שלום לקוראי הפלוג, הבלוג הפוליטי. הערב התפרסמה כתבה ארוכה שלי (יחסית) במוסף סוף השבוע החדש של מאקו. אני מביאה את הכתבה כאן במלואה, לטובת מי שרוצה לחבוט בי ישירות בתגובות כאן (יש כבר כמה חובטים קבועים). בכל מקרה, אני ממליצה גם על קריאת המגזין החדש כולו, שכן הוא פרי עבודה מאומצת ומחשבה (לא שלי, אלא של העורכים העובדים במאקו) והוא בהחלט עוף חדש בשמי העיתונות: כתבות אינטרנט ארוכות ומושקעות.
על קו הזינוק
ממרום כיסא המגיש עבר יאיר לפיד לכיסא בית הקפה השכונתי, ממנו הוא מנסה להקים את המפלגה שלו. מתעניינים יש הרבה, מצטרפים מעט מאוד. מאז הכריז על הצטרפותו לפוליטיקה, לפיד שומר על שתיקה כמעט מוחלטת, שאת מחירה הוא כבר מתחיל להרגיש. מגזין סוף השבוע של mako מצייר לראשונה את הכוורת הקרובה ללפיד, את כלי התקשורת ששומרים עליו ואת תחילת הדרך למירוץ חייו
באחד הערבים הקרירים לפני כחודש, ישב יאיר לפיד בבית הקפה השכונתי שלו, קפה גימל ברמת אביב, ונפגש עם פעיל חברתי מוביל לשיחת גישוש ראשונית. השיחה ארכה כשעה והתנהלה באווירה מאוד טובה, אך הסתיימה ללא תוצאות והוכתרה כשיחת היכרות ותו לא. לפיד פרש בפגישה את משנתו, דיבר על האני מאמין שלו בנושאי חינוך ושינוי שיטת הממשל, וחזר על סלוגן “איפה הכסף?” שפרסם בטורו בידיעות אחרונות.
האורח בבית הקפה של לפיד היה יו”ר התאחדות הסטודנטים בישראל איציק שמולי, אחד הכוכבים העולים של הפגנות הקיץ האחרון. שמולי, שסירב להתראיין לכתבה וגם לא הסכים לאשר או להכחיש את הדברים המובאים כאן, לא היה זה שיזם את הפגישה, וגם לא את הגישוש הראשוני בטלפון.
שמולי אינו היחיד שאיתו נפגש לפיד. בבית הקפה הקטן, שבו עשרה שולחנות לכל היותר והנוכחים כמעט מתחככים כתף אל כתף – מנהל לפיד פגישות גישוש בנוגע להקמת המפלגה החדשה. היו שבועות שלפיד הגיע לקפה הקרוב לביתו כמה ערבים בשבוע, וניהל פגישות בשיטת הכסא החם.
יאיר מחפש את עכשיו את אלה שעשו את המהפכות בקיץ האחרון”, אומר מקורב ללפיד. אבל למרות הפניות המחמיאות לכאורה שלו, רוב האנשים שהוא פנה אליהם לא ממהרים לקפוץ על העגלה הפוליטית שלו. לפיד יצר קשר גם עם איציק אלרוב, מוביל מחאת הקוטג’, מאבק שהביא להתפטרותה של יו”ר תנובה זהבית כהן ולשורה מרשימה של תמורות בשוק הצריכה הפרטית בישראל. “פונים אליי הרבה גורמים פוליטיים, אבל אני לא עוסק עכשיו בנושאים פוליטיים, אלא מתמקד במאבק צרכני להורדת מחירים”, אומר אלרוב.
אנשים מטעמו של לפיד פנו גם לפנים הנשיות של מחאת הקיץ, סתיו שפיר. בינה לבין לפיד לא נוצר קשר ישיר, והשניים לא נפגשו. שפיר סירבה בכל תוקף לאשר או להכחיש את האמור.
