מפחד להיות ראש ממשלה, דרעי

אריה דרעי מעריך שהוא יכול להביא בין עשרה ל 15 מנדטים בבחירות ואין לו שום שאיפות להיות ראש ממשלה בישראל. כך הוא אמר ביום שישי במפגש בקורס ממשל ואסטרטגיה של בית הספר אסכולות.

“אין לי רצון להיות ראש ממשלה כי אני לא יכול. אין לי כוחות נפש להוציא אנשים לסכנת חיים. אני פחדן ואני לא מסוגל ואם אני עושה דבר כזה, אני צריך להיות בתענית ולקרוא תהילים כל היום. איזה ראש ממשלה יתכן שיקרא תהילים ויצום כל היום? יש לי פחד ולא יודע אם יש לי את היכולות. אם ככה אז למה אני הולך לפוליטיקה? להביא עשרה או חמש עשרה מנדטים? ואולי בסוף לא אהיה שר. אני לא צריך את זה.”

דרעי, לפי מה שאמר, חוזר לחיים הפוליטיים למען הנכדים שלו ולמען החברה וגם כי “מהנסיון שלי אני יכול לתרום ולהיות מאחד ומפשר“.

מפחד להיות ראש ממשלה, דרעי

חלק מן הקהל של אסכולות – ציבור חילוני ברובו של גברים ונשים בגיל העמידה פלוס -שבא בהמוניו פעם בחודש לקורס הנ”ל (אולם רקאנטי במוזיאון תל-אביב, כ 500 כסאות, היה מלא עד אפס מקום) התנגד להבאתו של דרעי. מה פתאום נותנים במה לפושע מורשע? והדבר בא לידי ביטוי גם בחלק מקריאות הביניים במהלך דבריו.

בהפסקה שאלתי את ארבעת הגברים שישבו בסמוך אלי, אם יש להם בעיה עם עברו הפלילי. שניים אמרו ששילם חובו לחברה וזה שייך לעבר. אחד אמר שהוא עוד חושב על זה. הרביעי אמר, שאין לו בעיה עם עברו הפלילי, רק צריך לראות שלא יחזור לסורו.

ממה שאני התרשמתי, הציבור החילוני בישראל צמא למגשר, למפשר,  למישהו שיסביר להם את הציבור החרדי הגדל בקצב מסחרר. דרעי, אולי שליח מפתיע, שמא מי שהתכונן היטב לחזרתו לחיים הפוליטיים, מבין זאת היטב. תמיד אמרו שיש לו חושים פוליטיים מעולים והיום הוא מציג את עצמו כאיש-התווך. יודע לדבר לחילונים בשפתם ומבטיח שלעולם לא יפסיק להיות חרדי. על המצע הזה, הרשו לי להמר, הוא ימשוך ציבור גדול. במיוחד אם יצרף למפלגתו גם חילונים וגם נשים (נשים? פוי. ממש נסחפתי).

על כל פנים, אירועי בית שמש ובעיות חילונים-דתיים רק עושים לו טוב. הוא המסביר. והוא מסביר מסביר פנים.

עוד לפני שעלה לדבר, דרעי נכנס לאולם בצעד מנומס והתיישב בצד. הגיע מעט מוקדם להרצאתו. מלווה באדם אחד, שלבוש בדיוק כמוהו (חליפה שחורה, חולצה לבנה, האם אלה המדים האחידים של פולטיקאים דתיים?).

שמתי לב לכניסתו השקטה של דרעי, רק בגלל שהנואם הבא בתור, עמוס גלעד, פרץ לאולם בחשיבות עצמית, כשהוא מזנק על הבמה באמצע משפט מלומד של מנחה הקורס, איתן בן-אליהו.

כאילו 500 הנוכחים המתינו רק למשיח הבטחון הישראלי, מבלי להסס אפילו קמעה אחרי שהדלת הצדית נפתחה והוא נכנס לאולם, הוא פשוט עט על הבמה.  בן-אליהו לא איבד את חוט המחשבה והעיר לו, תמתין רגע במושבך באולם עד שתוזמן לבמה. וגלעד הסתובב וירד לשבת בצד.

