הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
תנועת עתיד כחול לבן, בראשות עמי איילון, אורני פטרושקה, גלעד שר ועוד מובילה מנסה לקדם רעיון: יציאה חד צדדית משטחי הרשות הפלסטינית תוך השארת צה”ל בפנים. השיח הזה – טור דעה בניו יורק טיימס, דעה נוספת בווינט – מתנהל בשקט, כמעט בחרישין. אין מי שמגלה בכך עניין. בניו יורק זה מעורר יותר עניין מאשר אצלנו.
אך השבוע, בהופעת אורח רגעית, חזר לפתע הנושא הפלסטיני לשיח. שר הבטחון אהוד, לחש גם הוא משהו בעניין. ככה באופן אגבי, תוך כדי נאום בנושא האיראני הוא ציין שאם המו”מ מול הפלסטינים יכשל (איזה מו”מ? מישהו שמע שיש איזה מו”מ?) “יהיה צריך לשקול מהלך חד צדדי”.
ב’פגוש את העיתונות’ קפצו על המציאה, ואירחו את עמי איילון וקולו הרועם. איילון דיבר על הרעיון, על השארת השליטה הצבאית בשטח שיפונה, על כך שישראל כבר אינה דמוקרטית, אך לא הסביר ולא נשאל, איך היוזמה בכלל אפשרית במצב הפוליטי הנוכחי. להזכיר, איילון כבר היה שותף למספר יוזמות שלא הגיעו רחוק.
ליבת הרעיון של איילון ושותפיו – לשכנע מתנחלים, כל מי שחי מזרחית לגדר ההפרדה, לחזור לגור בתוך גבולות ישראל. הכוונה שלו היא לא לכפות על אנשים לעזוב אם אינם רוצים בכך, להציע תוכנית פיצויים ויישוב מחדש מסודרת לאלה שמעוניינים לעזוב (על פי סקר שעשה הארגון שלו מדובר ב 30% שמוכנים לעזוב לפני שיש הסכם מדיני), להשאיר את צה”ל בשליטה מלאה כל עוד אין הסכם כולל עם הפלסטינים ובעיקר להכשיר את השטח למצב של שתי מדינות.
אולם במצב הפוליטי הקיים כיום בישראל (וגם על פי התחזיות להמשך) אין לכך כל סיכוי.
לאחרונה יצא לי להיחשף ליוזמה דומה מאוד, המובלת גם היא על ידי קבוצת אנשים בכירים ומוכרים, חלקם מילאו תפקידים ציבוריים מרכזים תחת ממשלת שרון. כולם יוצאים מתוך נקודת הנחה שבצד הפלסטיני לא מסוגלים כיום להתקדם להסכם ומנגד, ישראל מתדרדרת למצב לא-דמוקרטי או לא-יהודי. ההבדל בין היוזמות כרגע, למיטב הבנתי, הוא רמת הנוקשות בהתנהלות מול המתנחלים.
אחרי הצטרפות קדימה לממשלה, יש מי שרומז שאפשר עכשיו לצפות למהלכים מדיניים. עם 94 ח”כים אפשר לעשות הכל, לא? ‘שימי לב טוב טוב, החזרת הגופות לרשות הפלסטנית היתה רק הסנונית הראשונה. אחריה יבואו עוד מהלכים’ נאמר לי. ויש מי שמספרים על המפץ הגדול, הצטרפות קדימה כולה לתוך הליכוד, בצירוף סיעת העצמאות, לגוש ימני-מרכז מסיבי שיוכל להוביל מהלכים מדיניים.
טוב, אנחת רווחה, נגיד, שיש למה לחכות. אני מחכה לרגע בו אשמע שיובל דיסקין טעה ולראש הממשלה הזו יש איזה שהוא רצון להוביל מהלך מדיני. בינתיים מסתמן שהוא מחפש דרכים לחזק את ההתנחלויות ביהודה ושומרון, להעלות את מספר האנשים שמתנחלים שם לנצח ואת המחווה הקטנה שהוא עשה לפלסטינים, הוא ממהר למחוק בעוולות גדולות.