האנשים שאיתו
סביב לפיד מתחילה להתגבש כוורת של מקורבים ואנשי מקצוע השוקדים על מלאכת הקמת המפלגה ועל גיבוש המצע והתכנים הפוליטיים. “הוא לא ילך על הטיקט של אנטי דת, כמו שעשה אבא שלו”, אומר מקורב ללפיד. “הוא אמנם מאוד חילוני, אבל הוא לא רוצה לעורר אנטגוניזם. הוא למד את הלקח של שינוי. הוא נגד חוק טל, הוא נגד ההתנחלויות, אבל לא אתפלא אם עבור המצע הוא יתנסח יותר בזהירות”. במסגרת אותה זהירות ואותה הליכה מחושבת על קו הקונצנזוס, פרסם היום (חמישי) לפיד בפרופיל הפייסבוק שלו פוסט בו טען ש”ירושלים שייכת לעם ישראל ולא לאף אחד אחר”.
אחד האנשים הראשונים שלפיד צירף אליו הוא אורי שני, מי שהיה ראש הלשכה הראשון של אריק שרון, אדם בעל ותק רציני במסגרות פוליטיות מורכבות ומי שמכיר מבפנים את הבעיות המבניות בליכוד ובקדימה. שני שירת כראש לשכתו של שרון רק עד שנת 2002, אז הוחלף בדב וייסגלס, אך המשיך לייעץ לשרון במסגרת פורום החווה במשך כל השנים עד לקריסתו של שרון.
שני הוא ליכודניק ותיק ושורשי בעברו. הוא שימש כמנכ”ל הליכוד בסוף שנות ה-90, אז יצר יצר קשר חברי קרוב עם עמרי שרון, היום אחד מתומכיה של יו”ר קדימה ציפי ליבני. שני התרחק מהפוליטיקה בשנים האחרונות, ואכל מרורים בחייו העסקיים. ניהול עסקיו של גאידמק הסתיימו בתביעה של שני נגדו, וניהול פולאר השקעות של רימון בן שאול הביא את החברה להפסדים כבדים ב-2008 ו-2009, ועד היום היא מתקשה לעמוד בתשלום לבעלי האג”ח של החברה.
במסגרת עבודתו עם לפיד מופקד שני על בניית הגוף הפוליטי החדש, בחינת נושא מימון מפלגות, שאלת הקמתה של מפלגה חדשה או שימוש במפלגת מדף, חיבור תקנון ועוד. אחת השאלות על הפרק היא השימוש האפשרי בסכומים העומדים לרשותה של מפלגת חץ, שהתפצלה מתוך שינוי.
בקופתה של חץ נותר הון מסוים אחרי שקיבלה סכומים במסגרת חוק מימון מפלגות עוד בכנסת ה-16. מדובר בסכום לא מבוטל הנמצא בקופת המפלגה, והשאלה היא אם וכיצד יכול לפיד להיכנס לפעילות במסגרת מפלגה זו.
עוד בצוות לפיד הפרסומאי יורם באומן, שמעניק ללפיד ייעוץ בנושא אסטרטגיה תקשורתית. סביר להניח שהוא יתפוס תפקיד מרכזי יותר עם התקדמות תהליך הקמת המפלגה. אדם נוסף שהצטרף ללפיד הוא קובי מויסה, לשעבר מנכ”ל אייס. מויסה יהיה מנכ”ל המפלגה החדשה לכשתוקם, והוא כיום מסייע ללפיד בלוגיסטיקה הכללית, עדיין לא באופן רשמי.
גם תמי נשיא, מפיקת אולפן שישי לשעבר שעזבה את ערוץ 2 באוגוסט האחרון, נמצאת לצידו של לפיד. נשיא קרובה ללפיד מזה שנים, היא מאוד אהודה על מקורביו והיא ככל הנראה ממונה בשלב הזה על ארגון חוגי הבית אליהם יוצא לפיד בין פעם לפעמיים בשבוע. נשיא אישרה את מעורבותה, אך סירבה להגיב או לפרט במה בדיוק היא מסייעת ללפיד. “אני לא אדבר בשמו של יאיר. אני בעניין של עשייה”, אמרה.
הדוברת הזמנית של לפיד, לפחות עד שהדברים יתבהרו וחלוקת התפקידים תהיה יותר מסודרת, היא אתל בנבנישתי, שעבדה איתו בתוכנית האירוח שלו בערוץ 3 לפני שנים רבות, ומלווה אותו מאז.
