הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
תובנות מידיות (וֹלא בהכרח מעמיקות, בהתחשב בכך שהשעה חמש בבוקר) בנוגע לעימות הלילה בין הנשיא ברק אובמה למיט רומני:
1) הויכוח הכלכלי קשה ומורכב. מלא במינוחים המוכרים על ידי מומחים, אך לא ברורים לכל מי שאינו שוחה בחומר. טיעונים על מסים, קיצוצי הוצאות ממשל, רגולציה פדרלית. אין לי יומרות לנסות לנסח את ההבדלים המדויקים בין הצדדים, אבל זה ברור שבשל מורכבות הנושאים, מי שמתמצת עצמו לנקודות ממוקדות וברורות יותר, מצליח להעביר את המסר שלו היטב. הערב זה היה רומני. חד וחלק. אובמה גמגם, דיבר לאט, היה לא ממוקד.
2) לכל מי שטוענים שעימות מרדד את השיח, שזה עניין של מסרים (כפי שמשתמע מנקודה 1 לעיל), ושל מחוות, מי יותר יפה ומי יותר נחרץ, אציין שעכשיו מתחיל העימות האמיתי. בודקי עובדות, אתרי אינטרנט, אתרי חדשות שיעברו על מה שנאמר, ויתנו משקל ותובנות לגבי הנושאים שהועלו הערב. אני לא רואה בכך רידוד השיח וממשיכה לקנא באמריקאים, שיש להם את העימותים הללו, מסורת אמיתית שאף מועמד לנשיאות לא מעז לסטות ממה. מסורת שבה המועמד, נדחק ברגע אמת, ללב הטיעון. ובימים שלאחר העימות הוא צריך להמשיך ולהתמודד עם מה שאמר ומה שהתכוון לומר.
3) אובמה נכנס לעימות הזה עם החלטה כלשהי להיות נעים, אדיב, מחבק, אוהב. מילא שזה היה יום הנישואין שלו, אבל מדוע הוא מחפש שותף שלישי לקשר. הוא העדיף שלא להעלות את ההערה הפוגענית שרומני הוקלט כאומר לפני מספר חודשים, “ש 47% מן האמריקאים מתנהלים כקורבנות”. הוא בחר להדגים, יותר מפעם אחת, את החשיבות של עבודה בין רפובליקנים לדמוקרטים בשיתוף פעולה, כשהוא מביא דוגמאות מנסיונו האישי של רומני. בשלב כלשהו של העימות הוא אפילו אמר “יהיה לך יום מאוד עמוס ביומך הראשון בתור נשיא, עם הדברים שאתה מתכוון לבטל” (ציטוט לא מדויק על המילה).
ההחלטה הזו של אובמה – להיות אדיב וממלכתי – מגיעה מרצונו להיוותר נשיאותי, מכובד ולא כמי שיורד לתגרות רחוב. אולי זה יעזור לו בדרך לזכייה. אולי לא (באמת שאני לא יודעת).
4) רומני הגיע לעימות רעב יותר, אינטנסיבי יותר, מוכן יותר. ההופעה שלו היתה רהוטה, אלגנטית, ישירה. אובמה לעומת זאת, הוריד את ראשו, גמגם פה ושם ונראה פחות ממוקד. אנשים שצפו בעימות חשבו שהוא מעיין בדפים כל הזמן (לפי דעתי, לא היו לו שם דפי מסרים, למעט נייר עליו יכול היה לשרבט, אבל אולי אני טועה). ככל שהעימות התקדם, אובמה הלך ונחלש.
5) המיתוס הגדול על אובמה האורטור, הנואם המושלם, איש המילים והכריזמה – התנפץ הערב. לי נדמה שזה לא קשור, לטלופרומטר או לעובדה שניצב מולו אדם בויכוח. המיתוס הזה כנראה היה מוגזם.
6) ציטוטים משובחים מתוך הטקסט:
רומני –
you are entitled to your own airplane and your own house – but not your own facts
אובמה –
Does anybody think that we had is that there was too much oversight and regulation of Wall Street? Because if you do, then Governor Romney is your candidate
7) הלכתי לישון. אני ממש ממש רוצה לראות את העימות בנושאי חוץ. עבורנו הישראלים, יהיה הרבה יותר מעניין.
8) הציבור מוזמן לתרום תובנות בתגובות.
how we make the private sector more effective – רומני
קצת בנלי, לא?