חוק ההסדרה אמור לעלות להצבעה שוב השבוע (זה כבר נהיה עניין מחזורי, פעם בשבועיים, סמסים, ויכוחים עם רוה”מ, נאומים, בקשות, דחיות וכצ’לה שוב דוחה)
ראיתי אתמול בעיתון את המודעות הללו, שברגע הראשון תפסו את עיני כאילו דווקא הגיעו מבית היוצר של השמאל. אבל לא, זה ליכודניקי טהור. החבר’ה שם לא סובלים את השותפים החדשים/ישנים לממשלה:
יש איזה שיח בין כתבים פוליטיים*, כאילו נתניהו נורא רוצה להתקדם להסכם אבל הוא לא יכול. בגלל שתתפרק לו הקואליציה, בגלל שהפייגלינים יעשו לו טרור, ובגלל ובגלל ובגלל.
קריאה די פשוטה של המציאות תראה: לפני שהפך לראש ממשלה, נתניהו טען באופו מאוד עקבי שהסכם עם הפלסטינים שכולל ויתור על שטחים יהיה טעות. אחרי שנבחר, נתניהו לא עשה כלום (מלבד הצהרות ריקות ספורות) כדי לקדם הסכם כזה. המסקנה ההגיונית: נתניהו לא רוצה תהליך מדיני.
ולכן, גם קואליציה של 120 ח”כים לא תביא לתהליך מדיני, כי ככל שהקואליציה חזקה יותר – לביבי יש פחות סיבה לתהליך מדיני.
* במחילה מכבודך – אותך עוד לא שמעתי מדברת ככה, אבל הוא מאוד נפוץ בכל העיתונים.
חלילה, לא צריך להתנצל. מעניין אותי למי אתה מתכוון. איזה עיתונאי דיווח שנתניהו מאוד רוצה להתקדם? אני חושבת שדיסקין סתם את הגולל על השיח, כאילו נתניהו היה מעוניין במשהו, אם למישהו עוד היתה איזה אשליה. אבל עם ההצטרפות של קדימה, התחילו עוד פעם לטפטף, חכו חכו, תראו מה יהיה עכשיו. אני לא לא השתכנעתי.
זה הכי בולט אצל ורטר (אמנם פרשן), אבל יש עוד גם שומפלבי, כספית ועוד חוטאים בזה.
זה לא תמיד ‘נתניהו רוצה אבל לא יכול’ במפורש. הרבה פעמים זה ‘נתניהו ממולכד ימינה בגלל הפייגלינים’. הרי מה המשמעות של האמירה הזו? שאם הוא רק היה יכול, הוא היה נוקט מדיניות יותר שמאלית.
אני לא קונה את ההסבר הזה.
במחילה מכבודך טל, יש משהו שאיננו מובן לי.
תארי לעצמך מצב היפותטי בו ציפי לבני נבחרת לראשות הממשלה (אני מניח שרבים בעם היו מרוצים מכך). לאחר 3 שנים של לבני בשלטון שבמהלכן לא נבנו התנחלויות חדשות, חוקק חוק נישואין אזרחיים וחלה התקדמות בתהליך המדיני, מחליטה לבני לצרף לקואליציה שלה את ש”ס והמפד”ל – וזאת רגע לפני נפילת הממשלה והליכה לבחירות בטרם עת.
דמייני עיתונאי דתי-ימני שיפרסם בתקשורת את הפסקה הבאה:
” אני מחכה לרגע בו אשמע שאריה אלדד טעה ולציפי לבני הזו יש איזה שהוא רצון להקים יישובים חדשים ביהודה ושומרון. בינתיים מסתמן שהיא מחפשת דרכים להחליש את ההתנחלויות ביהודה ושומרון, לצמצם את מספר האנשים שמתנחלים שם, ואת המחווה הקטנה שהיא עשתה לחרדים (בדמות השארת חוק החמץ על כנו), היא ממהרת למחוק בעוולות גדולות – דוגמת ביטול מסלול ההסדר והכרה בגיורים רפורמים. טוב, אולי כעת יש למה לחכות. אולי עכשיו עם גיבוי של ש”ס והמפד”ל – היא סוף סוף תאזור אומץ, תספח את השטחים ותהפוך את ישראל למדינת הלכה”.
איך היית מגיבה לפסקה כזה?
כנראה שלא היית יכולה, כי היא מעולם לא הייתה נכתבת.
כי ברגע שתהיה פה ראש ממשלה-שמאלנית-חילונית הימין-הדתי יעשה הכל כדי להפיל אותה ולהביך אותה, אך הוא לעולם לא יחשוב או יצפה שהיא תאמץ את דעותיו ותממש את שאיפותיו!
