הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
אזרחים מתלהבים הודו מכל הלב השבוע לח”כ יריב לוין (ליכוד) על חוק משאל העם.
איזה יופי, תודה למנהיגים שסומכים עלינו העם ומעוניינים להעביר החלטה כה חשובה לידי הציבור. מנקודת מבטו של הפוליטיקאי הפופוליסט, מדובר בהליך חקיקה מוזר בעל סתירות פנימיות, שניתן לבטלו בחוק רגיל ועם פוטנציאל גבוה להיכשל במבחן בג”צ.
65 חברי כנסת (לעומת 33 מתנגדים) החליטו השבוע, שאם יגיע הרגע ו65 חברי כנסת אחרים (או כל מספר אחר בין 61 – 79) יחליטו שיש למסור חלקים מירושלים המזרחית לרשות הפלסטינית במסגרת הסכם שלום – אז ההחלטה של אותם 65 אחרונים, אינה שווה ויש לתת לעם להצביע. 65 ח”כים מנסים לבטל מראש את כוחם העתידי של מספר דומה של ח”כים.
משאל עם הוא מפלטו של הפופוליסט. זהו כלי דמוקרטי המצטייר כאידילי למי שאינו מתמעק בדבר. נכון שלכל אחד מאיתנו יש מה להגיד על רמת הגולן (אוי אוי ימי השירות הצבאי) או על מזרח העיר (זוכרים שהיינו ילדים ואבא ואמא לקחו אותנו להרטיב את הרגליים בסילוואן?), אבל השימוש במשאל העם יהיה לא יותר מאשר להכשיל תהליך של שלום. זו היתה כוונת המחוקק השבוע, וכך יש להתייחס לחוק הזה. לא חוק המשאל, אלא חוק המכשול.
אחד הטיעונים הפופליסטיים הרווחים בנושא משאלי העם (ואני אמורה לדעת, הגשתי מאסטר לאוניברסיטת תל אביב בנושא משאלי עם, אי שם בסוף האלף הקודם) הוא שאין ביטוי יותר יפה וחגיגי לדמוקרטיה מאשר לשאול את העם לדעתו. במיוחד כשהנושא נוגע להגדרה עצמית/החזרת שטחים/הזזת יישובים. הנה באירלנד, הדוגמא המתבקשת בנושא, נערך משאל עם על הסכם השלום.
לכך יש להשיב שבאירלנד צעדו לקלפיות, הן תושבי צפון אירלנד (שנותרה חלק מבריטניה) והן תושבי רפובליקנת אירנלד. כלומר, יתכבדו נא חברי הכנסת שבאמת דואגים לדעת האנשים הפשוטים ויבקשו גם מאותם רבבות התושבים שאינם אזרחי מדינת ישראל, אך חיים תחת הכיבוש, להשתתף במשאל. האם על חברי הכנסת שלנו מקובל יהיה שכל תושבי מזרח ירושלים, כן, בדיוק אותם אלה שסירבו לקבל ממדינת ישראל תעודות זהות, יצטרפו למשאל על המשך גורלם? ומה עם אותם תושבים שאינם מתגוררים בירושלים המזרחית, אך מנסים לקיים קשר מסחרי בין צפון הגדה לדרום הגדה. המשך אחזקת מזרח ירושלים ימשיך להקשות על חייהם. יש לשאול גם אותם, לא?
אבל מה שהכי מפריע בחוק הזה הוא העובדה שמדינת ישראל במו ידיה פוגעת בסדרי השלטון שלה. משאל עם הוא כלי חוקתי חדש עבור ישראל, שלא נוסה מעולם. בכל פעם שמשנים פה שיטות שלטון נוצר זעזוע. בחירה ישירה, חזרה לבחירה עקיפה, הצעות לבטל את מוסד הנשיאות, לשנות את מבנה בית המשפט העליון. כל חמש דקות תזזית חוקתית. מדינת ישראל אינה דמוקרטיה כה ותיקה וכה יציבה, היכולה להרשות לעצמה לעבור שינויים כאלה כל כמה שנים. תושבי מדינת ישראל אינם שפני ניסיונות לשיטות חוקתיות.
