הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
ריקי כהן מסאלונה התקשרה אלי השבוע לשאול אותי לדעתי על הוידאו ‘שייר פיס’ שיצר נוי אלוש לנשיא שמעון פרס והתחלנו לדבר על המשמעות של הלחנת טקסט פוליטי. החזרה על המילים, שוב ושוב בשיר, כפי שפוליטיקאים חוזרים על מסרים פוליטיים מאות פעמים.
כשלעצמי, ניחנתי בשמיעה מוזיקלית איומה, איני מבינה גדולה במוזיקה, זמרים (ואפילו לא ראיתי פעם אחת בחיי כוכב נולד, דה-וויס ושות’). אך אני מודעת להשפעה העצומה שיש למוזיקה על חיים של אנשים, על האופן בו הזכרון המוחי מחבר בין קצב, רגש ואירועים בחיים. אני מאמינה שגם החלטות פוליטיות יכולות להתקבל תחת השפעה מוזיקלית מסוימת (וזה גם היה הרעיון התמוה מאחורי המדור הזה בפלוג).
הוידאו של הראפר will.i.am הוא אחת הפעמים שבהן טקסט פוליטי, נאום הפריימריז של הנשיא ברק אובמה בשנת 2008 (ה- Stump Speech, אותן שורות עליהן חזר אובמה שוב ושוב בצורה מדויקת במשך חודשים ארוכים, מבלי לסטות מן המסר) – הפך למוזיקה שהניעה אנשים לקלפיות. לאובמה לא היתה שום מעורבות ביצירה, אך כשהוידאו תפס תאוצה ויראלית עצומה, הקמפיין שלו הקרין את הקליפ בכל אירוע בחירות, במהלך ההמתנה להגעתו.
אני כנראה בדעת מיעוט אבל אני חושב שהקליפ של פרס הוא גרוע מכל בחינה. פרס נראה בו נורא – עיניים חלולות ופה מדקלם (לא מפתיע), הוא רווי קיטש ונוסטלגיה, לא זורם, לא מלוטש ולא אותנטי. הקטע החוזר של פרס עם האייפד הוא לא פחות מפתטי. בעיניי זה לא עובר כמו סירטון תדמית קולי/חתרני/מעודכן אלא נראה כמו דחקת הרשת של הזינגה זינגה, שלא לומר שגם בדחקות רשת יש אלוף בצלות ועלוב שום.
(גילוי נאות – שימון “מעולם לא רציתי להיות נשיא, חלמתי להיות רועה צאן או משורר של כוכבים” פרס מעורר אצלי תגובה פבלובית של נחירה פתטית ברגע שאני רק רואה אותו, כך שנקודת הפתיחה היא במינוס).
לא מסכימה איתך. התגובה הראשונית של לקליפ הזה היתה התרגשות. ולתגובה הראשונית יש לפעמים משמעות גדולה.