תזכרו את היום הזה
פוסט שלי בראשי של סלונה
תרשמו בפנים את היום הזה: השמיני למאי. אבן דרך בתולדות הפוליטיקה הפמיניסטית הישראלית. אי אפשר שלא לקום בבוקר (מי ישן בכלל?) ולשים לב לחלוקה הברורה: פוליטיקאים ממארס, פוליטיקאיות מוונוס. או יותר נכון, גברים מן הקואליציה, נשים מן האופוזיציה.
ההבדל החד – בין הנשים: יחימוביץ’, גלאון וגם לבני מצד אחד לבין הגברים: נתניהו, ברק, מופז, ליברמן וישי – דקר הבוקר את העין. ציפי לבני, בתגובה ספונטנית בעמוד הפייסבוק שלה היטיבה לומר זאת: “אני יודעת מה הן התחושות המציפות אתכם אחרי אירועי הלילה, אבל תזכרו שיש גם פוליטיקה אחרת”.
אכן, הפוליטיקה שהציג שאול מופז בימים האחרונים, היא בהחלט לא הפוליטיקה של ציפי לבני. אין דרך אחרת להבין את הפוליטיקה הישראלית הבוקר. זו פוליטיקה של אמת מול פוליטיקה של שקר. פוליטיקה של נשים מול פוליטיקה של גברים.
מחוץ לקואליצית הגברים המורחבת שקמה הבוקר, נשארות שתי מנהיגות להוביל את האופוזיציה. שלי יחימוביץ’, שלפי כל הציפיות תהיה יו”ר האופוזיציה וח”כ זהבה גלאון. אליהן מצטרפת מבחוץ לבני, שעוד לא אמרה את המילה האחרונה בעשייתה הציבורית. גם הן, כמו כל פוליטיקאי, ידאגו קודם כל לכסאותיהן ואין לצפות שיהיו רכות או מתחשבות (זו בזו ובאחרים) ובכל זאת, למי שמכיר את הקילומטרז’ הפוליטי של הנשים הללו, גלאון, יחימוביץ’ ולבני יכול לראות שזו פוליטיקה אחרת.
יחימוביץ’ כינסה היום מסיבת עיתונאים, מיד אחרי מסיבת העיתונאים המשותפת של נתניהו ומופז ואמרה: “לכל מי שראה את המחזה של נתניהו ומופז. האינטונציה היתה גברית. האם אתם האמנתם למילה אחת שיצאה מפיהם? האם אין ערך למושג האמת? האם מילים יכולות להיזרק סתם כך לחלל אוויר? הכל ריק מתוכן ואין משמעות לאמירות.” אכן, אמינות, לא אמורה להיות ערך זר לפוליטיקה.
היא שבה והדגישה כי מדובר בהונאה גורפת מתמשכת וחוזרת. “היינו עדים ב-24 השעות האחרונות לזיג זג המכוער והנלעג ביותר. את הקומבינה הזו איש לא ישכח”.
ידיהן של הפוליטיקאיות הללו כבולות החל מהיום. באופוזיציה הן, וחבריהן הח”כים הגבריים, יהיו רק 26 איש. על פי החוק זה לא מספיק אפילו כדי לזמן את ראש הממשלה לדיון מיוחד בכנסת (צריך מינימום של 40). וגם 26 אלה, הם רסיסי מפלגות, קבוצות שונות, ערבים, יהודים, קיצוניים מימין ומשמאל. וביניהן שתי מנהיגות פוליטיות שאמורות להראות להם את הדרך.
לבני נמצאת בחוץ והשפעתה תלויה רק בה ובהחלטות שתקבל על המשך דרכה. אולי תצא מן הקיר של הפייסבוק ותשתף פעולה עם חברותיה, כדי שהן יעבירו את המסר בקול ברור שאמינות, אחריות ואכפתיות מן הציבור, צריכים להיות חלק מן החיים הפוליטיים ולא אמירות מן השפה לחוץ.
המערכת הפוליטית בהלם וחברי הכנסת של קדימה לא הספיקו לעכל את מה שתחמן להם יו”ר המפלגה. הם בקושי קולטים שנתנו להם עוד שנה וחצי בכנסת החמימה במקום בקור שמחוץ למשכן. אבל אני מאמין שתוך שבועות אחדים, כמה חברי כנסת של קדימה יתעשתו, יתארגנו ויפרשו מן המפלגה. הם יגייסו מספר ח”כים, יקבלו תקציבים נאים למפלגתם החדשה ויוכלו לנהל משא ומתן עם מפלגות יציבות יותר.
