מה קורה בשטח הרפובליקני בארה”ב

בהחלט הגיע הזמן להתחיל לכתוב על  קשת המועמדים הרפובליקנים לקראת הבחירות לנשיאות 2012.  לרגע זה נראה מעט מוקדם, אחרי הכל אנחנו בפברואר 2011, אבל ככה זה בפוליטיקה האמריקאית. מפלגת המיעוט צריכה להתחיל להרים את עצמה מן הקרשים ולהתארגן לכיבוש הבית הלבן בנובמבר 2012.

להערכתי, יהיה להם הפעם קשה במיוחד. כן, ידוע לי שכולם (פה) לא סובלים את אובמה, חושבים שהוא כשלון, מאוהב בעצמו, לא מאציל סמכויות, מחליף יועצים בקצב מסחרר. בישראל משוכענים שחוסר הניסיון של אובמה ביחסי חוץ הוא התכונה הנוראית מכולם, שבטוח תפיל אותו בסבב הבא.

ובכן, כמו שאפשר להבין, אני מחזיקה בדעה שונה. מהיכרותי עם מערכות בחירות בארה”ב (כיסיתי את 2004, 2006, 2008 ברצף בתור הכתבת של עיתון מעריב בוושינגטון), הן סבות סביב נושא מהותי אחד – הכלכלה ולכן, אם במהלך 2011, ובעיקר ב 2012, יהיו סימנים של שיפור, אובמה יפליג  לתוך קדנציה שניה.

בינתיים – עד שהוא ישלוף את הקלף המנצח שלו, הילרי קלינטון בתור סגנית (אני לא באמת יודעת אם זה יקרה או לא. סתם ניחוש פרוע), השטח הרפובליקני הוא הרבה יותר מעניין.

יריית הפתיחה להצגת המועמדים הרפובליקנים בפני הציבור שלהם מתרחשת ברגעים אלה בוושינגטון. ועידת איחוד השמרנים האמריקאיים, כינוס של כ 11 אלף איש, היא האירוע השנתי בו אלה שרוצים להתמודד מגיעים לנאום בפני ההארד-קור, הליבה של המפלגה השמרנית.

האלמנט המכריע באירועים מן הסוג הזה הוא הנאום. כשגרתי בארה”ב וכיסיתי את הפוליטיקה האמריקאית  זה תמיד היה נראה לי מוזר ושטחי. הכל בנוי על נאומים ודיבורים? מה עם ביצוע? לקח לי זמן לתפוס שנאום פוליטי בארה”ב שקול לחוזה. (פעם שמעתי הרצאה של מי שהיתה כותבת הנאומים של קונדליסה רייס. כתיבת נאומים היא מקצוע. על כל נאום ונאום של רייס היא היתה חורשת שעות על גבי שעות, עם אינספור גרסאות). נאום פוליטי הוא התחייבות מילולית למדיניות ולאחר מכן למועמד קשה מאוד לסגת מן הנאמר.

על פי מה יבחנו הנואמים בקרב באי כנס ועידת איחוד השמרנים? כל מי שרוצה להיות מועמד של המפלגה הרפובליקנית צריך להוכיח שהוא מסוגל לעמוד במשימה עיקרית אחת  – להביס את הנשיא אובמה. כלומר, שהוא יכול לדבר חזק יותר, מהר יותר, נחוש יותר ולהיות יותר משכנע. ש”החוזה” שלו יהיה טוב יותר מן החוזה שיציג אובמה בעוד יותר משנה. עסק לא פשוט.

שרה פיילין, הכריזמטית ביותר מבין המועמדים, לא הגיעה לכינוס השמרנים. אולי היא לא רוצה להתמודד ב 2012? סברה הגיונית, במיוחד אם פיילין חושבת שאובמה יכבוש שוב את הבית הלבן. היא צעירה ויכולה להמתין. אם תרוץ ב 2012 ותפסיד, יהיה זה הפסד שני שלה (אחרי 2008) ואז היא שורפת לעצמה את העתיד הפוליטי. אך לפי כמות חיצי הרעל שנורים אליה מכיוונם של מועמדים פוטנציאלים אחרים, יש הרבה שמאמינים שהיא תמודד.

מיט רומני, ניוט גינגריץ’, טים פולנטי, האלי בארבור, רון פול, מיטש דניאלס – כלומר כל הגברים הלבנים – החשודים המידיים – כן הגיעו לכנס. כמו כן בלט בהעדרו: מייק האקבי, המועמד שזינב בג’ון מקיין בפריימריס של 2008, והתעקש להמשיך את הפריימריס עוד ועוד כדי להוכיח שיש לו ציבור תומכים משמעותי.

האקבי וגם בארבור היו בישראל ממש בימים האחרונים. רומני ביקר בישראל לפני מספר שבועות. פיילין, כך אומרים, מתוכננת להגיע לכאן ממש בקרוב. ההנחה של מועמדים לנשיאות שבלי ביקור במדינתו הקטנה אין להם סיכוי להצליח בקלפיות, היא ממש מוזרה. במיוחד כשמדובר ברפובליקנים. הרי ממילא היהודים לא מצביעים להם בסוף. וממילא למצביעים יהודים יהיה קשה להיסחף אחרי מטיף בפטיסטי, המצטט פסוקי תנ”ך והמאמין שהפלסטינים צריכים ללכת למצוא להם שטח אדמה אחר להקים עליו את מדינתם (כלומר, הוא יותר ימני אפילו מליברמן).

במהלך הביקור בישראל, קיבל האקבי את מנת הציונות שלו מראש הממשלה. כאילו שלהאקבי היו איזה שהם ספקות, נתניהו הדגים לו את הקשר בין העם היהודי לאדמתו. עוד בוידאו שהעלה משרד ראש הממשלה, אפשר לראות את השחקן ג’ון וויוט שמלווה את האקבי באינטימיות רבה.

מה בדיוק התרומה הרעיונית של ג’ון וויוט להקאבי ולעניין הפוליטי? אולי האמונה היוקדת שלו שהעם היהודי הוא מתנת האל לעולם ושאובמה הוא זה שאחראי לאנטישמיות בעולם. האקבי לתשומת ליבך, ההסתובבות עם וויוט היא עוד דרך מצוינת נוספת להבריח מצביעים יהודים.