פתרון הפוליטריוויה, הסיפור של הכלב ואיך בונים אומה?

קודם כל פוליטריוויה: שני משתתפים קבועים בפלוג, ארנון ואחד שלא יודע, אבל שואל התגברו על הפערים האידיאולגיים ביניהם כדי לשתף פעולה ולפתור את השאלות ביחד. לקח להם ארבע שעות (והם מן הסתם עושים עוד כמה דברים בחיים, כך שבאופן תיאורטי זה יכול היה לקחת הרבה פחות). אמממ. כנראה שאני צריכה להקשות יותר בפעם הבאה. נראה.

התשובות הנכונות הן:

1) באם יתפנה מקום בכנסת בקרב חברי הליכוד (עקב התפטרות ח”כ או חו”ח סוג של נבצרות במילוי התפקיד)  – מי הוא הבא/ה ברשימת הליכוד? אללי אדמסו

2) באיזה כנסת שירתו המספר הרב ביותר של חברי כנסת לא יהודים וכמה? היום יש הכי הרבה אי-פעם – 14 (1 בליכוד, 1 בעצמאות, 1 בעבודה, 1 בקדימה, 3 בחד”ש, 4 ברע”מ-תע”ל, 3 בבל”ד)

3) מי הוא הפוליטיקאי, ממין זכר, החבר בשדולת הנשים בישראל? יואל חסון

4) מה היו סימני האותיות של מפלגת תרשיש ובגלל איזה אירוע חריג התפרסם שנים קודם לכן ראש המפלגה? זע”מ, זריקת הרימון לכנסת

5) מי הוא חבר/ת הכנסת שהציע/ה בהצ”ח לאסור על אדם להיות בקשר עם יותר מידוע/ה בציבור אחד/ת? ציפי חוטובלי

6) מי היה/היתה הדובר/ת של מפלגת מוקד? דורון גלעזר

7) החל משנת 2000 ועד היום – באיזה משרד ממשלתי כיהנו הכי הרבה שרים/ות? משרד התשתיות

8 ) איזה פוליטיקאי/ת בכיר/ה אמר/ה בשידור חי “ריד מיי ליפס, ש”ס ואנחנו לא נשב בממשלה אחת”? יוסי שריד

9) מי הוא/היא חבר/ת הכנסת שהחל/ה לשרת כח”כ בעקבות התפטרות אהוד ברק אחרי שהפסיד בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה? איתן כבל

10) מי מחברי הכנסת המכהנים הצהירו על עצמם שאינם אוכלים בשר כלל? ציין/י שניים לפחות ציפי לבני, ראובן ריבלין

אני מזמינה את כל הקוראים לשלוח לי רעיונות לשאלות טריוויה עבור הפעם הבאה לאי מייל tal@eyaltal.com

– – – – –

ולעניין אחר, כתחביבי בקודש, אני עוקבת אחרי התפתחויות אמריקאיות בתחום של שילוב הרשתות החברתיות והעולמות הדיגיטליים בפוליטיקה. השבוע מצאתי את האתר הזה: ניישן בילדר. זה וואן סטופ שופ (כמו שאומרים) לענייני ניהול קמפיינים פוליטיים במרחב הדיגיטלי.

האתר מאפשר למתמודד מסוים להרכיב לעצמו בסיס תומכים (הם קוראים לזה ניישן, האומה שלו/ה), לנהל את ספר התומכים שלו, להרכיב רשימות של אנשים שלא יתמכו בו או תומכים פוטנציאלים שיש לשכנע.

כמו כן, יש פלטפורמה שלמה לניהול תרומות, דיוור ישיר באי מייל, תפעול של רכזים/מובילי דעה (פוינט פיפל), ארגון וקידום אירועים ואפילו ניהול בלוג פוליטי והבלטת הנושאים באמצעות SEO. וואן סטופ שופ אמרנו, לא?

יש להם גם פלטפורמה לניהול מפלגתי עם הדגשים הנחוצים בנושא ניהול ספר בוחרים, ארגון של קנבסינג (Canvassing, אותה הפעולה הפוליטית של לעבור מדלת לדלת ולהפוך אנשים למצביעים רשומים. עשיתי זאת פעם באמריקה) ועוד ועוד.

הנה לשם דוגמא, קבוצת תומכי ניוט גינגריץ‘ במדינת ניו המפשייר, הקימו לעצמם אתר באמצעות ניישן בילדר. גינגריץ’ היה כמובן המועמד הרפובליקני שפרש מן ההתמודדות לפני כמה שבועות והאתר הנ”ל כבר לא רלבנטי, אך ניהל את העניינים המקומיים שם למשך זמן מה. דוגמא נוספת: דויד שפירא (לא מכירה) מתמודד על מושב בקונגרס מטעם אריזונה, מדינת השמש העולה (או כל שם אחר, פשוט שפירא מציג את מדינתו כך אצלו באתר הניישן שלו).

בארה”ב יש המון קמפיינים: עיריות, שיפוט, בתי מחוקקים מדינתיים. אפילו פרקליט המחוז והשריף המקומי מנהלים מסע בחירות כדי לאחוז במשרה. נראה לי די ברור שיהיה ביקוש לאתר מן הסוג הזה. אצלנו, לעומת זאת? עוד לא הגיעה העת.

אם כבר באמריקה עסקינן, שני סיפורים משעשעים שניתקלתי בהם אתמול:

האחד, על הקשר בין גילוח הפנים לפוליטיקה. מסתבר שאופנת המנהיגים עטורי הזקן עברה מן העולם, כמעט לפני מאה שנה. במאמר הזה מייחסים את העור החלק לרצון להראות צעיר, עדכני ולא פוליטיקאי כבד ראש ומבוגר. ואני אומרת, אולי זה תהליך שקרה כי גברים נאלצו להתמודד גם מול נשים וכדאי להם להראות יותר חלקלקים? על כל פנים (אח, כפל הלשון) עוד לא בדקתי את הכנסת שלנו, אבל שיער פנים נראה לי פופולרי בקרב הח”כים ופחות פופולרי בקרב רוה”מ דהיום ולשעברים (האם בכלל היה לנו אי פעם רוה”מ מזוקן? נדמה לי שלא)

הסיפור השני, ביזארי עוד יותר, הוא על המקום שתופס היחס לכלב המשפחתי בקמפיין הפוליטי בארה”ב. מי אוהב את הכלב שלו יותר וכן, הסיפור המוזר על הכלב  –  קראו כאן.