הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
Recap – כמה תובנות פזורות של היום שאחרי הבחירות לנשיאות
ראשית, לא עושים קמפיין בהיחבא. מי שמתמודד למשרה ציבורית שיכריז על כך בפומבי ויעשה זאת מספיק זמן מראש כדי לאפשר ביקורת ציבורית סבירה.
שני מועמדים: סילבן שלום ודליה איציק ניהלו קמפיין מאחורי הקלעים. הם תדרכו עיתונאים בכירים (פרינט, רדיו, טלוויזיות, מובילי דיעה). הם לא נעמדו אל מול המצלמות תוך מתן אפשרות לשאול אותם שאלות והודיעו הנה אני. מתמודד/ת.
הגדיל לעשות סילבן שלום, שבראיון טלפוני לפני כמה חודשים באחת מתחנות הרדיו (ביום פתיחת בית החולים בצפת כמדומני) אמר למראיין שפנו אליו אנשים והציעו שהוא יתמודד על הנשיאות והוא מצידו התייעץ עם עיתונאים בכנסת והאחרונים יעצו לו שהוא מועמד מתאים מאוד. כלומר, הוא התייעץ עם עיתונאים אבל בשום שלב לא התייצב באופן רשמי ופומבי מול העיתונאים ואמר אני מתמודד. איזה מן התנהגות זו?
הגדילה עוד יותר לעשות דליה איציק, שעד לרגע בו הגישה את טפסי ההתמודדות לא אמרה שום דבר באופן רשמי וגם מאותו הרגע סירבה להתראיין ולהשיב לשאלות.
גם בן-אליעזר הזיק לעצמו בהתחמקות מן השאלה שנשאל בנוגע לדירה ביפו. מי שמתחמק (״זה רכילות״) מרמז לצופים/לעיתונאים שכדאי דווקא להמשיך לשאול ולבדוק.
מאיר שטרית אמנם התראיין כל הזמן, אבל את גילוי ההון שלו עשה מעט מדי ומאוחר מדי.
אני מאחלת לכולנו שלא יגיע אף מועמד/ת לעמדה בכירה בישראל בלי שהתראיין ו/או קיים מסיבת עיתונאים. זה סטנדרט מינימלי. רק בשל העובדה הזו איציק הפכה לבלתי ראויה.
שנית, לקח חשיפת הנכסים כבר ברור מאליו. עכשיו נותר להמשיך להתעקש ולא לוותר לנבחרי הציבור. הכנסת סטנדרט של הצהרת הון מלאה הנחשפת לעין הציבור הוא חיוני.
המטרה היא כפולה:
1) לייצר Base line של נבחרי ציבור בתחילת דרכם וזאת כדי שניתן יהיה לעקוב לאורך השנים על אגירת הרכוש ולשאול את השאלות ההולמות במידה ויש התעשרות הנראית כקיצונית.
2) לאפשר לעקוב אחר ניגודי עניינים והצהרת ההון משמשת כאן ככוח מרתיע עבור איש הציבור.
חברי כנסת רבים שפניתי אליהם בעבר וביקשתי לראות את הצהרות ההון סירבו. המעט שחשפו עשו זאת באמצעות שחרור הנתונים שהם מצאו לנכון, מבלי שיכולתי לראות את טופס הצהרת ההון המלא שלהם.
חבר הכנסת היחיד שהכניס אותי ללשכתו בכנסת, שלף את הטופס המלא (אותו הטופס שמופקד בכספת ועדת האתיקה בכנסת) הוא משה מזרחי (העבודה). ראוי לציין לשבח בתחום הזה גם את השר לשעבר מיקי איתן, שהקפיד לפעול תמיד בשקיפות מלאה ואף נהג להעלות את הנתונים האישיים שלו לאתר שלו/עמוד הפייסבוק שלו.