חלקם יצליחו.
איך הצלחת לחלץ פה את ההקשר הנשי -נשגב ממני.
אני יודעת לעשות את זה בכל סיטואציה. ולא כי זה סתמי, אלא כי אני באמת מאמינה בזה. אני מבינה שלגברים לפעמים קצת נמאס וזה נשמע טרחני, אבל ככה אנחנו הפמיניסטיות. מוכנות לשרוף חזיות בכל רגע נתון.
נדמה לי שזה מקור כל הרע בקידום נשים במאה ה-21 … הצורך להשחיל את הטיעון הפמיניסטי לכל מקום. החברות בית-הלחמי (אין קשר) ומיכאלי מצטיינות בזה ולכן בעלות טור זניחות שלעולם לא יצליחו להשפיע על המהות.
אני יכול להציג הרבה הסברים וביאורים פוליטיים טכנים ואחרים למצב ושאין בהם קשר ואפילו מקרי לעניין המגדר (דרך אגב, לרובם אחראית היסטורית דווקא אישה: שולמית אלוני – שאם לא הייתה פורשת מתי שפרשה, כל השרשור הפוליטי של מנהיגי מר”צ\העבודה\קדימה היה נראה אחרת).
As long as Natan Eshel is in charge of coalition negotiations, there’s no chance that any woman will enter the coalition, is there?
אמממ. לא נראה לי קשור לאשל. בימין פשוט יש הרבה פחות נשים. בליכוד יש פחות נשים, בממשלה הימנית-מרכז שיש בישראל, יש רק 3 נשים (פחות מעשרה אחוז). במפלגות הימין הקיצון אין בכלל נשים. לצערי, זה לא נראה להם מטריד והליכוד אמנם משריינים מקומות לנשים ברשימה, אבל זה בקטנה. לא מספיק
אני מסכים איתך, אבל אני חושב שההסבר הוא הפוך. הנשים מצאו את עצמן באופוזיציה בגלל אלימנציה. בגלל שהקואלוציה שהורכבה היא קואליציה של החברה מהסיירת, ונשים כידוע הן לא “חלק מהחברה”.
שליבני אמרה דברים רעים על ביבי וירדה עליו הוא לא היה מסוגל לסלוח לה לשניה; שאול מופז לא היה מסוגל לסלוח לליבני על זה שהיא נצחה אותו וביבי לא סלח לליבני מעולם על זה שהיא קיבלה מנדט אחד יותר ממנו. אבל אחרי כל מה שמופז אמר על נתניהו הם מסוגלים תוך שניה להפוך לחברים הכי טובים, (וגם אותו סיפור היה עם ברק כמובן). כי בסופו של דבר הם מרגישים שיאלה אולי רבים קצת, אולי קצת יורדים אחד על השני, אבל בסופו של דבר אנחנו סחבקים מהמארבים בלילה ועשינו יחד שמירות. משהו שציפורה לא מסוגלת להבין כמונו. במילים אחרות המצב שנוצר הוא תוצאה של אחוות הגברים, ממשלת הסיירת, ולצערי לא מסולידריות נשית.
עדיין יהיה מעניין לראות לאן זה יתפתח. התקווה הגדולה ביותר לאיחוד השמאל והאופוזיציה להחלפת הממשלה בעוד שנה היא לראות ברית אמיתית בין שלי יחימוביץ לציפי ליבני. אם ברק אובמה והילרי קלינטון הצליחו, אין שום סיבה ששתי אלה יוכלו.
למרות שזה הזוי, אני דווקא רואה בזה הסבר סוציולוגי לא רע … נדמה לי שרק מי שעשה צבא ביחידה מגובשת מבין זאת (ואני לא).
רז, נכון. לא שיש כאן סולידריות נשית (וכתבתי שגלאון ויחימוביץ’ לבטח יפגעו אחת בשניה), אלא שהנוכחות הנשית מחוץ לקואליציה, מחוץ לאחווה הגברית בלטה אתמול. אם תוסיף לזה את חוסר האמינות, את חוסר האכפתיות ממה שאומרים לאנשים, ראיתי הבדל בין ההתנהגות של הפוליטקאים לפוליטיקאיות. ויוסי ורטר כתב אתמול כבר על הגברים מן הסיירת.