הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
פרצי השלום האחרונים של נתניהו וליברמן והרצון לכאורה למו״מ ישיר (כאן ועכשיו) לא משכנעים אף אחד. מדוע? הנה תשע סיבות התחלתיות. אני בטוחה שיש עוד רבות שתוכלו להשלים.
1.
כי שבע שנים וחצי וכלום. נתניהו הוא ראש ממשלה חזק מאוד מבחינה פוליטית, בעל משילות ויציבות שלא היו כמותן במדינה במשך עשורים לפניו. אם היה רוצה להוביל מהלכים מדיניים היה מוצא את הדרך. זה עניין של רצון פוליטי ולנתניהו אין רצון. הוא פשוט לא מעוניין בשום תהליך מול הפלסטינים. בניגוד לסברה של חלק מעמיתיי העיתונאים, אני משערת שזה לא רק עניין של הישרדות פוליטית. אלא עניין אידיאולוגי חזק. נתניהו יעשה הכל כדי לוודא שלא תקום על משמרתו מדינה פלסטינית. זה יהרג ובל יעבור.
2.
כי נתניהו לא טרח להיפגש פומבית עם אבו מאזן מאז 2010 וכשנפגש היה זה באורח אקראי בשולי ועידה בפריז, ורק כי מארגני הטקס העמידו אותם בשורה אחת לצילום הקבוצתי. האם היתה ביניהם פגישה סודית בעמאן ב 2014? כנראה שלא.
צעירים ויפים בשש שנים. קלינטון, נתניהו, אבו מאזן וג׳ורג׳ מיטשל בפגישה בוושינגטון, 2010 (צילום: מחלקת המדינה האמריקאית)
לחיצת ידיים אקראית בפריז (סוכנות AFP):
PHOTO – Brève rencontre entre Mahmoud Abbas et Benjamin Netanyahou qui se sont serré la main en marge de la COP21. pic.twitter.com/JaWdZMG624
— Michael Bloch (@Micbloch) November 30, 2015
3.
כי הקריאה הפומבית למו״מ ישיר הושמעה על ידי נתניהו כבר לפני המון שנים. ובכל זאת, הוא נתן לג׳ון קרי לקיים מו״מ עקיף כשזה התאים לו. כלומר: מו״מ ישיר הוא לא עקרון שנתניהו עמד עליו, על אף ההצהרות. בקיצור, זה סתם תירוץ. אם היה מתקיים בימים אלה מו״מ ישיר, אז נתניהו היה אומר, שרק הסדר איזורי בתיווך גורמים וערבויות בינלאומיות יביא את השלום המיוחל.
4.
כי כאשר הסכים עם ציפי לבני בשנת 2013 שהיא תנסה להוביל מהלך הוא שלח לה את הביבי-סיטר עורך דין מולכו שישב לה על הראש וסיכל הכל ברגע האמת.
5.
כי אשר שלח את שמעון פרס לנהל ארבעה מפגשים חשאים עם אבו מאזן במהלך 2011 הוא נתן לו להגיע לכל מיני הסכמות נזילות וברגע האמת, כאשר הוא עצמו היה אמור להגיע למפגש החמישי, הוא הבריז ועד היום לא בא.
6.
כי באחד מרגעי האמת, דקה לפני בחירות 2015 כאשר הלחץ גבר, נתניהו אמר בראיון לאריאל כהנא (nrg) שפתרון שתי המדינות אינו רלבנטי. על בסיס הצהרה זו (בין השאר) הוא נבחר, ולמען האמת, זו גם הבחירה האמיתית של הציבור הישראלי. הישראלים בחרו בנתניהו כי הם יודעים שהוא לא יקים לעולם מדינה פלסטינית. יצוין: שנתניהו חזר בו מן הראיון הזה אחרי הבחירות.
אבל, Hello World, יש מישהו שמאמין לו?
7.
כי זה היה מגוחך עד פתטי לשמוע שהרצוג וכבל הלכו לבית ראש הממשלה ושוכנעו ברצינות כוונות השלום של נתניהו. כל כך מגוחך, שיש להניח שהם לא באמת האמינו לו (דרשו את זה בכתב, לכאורה). אך הם אצו רצו להעמיד פני משוכנעים כדי לקבל עמדת מיניסטר שתציל אותם מן השממה של האופוזיציה.
8.
כי ממשלת ישראל והימין ונתניהו – מספרים לנו סיפורי בובע-מייסס בנוגע לבניה בשטחים ולצמיחה במספר המתנחלים. נתניהו אמר לקונגרס הציוני באוקטובר 2015 כי הוא ראש הממשלה אשר בנה הכי פחות בשטחים, רק שבועיים אחרי שאמר בסיעת הליכוד כי בתקופתו מספר המתנחלים עלה: ״מאשימים אותנו מהשמאל שמ-280 אלף עלינו ל-400 אלף, וזה בשנים שנאמר לנו שהמדיניות הרשמית של ארה”ב היא ‘אפילו לא לבנה אחת’. ברוך השם הדברים האלה לא רחוקים מהמציאות. זה הגידול הכי גדול בעולם שלנו”.
מה פה האמת ומה השקר? ואיך בדיוק אפשר לייחס לנתניהו רצינות בנושא פתרון שתי המדינות כאשר הוא עושה כל דבר שהוא יכול כדי לקבוע עובדות בשטח שיהפכו את הפתרון לבלתי רלבנטי.
9.
כי משרד החוץ תחת שר החוץ בנימין נתניהו הכין מסמך רשמי על פיו ההתנחלויות הן חוקיות, בהתאם לקביעות של דו״ח לוי. דו״ח השופט ז״ל אדמונד לוי אמנם לא עבר אשרור ממשלתי, אבל המשמעות שלו סותרת עשרות שנים של טיעונים מדיניים של ישראל, על פיהם אחזקת השטחים באמצעות ממשל צבאי נועדה רק לשם הגנה על בטחון אזרחי ישראל.