את לפיד מלווים גם שניים מחבריו הטובים ביותר – דני טוקטלי ודני וסלי. טוקטלי הוא חבר של לפיד מזה שנים ארוכות, ונוהג לבלות איתו במועדון הגנקי ואף לפקוד אירועים משפחתיים. אחותו הגדולה של לפיד, מיכל ז”ל, הייתה חברתה הטובה של אחותו של טוקטלי, ומאז מותה בתאונת דרכים המשפחות נקשרו זו בזו. דני וסלי, בעליה של חברת הפקות תקשורת, הפיק במשך שנים את תוכניתו של לפיד בערוץ 2, והוא נחשב לאחד האנשים הכי קרובים אליו. וסלי הוא זה שענה לפנייתנו לכתובת המייל שנמצאת בעמוד הפייסבוק של לפיד. הוא הודיע שלפיד אינו מעוניין להתראיין.
ללפיד יש גב חזק מראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. השניים מצויים בקשר קרוב – אולמרט מייעץ ותומך, ומשוחח עם לפיד כמעט פעם ביום. אולמרט אינו מצטרף לפעילות הקמת המפלגה באופן רשמי, כיוון שאינו מתכוון, לפחות בשלב הזה, לעזוב את קדימה, והוא עסוק בימים אלה במשפטים המתנהלים נגדו.
השר לשעבר אברהם פורז, שותפו הפוליטי של טומי לפיד, נמצא גם הוא בקשר עם לפיד, אך בעיקר בזכות קשרי העבר עם לפיד האב. פורז לא מלווה את העשייה היומיומית של לפיד בימים אלה, אבל במידה שמפלגת חץ, שנרשמה על ידי פורז בשנת 2006, תהיה לחלק מהתשתית של לפיד, יצטרך פורז, כבעל זכות חתימה במפלגה, להיכנס לתמונה.
אף אחד לא ממהר להצטרף
מעבר לכוורת הצפופה, לפיד מנסה לרפד את המפלגה המתהווה בשורה של בכירים במשק – מקורבים נוספים בעלי ניסיון והשפעה. אחד מהם הוא שלמה ינאי מנכ”ל טבע. ינאי הודיע לאחרונה על כוונתו להצטרף לחיים הפוליטיים, אך סירב להתייחס לפנייתנו בנוגע למידע על הגישושים שלפיד עשה עמו.
לפיד פנה גם לסגן הרמטכ”ל לשעבר, משה קפלינסקי, כיום מנכ”ל חברת בטר פלייס ומי שהיה מזכירו הצבאי של ראש הממשלה שרון וטופח על ידו מתוך כוונה למנותו לרמטכ”ל. בימיו של קפלינסקי בלשכת שרון הוא עבד בצמוד עם אורי שני והשניים מכירים היטב.
בתוך המילייה המשפטי, פנה לפיד לממונה על רשות ההגבלים העסקיים לשעבר רונית קן. הוא גם היה בקשר עם כמה ראשי עיריות, ביניהם ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני, ראש עיריית הרצליה יעל גרמן וראש עירית דימונה מאיר כהן. אף אחד מהשלושה לא השיב לו בחיוב בשלב הזה, ולא הודיע על תמיכה במפלגה החדשה.
לפיד יצר קשר גם עם ארנון פרלמן, לשעבר יועץ התקשורת של אריק שרון, וביקש ממנו שייעץ לו עם כניסתו לחיים הפוליטיים. אך פרלמן הודיע שלא ייקח את התפקיד.
אנשים נוספים שלפיד נמצא איתם בקשר הדוק שוקלים את דרכם, ולא ממהרים להחליט על הצטרפות לשורותיו. אחת הסיבות היא המרחק מהבחירות – כל עוד הבחירות לכנסת ה-19 ייערכו בסוף 2013, איש לא רוצה לקבל החלטות דרמטיות. דבר אחד כבר ברור – מכל הפגישות והגישושים שביצע לפיד עד היום, אין המון קופצים על ההזדמנות. ללפיד יש אולי כוח שכנוע טלוויזיוני, אך כוח השכנוע הפוליטי שלו עדיין טעון הוכחה.
