עם לבדד לא ישכון

אזרחי מדינת ישראל מקבלים החל מאתמול סיוע רב ממדינות העולם. יוון, תורכיה, רוסיה, מצרים, ירדן, ארה“ב, בולגריה וצרפת נחלצו לעזרה והגיבו מהר לקריאות העזרה. הרשות הפלסטינית שלחה מספר רכבי כיבוי וכבאים. זה נותן תחושה טובה. שונה מאווירת הבידוד הבינלאומי שהחלה להצטבר באזור בעקבות אירועי המשט ביוני השנה.

שמתי לב ששר החוץ של מדינת ישראל, אביגדור ליברמן, לא נצפה מסתובב בשטח ועל פי הדיווחים הוא השאיר את עבודת הטלפונים לגורמים הזרים לבוס. בקשות הסיוע וגם שיחות התודה בוצעו על ידי ראש הממשלה. טוב, אחרי שליברמן וסגנו שקדו על ליבוי אש היחסים עם תורכיה, לא פלא שהצוות המסור הזה הדואג בשאר ימות השנה לתדמית ישראל בעולם, נמצא בעמדה בעייתית כאשר צריך לבקש עזרה בכיבוי שריפות.

אך אם נניח לדיפלומטית הראש הקשה של ליברמן לרגע בצד, חשוב להדגיש באופן מידי את ההיזקקות של ישראל לעולם. בימים רגילים ללא הבערה הנוכחית, בישראל שורה תחושה בלתי מבוססת שישראל יכולה לעולם כולו. שלא צריך עזרה. שמי שלא מאמין שליהודים זכות לבנות איפה שבא להם, שיקפוץ לו.

כך מבינים בעולם את ההחלטות של ממשלת ישראל להתעלם מבקשות העולם כולו, כולל המדינות שמסייעות לנו עתה, להקפיא את הבניה בשטחים. בעוד אף אחת מן המדינות ששלחו סיוע לא התנתה זאת בקצת יותר קשב מצידו של ראש הממשלה לעמדת הקהיליה הבינלאומית, הוא חייב להפנים זאת. ומהר. ישראל אסור שתהפוך ל‘עם לבדד ישכון‘.

כשבמלחמות ‘עופרת יצוקה‘ ומלחמת לבנון השניה, העולם התחנן שישראל תעצור את האש, היא לא הסיטה מבט לאחור והמשיכה במתקפה. אולי נתניהו, לכשתגיע המלחמה הבאה (ועוד לפני כן כאמור, כשהעולם מנסה לעצור את השתוללות הבניה בשטחים), ינסה לרגע לעצור את הזמן, להתבונן אל חג החנוכה 2010 ויתחיל לטפח גישה מדינית חדשה: כמו כל מדינה אחרת, ישראל זקוקה לעמים השכנים וצריכה לדעת להתחשב בהם ובמה שיש להם לומר.