הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
בעקבות שיחת מסדרונות בכנסת, עם פוליטיקאי המצוי בנבכי הכלכלה, עשיתי נסיון להתחקות אחר הרגע שבו אני, אזרחית קוראת וחושבת במדינת ישראל, הבנתי שהגירעון בתקציב הוא הרבה יותר ממה שסיפרו לנו. לתומי חשבתי שמדובר בינואר 2013, כעשרה ימים לפני הבחירות, עם פרסום אומדן ראשון על סמך נתוני חטיבת מידע ניהולי באגף החשב הכללי, במשרד האוצר. “לא ולא” אמר לי אותו פוליטיקאי (שאז, בקיץ 2012, היה עדיין בעמדת ה wannabe, כלומר לא נבחר ציבור) “במדורי הכלכלה ובקרב הצמרת העסקית כבר ידעו על זה ודיברו על גובה הגירעון”.
הנה, חיפוש זריז בסיוע חברים ברשתות החברתיות העלה במהרה את הממצאים הבאים:
ביולי 2012 כתב אדריאן פילוט בגלובס: “כבר ב-2012 צפויה חריגה קשה מיעד הגרעון שעמד במקור על 2% מהתוצר (20 מיליארד שקל) וצפוי להסתיים ב-40 מיליארד שקל”. גם שאול אמסטרדמסקי מכלכליסט כתב ביולי 2012, על הגירעון הצפוי והזהיר מפני כך שהוא צפוי להיות גבוה בהרבה מן ה 20 מיליארד המתוכננים. והנה שוב אמסטרדסקי, באוקטובר 2012, עשה חישובים, והגיע לגירעון צפוי של 43 מיליארד ב 2013, וקרא לציבור לא לעשות חיים קלים לפוליטיקאים לקראת מערכת הבחירות. ובוודאי שיש דוגמאות נוספות (והסליחה עם הכותבים הכלכליים שפספסתי כאן).
גם בכנסת היו מי שהבינו את גודל הבור. הדברים, שזכו לתפוצה רחבה רק בדיעבד, של יו”ר האופוזיציה (אז) שאול מופז, אשר התריע בפני גירעון של 40 מיליארד וקיבל בחזרה בוז משר האוצר יובל שטייניץ ומראש הממשלה נתניהו. “איזה 40 מיליארד?” צחקק שטייניץ ונתניהו הוסיף בחיוך: “שיבדוק את הנתונים”.
אגב, הקליפ הנ”ל בהגשת יעקב אייכלר שודר בשידור חי באוקטובר 2012, אך נשלף על ידי אנשי ערוץ הכנסת רק בחודש ינואר 2013, ממש לפני הבחירות, כשהאוצר פרסם את הנתונים הרשמיים.
אחרי ח”כ מופז, חברי כנסת נוספים (מקדימה) העלו את סוגיית הגירעון הגדול הצפוי במהלך דיונים במליאה. ח”כ שלמה מולה, בישיבת הכנסת בנובמבר: “הונאה ציבורית פר-אקסלנס. איך יכול להיות? הממשלה הזו סיפרה לנו: יש 30–40 מיליארד שקל גירעון. אני לא יודע להגיד במדויק כמה יש. זה נכון שהמדינה תתמודד, הממשלה תתמודד עם הגירעון. זה נכון שאסור שיהיה גירעון. אבל אם רוצים לכסות את הגירעון, אי-אפשר לתת פטור דווקא לאותן חברות אם אפשר היה לקחת כסף….כשאנחנו שאלנו בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, שאלות: האם הכספים (כספי מיסים של חברות גדולות במשק – ט”ש) עדיין נמצאים במדינת ישראל? אמרו לנו: הרבה כסף כמעט לא נמצא, יצא כבר לחוץ-לארץ. איפה רשות המסים? איפה המחדל הזה? למה לא הקמתם ועדת חקירה? איך יכול להיות שהכסף יצא? אין מישהו שבודק לאן הכסף הלך?”