מוזמנים לפרט סיבות בתגובות.
אין כרגע היתכנות להסדר עם הפלסטינים (אני נמנע במכוון משימוש במילה שלום).
נתניהו ואבו מאזן הם מנהיגים חלשים והם אינם רוצים להיזכר בהיסטוריה, הישראלית והפלסטינית, כמי שהביאו את הקץ לחלום על ארץ ישראל השלמה/פלסטין הגדולה.
נתניהו ואבו מאזן מוכנים להמשיך להשתתף בנשף המסיכות של ״תהליך השלום״ (ביזבוז זמן שכולל ועידות וכינוסים חסרי תוחלת).
להסדר ישראלי פלסטיני יש מחיר ששניהם לא מוכנים לשלם.
ויש כמובן גם את העניין של הפילוג בקרב הפלסטינים ואת חוסר הנכונות של נתניהו ואבו מאזן לראות בחמאס שותף להסדר.
מי שחושב שפתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחיד שיאפשר את המשך קיומה של מדינת ישראל באופן מוסרי ועם רוב יהודי מוצק צריך לתבוע מנתניהו תביעה אחת בלבד – הקפאת מצב מוחלטת בשטחי הגדה המערבית בכל מה שקשור לבניה בהתנחלויות ובמאחזים, גזל קרקעות וסיפוח זוחל של אדמות פלסטיניות.
הקפאת מצב מוחלטת תאפשר המתנה עד לרגע שבו שני העמים יבחרו לעצמם מנהיגים אמיצים שיובילו את המהלך ההיסטורי לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.
“רק תביעה אחת מביבי”. איך תגדיר את “הגדה המערבית מבחינה טריטוריאלית? האם היא כוללת את שכונת גילה בדרום י-ם? את הגבעה הצרפתית? את מעלות דפנה? את רמות? את מחלף לטרון?
מעבר לכך, תמיד מעניין שמנפנפים מולנו בשוט הדמוגרפי (ואף מציעים לכאורה את הגזר של שלילת תעודות הזיהוי מערביי מזרח ירושלים), אבל בה בעת מתנגדים בחריפות לכל הצעה להעביר את המשולש וואדי ערה על תושביו, לריבונות פלסטינית. מסתבר ששם כבר אין בעייה דמוגרפית, אלא גזענות נפםשעת (להבדיל משלילת התושבות במזרח ירושלים, שהיא בסדר גמור, מסתבר).
שלום לא יכול להתקיים בטווח של עשורים הקרובים, כל זמן שהפלסטינים מקיימים תודעת קרבנות שמאפשרת העברת פליטות בתורשה כאילו זה רכיב DNA. לא ייתכן גם שלום כל זמן שהאסלאם הפונדמנטליסטי לא נעלם כתפישת עולם שמאמינה בג’האד חסר פשרות. השאלה אם אנחנו רוצים את חמא”ס כצד להסדר היא הונאה עמצית. חמא”ס מעולם לא הסכים להסדר קבע שכלל הכרה בקיומנו, כיוון שזה מנוגד לאמונתו הדתית. הוא מוכן לכל מיני מונחים מהטרמינולוגיה האסלאמית שמשמעותם היחידה היא אי-השלךמה עם קיומה של יישות כופרת, תוך הפנמה שלעת-עתה קשה לנצח אותה, ועל כן צריך לחכות קצת (הודנא, תהדיה וכד’, הם כולם מנוחים שלא מדברים על הפסקת ג’האד, אלא על השהייתו הזמנית).
הסיבה לכך שאין סיכוי להסכם כרגע היא שכדי שיובא בפני אבו מאזן משהו שהוא יסכים לחתום עליו, מדינת ישראל צריכה לבטל את קיומה בפועל. את זה אפילו ביבי לא יכול לעשות, גם אם יקבל כותרת חיובית בערוץ 10, לפחות לערב אחד. אבו מאזן, אגב, לא אשם בכך. שני דורות של הונאה עצמית הביאו את הפלסטינים לטפס על עץ שאי אפשר להוריד אותם ממנו באופן מלאכותי. התביעות שלהם מחייבות התאבדות לאומית שלנו, ופשוט אין דרך למצוא רוב ישראלי שיסכים לתמוך בכך, גם אם האיחוד יממן עוד אלף עמותות “לזכויות אדם”.
נתניהו, יותר ימני מכל אלו שחושבים ומרגישים שאין יותר ימניים מהם ואין לא שום כוונה אמיתית להגיע לשלום והוא רק משחק עם אירופה ואמריקה את המשחק שהם מבינים.
וכדאי שכל אנשי הימין ירגעו,ביבי איתכם ואל תאמינו לספינים.
לו כל הטקסט הזה היה נכון, אז ביבי באמת היה גדול ראשי הממשלה שקמו לנו…
למרבה הצער יש בטקסט שגיאות גם בעובדות וגם בפרשנות הנגזרת מהן (דבר מתבקש – קשה להגיע למסקנות מדוייקות כאשר הבסיס העובדתי שגוי).
השגיאה הבולטת ביותר היא הקטע העקבי של הנחה כאילו ישראל היא מה שמונע שלום במזה”ת, בעוד שהערבים החמודים הם צד פסיבי שרק מחכה להושטת היד לשלום. ההנחה הזו מתנגשת עם המציאות בכל מקום בעולם, וןגם פה היא הוכחה כשטויות, ולא סתם המילה “אוסלו” היא קללה בעברית של ימינו.
