הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
שר החוץ אביגדור ליברמן הנמצא בסיור באפריקה אמר היום (בראיון בגלי צה״ל, אסף ליברמן) שבניגוד למה שהתרחש בעבר הפעם הוא ינחה את שרי מפלגתו להתנגד לשחרור אסירים בתמורה להחזרת הצעירים החטופים. יותר מאוחר בפייסבוק הוא הוסיף שהמאבק המשמעותי שלו (בשיאה של אוירה בטחונית מתוחה מאוד) הוא דווקא בכתב ערוץ 2 עמית סגל בגלל הטקסט הזה, בו סגל מסביר כיצד שריו של ליברמן הצביעו בעבר דווקא בעד שחרור מחבלים.
טוב שיש לו, לליברמן, את המיקוד במלחמות הנכונות שיש לנהל היום וכמה חבל שהפעם לא ניתן לצווח בקול רם, התקשורת השמאלנית הזו, פוי פוי פוי (יען כי סגל לא נתפס כשמאלני)
מאז יום שישי הצטברו כמה הצהרות פומביות של שרים בנוגע לעמדותיהם בסוגיית שחרור מחבלים ואני מלקטת אותן כאן, על אף שברור שכל שר ישקול שוב את עמדותיו בהתאם להיקף העסקה ולתנאים שיווצרו.
מי שמקבל את ההכרעה בעניין שחרור אסירים/חילופי שבויים היא הממשלה כולה. בעסקת שליט הצביעו שלושה שרים נגד העסקה– משה יעלון, אביגדור ליברמן ועוזי לנדאו.
השר עוזי לנדאו אמר היום: ״כפי שנהגתי בעסקת שליט והצבעתי נגד העסקה, אנהג גם עתה. אסור לשחרר מחבלים בתמורה לחטופים ישראלים, הדבר מוביל לסבב חטיפות נוסף ופוגע בביטחונם של אזרחי ישראל״, מעניין לבחון התבטאויות נוספות.
שרת המשפטים ציפי לבני, שבעסקת שליט לא שימשה כשרה בממשלה אלא כיו״ר האופוזיציה (ולכן להצהרתה לא היתה אז משמעות אופרטיבית) המתינה עד להשלמת העסקה ואז פרסמה הודעה על פיה עסקת הביאה את ישראל לאובדן כושר ההרתעה וכי כאשר היתה שרת החוץ בממשלת אולמרט היא התנגדה לעסקה דומה. יש להניח שאם זו היתה עמדתה אז, היא לבטח לא תסטה ותתנגד גם כיום לעסקאות שחרור המוניות.
השר נפתלי בנט, בעל המקלדת הנמרצת והנחרצת ביותר מקרב שרי הממשלה, הממהר להביע את דעתו על כל דבר ועניין כ 30 דק׳ מצאת השבת – נמצא בהדממה. מי שעד לפני כמה ימים יצא בזעם באמצע ישיבת ממשלה כיוון שלא נערכה הצבעה בחוק השולל אפשרות לשחרר אסירים-רוצחים, גזר על עצמו שתיקה לא אופיינית. על כל פנים, לאור האידיאולוגיה הלוהטת במחנהו (התנגדות עקרונית לשחרור רוצחים), האם ניתן להניח שגם הוא, כפי ליברמן, יעלון, לבני ולנדאו, יאזור עוז רוח ויתנגד לעסקה לשחרור אסירים?
השר ישראל כץ, הצביע אמנם בעד שחרור גלעד שליט, אך רק לאחרונה קבע בעמוד הפייסבוק שלו שהוא מתנגד לשחרור אסירים בתמורה למרגל ג׳ונתן פולארד. מעניין אם כץ שינה מדיניות או שההתנגדות לשחרור הינה רק במקרה של פולארד.
אוסיף כאן התבטאויות נוספות של שרים במידה ויהיו בימים הקרובים.