* * * * *
שאול אמסטרדמסקי, אלוף בן ואיתן אבריאל סבורים שיש להקים ועדת חקירה ממלכתית, כדי לברר את האופן בו הוסתר המידע מן הציבור. אין לי אלא להצטרף לקריאתם. ועדת חקירה ממלכתית היא הכלי הנחוץ, כאשר הציבור מאבד אמון מוחלט בהנהגתו ולא מבין לאן מוליכים אותו האנשים שאמורים לנהל את המדינה. זהו המצב הכלכלי כעת. המידע הקריטי הזה הוסתר מן הציבור, ולא סתם, הוא הוסתר במהלך מערכת בחירות כשהציבור אמור לקבל החלטות בקלפיות על סמך הביצועים של ראשי המדינה.
מספיק להתבונן במסיבת העיתונאים שכינס ראש הממשלה, נתניהו, כדי להודיע על החלטתו להקדם את הבחירות. נתניהו אמר את דברו ועזב את הפודיום מבלי להמתין לאף שאלה. הוא דיבר למצלמות, שיבח את הכלכלה, והלך לדרכו בלי לשוחח עם הציבור, בלי להתמודד עם ספק קל שבקלים, שעשוי להיות בקרב הקהל שהוזמן לשם.
“סיימתי היום את סבב השיחות וההתייעצויות עם ראשי מפלגות הקואליציה” הוא אמר “והגעתי למסקנה שבעת הזאת לא ניתן להעביר תקציב אחראי. אנחנו עומדים בפתח שנת בחירות, ולצערי בשנת בחירות קשה למפלגות לשים את האינטרס הלאומי מעל האינטרס המפלגתי. התוצאה של דבר זה עלולה להיות פריצה תקציבית והגדלה מאסיבית של הגירעון, מה שידרדר אותנו מהר מאוד למצב של הכלכלות הקורסות באירופה. אני לא אתן שהדבר הזה יקרה כאן” (ההדגשה אינה במקור -ט”ש)
“התוצאה עלולה להיות”? והרי באותה העת, בעת קיומה של מסיבת העיתונאים – האם לא ידע ראש הממשלה שתהיה הגדלה “מאסיבית של הגירעון”? קשה להאמין.
איני מצטרפת לביקורת הנרחבת על המיטה במטוס, על תקציב הנקיון של בית הראש הממשלה. הסיפורים הללו אולי מציתים את הדמיון אך אינם העיקר. עם כל הכבוד, לחרדת הניקיון בבית החשוב בישראל, בור הגירעון קריטי בהרבה.
מערכת הבחירות של 2013 נוהלה על ידי נתניהו, כמעט ללא מסיבת עיתונאים אחת, תוך חסימה מוחלטת של העיתונות. נתניהו התראיין בקצרה ובמקביל לערוצי החדשות המרכזיים פעם אחת בלבד. הוא מיעט לצאת לאירועים ציבוריים. שרי הליכוד וחברי הכנסת של מפלגת השלטון לא הורשו להשתתף בפאנלים פוליטיים ומפלגת הליכוד – באופן חסר תקדים בדמוקרטיה הישראלית ובכלל – לא הציגה מצע ובכלל זה תוכנית כלכלית כשנתניהו ועמיתיו חוזרים ואומרים, התכנית שלנו היא להמשיך במה שהתחלנו. מה שהיה הוא שיהיה. ראש הממשלה סירב לעימות עם ראשי המפלגות האחרות והתנהל בחוסר שקיפות תוך הסתרת מידע חיוני מן הציבור. כעת נותר, אך ורק באמצעות ועדת חקירה ממלכתית, לברר מה הוא ידע ואיך הסתיר זאת מעין כולם.
* תודה לרות בן דוד, ועיתונאים עמיתים שסייעו לי לאתר את הדיווחים בעיתונות על גובהו של הגירעון.