אין ספק שאפשר להתקרב להסכם עם הפלסטינים, ואולי אף לחתום עליו, אם יסכימו לכל אחת ואחת מתביעותיהם. יהיה טקס יפה ונתמכי האיחוד האירופי יקיימו כנס חגיגי במלון פאר. אחרי שישראל תיסוג ותעקור ותתקפל – ההסכם יהפוך ללא רלוונטי לאור גל הטרור הבא, שיקום על רקע התביעה הבאה שהם “שכחו” להכניס להסכם. אל דאגה, גם אז יסבירו לנו שאם רק נוותר עוד קצת, אז הפעם ב-ט-ו-ח יהיה שלום.
ביבי הוא ראש ממשלה חלש, סחיט ומבוהל – שלא בצדק. יש בו את תסביך הנחיתות הנסיכי הקלאסי שרוצה להראות לשמאל בכלל ולתקשורת בפרט, שהוא דווקא בסדר. הוא לא מסוגל לעשות את כל מה שהם מבקשים ממנו, כי יש בו גם את העניין הזה שהוא לא רוצה להזכר כמי שהחריב את המדינה, אבל אין ספק שהוא ביצע מהלכים שנועדו לקנות את לב השמאל/תשקורת, שהיו מנוגדים לכל ת]ישה אידיאולוגית ימנית. הסכם חברון, הסכם וואי, עסקת שליט, הם כולם מנוגדים לכל הדרך הרעיונית שעליה נבחר ושבה תומך בציבור הישראלי. העניין הוא שזה כמובן לא מספיק לצד השני, ומה שהצד השני דורש – ישר בא מחנה השמאל, וטוען שצריך לקראתו, “בשביל השלום”.
הדוגמא שהבאת של פרס היא דוגמא מצויינת: יושב לו אביו של הסכם אוסלו, מציע כניעה טוטאלית לפלסטינים, ומופתע שראש ממשחלה שנבחר על מצע הפוך, לא מסכים לחתום על זה.
השאלה למה בעולם לחא מאמינים לביבי היא שאלה מעניינת, והתשובה לה היא כמובן שהם ללא באמת מאמינים או לא מאמינים לו. הם פוליטיקאים חסרי אמינות בדיוק כמוהו, חלקם יותר וחלקם פחות. מה שאותם מעניין זה להפוך אותנו לשעיר לעזאזל שדעליו ניתן יהיה לתלות את האשם בעובדה שהמוני טרוריסטים דוברי ערבי מסתובבים באירופה ועלולים להכות שוב בכל רגע. אצלם בבריסל נורא מסוכן, בגלל מדיניות מתחסדת של טמינת ראש בחול, שגרמה לכך שכעת קשה מאוד להשתלט על השד האסלאמיסטי שגר בלב ליבן של ערי אירופה. בהעדר יכולת להתמודד עם הבעייה, הדבר הטוב ביותר הוא לחפש מישהו להאשים בקיומה: האשם הטוב ביותר באירופה, מזה 1500 שנה, הוא היהודי. אין כל חדש, מעבר לכך שכעת לאנטישמיות יש כינויים חדשים ופסאודו-נאורים של “ביקורת על ישראל”.
על כנותו, מעשיו וכוונותיו של ביבי אנחנו יכולים להסכים. מה שקשה להסכים עליו הוא המצב שאתה מתאר לאחר היום שבו ישראל תתקפל ותיסוג. אכן צפוי שהאלימות נגדנו תימשך, אין אשליות לגבי הרצון או היכולת בצד הפלסטיני להשתלט על הטרור. אבל נרוויח שני דברים יקרים – דמוקרטיה עם גבולות מוכרים שלא צריכה לשלוט באוכלוסיה אזרחית באמצעים צבאיים, והכרה של העולם בלגיטימיות של ההתנהלות הישראלית. כמו שהיום אף אחד לא מדמיין כיבוש מחדש של עזה ודרום לבנון, למרות הכל, כך יקרה גם בנסיגה מהגדה. ואגב, אין הכרח להגיע להסכם שלום מלא, אפשר לבצע נסיגה חד צדדית מתואמת ולשמור על עמדות כוח בטחוניות.
“הכרה של העולם בליגטימיות של ההתנהלות הישראלית” זה אחד המשפטים המופלאים ביותר שישנם להצדקת נסיגות נוספות שלנו. אנחנו נסוגנו מרצועת עזה עד המ”מ האחרון ועדיין מצפיםפ מאיתנו להאכיל אותם, לספק להם חשמל, לתת להם להכנס אלינו לטיפולים רפואיים ואפילו להבליג כשמפעם לפעם הם יורים עלינו.
העובדה שכיום אין לנו אפשרות להגיב לירי על יישובינו מבלי שנוצג כפושעי מלחמה, היא העדות הטובה לחוסר הערך של המשפט המרשים הזה. אני מעדיף שלא יירו עלינו ושלא “נזכה בלגיטימיות”, מאשר שיירו עלינו, ובעולם ילטפו לנו את הראש ויגידו לנו להבליג…
איש לא רוצה לשלוט בפלסטינים, והאמת היא שאיש לא באמת שולט בהם. שטחי איי ובי מנוהלים ע”י הפלסטינים (באופן מחורבן) לגמרי לבד, ובמקומות שבהם אנחנו כן שולטים באופן ישיר, האוכלוסיה לא ממש רוצה שנלך (מסיבות טובות – יש להם שתי עיניים והם רואים מה הולך מסביב, איפה ש”אין כיבוש”). אין ספק שהיה הרבה יותר נחמד לולא היינו צריכים להקים מחסומים, אבל המחסומים הם תוצאה של טרור ולא להיפך. הניסיון להפוך סיבה ומסובב יכול לעבוד בחו”ל, היכן שלא מכירים את ההיסטוריה. כאן אנחנו חיים את המציאות הזו.