בניגוד למה שאמר השבוע ח”כ יריב לוין יוזם החוק, כי מדובר בכלי לאחדות העם, הרי שתוצאתו תהיה רק פיצול ופילוג, ריב ומדון, הפגנות וחרמות נוספים. קחו את מה שקרה בהתנתקות ותכפילו את זה פי שתיים. פעם אחת לקראת המשאל ופעם אחת (נניח ועבר המשאל) לקראת ביצוע הסכם השלום. מישהו חושב שתושבי השטחים יקבלו את דין הבוחר, אם יוחלט לאשר הסכם שלום?
הנושא הזה שחוק ועולה כל פעם שיש איזו תזזית מדינית. אולי זו הצורה של אנשי הימין לקבל לייקים מצאן מרעיתם וגם הם יודעים טוב מאוד שאין לזה תוקף במאני טיים. אם זהו מס השפתיים שצריך לשלם להם סו בי איט. בסוף אם ביבי יחליט לעשות משהו כדי להציל את עורו הפוליטי, הוא לא ישאל אף אחד בדיוק כמו ששרון פיטר שרים ונפנף את משאל המתפקדים.
מצורף משהו בעניין שכתבתי די מזמן אבל נראה קשור.
תודה. קראתי מה שכתבת. אני יודעת שהנושא של משאל עם תמיד חוזר. אבל הפעם, בניגוד לפעמים קודמות יש חוק שמחייב את המשאל. זה יהיה כבר יותר מסובך ל’היפטר’ מן החוק הזה אם וכאשר יבוא הרגע. אם אתה זוכר, אז בחוק הקודם (של 1999, נדמה לי) נכתב בלשון עתיד – שכשיבוא העניין, יהיה צורך בחוק משאל עם שיועבר בצורת חוק יסוד. כלומר אותו החוק של 99, היה בת’כלס חסר משמעות. הפעם החוק הזה הוא כבר עם משמעות.
תמיד משעשע לראות כיצד “אבירי הדמוקרטיה” מוצאים כל טריק של לוליינות מחשבתית כדי לא לשאול את העם מה הוא חושב
מעניין למה…
אני באמת מאמינה שאבירי הדמוקרטיה (אני מקווה שהתכוונת בכך אלי) מנסים לשמור על הדמוקרטיה. והדמוקרטיה יכולה מאוד להפגע באמצעות בחירה ישירה. הרי לא שואלים את העם בשורה של דברים אחרים. אז למה דווקא בנושא הזה? על כל פנים, תודה על תגובתך
האמת היא שהממשלה די מיותרת: ההחלטות האמיתיות הן כבר מזמן בימי בית המשפט ואגף התקציבים. נורתו לה רק החלטות מדיניות, כמו שלום ומלחמה. גם על שלום הם מסרבים עכשיו לקבל אחריות ומעבירים את ההחלטה לעם.
אז עם מה נשארנו? סמכות להוציא אותנו למלחמה [בעניין הזה הם לא שואלים אף אחד].
אז מי צריך את הממשלה?
הערות
מישהו מאשים את מחוקקי החוק ב”פופוליזם” המילה הניגודית לכך היא “עליתיזם” או אליתיזם”. דעת העם מול דעת העילית. אבל הרי זו בעיית השמאל, האמיתית, הנכונה, שנטען מולו שהוא מייצג עילית מנותקת, מבולבלת, מרחפת וגרוע מכל עושקת. היה מעניין אי פעם לבדוק את חתך המוצא וההכנסה המשפחתית של מפגיני בלעין והאנרכיסטים הישראליים, מה לדעתכם יהיו התוצאות? האם בכלל מושקע איזו שהוא מאמץ לשכנע את העם שמטיפי השמאל רוצים בטובתו? שלי יחימוביץ כבר אמרנו. בני שולמית אלוני, אחד משניא את ישראל בניו-יורק שני פותח בתי ספר לעשירים, מה זה אומר לאיש “העם”? כמה קולות מ “העם” לליברמן וש”ס שווה גדעון לוי ב”הארץ”. ויש עוד המון. האשמה בפופוליזם אינה האשמה מועילה גם אם יש בה אמת רבה.