ניחא, נשים את האנקדוטה בנוגע לנפיחות עצמית לרגע בצד, הדברים שאמר דרעי היו גם הרבה יותר מרתקים בתוכנם ושפת גופו לא פחות חשובה. הוא פתח בהתנצלות והתבלבל כבר במשפט הראשון. “קיבלתי בשורות טובות על פטירתו של ראש מועצת נתניה… ואני אצטרך לקצר” הוא אמר במבוכה מבלי שהוא קולט את אבסורד מילותיו.

האם יתכן שדרעי, פוליטיקאי משופשף, באמת מתבלבל לדבר מול החילונים האליטיסטיים שממילא לא יצביעו לו בחיים?

בהמשך הוא אמר דברים מעניינים:

על הגינוי שלו למיעוטים דתיים אלימים בבית שמש:

“גיניתי בצורה הכי חזקה את אותם הגורמים שהם המיעוט. הם מיעוט קטן אבל כמו שאומרים, זה הקטן גדול יהיה. הם יכולים לגדול. כמו שראינו עם נוער הגבעות. חשבנו שזה אחדים, ועכשיו זה כבר גדול”

על אופן הטיפול בקיצונים דתיים, על כך שהם נערי תורה:

“אני מכיר רק רב אחד. הרב ניצב יוחנן דנינו. אני לא מכיר אף רב שיכול להשפיע עליהם, כי הם לא שומעים לרבנים. יש משטרת ישראל שאחראית על חוק וסדר. השיטה שהיתה, שהמשטרה לא נכנסת ותסתדרו ביניכם, ונהיו גטאות של ערבים של חרדים, זו מדיניות שלא תתפוס.”

על כתבת אולפן שישי (בה צפה בדיעבד באינטרנט) והקשר שלה להתמודדות של יאיר לפיד בבחירות הבאות:

“מי יכול לעמוד מול ילדה כזו? אבל מה באמת היה שם? הרי היא למדה בבית ספר נפרד מבנים, ואמא שלה יושבת בנפרד בעזרת נשים בבית כנסת. היא לא באה להאבק כדי שיתנו לה לעלות לתורה. זה מאבק נדל”ני. יש מריבה בין שתי שכונות מי יקח מבנה, והדרכים שלהם (של הקיצוניים הדתיים – ט.ש.) אחרי שהפסידו במאבק פסולות ביותר. אין דבר בעולם שמצדיק כזו אלימות.”

“אבל שלא נטעה, כל מי שמבין בתקשורת, הכתבה הזו בליל שבת, עם הווליום שניתן לה ואיך זה השפיע על החברה בישראל. זו כתבה שעשו אותה. לא כתבה שצילמה מה באמת היה. הרי זה היה חופש חנוכה. לקחו את הילדה ואת האמא ועשו מנגינה יפה ושקטה. זה לא כתבה שמתאימה לאולפן שישי על פי הכללים. זו כתבה של מפלגת אולפן שישי. זו האמת.”

על שינוי שיטת הבחירות (ופה אני מתמצת ומקצרת את רוח הדברים):

צריך להגדיל את אחוז החסימה, מפלגות קטנות בעלות אותו רקע (ערבים, חרדים, שמאלנים וכו’) שיתמזגו להן. הלוואי ואפשר היה להגיע למצב של שלוש ארבע מפלגות שבתוכן יש ייצוג לכל הפלגים. השיטה הפוליטית לא מתאימה, היא התאימה לקום המדינה, לא יותר. ראש הממשלה צריך להיות חזק יותר, לא תלוי בהליכה לנשיא, לא צריך הצבעת אמון הכנסת, משוחרר למנות את שריו. אסור שיהיו יותר מ 18 שרים. אפשר גם פחות. צריך לעגן את זה בחוק יסוד. וכן שרק עד שני שליש מן השרים יבואו מתוך הכנסת. שרים צריכים להיות מינוי אישי מקצועי ולא להיות מסוגלים לצאת נגד ראש הממשלה, כמו שהם עומדים לעשות לו מחר בנוגע לחוק חינוך חינם. לא יתכן שהשרים הם גם ח”כים ואף אחד בכנסת ללא ממלא את תפקיד הפיקוח על הרשות המבצעת.

מה לא שמענו מדרעי? שום מילה על התמודדות עם הבידול מש”ס וגם לא על הבידוד של ישראל בעולם, על העדר מו”מ מדיני. טוב, יש עוד זמן עד הבחירות. נקווה שדרעי יתן יותר מאשר 4 דקות בחופשה המשפחתית, כשהוא מוקף בנכדים משתרע על המגלשה המתנפחת.