העיתונאי עופר שלח, חבר קרוב של לפיד, הוא אחד היושבים על הגדר. שלח ולפיד נמצאים בקשר רצוף, אבל שלח טרם קיבל החלטה בנוגע לעתידו המקצועי, ואין כל וודאות שאכן יצטרף ללפיד במהלך הפוליטי.
גם שמו של הרב שי פירון, מרבני תנועת “צוהר” הוזכר בקרבתו של יאיר לפיד. פירון, שסירב להתראיין לכתבה, הכיר את לפיד לפני שלוש שנים באמצעות חבר משותף, התעשיין דב לאוטמן, שחיבר ביניהם על רקע הפעילות של עמותת ‘הכל חינוך’ שבראשה עומד פירון. הוא אינו שולל הצטרפות עתידית לחיים הפוליטיים, אך אינו בטוח אם דווקא מסגרתו הפוליטית של לפיד תתאים לו. “נכון להיום אין אלמנטים פוליטיים בחברות ביניהם”, אומר מקורב ללפיד. פירון אולי עוד לא החליט על הצטרפותו למפלגת לפיד, אבל הוא מאוד מעורב במהלכים לגיוס אנשים. לפחות חלק מהפניות לגורמים השונים לא נעשות ישירות על ידי לפיד, אלא על ידי פירון שפונה ומתאם את הפגישות עבור לפיד.
בשלב הזה גם לפיד לא ממהר. הוא ממתין עד שיוכרעו הבחירות בקדימה ויתברר מי יוביל את המפלגה הגדולה ביותר בכנסת. מבחינתו התמודדות מול מופז פשוטה יותר, כיוון שלפיד מעריך כי יותר קולות מתלבטים יברחו מהמפלגה אם וכאשר מופז יוביל אותה.
נופל ברשת
משיחות שערכנו עם עשרות אנשים בשבועות האחרונים, מתבהרת התמונה של תחילת התנהלותו הפוליטית של כוכב התקשורת. לפיד מגשש באפלה ועושה טעויות של טירונים, כך למדנו ממספר מקורות, והוא מתקשה עדיין לעכל את מקומו החדש בציבוריות הישראלית. במקום לקבוע את מסריו, לדעת מה הוא אומר ולמי הוא אומר זאת, הוא נגרר בתגובות ספונטניות אחרי ההתרחשויות סביבו.
למרות היותו בשר מבשרה של התקשורת, לפיד מסרב לשוחח עם עיתונאים ולפרט לגבי מהלכיו. הוא נמנע בינתיים מראיונות בכלי התקשורת ומתעקש לתקשר עם תומכיו רק באמצעות הפייסבוק.
סקר שערך מכון ShiluvMillwardBrown עבור מגזין סוף השבוע של mako, מגלה שלפיד עלול לשלם על השתיקה הזו מחיר יקר. מהסקר עולה שיש שחיקה משמעותית באמינות שלו – מחצית מהנשאלים שהעידו לפני כשלושה שבועות כי יצביעו בוודאות ללפיד, שינו את דעתם. מתוצאות הסקר החדש עולה כי רק חמישה אחוז מהציבור בטוחים שיצביעו ללפיד בבחירות הקרובות, לעומת עשרה אחוז שהיו בטוחים שיעשו זאת כשנשאלו בסקר הקודם. 18 אחוז מהנשאלים חושבים שכן יצביעו לו. בסך הכל 23 אחוז לעומת 32 בסקר הקודם מעידים על כוונותיהם להצביע ללפיד. מדובר בירידה של 30 אחוז. מספר האנשים שהעידו שאינם מתכוונים להצביע ללפיד עלה מ-43 ל-50 אחוז.
עוד עולה מהסקר שגם העובדה שלפיד לא חושף את המצע הפוליטי שלו פוגמת לו באמינות. חלף חודש מאז הצהרתו של לפיד על הכוונה להיכנס לפוליטיקה, ועד כה לא ידוע מה סדר היום שלו. כשליש מהנשאלים ציינו שחשיפת המשנה הפוליטית של לפיד יכולה לגרום להם להצביע עבורו, 16 אחוז ציינו את החשיבות בהתמודדות ברשימה עצמאית כגורם מכריע בהחלטתם אם יצביעו ללפיד. 13 אחוז הדגישו כי הרכב הרשימה שלו הוא זה שיכריע. רק שישה אחוז ציינו את המשך דרכו של אביו טומי ז”ל וקרבתו של לפיד הבן לחברים של אבא, כגורם שישפיע על הצבעתם עבורו.
