הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
האישה היחידה שהייתה בעלת הסיכויים הטובים ביותר לעמוד בראשות הממשלה מכופפת שוב ושוב את עקרונותיה, ולא מצליחה בהובלת תהליך השלום. הגיע הזמן לחשבון נפש
כשהובן שהמו״מ בין ישראל לפלסטינים כשל סופית, שרת המשפטים ציפי לבני התיישרה עם עמדת ראש הממשלה בנימין נתניהו והטילה את האשמה על הפלסטינים. דווקא חבר מפלגתה, ח״כ מאיר שטרית, הספיק להתראיין עוד לפני שפורסמה עמדתה של לבני והטיל את האשם על ישראל. גם האמריקאים (מזכיר המדינה ג׳ון קרי והמתווך מרטין אינדיק) והשמאל בישראל הפנו אחריות כבדה אל ממשלת ישראל, כבעלת הכוח והעוצמה.
כשהתברר שראש הממשלה מתכנן, ככל הנראה משיקולים זרים ומוזרים, לדחות את מועד הבחירות לנשיאות בחצי שנה כדי לבחון את ביטול מוסד הנשיאות או את חוק יסוד נשיא המדינה (כך שראש הסיעה הגדולה ביותר יהיה זה שירכיב את הממשלה) התיישרה לבני פעם נוספת.
בפתח ישיבת סיעת התנועה ביום ב׳ אמרה: ״אנו תומכים בשינוי מהותי לשיטת הבחירות לכנסת. הנחנו הצעת חוק לפיה ראש הרשימה הגדולה הוא ראש הממשלה עם אופציה לסיבוב שני בין שתי המפלגות הגדולות. יש להפסיק את מצעד הסחטנות של המפלגות אצל הנשיא לפני הרכבת הממשלה״.
לבני גם יישרה קו עם חוק יסוד משאל העם, פעם ראשונה מזה 22 שנה בישראל שהכנסת מצליחה להעביר חוק יסוד (מהפכת חוקי היסוד התרחשה ב-1992), תהליך מאוד מורכב – ולבני הצביעה עם המשמעת הקואליציונית ובניגוד לצו מצפונה. התיישרה.
לבני מתיישרת ומתיישרת. מכופפת את העקרונות שלה, העיקר לשמור על הסיכוי הקלוש שהיא אי פעם תביא שלום. מדי פעם היא קצת מתנגדת, לדוגמא, לחקיקת חוק הלאום או לחוק שלא יאפשר מתן חנינה לאסירים, אבל רוב הזמן היא מתיישרת.
ישיבת סיעת התנועה, 12 במאי 2014
תומכת בכל מהלך
האישה היחידה בצמרת הפוליטית של ישראל, שהיתה בעלת הסיכויים הטובים ביותר להיות ראשת ממשלה ושהיוותה סוג של תקווה למחנה המרכז-שמאל (אם לבני תהיה בפנים, לפחות יהיה מי שיתאמץ בכנות עבור מו״מ), היתה בעלת נכס אישי גדול ביותר, היא נחשבה לישרה. מלבני הישרה נותרה כיום לבני המתיישרת.
כעבור חמש שנים עדיין סוחבת את הפצע ההוא, של פספוס ראשות הממשלה, ומשוכנעת שאם רק חוק יסוד הנשיאות נראה אחרת והיה מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על הסיעה הגדולה ביותר, היא היתה בראש ומצעד הסחטנות היה נפסק. טיעון מופרך המשמש תירוץ זמני לשינוי בלתי נחוץ לחוק יסוד.
את הסחטנות, או בשמה הלגיטימי מו״מ קואליציוני ופוליטיקה של פשרות והסכמות (להבדיל ממשטר נשיאותי שם הנשיא יכול להטיל וטו ולקבל כמעט כל החלטה), אפשר לבצע גם בשלבים מאוחרים יותר של אחרי הקמת הממשלה. אפשר לסחוט בעת הצבעת התקציב, אפשר לסחוט בעת איומי פרישה. מי שסוחט (ומי לא סוחט, תכלס? זו השיטה) ימצא איך לסחוט.
