שיר פוליטי לסופשבוע

כשעזבנו את ארה”ב בסוף 2009, המצב הכלכלי שם היה נוראי. אני זוכרת שנסענו לבקר בארץ בפסח 2009, כשלושה חודשים לפני החזרה הסופית לישראל, ונדהמתי מכך שכולם כאן מבלים ונהנים, חורשים את בתי הקפה והקניונים ולא חשים, ולו מעט, מן האווירה הקשה והחנוקה באמריקה.

חורף 2009 בוושינגטון, מיד אחרי השבעתו של הנשיא אובמה נצרב בזכרוני בשל המסעדות הריקות בג’ורג’טאון, מונטגומרי-מול נטול שאון הקונים, ופרסומים בתקשורת על מליוני מפוטרים מדי חודש. אווירת נכאים גדולה.

חשבתי להתחיל להעלות לבלוג שירים פוליטיים, מדי שבוע ואתחיל עם ברוס ספרינגסטין, אליל נעורי, שבסיבוב ההופעות שלו בשנת 2006, בחר בשיר  של בלינד אלפרד ריד מתקופת המיתון הגדול כדי לדבר על המצב. איך אדם עני יכול לעמוד בזמנים כאלה ולחיות?

ספירנגסטין היה אחד ממופעי הרוק הראשונים שרצנו לראות באמריקה. בלנדובר, מרילנד, ביתם הרשמי של הרדסקינס, בפני כ 70 אלף איש, הבוס היה ועדיין אחד הפרפומרים הטובים ביותר שראיתי.