הפעיל העיקרי בינתיים הוא עמוד הפייסבוק של לפיד, שם דומה שהוא מממש את אהבת הציבור. הוא מפרסם מדי פעם סטטוסים על הקיר ועסוק בקריאה ערנית ופעילה של התגובות. בקיר משוטטים 45 אלף איש, ומקורבים ללפיד טוענים שהוא סבור שאותם 45 אלף מייצגים לפחות שבעה מיליון איש.
מהסקר עולה שההיתלות של לפיד בעמוד הפייסבוק עולה לו במחיר הפופולריות. לפי תוצאות הסקר נראה שהוא אינו מצליח להגיע לכלל הציבור באמצעות הרשת החברתית. מהסקר עולה ש-54 אחוז מהציבור שמע על דף הפייסבוק שלפיד מנהל, אבל רק שמונה אחוז ביקרו בו. אמצעי התקשורת אמנם מצטטים מתגובותיו של לפיד בפייסבוק, אבל ככל הנראה הוא לא יוכל להתעלם לאורך זמן מ-92 אחוז מהציבור שלא מתעדכנים בדף הפעיל שלו ברשת החברתית.
לפיד מגיב בחביבות בעמוד הפייסבוק, לא מתעמת עם אף אחד ומדי פעם מגיב לגולשים בצורה בלתי מחייבת ונטולת משמעות. “ירון, עד עכשיו אנחנו מסכימים בכל”, ענה לגולש שהזדהה כבוחר ליכוד בעברו, וכתב על הקיר של לפיד “מקווה שתקים מפלגת מרכז, אלטרנטיבה למעמד הביניים, ללא השתייכות לשמאל או ימין, שתהיה גורם שפוי עם צדק חברתי שוויוני, ובעניין הפלסטיני הסכם שלום שישמור על רוב יהודי בארץ”.
בתחילת דרכו בפייסבוק לפיד קיבל סיוע בניהול העמוד מבנו הגדול יואב, בן ה-25. עד לאחרונה ניהל לפיד את הקיר בעצמו, אבל בימים האחרונים נוסף ניהול מקצועי. בינתיים מסתמן שלקחי סאגת עישון הסמים טרם הופנמו. אנשים שניסו לשוחח עם לפיד בנושא לגליזיציה, עדיין חסומים בעמוד הפייסבוק. במקביל מנהלי העמוד מסירים סטטוסים מדי פעם, אך משתדלים לעשות זאת ברגישות.
נכון להשבוע מונו לפחות שני אנשים להיות מורשי כתיבה ומחיקה של סטטוסים בניהול קיר הבחירות הגועש ביותר בישראל. כמו כל ישראלי ממוצע, לפיד מסתובב עם האייפון שלו, וכשהוא מבחין בהתייחסויות שאינן לשביעות רצונו הוא מורה ל-admins שלו מה לבצע.
“הוא היה צריך להוציא את עצמו מאולפן שישי בתור מנחה, זו הייתה טעות איומה”, אומר מקורב ללפיד. “גם מה שהוא עושה עכשיו בידיעות אחרונות זו טעות שמזיקה לו, חד משמעית. העיתון לא יודע איך לצאת מזה למרות שזה מזיק לו ומזיק לעיתון”.
עורך ידיעות אחרונות אמנם סיכם עם לפיד שטורו יעסוק בעניינים אישיים ולא בעניינים פוליטיים, אולם בעיתון אפשרו לפוליטיקאי הטרי לפרסם טור אחד שיסביר את ההחלטה שלו לבחור בדרך החדשה.