אף אחד לא יכיר בלגיטימיות ובגבולות שלנו, כל זמן שהפלסטינים לא יעשו כן – והם לא יעשו כן, מהטעם הפשוט שהבעייה שיצרה את העם הפלסטיני (1948) לא תיפתר באמצעות נסיגה מהשטחים. הפתרון היחיד שהפלסטינים באמת יוכלו לסמן עליו וי, הוא ביטול מדינת ישראל, החזרת הפליטים, והקמת מדינה פלסטינית שתוכל להפולך לסוריה 2 ארבע דקות מאוחר יותר. כל פיסת נייר שתיחתם לפני זה, תהיה בדיוק כמו אוסלו – שלב בדרך למימוש תכנית השלבים.
תכנית השלבים הייתה ונותרה המשחק הפלסטיני היחיד. עד כדי כך היא בסיסית ומהותית, שאפילו השם הרשמי של הרש”ף, הוא זה שהופיע במסמך המקורי מ1974 (סלטה וטניה פלסטיניה – רשות לאומית פלסטינית). לסכסוך היהודי ערבי יש פתרון אחד, והוא חיסול מדינת ישראל. בהנחה שאת מתנגדת לעניין הזה, אז כרגע אין פתרון, ונצטרך להמשיך לשגשג כאן גם בלי פיסת נייר וטקסים בגן הוורדים.
הרעיון של נסזיגה חד צדדית, הוא רעיון נפלא: אנחנו מתנגדים לטרנספר, אבל רק של ערבים. נסיגה כמובן לא תשכנע את הפלסטינים שהטרור עובד, בדיוק כמו שקרה ב2005, כאשר מאז יש שקט ושלווה.
הגיעה העת להבין שלמרות הכיף הגדול של חלקים מהשמאל לראות מתנחלים מגורשים והתנחלויות נהרסות, יש לזה השלכות ביטחוניות נוראיות, כפי שהוכיח הנסיגה ב2005. אני לא מזלזל בצורך של אותם אנשי שמאל בקצת בידור בתקופה קשה מאוד עבורם, בה נראה שהציבור נטש אותם סופית – אבל זה לא מצדיק עשיית עוול לרבבות אנשים ונטילת סיכון ביטחוני עצום.
א. הנסיגות מעולם לא עזרו בקבלת הכרה ב”לגיטימיות של ההתנהלות הישראלית” – להיפך, העולם סובל את ההתנהלות הישראלית ביו”ש הרבה יותר מאשר הוא סבל אותה בלבנון או בעזה. וזה די מובן – ההתנהלות ביו”ש לאורך השנים תמיד עירבה פחות אלימות.
זו תוצאה טובה של שליטה על אוכלוסיה אזרחית. אז אפשר להגביל את הנשק שנכנס ובהתאם לכך גם את האלימות. במקרה האחר (למשל עזה), השימוש בנשק מסלים, ואז יש המון תמונות שאולי מובנות בקונטקס אבל לא בדעת הקהל.
ב. הנסיגות למיניהן לא הובילו לגבולות מוכרים – קחי לדוגמא את לבנון. היתה החלטת או”ם של מועצת הביטחון שאישררה את הגבול. ואז בא חיזבאללה ותבע את הר רב (חוות שבעא) ולבנון טענה לשינויים בגבול הימי ועוד לא הגענו לשבעת הכפרים…
ג. בטווח ארוך מאוד לא סביר שיקרה משהו אחר מלבד כיבוש מחדש של עזה. חמאס לא יודח מבפנים ולא ישנה את חברבורותיו. וגם אם חמאס לא היה מעוניין במלחמה (פחח), עזה בפשיטת רגל כלכלית, שהיא בלתי נמנעת לחלוטין כל עוד חמאס שולט שם (מי ישקיע במקום הנשלט ע”י ארגון טרור שיכול לפתוח במלחמה בכל עת? איך מדינה ערבית נוספת תסתדר יותר טוב כלכלית מכל המדינות הערביות חסרות-הנפט? וכד’). היות וכך, אי אפשר יהיה למנוע סיבוב נוסף(+).
במשך אחד הסיבובים הבאים לחמאס יהיה “מזל” ויהרוג יותר מדי אנשים באחת הפעולות שלו. אז הזעם הציבורי יחייב כל ממשלה שתהיה לחסל את האיום לגמרי, והדרך היחידה לעשות זאת תהיה ע”י כיבוש מחדש.
ד. מהי “נסיגה חד-צדדית מתואמת”? אם היא מתואמת, היא לא חד-צדדית… וברגע ששמרת על “עמדות-כח בטחוניות” מדובר ב’כיבוש’ ואז חזרנו לנקודת ההתחלה.
ה. בקצרה, לשמאל יש מדיניות אחת, אבל התירוצים לה תמיד השתנו. התירוץ הנוכחי, לא ישכנע אפילו את מצביעי השמאל. “גבולות מוכרים” ו”אי-שליטה” לא שווים את הבלגן שאת מציעה, גם אם היה להם קשר מסוים למציאות.
כולם יודעים שהערבים רוצים שלום ורק בגלל ביבי אנחנו במלחמה. הנה:
“הסטוריה בהתהוות: כשסרט “יהודי” זוכה לתשואות ברמאללה” (הכותרת המקורית היתה ישראלי)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4811530,00.html
ערבים כערבים לא רוצים שלום, זו כוונתך? כי מצרים וירדן
הסכם שלום פורמלי עם השליטים. מצריים יותר אנטישמית מאירן וירדן בעיקבותיה. המקסימום שניתן לשאוף אליו הוא מצב של אי לוחמה עם משטרים ערבים דיקטטוריים. אילו העמים הערביים יכלו לבחור היינו במלחמה עם הצבאות הערבים הסדירים.
מצרים וירדן?:) רציני? עד כדי כך הגיעה השנאה לציבורים, שהחלטנו להעתלם מהעובדה שהשלום עם שתי המדינות האלה, הוא הסכם שנחתם מול שלטון מיעוט רודני, שכופה את רצונו על רוב אסלאמיסטי שרוצה לראות אותנו טובעים או נערפים?