בינתיים, אמנם לא בעל תפקיד ציבורי כיום, אך ציוציו מעניינים. ראש השב״כ לשעבר, יובל דיסקין, שסיים החודש את תקופת הצינון הפוליטית שלו וטובל עם מקלדתו בטוויטר, כתב אתמול בערב שהוא מתנגד לעסקאות שחרור אסירים (לגזור ולשמור. כל הפוליטיקאים הרי התחילו אי שם בעבר בהתנגדות לעסקאות שחרור אסירים, לא?)
נשאלתי אם כאב לשבעה לא הייתי משחרר מחבלים. אז אומר את זה (בלב כבד אמנם). לא הייתי משחרר. שלושה מילדיי משרתים כעת בצה”ל ביחידות קרביות .
— Yuval Diskin (@diskiny) June 14, 2014
ועדיין אני אומר את זה. מדינה לא יכולה להתנהל תחת סחיטה של ארגון טרור. זה מעודד את החטיפות הבאות ויש לכך מלוא הטנא הוכחות.
— Yuval Diskin (@diskiny) June 14, 2014
ימים עצובים.
עצוב לראות את תמונות הילדים החטופים.
עצוב לראות את הכול יכולים, ביבי בנט וחבריהם, אלו שידעו תמיד (בכל פעם שמישהו אחר אחז בהגה השלטון) מה צריך לעשות, ואיך “למוטט” את שלטון החמאס, מגיעים לציבור וידיהם ריקות.
עצוב היה לראות את ראש ממשלת ישראל, 48 שעות לאחר החטיפה, כשאומה שלימה עוצרת את נשימתה, והוא במסיבת העיתונאים אין לו בשורה. רק מנטרת אבו מאזן – אבו מאזן-אבו מאזן. את אירן והשואה במאמץ על הוא לא הזכיר במסיבת העיתונאים הרופסת שלו במוצ”ש.
עצוב לראות את הגיבורים הגדולים, אלו שידעו בדיוק שאסור לשחרר רוצחים אבל אפשרו לעסקת שליט לעבור, אלו שאפשרו את השחרור הסיטוני של הרוצחים תמורת שכלום אך לפני חודשים ספורים במטרה להימנע מהקפאת בניה, הלומי רעם מהרהרים בסיטואציה בה ישראל תיאלץ לשחרר רוצחים תמורת הילדים החטופים.
ועצוב בשביל ההורים: זאת ההנהגה שתצטרך להשיב את ילדיהם הביתה בשלום.
שלא נדע עוד עצב.
אני מקווה שהגורמים הרלוונטיים ימצאו פתרון לדילמה
שבין שחרור מחבלים לבין החזרת הבנים בשלום הביתה ,או שאני נאיבית ?
מוכן להתערב על כסף רב שאם האירוע יגיע לכדי הצבעה בממשלה על שחרור אסירים בטחוניים כנגד שחרור החטופים ציפי לבני תצביע בעד.
בפעם הקודמת היא סתם התנגחה,אין לה עמוד שדרה אמיתי על מנת להתנגד לעסקה כזו.
איש לא מתנגד לשחרור “אסירים” שריצו את מלוא עונשם.
ישנה התנגדות, מי היה מאמין, לשחרור של מחבלים רצחניים שסיכויים טובים שיחזרו לרצוח ברגע שישוחררו, וששחרורם יהווה תמריץ לאחרים להסתכן בביצוע פעולות טרור מתוך הבנה שגם תפיסתם היא לא סוף פסוק.
זה אולי נשמע מסובך למי שחושב שעצם מלמול המילה “שלום” היא עילה לריקון בתי הסוהר ממחבםים כלואים, אבל האמת היא שזה נורא נורא פשוט.
שחרור מחבלים לא מצמצם חטיפות, אלא מעודד אותן. יש דרכים אחרות לשדל את האוייב לשחרר בני ערובה שלקח – ואף על פי שבצלם כנראה לא יתמכו בהן, עדיין שווה לנסות אותן, לפני ששוב מפעילים לחץ על הממשלה להכנע לאוייב.