארץ זה לא מר״צ/עבודה אלא מרצ/חד״ש במקרה הטוב.
מה לגבי ערוץ 2/10 ? גלי צה״ל ורשת ב׳ ? הם הרבה הרבה יותר חשובים ומשפיעים וכל העיתונים ביחד.
אגב סוד קטן שיעניין אותך – אחת הסיבות שאקוניס בחר לתקוף את לנדאו – אקוניס רוצה להיות שר התיירות בעצמו.