לא צריך לנחש מה רוצה רוב הציבור המצרי. הבחירות הדמוקרטיות האחרונות לא התקיימו שם כ”כ מזמן. בירדן אי אפשר לדעת, כי יצרו שם שיטת בחירות כ”כ משעשעת, שלידה אפילו מינוי השופטים אצלנו נראה שקוף ומייצוגי (בקצרה: מדובר בשיטה אזורית מורכבת שבעצם מאלצת אותך להצביע לנציג החמולה ע”חד נציג המפלגה שאולי היית רוצה לתמוך בה).
מעבר לכך, ירדן נשענת עלינו ביטחונית כבר קרוב ליובל. די לא מפתיע שהשלטון שאנחנו מסייעים בהישרדותו, מעוניין שלא נימחק (בפועל – רטורית הם המשיכו וימשיכו לגנות אותנו בשמחה).
מכאן נובע – חייל זקן צדק, כמובן. העמים הערביים לא רוצים שלום. עשורים של אינדוקטרינציה אסלאמית הביאה לכך שלא מדובר באומה הליברלית שאת פוגשת באולמות כנסים אצלנו בבריסל. מדובר יותר בחבר’ה שאת רואה בסוריה (מכך הפלגים והארגונים). הסיבה היחידה שאין “אביב ערבי” נפלא כזה ממערב לירדן, היא בגלל כידוני אקיבוש, ולא בגלל שהעם הפלסטיני הוא יותר שוחר שלום מאחיו בסוריה, לוב, תימן, עיראק, סיני, אלג’יריה וכד’.
אני רק שאלה. כמה עלה לנו הסרט היהודי הנ”ל? אגב, אני מתייחב למחוא כפיים לכל יוצר פלסטיני שיעשה סרט שיסביר מדוע העם שלהם אחראי לכל הצרות שקורות לו, ומדוע הגיעה העת ש”הרוב הדומם” ייצא למלחמה בטרוריסטים הפוגעים בסיכויי הפלסטינים להגיע לשלווה ושגשוג. אני אפילו מתחייב להגיע ללווייה שלו אחרי שבני עמו הליברלים יגררו את גופתו עם אופנוע…
10 סיבות מדוע לא יתכן שלום עכשיו:
1. אין מנהיג ישראלי שיפרק התנחלויות רבות מחשש למלחמת אזרחים (עזה היה טיול בפארק יחסית לפינוי בגדה)
2. אין מנהיג פלסטיני שיפרק את מחנות הפליטים מחשש למלחמת אחים
3. החמאס לא יתן לקיים הסכם שלום ושקט בלעדיו, בעוד שהסכם איתו מנוגד למהותו הפוליטית-צבאית והכלכלית
4. הפלסטינים לא מוכנים לוותר על הבתים בצפת (מפי אבו-מאזן עצמו), ביפו (כפי שחזרו ואמרו מספר מנהיגי אש״פ מתונים עם מפתח על צווארם), בחיפה, לטרון, עכו, נצרת, בואכם שיך מוניס, ליפתא ורחביה
5. פירוז של ממש לא יתכן בגדה (כפי שאפילו פירוז קטנטן לא הצליח בעזה)
6. כוח בינלאומי לפיקוח על הבקעה ו/או העיר העתיקה יהיה יעיל כמו הכוחות שבולמים בסיני את האיסלמיסטים, בלבנון את חיזבאללה, בגולן את כל הפלגים החמושים וכו׳.
7. אין קו גבול שניתן להעביר בלב ירושלים, שגם יהיה מוסכם על שני הצדדים, וגם שיהיה גבול של ביטחון לבלום טרוריסטים, גנבים ומהגרים לא חוקיים. קו גבול דימיוני בצד אחד של הרחוב או אחר יהיה מתכון לחיכוך בין כוחות הביטחון של הצדדים
8. הפלסטינים במזרח ירושלים תלויים לחלוטין בביטוח הלאומי למחייתם ובמערכת הבריאות הישראלית. החלפת מערכות אלו תהיה מאוד מאוד יקרה וקשה ליישום
9. חלוקת ירושלים תיצור סבך בירוקרטי-פונקציונלי בין עירייה חרדית ענייה לעירייה מוסלמית ענייה יותר וחסרת ניסיון, בין מערכות חוק שונות מהותית ומשטרות שספק אם ישתפו פעולה ביעילות, בין מערכות תברואה ותעבורה שונות שאין היגיון של ממש בחלוקתן אבל הפעלתן במשותף תהיה קשה מאוד וכו׳
10. האליטה הפלסטינית של אש״פ וזו של החמאס נהנות ממליארדים של כספי שחיתות במצב הנוכחי ויהיה קשה להראות להם איך שינוי מסוכן יהיה רווחי לכיסן
11. הירדנים לא רוצים לשקם ולפצות בכסף את הרוב הפלסטיני בתוך הממלכה ההאשמית, כי פירוש הדבר יהיה הפלת שלטונם
12. כל הסכם רגיש יהיה מטרה לקיצונים משני הצדדים שיתאימו לפוצץ אותו בתקופה הראשונית הכי רגישה ליישום. קשה לראות איך לאיראנים יהיה אינטרס לשרת שקט תעשייתי בגבול 67
13. האיסלמיסטים אורבים לאורך גבולות ישראל בצפון ובדרום כיום. זאת, להבדיל מימי אוסלו הראשונים. כלומר, אין כתובת ריבונית הרוצה הסדרים וספק אם הפלסטינים יהיו מספיק חזקים או נחושים לבלום את לדירתם לגדה ולרצועה
14. קו הגבול של 67 עם תיקונים אינו קו יעיל מבחינה ביטחונית-טופוגרפית, חלקו עובר בין ובתוך ישובים, כך שיהפוך למקור חיכוך
15. שיקום הפליטים במספר מדינות במקביל היה קשה מאוד ביצועית (שלא לדבר על הסכמה פוליטית ומשפטית של מנהיגים מקומיים במחנות)
16. אין דרך להבטיח שאחרי שיקום ופיצוי חלקי ושיבה חלקית הפלסטינים לא יתחילו במסע של תביעות משפטיות קולקטיביות ופרטיות במשך שנים
17. המעצמות נמצאות בחובות של טריליונים וקשה לראות איך יממנו עשרות מליארדים שמומחים מעריכים שצריך ליישם הסכם רב תחומי אזורי
18. הפלסטינים סרבו בכל המו״מ להכיר אפילו בטיוטות בחראם-א-שריף כהר הבית, והם מכחישים בשיטתיות את זיקת הציונים לציון
19. השליטים הערבים לא יכולים לתמוך בנורמליזציה מלאה שפירושה פתיחת גבולות לכיוון הדמוקרטיה היחידה באזור, וחיזוק מעמד הביניים כלכלית, דבר שיסייע להפיל אותם
20. אין מפלגת שמאל שיכולה לנצח בבחירות על בסיס מצע שסובר כי הנקודות הנ״ל יכולות להעלם פתאום כבמטה קסם, ואין אף פוליטיקאי פלסטיני שירצה בבחירות חופשיות על בסיס מצע של הסכם ויתורים הדדיים שהם פחות מ110% הדרישות שהרטוריקה הפלסטינית דורשת
— לכן, אפילו מי שממש שונא את ביבי לא יודע להביא להפלתו בבחירות. קונספציה אינה מצע מנצח.