שלישית, סיעת יש עתיד התנהלה באופן מוזר. השר לפיד בחר שלא לבחוש בקלחת הבחירות לנשיאות וגם אתמול בכנסת נראה כבלתי מתעניין במיוחד בנעשה. לסיבוב ההצבעה השני הוא נכנס כמה דקות לפני קריאת שמו ועזב מיד לאחר מכן. בהמשך הוא לא נשאר בכנסת לטקס החגיגי באולם שאגאל. למתבוננת מן הצד הוא באמת נראה עסוק וממהר, ויש להניח שיש לו דברים יותר חשובים מטקסים. מצד שני, זה בחירות לנשיאות מתרחשות פעם בשבע שנים. הוא לא נוטל חלק בתהליך הדמוקרטי? אפילו לא קצת?
רביעית, כתבו ואמרו כבר רבים לפני. אביגדור ליברמן מקבל תעודת גמר כושלת לסיום השנה הפוליטית. בתעודה אפשר למלא ״F״, אם זה היה בית ספר. בסמסטר א׳ לא הלך לו הכי טוב (ברקת נ׳ ליאון בירושלים). בסמסטר ב׳, הכשלון כבר מהדהד.
האם כוחו היה במתניו כל עוד איומי ׳כנופייית שלטון החוק׳ ריחפו מעל ראשו ועתה משסיים שנים ארוכות של רדיפה משטרתית (כפי שהוא כינה זאת) הלך גם האון? מאחרי הקלעים מדברים על כך שעוזי לנדאו ויאיר שמיר אינם סרים כלל למשעמת הסיעתית הנוקשה בישראל ביתנו, וממילא ישראל ביתנו בשנים האחרונות היא Tag along של הליכוד ולא נבדקה באופן עצמאי בקלפיות. מה שווי השוק של המפלגה הזו? מה כוחו של ליברמן בציבור כשהוא יוצא מאחורי גבו הרחב של הליכוד? ואיך כל זה מסתדר עם ליברמן – שהוא לפעמים ׳הערבים יכולים לצעוד עד לרמאללה ולהישאר שם׳ ולפעמים הוא ׳אני תומך בהסדר מדיני ואני פייסני׳?
הערה חמישית ואחרונה,
האם מסתמן כאן דפוס קבוע? הנשיא פרס הפסיד בהתמודדות מול קצב לפני 14 שנים ובהתמודדות הנוספת זכה. הנשיא ריבלין הפסיד לנשיא פרס לפני 7 שנים ובהתמודדות נוספת זכה. האם זה אומר שמאיר שטרית הוא הנשיא הבא של ישראל?
אם אכן זו כוונתו, אני מציעה לו לעשות חשיפת הון מסודרת ומפורטת, על כל העושר וההישגים המקצועיים (והקשרים) של רותי אשתו. יפה שעה אחת קודם לכן.
הם שברו את הנאחס של פרץ ברנשטיין שהפסיד פעמיים
הנשיא ריבלין או הנשיא-הנבחר ריבלין?
ואוי לנו אם הח״כ שטרית יתמודד שוב, ויזכה.
ההתנהלות של לפיד ברורה ומובנת.
לפיד רצה שריבלין ייבחר לנשיא.
לפיד מעורר אנטגוניזם ואיבה אצל חברי הכנסת החרדים.
ריבלין היה זקוק נואשות לקולותיהם של חברי הכנסת החרדים.
מסקנה : לפיד צריך להעלם מהזירה ולא להפריע.
עפר שלח ניהל את המהלכים ובהצלחה.
מה שמוזר בלפיד, שהאג’נדה שלו הייתה בכלל מעמד הביניים ולא כיסוח החרדים.
ולגבי ריבלין, אני בכלל לא מבין את החכים שלא הצביעו לו. היושרה שלו, הממלכתיות שלו, הוא הרי מתאים בול לתפקיד.