ולבני הישרה לשעבר היא ככל פוליטיקאי אחר. תומכת בכל מהלך של שינוי חוקתי או שינוי מבני, אם הוא מועיל לה בטווח הקצר. אם זה משהו הנראה לעין, חצי שנה, שנה, אז היא שם.
שלום לשלום
בהובלת תהליך השלום וניהול המו״מ, יש לומר, היא כשלה כבר פעמיים. פעם אחת ב-2008, תחת ראשות ממשלתו של אולמרט ופעם השניה השנה, תחת ראשות ממשלתו של נתניהו. האחריות אינה רק שלה, אלא גם על העומד בראשות הממשלה (וכן, יש גם אחריות על הצד החלש במשוואה, אבו מאזן), אבל היא קיבלה את ההזדמנויות, נשלחה לחדר הסגור ועד היום לא נתנה דין וחשבון לציבור הישראלי מה התרחש שם.
בלי מידע ובלי שאפשרה הצצה לציבור למתרחש, אפשר רק להניח שלבני לא הביאה בסיבוב של 2013-2014 שום דבר חדש לתוך המו״מ. שוב ניהלה את העסק הרחק מעין הציבור, ולא סיפקה פרטים קטנים: מי הצוות שעובד תחתיה, איפה נערכות הפגישות, מה סוכם, ומה מתרחש שם חוץ משיחות על איך לערוך את השיחות. מסגרת של מסגרת ללא תוכן מוחשי.
הפעם, שבעתיים, היא ידעה לתוך מה היא נכנסת. מכירה את נתניהו היטב, פוליטיקאית משופשפת, סגורה על היעדים, ואפילו את הניואנסיים בופיים של המנהיגים האחרים היא יודעת בעל פה. אם כך, מדוע חזרה על התהליך הזהה שוב, כאילו איננה מנוסה? למה לא ניסתה משהו אחר, חדש? אולי קצת יותר שקיפות, אולי לחייב את הצדדים להגיד מה ועם מי הם עושים? אולי לדרוש מראש שלא תיכנס לחדר המו״מ מבלי שיש בידיה יותר סמכויות?
פעמיים היא כשלה, הגיע הזמן שהיא תודה גם בכך.
ליבני אכן לא מוצלחת במיוחד, אבל כישלון השיחות בהחלט צריך להיזקף לזכותו של אבו-מאזן. הוא הביא את השיחות למצב שבו אם ישראל תסכים להמשך המשא ומתן היא תיתפס כחלשה ומושפלת.
מעבר לזה- ליבני עמדה ועומדת עדיין בראש (עוד) מפלגה שעיקרה הכיסא.
מובן שהיא תתיישר-כל עוד זה מאפשר לה להישאר בממשלה ולהיות שרה.
למפלגה של לבני אין אמירה אידיאולוגית קבועה. זאת אומרת- באופן קבוע יש לה אמירה אידיאולוגית, אבל היא משתנה בהתאם לצרכים (היא התחילה בימין, המשיכה למרכז, והיום היא שמאל).
בקיצור- ציפיטפוט
כל ההאשמות על אבו מאזן, נסתרו כבר על ידי ארה״ב. אז אם לבני + נתניהו אומרים הם אשמים. ואבו מאזן אומר הם אשמים. אבל האמריקאים שהיו בחדר מסבירים לך במילים כמעט מפורשות שתהליכי הבניה המואצים במהלך 2013 סיכלו כל אפשרות, אז למה לשים את הראש בקיר ולהמשיך להאמין למנהיג שמורח את כולם כבר חמש שנים? נכנס לתהליך המו״מ הנוכחי בלי שום כוונה ושום רצון לעשות משהו, אלא רק לנהל תהליך. מי מנהל תהליך מו״מ של שלום שבסופו (לפי הצהרות נתניהו) אמורה לקום מדינה פלסטינית וכל אותו תהליך ממש לבנות בשטחים שבהם אמורה לקום מדינה? איזה הגיון ואיזה תום לב יש לו?