20 סיבות מדוע לא יתכן שלום עכשיו:
1. אין מנהיג ישראלי שיפרק התנחלויות רבות מחשש למלחמת אזרחים (עזה היה טיול בפארק יחסית לפינוי בגדה)
2. אין מנהיג פלסטיני שיפרק את מחנות הפליטים מחשש למלחמת אחים
3. החמאס לא יתן לקיים הסכם שלום ושקט בלעדיו, בעוד שהסכם איתו מנוגד למהותו הפוליטית-צבאית והכלכלית
4. הפלסטינים לא מוכנים לוותר על הבתים בצפת (מפי אבו-מאזן עצמו), ביפו (כפי שחזרו ואמרו מספר מנהיגי אש״פ מתונים עם מפתח על צווארם), בחיפה, לטרון, עכו, נצרת, בואכם שיך מוניס, ליפתא ורחביה
5. פירוז של ממש לא יתכן בגדה (כפי שאפילו פירוז קטנטן לא הצליח בעזה)
6. כוח בינלאומי לפיקוח על הבקעה ו/או העיר העתיקה יהיה יעיל כמו הכוחות שבולמים בסיני את האיסלמיסטים, בלבנון את חיזבאללה, בגולן את כל הפלגים החמושים וכו׳.
7. אין קו גבול שניתן להעביר בלב ירושלים, שגם יהיה מוסכם על שני הצדדים, וגם שיהיה גבול של ביטחון לבלום טרוריסטים, גנבים ומהגרים לא חוקיים. קו גבול דימיוני בצד אחד של הרחוב או אחר יהיה מתכון לחיכוך בין כוחות הביטחון של הצדדים
8. הפלסטינים במזרח ירושלים תלויים לחלוטין בביטוח הלאומי למחייתם ובמערכת הבריאות הישראלית. החלפת מערכות אלו תהיה מאוד מאוד יקרה וקשה ליישום
9. חלוקת ירושלים תיצור סבך בירוקרטי-פונקציונלי בין עירייה חרדית ענייה לעירייה מוסלמית ענייה יותר וחסרת ניסיון, בין מערכות חוק שונות מהותית ומשטרות שספק אם ישתפו פעולה ביעילות, בין מערכות תברואה ותעבורה שונות שאין היגיון של ממש בחלוקתן אבל הפעלתן במשותף תהיה קשה מאוד וכו׳
10. האליטה הפלסטינית של אש״פ וזו של החמאס נהנות ממליארדים של כספי שחיתות במצב הנוכחי ויהיה קשה להראות להם איך שינוי מסוכן יהיה רווחי לכיסן
11. הירדנים לא רוצים לשקם ולפצות בכסף את הרוב הפלסטיני בתוך הממלכה ההאשמית, כי פירוש הדבר יהיה הפלת שלטונם
12. כל הסכם רגיש יהיה מטרה לקיצונים משני הצדדים שיתאימו לפוצץ אותו בתקופה הראשונית הכי רגישה ליישום. קשה לראות איך לאיראנים יהיה אינטרס לשרת שקט תעשייתי בגבול 67
13. האיסלמיסטים אורבים לאורך גבולות ישראל בצפון ובדרום כיום. זאת, להבדיל מימי אוסלו הראשונים. כלומר, אין כתובת ריבונית הרוצה הסדרים וספק אם הפלסטינים יהיו מספיק חזקים או נחושים לבלום את לדירתם לגדה ולרצועה
14. קו הגבול של 67 עם תיקונים אינו קו יעיל מבחינה ביטחונית-טופוגרפית, חלקו עובר בין ובתוך ישובים, כך שיהפוך למקור חיכוך
15. שיקום הפליטים במספר מדינות במקביל היה קשה מאוד ביצועית (שלא לדבר על הסכמה פוליטית ומשפטית של מנהיגים מקומיים במחנות)
16. אין דרך להבטיח שאחרי שיקום ופיצוי חלקי ושיבה חלקית הפלסטינים לא יתחילו במסע של תביעות משפטיות קולקטיביות ופרטיות במשך שנים
17. המעצמות נמצאות בחובות של טריליונים וקשה לראות איך יממנו עשרות מליארדים שמומחים מעריכים שצריך ליישם הסכם רב תחומי אזורי
18. הפלסטינים סרבו בכל המו״מ להכיר אפילו בטיוטות בחראם-א-שריף כהר הבית, והם מכחישים בשיטתיות את זיקת הציונים לציון
19. השליטים הערבים לא יכולים לתמוך בנורמליזציה מלאה שפירושה פתיחת גבולות לכיוון הדמוקרטיה היחידה באזור, וחיזוק מעמד הביניים כלכלית, דבר שיסייע להפיל אותם
20. אין מפלגת שמאל שיכולה לנצח בבחירות על בסיס מצע שסובר כי הנקודות הנ״ל יכולות להעלם פתאום כבמטה קסם, ואין אף פוליטיקאי פלסטיני שירצה בבחירות חופשיות על בסיס מצע של הסכם ויתורים הדדיים שהם פחות מ110% הדרישות שהרטוריקה הפלסטינית דורשת
— לכן, אפילו מי שממש שונא את ביבי לא יודע להביא להפלתו בבחירות. קונספציה אינה מצע מנצח.