אגב, אני רואה בקול הבודד של שכטמן עלבון לכל החכ”ים. אף אחד מהם לא הצביע עניינית אלא רק משיקולים אגוצנטריים. חוץ מקלדרון שבטח תיפלט החוצה בבחירות האחרונות…
התובנה החזקה ביותר שלי היא זו:
המועדון יישאר לעד סגור בפני אנשים מבחוץ. כל עוד חברי הכנסת משמשים כבוחרים היחידים מחד, ומאידך יש באפשרותם גם להיבחר, הרי שאין סיכוי לאף אדם מבחוץ להיבחר לתפקיד.
הכנסת הראשונה שיוועה למדען הדגול אלברט איינשטיין שישמש כנשיא, אך הוא סירב… כיום כאשר אחד המדענים היהודים הגדולים של דורנו מתעניין בתפקיד רק העוף המוזר קלדרון מצביעה עבורו…
14 קולות ביחד השיגו שכטמן ודורנר. דליה פ’ן איציק השיגה פי שניים! נו, לה יש זכות בכורות, היא הייתה שייכת למועדון!
מעניין לו פואד היה עדיין במירוץ, האם היה מצליח עדיין עמיר פרץ לשכנע את חברי מפלגת העבודה להצביע עבור שטרית שכן הוא המועמד היחיד שינצח את רובי בסיבוב השני? למה לא? מה זה משנה שהם כבר גיבשו דיעה והתייצבו מאחורי מועמד מסויים? או שבעצם זה מאד משנה וכל עוד המועמד הוא מתוך המועדון יש טעם להיות נאמן לו, אבל ברגע שהמועמדת המועדפת על רוב חברי מפלגת העבודה אינה שייכת למועדון ניתן לזרוק אותה לכלבים משיקולים אינטרסנטיים מטומטמים! פתאום הדבר החשוב ביותר הוא למנוע את בחירתו של ריבלין? אין ליו”ר העבודה אג’נדות ראויות יותר? הבוז לו. את הקול שלי הוא הפסיד…
וטור זה יש לציין, נכתב לפני חשיפת ערוץ 10 מהשעה האחרונה, על אפשרות לפתיחת חקירה נגד שטרית בפרשת עוזרת הבית…
אכן, בבחירות אלה השמאל באמת הריץ את ליגת העל של המועמדים… אגב, אתמול בוז’י דיבר כ”כ הרבה, שלרגע שכחתי מי בחתים 14 ח”כים עבור פואד (וגם שתק בחקירה משטרה תחת אזהרה, אבל 14 שנה, לך תזכור…).ף
נכון פוליטיקלי. כתבתי את הטור בצהריים אתמול (יום ד׳). לא עדכנתי אותו. לא עומדת בקצב ההתרחשויות
ממש קאטו הזקן. כן, אין ספק שהעדר מסיבות עיתונאים זו הייתה הבעייה הראשית בבחירות האלה. ידוע שמסיבות עיתונאים הן שהציפו את כל הסחי וזוהמה שעלו בהם (בעיקר אצל מועמדים שמקורבים לכלי תקשורת כמו שטרית, פואד, סילבן ודליה איציק…).
אין ספק שזה גם היה המקום לציין שוב שביבי הוא פויה ומתחמק מלעמוד בפני שאלות שעובדיו של נוני ישאלו אותו, וזה ממש לא לא לעניין. קאטו הזקן היה גאה…
ליברמן אכן נכשל. וגם זהבה גלאון. וציפי לבני. ובוז’י הרצוג (נכשל פעמיים – את יודעת, הוא בכ”ז החתים 14 איש על תמיכה בפואד…). אין ספק שהתמקדות בליברמן היא עדות לסיקור אובייקטיבי ונטול פניות…:)
אגב, אני יודע שבתקשורת נמנעים מלעסוק בכך, אבל בין ההצבעה האראשונה לשנייה, מעבר לעובדה שכוווווווולם שם חזו נצחון לשטרית (אח”כ הם נפנפו בפתקים מהבוקר שהראו שלפני הבחירות הם חשבו שריבלין ינצח…), אלא גם אשכרה פעלו כלהקת מעודדות בעניין.