את באמת ובתמים מאמינה שהאשמה היחידית היא ישראל? לא רק שהעמדה הזו משוללת היגיון, נוגדת לפחות חלק מהעובדות כמו מסמך עריקאת והגשת הבקשות לאו”ם ובוודאי שלא מתיישבת עם ההיסטוריה של הסכסוך, אלא שהיא גם מצביעה לדעתי על ראייה מאד חד מימדית ושטחית של ההתרחשויות. כימני אני קורא לך להמשיך עם זה בכל הכח, כי מה לעשות רוב הישראלים אולי מבינים שנתניהו לא ממש מתלהב ממו”מ ומסירת שטחים שיביאו את הטילים לתל אביב ולנתב”ג (אגב, גם הם לא) אבל הם מבינים לא פחות טוב שיש עוד צד, שלא זז מעמדתו מ”מ במשך יותר מ-20 שנה, שככל שהולכים לקראתו מתרחקים מהסכם ושהוא מפעיל מערכת משומנת ומתוחכמת של לוחמה דיפלומטית ובינ”ל מחד ומערכת של טרור מוכוון וממומן מאידך (ראי הראיון שפירסם צביקה יחזקאלי עם שומר ראשו של ערפאת על הכוונת הפיגועים והשקרים לאחריהם). ככל שהשמאל אוחז בעמדה הזו יותר, יורד מס’ המדטים שלו. דפוקים אנחנו הימנים, מעדיפים את המדינה שלנו, בעיקרון כזה.
על זה המבססת את הדעה שלך ? האמריקאים אמרו אז הם צודקים ? כאילו הם ישרים ונייטרליים ורודפי אמת ושלום ? האמריקאים !!!??!?! זה לא רציני. ברור שלממשל הדמוקרטי יש אינטרס מובהק להאשים את ישראל – מסיבות אישיות, אידאולוגיות והיד עוד נטויה.
צריך לבחון את הטענות שלהם מול העובדות וזו עבודתך. לא להתנהג כמו איזו מעריצה עיוורת.
טל שלום
חובה עלי להעיר.
טענות של הסטייט דיפרטמנט או של הנשיא האמריקאי אינן ‘אמת’ או ‘שקר’ אלא כמסורת ארוכת ימים תלוייה באינטרס האמריקאי (הן הלאומי והן האידיאולוגי של קובעי המדיניות).
טענה אמריקאית כזאת לא מעידה אמת או שקר בדיוק במידת הפקפוק שאת מניחע על טענות ממשלת ישראל.
הטענה כי האמריקאים הם מקור ללא אינטרס לא ראויה מבחינת השכל הישר והתבונה.
ולנושא, מי שמנהל מו”מ כזה היה רבין ז”ל, פרס, שרון, אולמרט…במהלך כהונתם נמשכה הבנייה ביו”ש. השאלה האמיתית שעלינו לשאול צריכה להיות מה התמורה המעשית(קרי בעולם החומר) שאנו מקבלים מהפלסטינים בתמורה לתמורות מעשיות שלנו?
למשל: הקפאת בנייה היא תמורה מעשית, וויתור על ריבונות חלקית בשטח A וB משמע תמורות מעשיות.
אם אבו מאזן מוותר על יפו או חיפה הוא לא וויתר על דבר אמיתי – הן לא בידיו ולא בידיו לוותר עליהן.
על תמורה מול תמורה גם משא ומתן…אני שואל אותך מה ‘המתן’ הפלסטיני”?