יאיר לפיד מספיד את מוחמד עלי: “מת אחד מגדולי המתאגרפים בהיסטוריה, שני רק לצדוק טייסון הנוראי”
שקרן בלתי נלאה, אפס באמינות.
לטעמי זו החמציה מהותית של מה שקורה כאן. נתניהו ושות’ באמת מנסים לקדם תהליך מדיני עם העולם הערבי בלי הפלסטינים.
מאז 2007 אין שום אפשרות אמיתית להסכם שלום סופי עם הפלסטינים. אפשר רק לקדם הסדרי ביניים.
וזה רק באשמתם. הכדור באמת במגרש שלהם. אבל הם לא מסוגלים לכדרר.
כמה ממשלות ‘איחוד לאומי’ הם כבר הקימו ? כמה פעמים הרשות הפלסטינית התחילה לקחת אחריות על רצועת עזה? כולנו יודעים שהשאלה היחידה ביום שאחרי הסכם קבע מבחינת יחסי חמאס פתאח היא האם פורצת מלחמת אזרחים ברצועה או בגדה ?
כולם יודעים את זה. אובמה וקרי דמיינו כל מיני דברים על הסדרי ביניים שאולי היו עובדים, אם רק חמאס-אש”ף היו מצליחים להציג מראית עין אחידה למשך כמה ימים, אבל הם לא הצליחו, ובמסגרת חוסר היכולת העקרונית של אובמה להחליט אם הוא מוכן להסתבך במזה”ת שוב או שהספיקה לו ההתנסות המרה עם הוצאת צבא ארה”ב מהאיזור, לא היתה להם נכונות אמיתית להכריע ולומר את האמת: שאי אפשר לעשות כרגע שום דבר עם הפלסטינים. מהבחינה הזו, מורשת קלינטון בעינה עומדת.
אבל זה לא אומר שאין מה לעשות. דעא”ש ואיראן שינו את המזה”ת. ואחרי שנים ארוכות, הדוקטרינה הימנית הישנה של שלום בלי חילופי שטחים הולכת והופכת פחות ופחות דמיונית. מול עינינו קורמת עור וגידים יזומה מדינית ימנית, מסוג וצורה שמעולם לא ראינו. למה ? כי הסעודים והמצרים באמת מתבוננים במציאות שבה הגמוניה איראנית או דעא”שית הן אפשרות. ונוכח המציאות הזו, יחסי שלום עם ישראל גם כשהפלסטינים ממשיכים להתבשל במיץ של עצמם, לא נראים כל כך רע. במיוחד כשהם מאפשרים הצגת חזית מפחידה נוכח האויב המשותף.
אתה מאוד לארג’ עם ביבי. אני דווקא פחות לארג’, ומניח שהזמירות שלו קשורות יותר בהנחה המוכחת שמנהיג ימני שמסתבך (או שאשתו מסתבכת), יודע שבתמורה לנסיגות, אפשר לקבל סיקור תקשורתי פחות גרוע, והתנהלות פרקליטות נוחה בהרבה. זה עבד לשרון, זה עבד לאולמרט (עד שהחליט ללכת נגד מערכת המשפט עצמה), וכנראה שביבי רוצה לבדוק אם זה יעבוד גם עבורו.
ביבי ישמח מאוד לתהליך התקרבות גלוי לעולם הערבי, אבל זה לא באמת על הפרק. ההתקרבות למצרים וסעודיה החלה וממשיכה (וכנראה תמשיך) בגלל הואקום הנוראי שהותירה אחריה מדיניות החוץ של אובמה, שהפכה את ישראל לציר היציב היחיד במזה”ת.
הקריאות הנוכחיות שלו למו”מ עם אבו מאזן, השיגור של נתן אשל (על דעת עצמו, עלק…) לכתוב מאמר ב”הארץ”, ובו הציע לשמאל להגשים את חלומו להקים מדינה פלסטינית, כל אלה נראים דומים נורא לדב וייסגלס ובלוני הניסוי שלו לפני ששרון פתאום גילה שהוא בעצם נגד כיבוש ושצריך לפרק את היישובים שהקים…
המזל הוא, כמובן, שביבי זה לא שרון. ראשית, הוא פחות ציני. יותר קשה לו להתנער באופן מוחלט מכל מה שהוא מאמין בו. שנית, התקשורת מתעבת אותו מהבטן, ויהיה לה קשה להתחיל לחבק אותו פתאום. שלישית, הוא יודע שמהלך כזה יהיה מה המהלך שיקבע כיצד תזכור אותו ההיסטוריה. את שרון דברים כאלה לא עניינו, ולכן הוא באמת לא כתב כלום. ביבי, לעומת זאת, צריך לדעת שלא עליו ייכתב מה שהיום נכתב על אנשי אוסלו ומה שייכתב עליהם עוד יותר בעתיד.