שאלה משונה: טוב לשאול את העם אבל למה דווקא בעניין זה? התשובה : נתחיל בעניין זה ונמשיך במעשים טובים.
המילים, מושגים, ביטויים, קולות : לייקים, מאני טיים, סו בי איט; אינן עברית האם אין להם תחליף נאות בעברית?.
לגבי טענותיך על פופוליזם, בו נניח שיש בזה משהו וראוי שנשאל את העם את דעתו בנושא. הבעיה העיקרית עם משאל העם כפי שחוקק היא שהוא נועד רק לאשרר או לדחות הסכם שכבר הובא בפני הכנסת. מדוע לא הלכו עם הרעיון עד הסוף והעם עצמו יקבע אם רצונו בשלום כפי שמיטב עוכרי ישראל מבינים אותו (נסיגה מיו”ש לכל הפחות) או רצונו בהמשך השליטה המבורכת אליבא דאנשי הימין “בשטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים” וכל זאת מבלי שלכנסת יהיה שום יכולת להשפיע על מהות המשאל והעיתוי שלו. רק אז העם יוכל באמת להצביע על דעתו.
אם תתקבל אפשרות זו (שהיא בניגוד מוחלט לחוק שהתקבל בכנסת) שיש בה סיכוי וסיכון זהה לכל בעלי זכות הבחירה (כמו בדוגמא על השימוש במריחואנה בקליפורניה-הציבור מעוניין להכריע ולפוליטיקאים אין יכולת למנוע הכרעה, זכותם לקרוא לציבור לתמוך בעמדה זו או אחרת) אז נוכל להמשיך לנושאים אחרים.
לגבי הלייקים, המאני טיים ושאר מרעין בישין, כמובן שיש אפשרויות אחרות בעברית אך היות ובעלת הבלוג חזרה לא מכבר מארה”ב אז השתמשתי בהם כסוג של חנופה, תפסת אותי.
חבל שעמדת השופטים את עניין החוק המחייב את משאל העם הינו מותנה מראש לפי תפיסתם את המשך הכיבוש ורצונם בקיום הסכמי שלום עם שכיננו. טל את עוד מסבירה בפירוש שדעתך נקבעה לפי תפיסתך את הצעד כנעשה על ידי אלו המבקשים להכשיל את הניסיון למשא ומתן עם הפלסטינים (ח”כ לוין ורוה”מ נתניהו) ומבינה אותו כמכשול פוליטי טכני נוסף בלבד לאשרור ההסכם לכשיושג. את כה מבקשת לאתגר את האחרים בתפיסתך לגבי הנושא שלדעתך הוא החשוב מכולם- סיום הכיבוש ועכשיו, עד שאת נופלת בכך שאת עצמך אינך מאתגרת את מחשבתך בנוגע לשום עניין אחר, וחבל כי זה יכול להיות מעניין.
למרות בקיאותך הרבה בהיסטוריה של הפרקטיקה של משאלי עם במערכות פוליטיות אחרות בעולם אינך שופטת או מנסה לפרשן את משמעות הצעד, כל שכן על השימוש העתידי האפשרי שלו לגבי המערכת הפוליטית בישראל או שאת עושה את זה בצורה שטחית בלבד. כי רק באמצעות זיהוי הייחודיות של המערכת הפוליטית הישראלית, על מצבה הנוכחי העגום, ניתן להבין מה יוליד יום ומה עשוי לצפון לנו העתיד בנוגע לשימוש שיהיה אם בכלל בפרקטיקה הזו כאן.