ברגע שהסתבר שריבלין בכ”ז נבחר, עבר העיסוק לשאלה “האם ביבי תמך בו”, ואיכשהו כל שונאי ביבי בתקשורת הוכיחו יכולת קריאת צפונות לב וכשרון בלתי נתפש בקריאה של שפת גוף (אין דבר מרשים יותר מהפענוח הקבוצתי של אנחת הרווחה של ביבי, בתור “הבעה חמוצה”.). ביבי לא רצה את ריבלין כנשיא, אבל הוא ממש-ממש לא רצה התבזות נוספת באותו יום. נכון שזה לא מתאים לבן כספית וליוסי ורטר, אבל בהתחשב בכך שכבר 5 שנים הם מביאים לנו ברווזים עיתונאים מתוך לשכת נתניהו, אפשר להניח בבטחון שגם הפרשנות המופלאה שלהם לגבי פעילותו אתמול, היא לא יותר מאשר משאלת-לב, בדומה לטקסט שלך על ליברמן…
הבעיה שלך היא כרגיל שאתה משוכנע, אבל ממש משוכנע שהתקשורת ‘מחפשת’ את ביבי. איפה הבעיה? שאתה פשוט מדבר על דברים שאין לך מושג בהם, ואתה אפילו לא יודע אם הם נכונים. אבל אתה מאמין שהם נכונים. בכישרונך הרב, אתה מסוגל לנפק הסברים מרשימים ולבנות תילי פרשנויות למה התקשורת טועה. איפה בכל זאת הבעיה? שוב, שאתה לא יודע על מה אתה מדבר. אם רק היית קצת יותר מעורה במתרחש, היית מגלה שהסוד הזה, שביבי ושרה נלחמו בריבלין, היה ידוע לאחרון העוזרים הפרלמנטריים, הכתבים הפוליטיים, ולכל מי שקצת בא במגע עם פוליטיקאים.
הופעלו כאן כוחות גדולים מאוד על ידי ביבי, כולל שיחות אישיות שלו עם ח”כים ובקשה מפורשת לא להצביע לריבלין. אני אומר לך את זה מידיעה אישית. מעבר לזה, הפעילה גם ‘הגברת השנייה של מדינת ישראל’, לחצים היסטריים על ח”כים עם אותה בקשה בדיוק.
אז בבקשה אורי, עם כל הכבוד לאהדה שאתה רוחש לבני הזוג (גם אם בהפוך על הפוך תגיד שלא), תלמד קצת, תשמע קצת, ואולי גם תחכים קצת ותשתוק.
אגב, לא רק בנושא הנשיאות, בנושאים נוספים שקשורים לבני הזוג נתניהו. אין לך מושג על מה אתה מדבר.
מעניין למה אני ממש משוכנע שהתקשורת מחפשת את ביבי. להערכתי הסיבה לשכנוע העמוק שלי היא שזו המציאות העובדתית והמשעממת.
מכיוון שהידיעה האישית שלך היא שלך, ארני נאלץ שלא להסתמך עליה, חרף רצוני העז לראות את דבריך בבחינת כזה ראה וקדש..
הסיבה לפקפוק ב”ידיעה האישית” שלך היא הנכונות שלך לצאת נגד דבריך שלא צריך להיות אחרון העוזרים הפרלמנטאריים, אלא סתם לדעת קרוא וכתוב ולהחזיק טלוויזיה בבית…
אם אתה מצליח לא לזהות עויינות לביבי בתקשורת, כנראה שבוחן המציאות שלך לוקה במידת-מה, דבר שגורם להטלת ספק בריא במסקנות הנחרצות שלך…
ביבי נתניהו ממש לא אוהב את ריבלין. אין בדל של ספק בכך. ביבי נתניהו לא רצה שריבלין יהיה המועמחד. גם בכך אין כל ספק. ביבי נתניהו הצהיר כמי שכפאו שד על תמיכה בריבלין – וכאן העניין מסתבך. מרגע שביבי הכיר בכך שריבלין זה המועמד שלו, גם “אחרון העוזרים הפרלמנטאריים” (של מפלגות שמידת קרבתן לביבי היא כמידת קרבתה של זהבה גלאון למיכאל בן ארי…) אמור להבין, שאין לו עניין בהתבזות נוספת.