כל אלה מקשים עליו לעשות את ה180 ששרון עשה בקלות רבה כ”כ. החולשה של ביבי היא הבעייה של הימין – וגם ההצלה של הימין.
הערה כללית – הניגון האוטומטי של הקטע (כולל הפרסומות הצרחניות בכניסה), זה נורא לא נוח…
אז אני כן מאמין לו, לא מהסיבות שאתם / אתן חושבים / חושבות:
שימו לב מה בכותרות עכשיו?
אהוד אולמרט, חיים רמון, ליברמן, (דרעי כבר בפנים), בקיצור כל חבורת מרטין שלאף בדרך פנימה לתוך הממשלה, דרך דלת כזו או אחרת.והעיתונאים שותקים, כאילו לא מזהים שחבורת מרטין שלאף נמצאת בתנועה, ואם לא די בכך, אז שנאת הערבים בעליה (אונס לאומני ועוד מטעמים שונים ומרובים, מחזק את ליברמן) שנאת נשים בעליה מתמדת (תלונות שווא, משרת את רמון וכל מתנגדי שרה נתניהו) ומי מוביל? מעריב, nrg, ניוז1, חזקים נגד נשים, ניוז1 עוד מגדיל ומכסה את ביקורי רמון ועורכי הדין הפיקטיביים אצל אולמרט בדרך מוזרה, הכותרת אצלם אינה מתריעה על הסכמים פקטיביים שחתמו חלק ניכר מ 37 עורכי הדין אצל אולמרט, היא אינה מתריעה על עבירות אתיקה ברורות של קציני בית משפט (והרי הם אוהבים לסקר עבירות אתיקה של עורכי דין, יוסי כהן לדוגמא, הרי הוא עומד מול בובליל וקלאב הוטל), לא, הכותרת אצלם היא “מורשעי הולילנד התלוננו…” הבנתם? הם מסמנים לאולמרט ולכל חבורת מרטין שלאף מי הם המלשנים.
אז לא הבנתם מדוע אני חושב שביבי באמת הולך על מהלך שלום אמיתי, נכון? מה הקשר? נכון?
אז ככה, ביבי יודע עד כמה חבורת שלאף לא בריאה לישראל, הוא יודע מה היא מביאה באמתחתא, היא כבר ניסתה לחסל אותו פמים רבות מספור, הוא מתעב את מרטין שלאף, ואני חושד שהוא רואה בו מקור לשחיתות של פעם, כזו של הזקנים של פעם, רחמנא ליצלן, הוא כבר חשב שמדינת ישראל ניקתה עצמה מכל האולמרטים, ההירשזונים, הדרעים (תקלה קטנה שהוא בפנים כרגע, כך חושב ביבי) החיים רמונים, ועוד פוליטיקאים של פעם, הפוליטיקה הישנה, אמרנו?
ביבי חושב שבשביל מהלך שלום, הוא איזה שהוא הסכם שיקרב שלום בעתיד הרחוק, הוא יוכל לשלוט בחבורה הזו, הוא בהחלט מעדיף את שלי ואת בוז’י, אבל בוז’י מסונדל, ושלי חכמה מידי, היא יודעת שלהחזיר מושחתים רק באופן זמני, יחזיר המדינה לפוליטיקה הישנה המושחתת, ועם ייחתם הסכם עם החבורה הזו, הטעם העתידי יהיה כלכך רע, (הם ישבשו דברים טובים כאתנן עבור אנשי עסקים…) אז הוא נאלץ ללכת עם החבורה הזו.
אבל וזה אבל גדול, למרות שהוא אלוף, באמת אלוף (הרבה יותר מאריק שרון לדעתי) יהיה לו קשה מאוד להחזיק את החבורה הזו ולהצעיד אותם בכיוון הנכון, בכיוון הנקי, עם הסכם עתידי טוב ונקי, כזה שהדור הצעיר יהיה מוכן לחיות איתו. ולו היה אביו של נתניהו בחיים (אדם חכם ביותר, ריאליסט נטול אשליות) אני משוכנע שהוא היה יותר מסתם מזכיר לו, שלא תמיד אפשר לתקן הכל אחר כך, ייתכן ולא נוכל להחזיר את הפוליטיקה החדשה להרבה זמן, והמחיר? מי יודע עד כמה הוא יהיה כבד לחברה הישראלית.
חשוב על זה אדוני ראש הממשלה, אני סומך עליך, אבל האם הפעם לא לקחת על עצמיך יותר מידי?
לא מאמינים לו בגלל שצריך להיות טמבל גמור בשביל להאמין ששלום אפשרי בעתיד הקרוב, עם המצב האזורי, המצב הפנים פלסטיני והתרבות הפוליטית הפלסטינית. הם יודעים את זה מצויין. אפילו קרי שלא עושה רושם אינטלידנטי במיוחד יודע את זה.
אבל חייבים לשחק את המשחק אז כולם מדברים על הסכמים וועידות והעמדת פנים שכאילו יש משהו. גם ביבי עושה את זה. מה שמוזר זה שכשביבי משתתף במשחק העמדת הפנים העולמי עם שקרים לבנים (“יאללה, נזמין את אבו מאזן ללא תנאים מוקדמים, בעיקרון אני תומך בשתי המדינות… [קריצה כי בואו נהיה ריאליים]”) אז אומרים שהוא שקרן וכשהוא אומר את האמת בלי הקריצה, כמו לפני הבחירות (שלא יתכן שלום בקרוב במצב האזורי הנוכחי) אז מזדעזעים שהוא אוייב השלום או שאין לו חזון.
אולי נתחיל מלדבר על שלום בין החמאס לפתח, ואז על סוג של משילות של הרשות בשטחים ואז על סוג של תרבות פוליטית שמקבלת את הכרעת הראיס ואז אולי נארגן ועידת שלום בפריז.
טל, בחייך – תבטלי את האוטופליי של הוידאו.