כמעט חודש לאחר ההכרזה של לפיד, בדקנו כיצד הוא מסוקר באמצעי התקשורת, והאם העיתון שבו הוא כותב מדי שבוע יבקר אותו כמו שיבקר כל פוליטיקאי אחר. מבדיקה שערכה עבור mako חברת buzzilla לניטור וניתוח תוכן אינטרנטי, עולה שיש אופן סיקור מובהק ללפיד באמצעי התקשורת, בדגש על כך שבידיעות אחרונות שומרים על לפיד היטב. המקרה של הסופר והפובליציסט יורם קניוק הוא דוגמה מובהקת לכך. לפני כשבועיים כתב קניוק טור לעמוד הדעות של ynet, שבו הביע חוסר אמון בדרכו של יאיר לפיד בפוליטיקה. קניוק הופתע לגלות שהטור הראשון שכתב לאתר נגנז. הוא הודה בנימוס לעורך ynet, וחזר לפרסם את טוריו בעמוד הדעות של וואלה, כפי שעשה בעבר.
מהבדיקה עולה כי ynet מסקר את לפיד כמעט כפול מכל אתר חדשות אחר מאז הודיע על הליכתו לפוליטיקה. האתר ציטט פוסטים חיוביים מפרופיל הפייסבוק שלו ולא התייחס כמעט לפוסטים הביקורתיים של הגולשים. כשהתעורר הדיון על יחסו של לפיד לשימוש בסמים קלים, הוא לא זכה כמעט להתייחסות באתר. ב-ynet סירבו להגיב לדברים.
מאיפה הכסף?
ללפיד ברור שכדי להרים מסע בחירות, ועוד כזה העשוי להמשך מעל 18 חודשים, הוא יזדקק להון עצום, כולל מימון של הקמה וביסוס מערך מפלגתי, עריכת אירועים, ייעוץ תקשורתי, ייעוץ משברי, ניהול קמפיין דיגיטלי ועוד. חלק מאנשיו ממליצים לו כיום לצאת למסע גיוס תרומות ברשת, מהסוג שבו התגאה נשיא ארה”ב ברק אובמה ב-2008, גיוס המבוסס על ריבוי תרומות וריבוי תורמים בסכומים נמוכים, כדי להקל על אנשים לתרום באמצעות חשבונות פייפאל ואמצעי תשלום ברשת.
אנשיו של לפיד לומדים היום את התחום, ומנסים לנתח ולהבין איך אפשר להסב ציבור גולשים ואנשים המחוברים ללפיד ברשתות החברתיות, לאנשים שגם תומכים בו ומשלמים לו כסף דרך הרשת.
יועץ אסטרטגי שאינו עובד עם לפיד אמר כי סביר שיועלו בקרוב טענות בנוגע לטור שלו בידיעות אחרונות. “כתיבה במוסף הכי נקרא במדינה שקולה להוצאה על פרסום בסך 600 אלף שקל. זה בערך השווי של עמוד יוקרתי במוסף. איזה פוליטיקאי מקבל כזה דבר חינם? זה מטורף. זה צריך להיזקף לו כאילו זו תרומה מידיעות אחרונות, כי זה בעל שווי כספי עצום. מה שקורה עם לפיד היום בידיעות זו שערורייה שאין כדוגמתה”
במקביל, חלק ממקורביו מנסים לעזור לברר אצל מי מחבריו וממעגל ההיכרויות הרחב שלו ניתן יהיה לגייס תרומות. בין התורמים הפוטנציאלים חברו האישי דני טוקטלי, אדם בעל הון משמעותי. טוקטלי מקפיד על פרטיותו, ולכן כנראה לא ימהר להצטרף לקבוצת התורמים ללפיד אם יחשוש כי הדבר כרוך בחשיפה מיותרת. גם אנשי העסקים שמעון וינטרוב (בראק קפיטל), שמעון גולדברג (FMR), ורונן פלד (בראק קפיטל), שכולם קשורים עסקית וחברתית לטוקטלי, שוקלים כיום כיצד ניתן לסייע ללפיד במסגרת הפיננסית.
לפיד עצמו הוא אחד מאנשי התקשורת בעלי תלוש המשכורת הגבוה בישראל. ההערכה היא ששכרו החודשי מהטור השבועי בידיעות אחרונות ומהגשת אולפן שישי עד לא מזמן, עמד על בין 150 ל-200 אלף שקל, לא כולל קמפיינים, הרצאות והכנסות מספריו.