לכך אוסיף, פרדיגמות של ‘חלש’ לא ‘נותן’ לא ברות דיון במו”מ אמיתי. מו”מ הוא לא זירה של מוסר אלא של כוח, זירה של דין מול דין וקניין מול קניין. כשאת רוכשת מוצר את לא רוכשת או מוכרת לפי ‘מוסר’ אלא לפי אינטרס כלכלי.
מדוע ישראל צריכה לוותר על נכסים מעשיים? בעבור דימוי מוסרי של הצד מנגד אותה?(שגם הוא אגב רחוק מלהיות מובטח).
עמדתך במקרה הנ”ל בעייתית מאוד למי שמחפש אינטרס במובן הפשוט של המילה:מקסימליזציה של העצמה שלי, של הקניין שלי, של השרידות שלי.
האשמה כולה על השמאל. הם יצרו את התדמית הדימיונית של לבני הישרה, התקווה הלבנה של מחנה השמאל. לבני מעולם לא הייתה כזאת. היא עמדה בראש המפלגה המושחתת בתולדות המדינה ולא עלה בדעתך לחשוב שאולי היא לא כזאת נקייה ? והאם היא עשתה משהו משמעותי מאז שנבחרה לכנסת ב- 1999 ? היא הובילה מהלך כלשהו ? שינתה משהו ? שיפרה משהו ? לא. היא לא עשתה כלום אף פעם. היא רק מייצת מה שהאליטות האשכנזיות אוהבות – נראית כמוהן, מאותו הקשר כלכלי חברתי השכלתי, אומרת מה שהם רוצים לשמוע – אז אימצו אותה ולמי אכפת מהעובדות ?
היכן בדיוק נקבע שלבני ישרה?
בידיעות אחרונות??
הסכמי השלום , הם שגרמו לכותבת להחליט כי ציפי לבני אינה ישרה?
COME ON !
איני בטוח כי הכותבת חיה על אותה פלאנטה שלבני חיה בה.
קצת היסטוריה:
בפלאנטה שלבני חיה בה (המכונה גם מדינת ישראל),
עמדה גברת לבני וניהלה במשך כמה שנים מפלגה מהמושחתות בישראל,
כולל חובות של קרוב ל-40 מליון שהובילו
לחקירת אי-סדרים במפלגה, חשדות הנוגעים לטוהר מידות, מינוי מקורבים, תשלומי שכר למשרות פיקטיביות.
מי שמבין טיפה בחשבוניות יודע שמפלגת קדימה בראשות לבני כיבסה עשרות מליוני שקלים לכל מיני ספקים מושחתים הידועים גם כקבלני קולות של לבני ומופז, שניהם גם יחד העסיקו קבלנים אלו.
כחטא על פשע, השאירה לבני 40 מליון שח חוב ומצאה ‘שקר כלשהוא’ לעזוב את קדימה לפני שהחקירה מסתעפת, וכך הוקמה לה מפלגת התנועה.
וכל זה התרחש כמה שנים טובות לפני שיחות השלום האחרונות.
לכן כל הפוסט הזה מיותר ומתבסס על הנחת יסוד שגויה:
“ציפי לבני היתה פעם ישרה.”
מה שמעלה גם את השאלה:
מדוע ברוב תמימותי קיויתי שהבלוג הזה יהווה ערך מוסף כלשהוא על YNET.
אני החלטתי שלבני ישרה, על סמך הכרות של שנים איתה. הייתי כתבת חוץ בוושינגטון ועברו שם שרים רבים – גם שרי חוץ גם אחרים. גם סילבן היה שר חוץ, גם ליברמן (קצת בסוף שהייתי שם). ואחכ גם יצא לי לפגוש אותה מספיק פעמים. לגבי הבלוג הזה אל מול ווינט, כמובן שאת רשאית לעשות כראות עיניך. פה אני כותבת את מה שאני יודעת על בסיס נסיון החיים שלי והמידע שלי – ומה שאני מבינה ללא עורכים ומסננות אחרות (נוני, אדלסון, ווטאבר) מעל הראש. זה ההבדל. אבל לא מחזיקים פה בכוח. להתראות.