1. כל הפרשנים של המדיה המוסדית שתומכים באובמה עוסקים בדקויות העימות. האמת היא שהם מופתעים עמוקות מהפער בין תפיסתם הסובייקטיבית לבין העובודות: אובמה לא הביא את השינוי שהבטיח לוושינגטון, לא שיפר את מצב מעמד הביניים אלא השאיר אחוז אבטלה גבוה ושחק את כוח הקנייה של הדולר, לא מיסה את העשירים, לא הינדס מחדש את וול סטריט, לא קיצץ את הגרעון כמובטח ולא שיקם את ערך הבתים של הבוחרים. בעימותים הבאים נגלה שאובמה גם לא שיפר את היחסים עם פקיסטן, לא היה קשוח מול סין ורוסיה, לא ייצב את אפגניסטן כפי שהבטיח, לא עצר את אירן וכיוב’.
2. מאידך, כדי לגייס את פעילי המפלגה הרפובליקנית וכספם רומני היה זקוק להוכיח שהוא מועמד אמיתי ולא רק עשיר פשלן מורמוני.
3. עכשיו רומני צריך לפנות לנשים והיספנים, בפרט במדינות המפתח. בלי שינוי אצל ציבורים אלו, אין לו סיכוי, בין אם יזכה בעימות הבא או לא.
4. הפרשנים שיחגגו על התחרות/הופעה/הרפתקה הצפויה עכשיו (במקום ניצחון משעמם לאובמה הנואם המחונן מהרווארד) במדיה המרכזית יתנו הרבה מזון למחשבה ועשיה לימין שאינו מיוצג במלואו בסקרים הרשמיים, אותו ימין חדור אמונה, ממורמר משליטת הדמוקרטים ומצב המדינות העניות בתוך ארה”ב.
5. יתכן שאובמה רצה להצטייר כנשיאותי ולשמור על תדמיתו החביבה. אבל, יתכן שהוא עייף ודואג בשעה שכלכלת העולם וביטחונו, כמו גם כלכלת וביטחון ארה”ב, נמצאים תחת איום מגמות מסוכנות. לא מעט פרשנים אמרו שיתכן שאובמה לא נהנה במהלך כהונתו מחדוות העימות הפוליטי, מאבקי העוצמה והצורך לכפות הנהגה בעת הצורך. יתכן שאובמה הפנים שהנשיאות אינה רק מועדון ויכוחים או מרוץ בחירות.
6. חשוב לשים לב שהבוחרים הלכו אחרי אובמה בחיפוש אחר שינוי. השינוי לא בא. עכשיו השאלה היא אם ללא גל חדש של צעירים נלהבים ועם קבוצה גדולה של מאוכזבים מבין הצעירים הנלהבים של לפני ארבע שנים עדיין יש לאובמה מספיק קלפים להצליח.
מסכימה עם רוב מה שכתבת. במיוחד עם הצורך להוציא את השמרנים מן הבתים ביום בחירות. אם הם חיפשו אתמול אדם שמשדר יכולת, רומני סיפק את התדמית. אבל צריך לשים לב שהוא טשטש מאוד עמדות, ומבחינת הדברים שאמר, חתך חזק למרכז.
לדעתי היה בעבר מועמד שסירב להשתתף (ניקסון?), אולי יותר מאחד.
ניקסון מול JFK, העימות הטלוויזיוני הראשון. זו הסיבה ש JFK זכה. מי שהקשיב לרדיו היה בטוח שניקסון היה טוב יותר.
1. אני חולק איתך את הקנאה באמריקאים על מסורת הדיבייטים שלהם. עם זאת, הדיבייט הזה היה עשיר במיוחד בתוכן – צ’ק טוד בNBC הגיע עד למסקנה ש”זה היה הדיבייט הכי עשיר בתוכן בהסטוריה של דיבייטים טלויזיונים”. דיבייטים רבים מתגלגלים למין טקס שכל מועמד משנן את הסואנדבייטס שהכין מראש מבלי קשר לשאלה או למה שהמועמד השני אמר.
2. אני לא בטוח שהדיון הכלכלי כל כך מורכב למי שחי בארה”ב מאשר מבחוץ; גם למי שיסתכל מבחוץ על הדיונים סביב ועדת ששינסקי למשל הם יראו הרבה יותר מסובכים מלרוב האזרחים הישראלים שיותר מבינים את הפרטים. עם זאת, ללא ספק אחד הכשלונות של אובמה הערב הוא להבהיר את עמדותיו בדיון הכלכלי באופן מדוייק, ובשלבים רבים הוא נראה קופץ מנושא לנושא בלי להסביר אף אחד מהם באופן מסודר. היכולת להסביר נושאים כלכליים מסובכים באופן ברור היא אחד הכשרונות המובהקים של קלינטון וזה מה שהפך את נאומו בועידה לכזו הצלחה מסחררת.
