יצאתי לחפש את פעילות הפוליטיקאים הישראלים ברשת וידעתי שיהיה מעניין.
כל העסק הזה עם הפוליטיקה און ליין הוא עדיין לא מאוד מפותח. במיוחד רשתות חברתיות ושיחות ישירות עם הציבור. נזכרתי בראיון שעשיתי עבור מוסף שבת של מעריב ב 2007 עם סטודנט לפוליטיקה בינלאומית באוניברסיטת ג’ורג’טאון, ג’יימס קוטקי שמו. את הבחור הנחמד הזה עצבנו המועמדים, אז היו אלה הפריימריס הפתוחים בשתי המפלגות, שלא הבינו איך להשתמש כמו שצריך במדיה כמו יוטיוב. טוויטר היה אז רק בן שנה ובקושי מוכר. פייסבוק עדיין לא בשימוש נרחב. ג’יימס התיישב מול המצלמה בתוך חדר המעונות שלו ושיגר מסרים ביקורתיים לאחד המועמדים חסרי הסיכוי, דניס קיוסיניץ’, חבר קונגרס דמוקרטי משעמם מאוהיו. הוידאו הגיע לקיוסיניץ”, הוא התלהב מן הדיאלוג הישיר, החליט לענות לג’יימס ישירות בוידאו בחירות ובסוף אף התייצב לראיון קצר בחדר המעונות של ג’יימס, אל מול מצלמת הרשת של הסטודנט. אז זה היה חמוד, מקורי, מרענן. היום דיאלוג ישיר עם הציבור באמצעי המדיה החדשים, הוא תנאי מינימלי לניהול קמפיין.
הדניסים שלנו בישראל, לא פחות משעממים מקיוסיניץ’, מתקשים להבין את נפלאות המדיה החדשה. הנה בוגי יעלון, מישהו שרוצה יום אחד להיות קצת יותר מן השר לענייני איומים אסטרטגיים. שלחתי לו הצעת חברות לפני כמעט שנה. לא כי חיפשתי את קרבתו החברית, אלא כי התעניינתי בפועלו ברשת. אבל אין לו מושג מה עושים היום עם ציבור הבוחרים. הוא פתח עמוד בפייסבוק, אבל לא עשה בו שום שימוש. בוגי, אני ממתינה לתשובה ותשתדל להיות חבר שלי בפייסבוק עוד לפני שיכריזו על פריימריז פנימיים בליכוד.
התחשק לי גם להציץ בעמוד של בוז’י הרצוג, זה שרוצה להיות ראש ממשלה. מעניין איך הוא התחיל לתקשר עם האנשים? האם הוא מגיב לפניות?אבל אופס, העמוד של בוז’י, הוא בכלל לא שלו. מיכל חומסקי ואדיר וישניה, שני מנהלי העמוד, בחרו לקרוא לו “בוחרים ביצחק (בוז’י) הרצוג“. דעו לכם, אזרחי ישראל, שלבוז’י אין כלל זמן לפייסבוק. ולכן הוא לא ישוחח כאן ישירות. יש אנשים אחרים שיפעילו את המקום. התחלת הקשר עם הבוחר היא בדרך של התנשאות. זה לא שאני חושבת שבאמת, ברק אובמה, שוחח עם כל אחד שהפך להיות חבר שלו בפייסבוק. ואני בטוחה שגם למועמדים ישראלים יש יומן פגישות עמוס. אבל כדי שעמוד פייסבוק של איזה מועמד ימשוך הרבה מצביעים, הוא צריך להיות מעניין, מהימן ומגיבן (לא עברית נכונה, אבל מתחרז היטב. הכוונה כמובן למשגר תגובות מהירות בזמן).
טל, האם אי אימוץ מיידי של חדשנות טכנולוגית הוא עילה לפסילת אנשים מהפעילות הפוליטית / ציבורית?
כיום חיים כאן נשים ואנשים רבים (אמנם צעירים ממני ומהדוד אורי) שהמהפכה הטכנולוגית לא הגיעה אליהם בזמן, אולם הם חשובים לחיים הציבוריים שלנו לא פחות ולעתים אף יותר מכמה נשים ונשים ששולטים כאשפים בכל רזי “ספר הפנים” והצייצן.
דרושה מידת מה של בקרה ואולי גם טיפת בלימה של היצר להוקיע את מי שלא אימצו את המהפכה הטכנולוגית, הם לא צריכים להיות מודרים אל השיכחה, יש בהם רבים שאנו יכולים ליהנות מתרומתם, כל עוד היא עניינית.
ברור שלא צריך להוקיעם. ברור שהם חשובים מאוד לחיים הפוליטיים בישראל. והרי ממילא, בציבור החרדי לדוגמא, נבחרים הנבחרים ללא שיח ישיר עם הציבור.
מנגד, מעניין לסקר את מה שחדש ומה שמתרחש מתחת לפני השטח. הפוסט הנ”ל שאליו הגבת, נכתב לפני שנתיים, ביום שפתחתי את הבלוג הזה. היה אז פער גדול מן ההתנהלות הפוליטית של מועמדים אליה נחשפתי מחוץ לגבולות ישראל, למה שראיתי כאן בישראל (והפער עדיין קיים, לדעתי). אנחנו צועדים קדימה ולא עומדים במקום. גם הטלוויזיה לא היתה כלי מובהק של פוליטיקאים לשם העברת מסרים פופוליסטיים וזה השתנה. והכלי החדש הזה, של הרשת והרשתות החברתיות הוא מסקרן. זה הכל.