למרות הקשיים, ההסתגרות והעובדה שלפיד עושה המון טעויות, יש לו במה להתנחם. נכון לעכשיו הבחירות עוד רחוקות, והכל יכול לקרות. מהסקר שערך מכון “שילוב מילוורד בראון” עולה שכשני שליש מהציבור רואים בלפיד דמות חיובית ולגיטימית בפוליטיקה, גם אם הם לא נמנים על תומכיו. התכונות הכי מזוהות עם לפיד לפי הסקר הן שהוא חכם, משכיל, מדבר בגובה העיניים, רגוע ושקול.
סייעה בהכנת הכתבה: אלינור פוקס
אני מניח שאני זה “החובטים הקבועים”, אבל מה לעשות שאין לי מילה רעה על הכתבה הזו?
לו הכתבות על סילברסטיין ולאקין היו מאוזנות כמו הכתבה הזו – כנראה שגם עליהן לא הייתה לי מילה רעה…
תודה. כי באמת כבר חשבתי שאתה חובט בי בשביל לחבוט בי. שזה בסדר מצד אחד, אבל קצת מאבד מן הענייניות, מן הצד השני. בכל מקרה, אני שמחה שאני לא כותבת כדי לקלוע בול לטעם שלך, כי אחרת לא היה פה ויכוח בריא.
אני לא חושב שיש כאן עניין של “הטעם שלי”. איזון הוא דבר פחות סובייקטיבי מכפי שזה נראה. אני לא מצפה ממך לכתוב כתבה ל”טעם שלי”. אני מצפה מעיתונאי, כשהוא לא כותב טור פובליציסטי, אלא כתבה – שיידע לשים בצד את הדיעות שלו. זה לא כזה מסובך – עובדה שהצלחת בכך שבכתבה על יאיר לפיד.
הכתבות על סילברסטיין ואלקין, היו טורים פובליציסטיים ולא כתבות. סילברסטיין, למשל, ככל שעובר הזמן, נראה יותר ויותר כמו מקרה שזקוק לסעד נפשי, יותר מאשר לטורים שמאדירים לו את האגו.
סיפור חברות אלקין בתת-הוועדה, למרות שמקום העבודה החדש שלך ציטט את הטור – הצליח לא לרגש את ידיעות (המודפס וווינט), הארץ (המודפס והוירטואלי), וואלה, ערוץ 2 (בטלוויזיה), ערוץ 10 (ברשת ובטלוויזיה), רשות השידור (ברדיו ובטלוויזיה), מעריב (המודפס וNRG) וגל”צ (ברדיו וברשת) – וכולם-כולם-כולם לא בדיוק אובייקטיביים בנוגע לליכוד בכלל, ול”ח”כים תומכי המאחזים” בפרט.
אם החבר’ה האלה הצליחו לא לעשות פולו-אפ לאותו סיפור שכ”כ הסעיר אותך (“סיכון בטחוני בוועדה החשאית”, או משהו כזה…) – כנראה שהוא הרבה פחות מסעיר, לא רק בעיני ימני מתלהם אצלך בבלוג, שגולשים היסטריים רצו להשתיק בשם “טיהור האוויר”…:)
חושבת שאתה לגמרי טועה בנוגע אלי. לא היתה שום פובלציסטיקה. אני אותו הבן אדם בכל הכתבות (ממליצה לך גם לקרוא את הכתבה שעשיתי על רון דרמר, אחת הכתבות שיותר השקעתי בהן מבחינת כמות האנשים שדיברתי איתם וכו’). אבל אני לא הולכת להיגרר איתך לויכוח/דיון על כתבה זו או אחרת, משתי סיבות:
אלף, חלק מן הזמן אתה קצת מתיש אותי
בית, אתה דוחק אותי לפינה שלכאורה אני צריכה להגן על סילברסטיין או אחרים. ואני ממש לא שם. כתבתי שהוא מוזר, בוטה וכו’. ואני לא בעניין להצטדק לך או משהו כזה.
בכל מקרה, כמו שאמרתי בעבר, שמחה שאתה פה ומגיב, כי חבטות הגונות שומרות על עירנות בריאה.