3. גם אם אובמה לא ידע להבהיר את עמדותיו בצורה בהירה כמו רומני, השליטה של שניהם בפרטים מעוררת קנאה. מעטים הפוליטיקאים הישראלים שמגלים שליטה כזו (שלי יחימוביץ’?)
4.בניגוד לנאומים בפני קהל גדול בהם הוא הצטיין, דיבייטים היו נקודת תורפה של אובמה עוד ב2008, והילרי קלינטון היתה טובה ממנו בהרבה ברובם. במהלך הפריימריז הארוכים ומרובי הדיבייטים של 2008 אובמה השתפר באופן משמעותי, והחלודה מ4 שנים שבהם לא עסק בכך ניכרה הערב (ולכן יש סכוי לא רע שהוא יהיה טוב יותר בדיבייטים הבאים). מאידך, דיבייטים היו נקודת חוזק של רומני לכל אורך הפריימריז השנה; השאלה היתה האם זה נבע מחולשתם של המועמדים שהתמודדו מולו והאם הוא יצליח לשחזר את הצלחותיו בדיבייט קשה בהרבה, והוא הצליח.
5. ואחרי הכל, לפי רוב המחקרים ובניגוד לדעה המקובלת, דיבייטים משפיעים על הבחירות לעתים נדירות (דילן מת’יוז מסכם את זה כאן: http://www.washingtonpost.com/blogs/ezra-klein/wp/2012/10/02/what-political-scientists-know-about-debates/). סביר שהדיבייט עצר את הסחרור בקמפיין של רומני, בכלל לא בטוח שזה מספיק כדי שבאמת ינצח.
6. הערה אחרונה לגבי התקשורת: ג’ים לרר המנחה הנחה את הדיבייט בפרופיל מאוד נמוך. הבוקר הדמוקרטים – שמחפשים את מי להאשים – מאשימים בין השאר אותו שנתן לרומני יותר מדי שליטה בדיבייט אבל לפי רוב הטענות, זה מה שאפשר דיבייט מעמיק ומלא תוכן. מה דעתך?
הלינק שבור, אז יש סיכום כאן: http://www.washingtonpost.com/blogs/ezra-klein/wp/2012/10/03/wonkbook-the-number-of-presidential-elections-decided-by-debates-zero/ או פה: http://www.centerforpolitics.org/crystalball/articles/romney-wins-debate-but-how-much-does-it-matter/.
הרגע הטוב של אובמה לדעתי היה כשטען כנגד רומני שהוא לא מספק פרטים על אף אחת מתוכניותיו, ושל רומני כאשר פנה לאובמה ישירות ואמר לו שהיו לו 4 שנים לתקן את מה שניסה לתקן, אבל אני לא מוצא כרגע ציטוט מדוייק שלהם.
תודה על כל ההערות שלך. רומני אולי השתלט על השיח יותר מאובמה, אבל אובמה קיבל יותר זמן. ככל הנראה שהשנה האחרונה של העימותים הפנים רפובלקניים באמת הכינה את רומני ואובמה היה פשוט גרוע.
אי אפשר שלא להסכים עם כל הנקודות של כולם. אין בכלל ספק באשר לזהות המנצח בעימות. הנקודה המרכזית ביותר היא שרומני נראה רעב ואובמה נראה ונשמע עייף ולא משכנע. בעצם אולי לא מתעניין. אבל רגע רגע, אולי זה בכלל המסר שיצא מהעימות הזה? רומני התכונן יותר לנאום, עבור רומני העימות היה הכל או כלום. זו היתה ההזדמנות האחרונה שלו לעשות משהו בקמפיין הזה והוא ניצל אותה. אובמה מצידו העביר יותר מכל את המסר שהוא משועמם. שהוא לא צריך להיות שם. הוא עסוק בלהיות נשיא וממרום 10% אחוזי התמיכה באוהיו, העימות לא מעניין אותו. יכול מאוד להיות שמדובר בטעות אסטרטגית של היועצים של אובמה, אבל לא בטוח שטעות קשה. צריך לחכות לראות כמה הטייה בסקרים תהיה לטובתו של רומני. האם זה יהיה מספיק בשביל ליצור מומנטום. אם תהיה רק הטיית סקרים רגילה של אחרי נצחון ברור בעימות אז אובמה בטווח הארוך מנצח.