אני יודע שנורא כיף להמציא סיפורי אימה על שרה ומידת שליטתה מאחורי הקלעים. אין לי מושג לגבי נכונות התיאורים של אופייה, ואני יכול לשער שהוא כנראה לא מרנין, בהתחשב בכמות הנוטשים. אלא מה? היו לפניה ויהיו אחריה בני/בנות זוג לא נעימים – שלא ניסו להציגם כמושכים בחוטים בסתר. הסיבה היא פשוטה: קל יותר להכנס בביבי באמצעותה.
כשאתה מספר לי מ”ידיעה אישית” על המתחולל מאחורי הקלעים בגוף מסוגר שכמות ההדלפות האמינות מתוכו היא כמעט אפס (זה לא מקרה שהיחידים שכל הזמן מספרים לנו מה קורה בלשכה, וטועים דרך קבע, אגב, הם עיתונאים שכל כתיבתם השמצות-ביבי ותו לא, כמו כספית או ורטר…), אתה רק גורם לי להרים גבה.
לי אין ידיעה אישית על אף גוף פוליטי, אבל האמת היא שרוב המכנים עצמם “אחד שיודע”, יודעים עוד פחות, שכן בנוסף לחוסר הידיעה, יש בהם גם את היומרה להאמין שהם כן יודעים.
אני לא מנסה להתיימר להכיר את האנשים, אלא מסתכל על אופן ההתנהלות של הפוליטיקאים ואופן הסיקור של העיתונאים (שהמשותף לשני הסוגים, הוא אמינות אפסית ופעילות שברובה מונעת ע”H אינטרס אישי בראש ובראשונה, ומקידום דרך שמאמינים בה, רק לאחר מכן).
מכל אלה נגזרת המסקנה הפשוטה שלי: ביבי תמך בריבלין אתמול. לא בשמחה, בחירוק שיניים, כמעט בגועל – אבל תמך בו. ההתנפלות עליו, לו הפסיד ריבלין, הייתה גרועה שבעים ושבעה היום – שכן הייתה כוללת את רובה הגדול של מפלגתו.
לא חידשת כלום בזה שאתה לא יודע על מה אתה מדבר,
אז בשביל מה כל המלל הארוך?
תכלס אתה אומר שביבי הצביע שיטרית בסיבוב השני.
מן הסתם, אין לך מושג למי ביבי הצביע כי אף אחד אינו יודע למי ביבי הצביע מלבד ביבי. אז כבר הוכחת שאתה סתם קשקשן.
אין לי מושג למי ביבי הצביע. אנינ יודע כמו כולם שביבי לא אוהב את ריהלין ולא רצה את ריבלין וחיפש כל מועמד אחר. יכול להיות שבסיבוב הראשון הוא הצביע למישהו אחר. לא סביר שהוא עשה את זה בסיבוב השני.
גם אני די מעורה במה שקורה בכנסת ולא ברמה של עוזרים פרלמנטריים אלא קצת יותר גבוה. ביבי עד כמה שידוע לי ממש אבל ממש לא ניסה לשכנע אף אחד להצביע לשיטרית בסיבוב השני – או אם הוא עשה את זה זה היה מאוד דיסקרטי ועם מספר מאוד קטן של אנשים.
חוץ מזה די ברור שלא היה שום אינטרס לביבי ששיטרית ינצח. ביבי אולי נוטר טינה אבל גם מבין בפוליטיקה. אם עכשיו מדברים על מכה לביבי עם הנצחון של ריבלין מהליכוד לך תדמיין מה היו כותבים על הנצחון של שיטרית ואיך הליכוד היה מגיב לביבי. ריבלין לא יפריע לביבי. לכן סביר להניח שביבי הצביע ריבלין מחוסר ברירה.