מהיכן מגיעים רגשי הנחיתות שלכם, או אולי דווקא ההתנשאות שלכם בשמאל החילוני- שגורמים לכם לצפות בכלל שמנהיג שנבחר ע”י ציבור ימני-מסורתי ברובו, יאמץ את המצע ההפוך למצע מפלגתו?!
חופשי התנשאות שמאלנית שלרוע מזלנו גם כנראה מוצדקת.
רה”מ נבחר ע”י גוש הימין להקים ממשלה על בסיס הדעות שלו כפי שהן באות לידי ביטוי בספרו “מקום תחת השמש” בפועל- ביב חותך שמאלה באלימות כאשר הוא מסונדל ע”י בג”צ וע”י התקשורת. אני חושש מהתנתקות נוספת. לפני מספר שבועות פורסמו מאמרים שדיברו על כך שמופז “גנב” מאות אלפי קולות., אני טוען שזה הגיע לציבור כדי לחנך אותו להצביע יותר ברצינות. אבל עכשיו כאשר גוש הימין מהווה בוודאות יותר מחצי מהיהודים במדינה וגם יותר מחצי מהאזרחים זוהי פשוט חוצפה.. צוחקים עלינו בעיניים. הדמוקרטיה במדינה שלנו לא שווה כלום והכל סתם מן משחק כיסאות עצוב.
יש לי ציפיה שראש ממשלה יהיה של כל עם ישראל ולא ישרת רק אג’נדה של 300 אלף מתנחלים. אני מצפה ממנו שיחשוב על טובת כל האזרחים. האם אני רוצה מדינה אחת, כובשת, שממשיכה לשלוט בעם אחר? לא. האם אני רוצה שנגיע למצב של מיעוט יהודי? לא. ולכן הטיעון שהוא נבחר וצריך למלא אחר היעוד של הקיצוניים לא מקובל. ראש הממשלה עצמו חוזר ואומר שהוא חותר לשלום והוא אמר (לפחות פעם אחת בנאום חשוב) שהוא מאמין בפתרון שתי המדינות.
ודור, אני רוצה רק להגיב לך לנקודה אחת קטנה: איזה דמוקרטיה? אתה חושב שאפשר להמשיך להחזיק במליונים של אנשים תחת שלטון צבאי ולקרוא לעצמנו דמוקרטיה? דמוקרטיה רק ליהודים אולי? אלה הן פנטזיות לא מציאותיות.
תכל’ס די מצחיק, אך לא מאד מפתיע. רוב מוחלט של האזרחים חושב שמה שאת קוראת “אג’נדה של מתנחלים” (איזה? אלה של יצהר או אלה של אריאל ומעלה אדומים?) הוא האינטרס האמיתי של המדינה. הוא חושב שטובת כלל האזרחים יכולה להיות לא מעט דברים אבל שמהלכים דוגמת אוסלו הארור, ההתנתקות, וכדוגמ’ אקטואלית נפלאה שיחות שלום עם הסורים, הם ממש לא טובת המדינה והרצון שלו להשאיר את הצוואר מחובר לגוף קודם לשאלות מסדר שני כמו האם אני שולט על עם אחר. רוב מוחלט של האזרחים חושב גם שהדרך הכלכלית של ביבי היא בסה”כ בסדר ולא חושב כמוך שטובת כל האזרחים היא מדיניות סוציאליסטית כמו של שלי. לדעתי את ואחרים כמוך מבינים את זה דווקא מצוין אלא שנשגב מבינתכם איך ה”אספסוף” קובע כאן את מהלך העניינים. לכן אתם מדמיינים איזה אקסיומות על הליך מדיני ו”התקדמות” (ד”ש ליאסר אוהב השלום) שהן האינטרס הלאומי המדומיין שלכם שכוחו אמור לגבור על כל החלטה דמוקרטית.
יניב אתה קצת סותר את עצמך. הפסקה שעשית עליה פראפרזה בפירוש אומרת שטל לא חושבת שביבי ישנה את כוונותיו המדיניות בעקבות הכניסה של קדימה לממשלה. ועל כן לא ברורה התהיה הקנטרנית שלך כאילו מצפים מביבי שיקיים מדיניות של שמאל. לא מצפים זאת ממנו. ליתר דיוק, טל שניידר, ואם אני מבין אותה נכון אני מסכים איתה לחלוטין, חושבת שביבי ינצל את הקואליציה הגדולה בשביל לבסס את המדיניות הימנית שלו (של אי עשיית כלום במישור המדיני) מול הלחץ העולמי.