פוסטים נוספים אפשר לקרוא בפלוג, הבלוג הפוליטי
אהא, שאול אמסטרדמסקי (מעיתון-בן של ידיעות אחרונות), ושני שכיריו של עמוס שוקן, איתן אבריאל ואלוף בן, שכידוע מאוזנים מאוד פוליטית – קוראים ל”וועדת חקירה ממלכתית בעקבות הגירעון”. מכיוון שצביעות היסטרית לא מצריכה הקמת וועדות חקירה, הרי שלא קיים באמת צורך לחקור את זעקותיהם של השלושה…
ובכן, הגירעון עכשיו הוא גדול, אבל בטח לא גדול ובטח לא מסוכן כפי שהיה הגריעון שעימו התמודד אותו נתניהו ב1996, אחרי ממשלת רבין/פרס (זו שעד היום מוכרים לנו אותה באותם שני עיתונים עצמם, כממשלת החלומות…). בכל
באשר לסייפא על כך שביבי הסתיר במהלך מערכת הבחירות, והעיתונות המסכנה נחסמה לה: אין לי מושג איזה עיתונים את קראת במהלך קמפיין הבחירות, אבל כל העיתונים למעט ישראל היום ומקור ראשון, הלכו על הראש שלו בהיסטריה (כמו בכל מערכת בחירות שהתמודד בה, אגב…). את ציינת בעצמך שעניין הגירעון היה ידוע טרם הבחירות, כך שאין שום תירוץ לעיתונאים כאילו “לא ידעו”, ולכן לא עסקו בכך. כנראה הח’ברה חשבו שזה לא מספיק מעניין את הציבור (והם צדקו – ציבור שמצביע באחוזים כ”כ גדולים למפלגות-כלום, באמת לא מוטרד מגובה הגירעון – בדיוק כמו העיתונאים, שמוכנים לגירעון גדול, ובלבד שהאחראי לו הוא מהמחנה הנכון…).
אם אני צריך להמר מה הסיפור כאן, אז ההנחה שלי היא שהעיתונאים הללו הגיעו למסקנה שכדי להציל את לפיד כאלטרנטיבה לביבי, צריך לעורר מחדש באופן מלאכותי את הדיון ה”איך הגענו לכאן”, במטרה להשתיק את הדיון מהמהירות שבה לפיד עשה 180 מעלות ממלחמתו למען “אחיו העבדים”…
כמובן שייתכן שאני טועה – אבל מספיק לזכור איך הסתערו על “שטייניץ חסר הככשרה לתפקיד” בעת שמונה, בהשוואה לשקט המופתי בעת שמונה לפיד לתפקיד, כדי להבין שוב שהתקשורת במדינת ישראל, היא לא בדיוק גורם שהביקורת מצידו צריכה להילקח עם מינימום של רצינות או אמון
אני לחלוטין משתתף בזעמך על הבור בתקציב ואני לא משתתף בהמעטתך בערך חשיבותה של המיטה המעופפת, כי הא בהא תליא.
כי כבר עכשיו אני יודע בדיוק מה תהיה, אחרי ארבעים ימים וארבעים לילות של דיונים מרתוניים ואחרי ארבעים אלף קרטונים עם מסמכים,… השורה התחתונה של מסקנת ייעדת החקירה הממלכתית.
המסקנה תהיה פשוטה: הבור התקציבי קיים מפני שבמשך עשרות השנים האחרונות, ונוכח כסילותו של עם אשר תשעים אחוז ממנו רק חושבים שהם חושבים, כל מי במדינה הזאת שהיה מספיק קרוב לצלחת או לשאלטר והייתה לו היכולת לארגן לעצמו “מיטה זוגית בחצי מיליון שקל לטיסה בת חמש שעות” פשוט עשה זאת.
זה הכל.
זו, ולא משנה כלל באיזה מילים היא תהיה עטופה, זו תהיה מסקנתה של וועדת החקירה.
ולוועדת החקירה לא תהיה תשובה,
וגם לי אין,
איך משנים את זה.
.
יש כבר עצומה בנושא:
http://www.atzuma.co.il/bor40b