מצטער… התגובה שלך מוזרה .
את עונה כפי שהגן בר און על חברו אולמרט הזך והטהור בערוץ 2 אתמול!
זה נחשב עיתונאות נקייה ?
מה עם השוחד שהציעה לחרדים ולאחר שלא הסכימו קראה לעצמה “זו שלא נכנעה לחרדים” ?
מה עם ההתחייבות שלא תעזוב את קדימה אם תפסיד את הבחירות המקדימות ?
אם הוא היה גבר היית כבר סוקלת אותו בראש האתר !
וכן, אני לא מוחזק בכח פה – אבל אני יודע שאת עיתונאית מהמשובחים שיש במדינה וכואב לי על שאת מכניסה את דעותיך לכתבות בצורה כ”כ בטוחה בעצמה .
יפה משה… תגובה לעיניין.
משה – הטור הזה מאוד ביקורתי. יש לך בעיה עם תגובה שלי לאחד המגיבים? בטור כתוב בפירוש שהיתה ישרה ועכשיו מתיישרת. מה קשור לגבר?
“אני החלטתי שלבני ישרה, על סמך הכרות של שנים איתה.”
מדהים. כמה עומק את מציעה במשפט הזה.
רק חבל שלוגיקה פשוטה נעלמה.
אני מציע לכותבת בכנות לשפוט דברים לגופם ועל פי עובדות ועדויות, ולא על סמך מפגשים שאינם מייצגים מאומה מלבד יחסי אנוש. או טיעונים מוזרים מעין אלו.
גם אולמרט “אחלה גבר” ומאוד חביב בעיני רוב חבריו והעיתונאים שליוו אותו.
מה נסיק מכך, שאינו מושחת?
מפלגת קדימה בראשותה של לבני היתה מושחתת מהיסוד, ושינן עדויות קשות ומוצקות אותם העלה מבקר המדינה – בדבר ידיעתם ומעורבותם של ציפי לבני ושאול מופז בהוצאות כספי המפלגה.
(שוב מדובר על כ-40 מליון שח.)
מזל שיש בישראל עוד 2-3 עיתונאים (בעיקר מ-NEWS1 כמדומני + קלמן ליבסקינד) שבאמת עושים עבודה נאמנה ,ללא מעשה בת יענה + הנחות רק מפני “היכרות טובה מוושינגטון”.
את אותם הדברים שמענו גם מחברים של אולמרט.
בכל מקרה, האם יש איזשהו תרחיש שאחריו תאשימי דווקא את הפלסטינים בכשלון?
לפי השיטה שלך, לשם מה בכלל לנהל משא ומתן? ברגע שנתניהו הכריז שהוא תומך במדינה פלשתינית הוא היה צריך לפנות את כל השטח וזהו.
רק שאז היינו מקבלים עוד עזה על שליש מהמדינה.
יש הבדל בין “היכרות של שנים” לבין מפגשים אקראיים עימה בעת ביקוריה בוושינגטון. אלה בוודאי לא מעידים על יושרה (או על העדר יושרה).
לעומת זאת, היותה ממייסדי קדימה, הפריימריס המפוקפקים הראשונים נגד מופז (הקלפי השרופה ברהט, הפעילות של ראובן אדלר, שליווה אותה גם לתנועה, וכד’), מעולם לא יצרו תחושה של יושרה – בטח לא בקרב אלה שאת המנדט שלהם היא גנבה (פעמיים…).
בכשלון המו”מ אין באמת אשמים, כי אין באמת מו”מ. הפלסטינים מנסים את שיטת “מצליח” השמאל והשמאל הקיצוני (המכונים בניו-ספיקית מדוברת בשם “מרכז-שמאל”) מוחאים להם כפיים, וכאשר מסתבר שהמינימום שהם מוכנים לחתום עליו, הוא הרבה יותר מהדרוש לשם החרבת ישראל, והשיחות נפסקות – באים החכמים בלילה ומאשימים את ישראל (“וגם את הפלסטינים” הקטנים והמסכנים והחלשים והעשוקים…).