לגבי הפרפרזה שלך על גרסא ימנית מקבילה לכאורה: היא מוקצנת ולא הגיונית בגלל שהמצב בין הימין לשמאל אינו זהה: ליבני ויובל דיסקין אינם מיצגים עבור עמדות השמאל את מה שביבי ואריה אלדד מיצגים לימין, וסיפוח השטחים אינו מקביל להתקדמות מדינית כלשהי.
גם אנשי ימין יודעים שיש לחץ בינלאומי על ישראל להתקדם בתהליך המדיני ורוב העולם (טוב, כולו) לא תומך במדיניות של הימין הישראלי. על כן לא צריך את השמאל בישראל בשביל להתיחס ללחץ אוביקטיבי על ראש הממשלה לפעול בכיוונים מסוימים. השאלה שנשאלה, בין השאר במאמר של טום פרידמן בניו יורק טיימס שבוע שעבר, היא האם ביבי הקים את הקואליציה הזו בשביל לפעול בכיוון הלחץ הבינלאומי להחייאת התהליך המדיני, או שהוא ישתמש בקואליציה הזו (בעזרתה האדיבה של קדימה שמבחינה אידיאולוגית שמאלית ממש לא מקבילה למפד”ל ולש”ס בימין) בשביל לא לעשות כלום עוד שנה עד הבחירות. התשובה השניה היא כאמור כנראה נכונה יותר. וזה לא קשור לעמדתו הפוליטית של המפרשן.
תודה רז, הבנת אותי מעולה. אפילו ניסחת את זה הרבה יותר טוב ממני!
טוב,
לא אוכל לקבוע כי “… כאילו נתניהו נורא רוצה להתקדם להסכם אבל הוא לא יכול. …” [נ.פרץ, למעלה] … אבל כמו שכבר הערתי לטל בעבר בטוויטר – אני יודע ממקור ראשון (ושוב, מניסיון של שנה פעילות בארגון שלום שתקוע במקום בגלל חוסר שיתוף פעולה מהצד השני) כי גם מהצד הפלסטיני ישנה הוראה חד-משמעית לפגוע בכל התקדמות ו\או ניסיונות נורמליזציה.
ולפני שתקפצו, ביום שלישי שבוע שעבר יצא לי לפגוש במקרה בתל-אביב (כן, להכנס לישראל הם מקפידים באופן קבוע לנושאים אישיים) מנהל ארגון שלום פלסטיני שהבהיר לי שוב שאני צודק ויש הנחיה בעל-פה ושאשר אינה משתמעת לשתי פנים – מי שיקיים פעילות עם ארגוני שלום ישראלים ינזק … ומי שמעיר על פעילויות שאכן מתקיימות: רובן ככולן יוצרת דימוי שלילי ולא חיובי לישראל (כמו המחאה בגדר וכו’).
זה כואב לרשום, אבל הפעם לא רק נתניהו אשם.
ואני ביררתי את הנקודה הזו עם שתי בכירות פת”ח וזה פשוט לא נכון. כל ההצהרות בעל פה של אבו מאזן הן ההפך ממה שאתה כותב כאן ושאלתי מפורשות, בשיחה פרטית, אם יש בסיס לזה כלשהו, מאחורי הקלעים, בלחישות אפילו רק ברמיזות ואמרו לי חד משמעית שזה פשוט לא נכון.
ואגב, למה שלא יכנסו לישראל לפגישות אישיות?
המידע שלך לא מדויק – הזמנתי אותך לשוחח עם מישהו בנושא … מה ציפית שבכירים בפת”ח יאמרו לך? זה לא המקום לבדוק את הנושא, הרי זו אמירה שציבורית תעשה לאבו-מאזן נזק.
אני יודע שזה קשה לעיכול, בפרט לכל חובבי נתניהו בישראל – אבל הפלסטינים תוקעים את תהליך השלום לא פחות ממנו.
כי הם מקבלים את האישורים דרך הקשרים שלהם בארגוני השלום – לזה הם טובים.