ראשית, המלל הארוך נועד עבורך. מעטים תומכי השמאל שמסוגלים להתמודד עם טקסט שאינו כולל סיסמאות פשוטות וקצרות (“כיבוש משחית”, “שלום עושים עם אוייבים”, “חומוס בדמשק”, וכיו”ב), וחשבתי שיהיה נחמד לראות אם אתה יחיד סגולה…
שנית, המלל הארוך הוא תשובה ארוכה לשאלה מורכבת (גם אם השואל אינו מודע למורכבות השאלה – אחרי הכל, הוא קרה בעיתון שביבי ושרה הם השטן בהתגלמותו…).
אתה מבין, מה שברור לך ולאחרון העוזרים הפרלמנטאריים, אינו ברור למי שמסוגל לחשוב בעצמו. חשיבה עצמאית היא עסק מורכב, ולא מומלצת לתומכי שמאל שטרם התנסו בה.
יונתן, אין לי מושג מה ביבי הצביע, אלא רק ניחוש. בזה אתה צודק. ייתכן שהפתיע גם את עצמו ואחרי שהפעיל לחצים על כל העולם ואשתו למען שטרית, כחלק מתסמונת הסכסוך הפנימי שהוא לוקה בה, הצביע בהפוך על הפוך על הפוך לריבלין. אולי. אם זה נראה לך הגיוני, לך על זה.
בנוסף, צר לי לאכזב אותך, אבל גם המקורות שלי הם לא העוזרים הפרלמנטריים אלא הרבה למעלה מזה.
לגבי אורי, עדיין לא מאוחר מלהתחיל ללמוד את המערכת ולדבר רק על מה שמבינים.
אתה חייב להבין, “תאמינו לי, אני מקורב”, יכול לשכנע רק אנשים שמכירים אותך טוב-טוב ויודעים שאתה אמין (מצד שני, ייתכן שדווקא אלה יידעו שאסור להאמין…).
מי שלא מכיר אותך, יכול להתייחס להתייהרות הזו, בדיוק באופן שראוי לה: בחיוך סלחני.
אתה ישבת כאן חודשים ומרחת טקסטים על הימין המושחת (תוך שצירפת אליו את אולמרט ושרון, שבאופן מאוד לא מפתיע, ערקו שמאלה אחרי שהתחילו להיחשף סיפורים בעייתיים לגביהם), וכאן לא ראו אותך מתייחס לסוגיית ההתגייסות הטוטאלית של השמאל באופן גלוי בוטה, תחילה לטובת פואד ואח”כ לטובת שטרית (וגם לטובת איציק, בקטנה…). בניגוד לתיאורים הבן כספיתיים שלך את ביבי שפועל למען שטרית (תיאורים, שמשום-מה הופיעו רק אצל עיתונאים שמכוסחים איתו אישית, אוצלך, כמובן, מקורב-המקורבים…), אצל זהבה/בוז’י/לבני הפעילות לטובת שטרית, הייתה אמיתית וכלל לא מוסתרת.
אין לי ספק שאתה בקיא ממני בסיסמאות, ואני גם משער שאתה שאתה יודע מצויין מה קורה בסניף כלשהו של התנועה שפעם הייתה נורא גדולה וחשובה, אבל צר לי, לא שכנעת שבאמת יש לך מושג לגבי המתרחש בחדרי-חדרים (בטח לא בחדרי-חדרים של הליכוד…).
בשמחה אורי. בכל פעם שאין לך מושג לגבי משהו, אני כאן.
בכל מקרה, ממליץ לך לעבור על התגובות האחרונות שלי, ותגלה לא מעט ביקורת על התנהלות העבודה כבר כשהתפוצצה פרשת הקזינו של פואד. בניגוד אליך, איני חסיד שוטה של איש.