ציפי לבני אכן לא הביאה פיסת נייר שעליה כתוב “שלום”. היא הציעה להם עד חצי המלכות, אבל מה לעשות שהם לא רוצים רק חצי?
אה, כן, ציפי לבני לא הייתה האישה הכי קרובה לראשות הממשלה. גולדה הגיעה “קצת” יותר קרוב…
לבני לא באמת סוחבת את ה”פספוס” מ2009. גם היא יודעת שלו נקבע בחוק שראש המפלגה הגדולה ירכיב באופן אוטומטי את הממשלה, אזי הליכוד היה מתחזק ע”ח שאר מפלגות הגוש. למעשה, שאר המפלגות בגוש שיחקו באופן מובהק על כך שאפשר להצביע להן כי “ביבי אל תכעס, זה בפתק אחד נכנס”…
מה שלבני כן סוחבת, זה את הידיעה שהמפלגה שלה היא חד פעמית, והיא לא רוצה להתאדות אל תהום הנשייה כמו שאר קדימה. אי לכך היא נלחמת להשאר בממשלה. היא לא שונה בכך מרוב בכירי העבודה לדורותיה.
היא לא תביא שלום, וגם מרצ לא יביאו שלום, וגם שלוש מאות אלף כנסי “עיתונאים עושים שלום בהילטון ז’נבה”, לא יביאו שלום. מה לעשות, מדובר כאן על משחק סכום אפס, ואין פתרון שהם יקבלו שישאיר אותנו בחיים. זה עצוב אימים (בלי ציניות), אבל זו המציאות. לא לכל פנטזיה יש סיכוי להתגשם, והסיכוי לפיוס מרגש בין אסד לבין יריביו, גדול לאין שיעור מהסיכוי לכך ש”הצד החלש” יסכים באמת לפתרון שישאיר אותנו כאן…
מה שמוכיח מי באמת הצד החלש – אנחנו. הצד החזק לא עושה ויתורים ולא מתפשר. אף אחד לא מצפה מפוטין להתפשר ולעשות ויתורים לאוקראינה, כי לכולם ברור שהחזק מקבל מה שהוא רוצה עד שמישהו חזק מספיק אומר לו עד כאן.
רק מישראל דורשים לעשות ויתורים ״כי היא הצד החזק ועל החזק לעשות ויתורים״. הבל הבלים. אין ולא היה דבר כזה בכל ההיסטוריה האנושית. רק החלש עושה ויתורים.
אורי אתה תותח.
א) לא עברו 22 שנים מאז שהכנסת העבירה חוק יסוק. בנוסף לכך שהכנסת מעבירה תיקונים לחוקי יסוד מפעם לפעם היא גם יזמה חוק יסוד חדש בשנת 2009, הרי הוא חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 ו-2010 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) שהתקבל ב-7 באפריל 2009.
ב) תהליך חקיקת חוק יסוד אינו מורכב יותר מכל תהליך חקיקה אחר, רק המשמעות גדולה יותר.
עברו 22 מאז הפעם האחרונה שנחקק חוק יסוד. תיקונים אינם כחקיקת חוק יסוד חדש שלם (חוק יסוד משאל עם). חוקי היסוד אמורים (בתיאוריה) להוות פרקים של החוקה העתידית של ישראל. המשמעות החוקתית שלהם רחבה הרבה יותר. לידיעך, חוק יסוד משק המדינה נחקק ב 1975. השיוניים שהוכנסו אליו בשנים האחרונות (תקציב דו שנתי) היו תיקון ולא חקיקת חוק יסוד חדש.