ואם נשווה בין החוק בישראל לקיים במקומות אחרים בעולם נוכל, לדעתי להיות קצת מרוצים כי החוק שעבר הינו בצורה משמעתית טוב ועדיף על הדרך בה מסגרו ארצות אחרות את הפרקטיקה של משאלי עם. במדינות אחרות האפשרות להפעיל את השימוש בכלי של משאל עם נתונה בידי גוף נבחר כלשהו שיכול לעשות בו שימוש ציני למטרותיו, שזה בעצם סוג של תחביב עתיק במקצוע הזה. החקיקה בישראל מונעת את האפשרות מעשיית כל שימוש ציני בכלי הזה והוא יופעל, לפי הגדרת החוק, רק לאחר וכאשרור מחייב להעברת חוק- “ההסכם שלום” בכנסת ישראל. כלומר משאל עם יתבצע בישראל רק לאחר שזה יהיה ברצון הדרג הפוליטי- מדיני הבכיר ביותר, המנהלי והנבחר, החל מראש הממשלה, הקבינט, הממשלה והכנסת לא בשום שלב אחר. ניסוח החוק אף מחייב בשאילת השאלה הפשוטה- האם אתה בעד או נגד החוק שאושר בכנסת? אין מקום למניפולציה ולדעתי זה די טוב שכך מנוסח החוק הישראלי בשונה מאשר קיים במחוזות אחרים, סיפור שוויץ וצריחי המסגדים לדוגמה. בנוסף, העובדה שהעיקרון ממוסגר בחוק רגיל ולכן גם חוק רגיל יכול לבטלו (נכון גם בג”צ יכול להצטרף לחגיגה אבל בינינו הוא לא, יש “לו” דאגות אחרות בראש) בשונה ממך אני תופס זאת כדבר חיובי ואפילו דווקא בגלל הזיהוי שלך עצמך לכך שישראל היא דמוקרטיה צעירה ולכן גם מעיזה לנסות דברים והיא אפילו משכילה לחזור בה לעיתים מניסיונות כושלים כפי שהזכרת את רעיון הבחירה הישרה, שנכשל אגב בעיקר כי הניסיון סורס על ידי אימוץ חלקי וחסר של רעיון השיטה המקורית שכללה גם שילוב של בחירות אזוריות לכנסת. המערכת הפוליטית בישראל תקועה וניסיונות לשנותה ולשפרה צריכים להיות מבורכים כאשר הם לא מהפכניים מידי או ממסמרים באופן קיצוני עוול מסוים וחוק משאל העם הוא רחוק מלהיות כזה והוא בר שינוי. גם לא מפתיע שצעד של “שינוי שיטת הממשל” קורה כרגע לאחר שזה היה הסיסמא המועדפת על כל המפלגות מרכז והשוליים המרכזיים בבחירות האחרונות, מימין ומשמאל.
אני מאמין שצעד זה הוא שולי שרק סהרורים מהימין באמת משלים עצמם כי יכולה להיות סיטואציה פוליטית בה חוק שעובר בכנסת ברצון הממשלה והעומד בראשה לא יעבור את משאל העם. לדעתי יעבור גם יעבור ואני מניח שאם הגעתם לקרוא את שורות אלו אתם תהיו הראשונים להצביע בעד. משאל כזה היה עובר בהתנתקות ואם איזשהו ממשל בישראל, על כל המשאבים העומדים לראשותו, אינו מסוגל להעביר את רצונו בהסכם לכלל האזרחים, שהיו רשאים לבחור ולעצב אותו מלכתחילה, אז לדעתי הוא ברגע כזה מאבד את התוקף של המנדט שניתן לו למשול. חבל שדווקא הכותבים מהשמאל אלו שניפחו אותו לממדי טרגדיה יוונית.
כבוד נוסף שמגיע לדמוקרטיה הצעירה והאמיצה ישראל זה דווקא בגלל שהיא מוכנה לשאול את כל האזרחים על כלל המיעוטים שהיא כפתה את נוכחותה עליהם כמו במזרח ירושלים או בגולן. ואת העם הפלסטיני בשטחי יהודה ושומרון עזה והרמה צריכים לשאול מנהיגיהם אם אכן יבחרו לעשות זאת כפי שבישראל עכשיו החליטו שראוי.