‘תרום ציוץ’ וחידושים בקמפיינים של הרפובליקנים

יצירתיות ברשת היא דבר נהדר, וכשזה מגיע לקמפיין פוליטי, אם היצירתיות מביאה לתוצאות – יותר תומכים, זרם גדל של תרומות וניהול מטה יום בחירות – אז המועמד מרוויח יותר מפעמיים.  הוא גם חוסך בהוצאות, בזכות קמפיין דיגיטלי זול יחסית וגם מרוויח תמיכה ציבורית.

בשיא הפריימריז במפלגה הרפובליקנית, אני מציצה לתוך האתרים של המועמדים השונים ולפעילות שלהם ודולה כמה פרויקטים ברשת שנראים לי מעניינים.

הפיצ‘רים הבאים, שייכים בחלקם למועמדים שכבר פרשו מן המירוץ, וממילא לא בטוח מה היתה מנת חלקם בהצלחת או כשלון הקמפיין של אותו המועמד ובכל זאת – הם מעניינים:

ג‘ון הנטסמן (שכבר פרש) ניסה לבשל הסתערות על טוויטר. הוא קרא לתומכיו לצייץ בהתמדה ולהתאמץ להגיע לרף של לפחות 1000 ציוצים ביום (כשהם מציינים את שמו או את התגחיש (#) שלו). באתר שלו פתח הנטסמן עמוד מעקב מיוחד לציוצים, עם מספור ועם השאיפות להגיע ל1000 מדי יום. הרעיון שלו, בדיעבד, אולי לא היה כל כך מוצלח, כי גם אזכורים שליליים נכנסו במספור הנ“ל.

מיט רומני, פתח עמוד פורסקוור, בו הזמין את כל תומכיו ועוקביו לראות בדיוק מתי ולאן הגיע ולהצטרף לצ‘ק אין איתו. טוב, זה לא חידוש גדול, אך זהו הפיצ‘ר שבאמצעותו המשתמשים ברשתות חברתיות יכולים להודיע על הגעתם למקום בו נמצא המועמד ועל הדרך, גם להפיץ את המידע בפייסבוק וטוויטר במקביל.

כשטוויטר מצטלב עם יוטיוב

אלמנט חדש, שלא הכרתי קודם לכן ומצאתי אצל רומני, הוא אתר בשם טאוט (Tout), המיקרובלוגינג של הוידאו. זוהי רשת חברתית שמיועדת להעלת קטעי וידאו קצרצרים, של עד 15 שניות והם משקפים רגעים קטנים בחיים, המצולמים באמצעות מצלמות לא מקצועיות (מן הטלפונים הניידים). הקונספט של האתר, כך נראה לי, הוא אמירות קצרות, שלו היו מנוסחות יכלו להיכתב ב 140 תווים, ואיכויות וידאו פשטניות, כך שההתרחשות המצולמת מקבלת אופי ציוצי. 

אם לשפוט לפי העמוד של רומני בטאוט, הוא לא עשה באתר הזה שימוש אינטנסיבי, ובכל זאת, רגע קטן בחיים.

באתר של ניוט גינגריץ‘, יש כמה אלמנטים שמרניים (נו, טוב, ברור), כמו החלפת תמונת הפרופיל של התומכים בלוגואי קמפיין בלתי מרגשים עד משעממים.  אך יש לו גם פיצ‘ר חביב חדש הקרוי, המשפיענים (ותודה לאיציק אדרי מקדימה, אשר אצלו בפיד הטוויטר ראיתי את הפיצ‘ר לראשונה).

המשפיענים, הם אולי אותם מפיצים ברשתות החברתיות, הנחשבים לפעלתניים שמבין חבריכם. הם מסכימים להיות מנויים על הודעות אי מייל הנשלחות מטעם הקמפיין ומאפשרות לאותו ‘פעיל חברתי‘, להעלות באופן מיידי בפיד שלהם תכנים של הקמפיין. הפצה מקסימלית באמצעות צבא מתנדבים שרוצה להשפיע במהלך הבחירות. 

המועמד באדי רומר (מי שמע עליו?) חשב שהדרך היחידה להפיץ את מסרי הקמפיין נטול התקציבים שלו היא באמצעות הרשתות החברתיות. הוא פנה לקומץ תומכיו והציע מהלך של “תרום ציוץ“.

מי שנרשם ל”תרומה”, הופך לתומך פסיבי, כזה שאפילו לחיצת מקלדת היא מאמץ גדול מדי עבורו, כשעל פיד הטוויטר שלו מופיע מדי יום ציוץ מטעמו של המועמד. מעין טייס אוטומטי של ריטווטים, שמייצר חשבון הטוויטר של המועמד.

אם שואלים לדעתי, זהו מהלך מוזר, כיוון שפעילות הפוליטית ברשתות החברתיות כל כך פסיבית מטבעה וכאן בא מועמד ומציע לתומכיו, להיות יותר פסיביים מפסיביים. דווקא מועמד אשר מסוגל להניע אנשים לפעולה, למשהו אמיתי, אחרי שעשו את הצעד הראשון והצטרפו לקמפיין רשת, יהיה מועמד שירוויח עוד תמיכה.

ועוד כמה נקודות קטנות:

המועמד לשעבר ריק פרי הציע לתורמיו לרכוש פיצות ולשלוח לפעילים העסוקים שלו, במקום להעביר “סתם” תרומה כספית באמצעות האתר.

העיסוק באתרי בחירות ובכלים דיגיטליים במהלך קמפיינים פוליטיים הוא כבר מקצוע של ממש בארה”ב. בבית הנבחרים יש בחירות מדי שנתיים, בסנאט מדי שש שנים. בכל אחת מ 50 המדינות, יש בחירות לשני בתי הקונגרס המדיניתיים. גם שופטים, פרקליטי מחוז ומפקדי משטרה מתמודדים בבחירות כל כמה שנים. בקיצור, מובטחת פרנסה מרובה למקצוע החדש והנה חברה שמציעה עיצוב ותכנון אתרים פוליטיים (אני בטוחה שיש עוד הרבה, במקרה נתקלתי בזו).

ועוד הערה אחת לסדר, על ההתפתחויות הדיגיטליות בתחום הקמפיינים בארה”ב: הוצאות הפרסום שמקצים המועמדים לדיגיטל זינקו ב 100% בהשוואה לקמפיינים בבחירות אמצע הקדנציה ב 2010.