א) אני לא יודע מה זה חוק יסוד שלם, במקרה של חוק יסוד: משאל עם מדובר בחצי דף A4…
ב) בג”ץ חשב אחרת ממך…
הנשיאה ביניש התייחסה לזה בעתירה שהוגשה בעניין על ידי מפלגת קדימה. הדברים מוזכרים בהערות לחוק עצמו בכתובת הזו: http://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Documents/yesod13.pdf
לדעת בג”ץ מדובר בחוק יסוד לכל דבר ועניין.
ג) כמו שאמרנו, המשמעות יותר רחבה, התהליך לא מורכב יותר.
ציפי לא תודה לעולם – אלא אם כן היועצים שלה יאמרו לו להודות
ואז היא תמיד הודתה בטעויות. אלא אם כן היועצים שלה יאמרו לה לא לומר שהיא תמיד הודתה בטעיות
כי אז היא טעתה רק הפעם אבל לא בדרכה -אלא אם כן היועצים שלה יאמרו לה שהיא טעתה בדרכה אבל לא באמונתה
רק את היועצים שלה לא טועים
אלא אם כן
כך בחר אבישי עברי לקדם את הפוסט הזה בחשבון הפייסבוק שלו: “גורלו המר של העריק לשמאל – הוא חי על זמן שאול שהשמאלנים נותנים לו להגשים את התכניות המדיניות (ההזויות) שלהם”. עברי מוכיח בדבריו שהתוכניות המדיניות שמטרתן להביא שלום הן מטרה של השמאל ואילו לימין יש תוכניות אחרות (מה ההפך מ”לא שלום”?). מי שיוצא לשיחות מדיניות הוא “עריק לשמאל”, וה”שמאלנים” נותנים לו “זמן שאול” – על מה אתה מדבר בכלל? קרא מה שכותבת עמיתתך:
“כל ההאשמות על אבו מאזן, נסתרו כבר על ידי ארה״ב. אז אם לבני + נתניהו אומרים הם אשמים. ואבו מאזן אומר הם אשמים. אבל האמריקאים שהיו בחדר מסבירים לך במילים כמעט מפורשות שתהליכי הבניה המואצים במהלך 2013 סיכלו כל אפשרות, אז למה לשים את הראש בקיר ולהמשיך להאמין למנהיג שמורח את כולם כבר חמש שנים? נכנס לתהליך המו״מ הנוכחי בלי שום כוונה ושום רצון לעשות משהו, אלא רק לנהל תהליך. מי מנהל תהליך מו״מ של שלום שבסופו (לפי הצהרות נתניהו) אמורה לקום מדינה פלסטינית וכל אותו תהליך ממש לבנות בשטחים שבהם אמורה לקום מדינה? איזה הגיון ואיזה תום לב יש לו?”
החיבור ביניכם (טל+אבישי) מוזר…
איפה הוא כתב את המילה ״שלום״ ? הוא דיבר על התכניות המדיניות ההזויות של השמאל – שבפירוש אינן מובילות לשלום. כל הפרשנות שלך תמוהה ביותר.
אנונימי. אבישי אינו קובע מדיניות במדינת ישראל. בסך הכל עיתונאי דעתן. וזה שהחיבור ביננו הוא מן המוזרים, זו מחמאה יפה לשנינו. אין לי שום בעיה עם האופן שבו הוא מקדם את הפוסטים בפייסבוק. הוא אפילו חטף על הראש השבוע מכמה מעמיתיו העיתונאים על כך שהוא מקדם פוסטים בהם אני כתבתי (לֹא הוא, אני: ״מתנחלים מתפרעים״). מסתבר שבעולמות שלהם מתנחלים הם קדושים או משהו, לא משנה שיש נגדם כתבי אישום והם פורעים נגד צה״ל. על כל פנים, אני יכולה להבטיח לך – שיש אנשים בצד השמאלי של המפה, שהביעו תסכול רב על כניסת אבישי לבלוג הזה ואף הלכו בטריקת דלת. ובכן, בתוך עמנו אנו חיים.